בשנה האחרונה השלים סופסוף הכוריאוגרף תמיר גינץ את המעבר שלו לבאר שבע בעקבות להקתו, להקת קמע. המעבר שעשה מאדם שנוסע הלוך ושוב ברכבת, לאדם שחי ועובד בעיר המדברית הזו יצר אצלו טריגר, ממריץ, שהכריח אותו לצאת למסע שהוליד את העבודה החדשה שלו "במדבר דברים".

עבודה בישימון

"פתאום נחשפתי בצורה יותר עמוקה לעושר מאוד גדול שנמצא בעיר הזו. גם מכיוון נופי המדבר, גם מהאנשים שמסתובבים פה, מהמזג שלהם", אומר גינץ". "יש משהו בבועה התל אביבית שהוא מאוד סגור וכאן היה את מה שעורר בי כמיהה ורצון ליצירה שתקח אותי למחוזות חדשים אלא שאצלי המחוזות האלה הם מחוזות פיזיים שקשורים לתנועה.

"בדרך כלל אני עוסק ביצירות שלי בדרמות, ביחסים שקורים בתוך משפחה, בזוגיות, בחדרי חדרים ובאר שבע והמדבר הסובב אותה פתאום חיברו אותי לצורך להיות בחוץ. המטרה שהצבתי לעצמי הייתה ליצור עבודה שמתרחשת בישימון, באיזה מרחב לא מוגדר שהוא מטבע חיי כרגע מדברי. הבידוד הזה בא לידי ביטוי בשפה התנועתית אם זה בדימויים שעבדנו איתם, החול עצמו, הדיונות, סוג האור, מה שיצר שפה מאוד שונה ממה שאפיין את העבודות הקודמות שלי".

באיזה אופן?

"אני מסתכל על העבודה ולא מעט פעמים אני לא מאמין שאני זה שעשה אותה. יחד עם זאת אני מרגיש שזה מקום שהוא מאוד אמיתי לי. מקום שהייתי רוצה להמשיך בו.זו עבודה שאין בה נרטיב היא עבודה אבסטרקטית. אני אדם מאוד רגשי ואני יוצר בה סיפורים ודרמות אבל אין נרטיב אחד ששולט ביצירה אלא גם הדרמה שנוצרת היא בתוך התנועה ולא בתוך סיפור חיצוני שמלווה אותה.

"ביצירות הקודמות שלי כמו 'שרול' או 'אורות הבמה' עבדתי עם דרמטורג שישב איתי בסטודיו כאיש תיאטרון, כאיש שממונה על שלמות הרעיון של היצירה וזה גרם לי בזמן שאני מחבר תנועה להיצמד לרעיון, לקונספט שיש לו מחוייבות לנרטיב דרמטי. זו היתה המסננת שעבדתי איתה והפעם מראש בחרתי לעבוד על תנועה נטו".

 
            "במדבר דברים", להקת קמע (צילום: אבשלום לוי)

ועד כמה זה קשור מבחינתך לספרים במדבר ודברים?

"השם 'במדבר דברים' נותן את האוויר הרגשי ליצירה לנוע בתוכו. ובוודאי שיש קשר בעיקר לספר במדבר שעוסק באותן 40 שנה במדבר וההגעה לארץ. יש הרגשה של מסע בעבודה אולי של שבט שהוא בדרך לאיזו שהיא הבטחה ובדרך הוא עובר כל מיני הרפתקאות. המסע הוא מסע קדום מעין קריצה לתקופה שהיא יותר יצרית יותר שבטית היא אולי איך שהיינו אז. ודברים זה כל הדברים.

"יש משהו בארציות שלנו היום שהוא הרבה יותר מזרחי מאשר אירופאי ודווקא כאדם שהוא תוצר של עדות אשכנז אני פתאום מאוד מתחבר ביצירה הזו לטריגר תנועתי בעקבות החום והלהט והפיזיות שהיא פחות מוחזקת ויש בה בשבילי אווירה מזרחית. כמובן שבואי לא נשכח שהיצירה הזו נעה בתוך סוג של הזיה היא לא מנסה להיות ריאליסטית".

תחושת הפולחן והתאווה לתנועה

יצאתם גם לעבוד בחוץ או שהכל נשאר בגבולות הסטודיו?

תיכננו לצאת לא מעט פעמים אבל איכשהו היה לנו חוסר מזל עם מזג האוויר. אבל מה שמאוד רתם את הרקדנים לעבודה הנוכחית היא העובדה שכחלק מהצהרת הכוונות של הלהקה, הם גרים פה. הם חשופים ומטיילים בנופים האלה. לדוגמה אצל הרקדן הקנדי פיטר סטארק כל התמונות שמעטרות את הפייסבוק שלו הן תמונות מהמדבר כאן".  

אילו עוד מאפיינים יחודיים אתה מזהה בקמע לעומת להקות אחרות בארץ?

"זו להקה שנשענת על טכניקות קלאסיות היא איננה בועטת במוסכמות לטובת ריקוד וירטואוזי אלא משתמשת בהן, ומתועלת לשם. זו להקה מאוד רגשית כולנו חיים פה בקהילה של אנשים שעלו מכל מיני מדינות, באים ביומיום בעירבוב עם הקהילה הבדואית גם ברמה של לחכות ביחד בתור לרופא".

אז איך כל מה שאתה מתאר בא לידי ביטוי בעבודה מבחינתך?

"'במדבר דברים' הולכת למקום המאוד ראשוני שלנו כחברה או לתעתוע של המקום המקראי זו עבודה שנע בתוך חברה שהיא יותר פטריאכלית. החיפוש אחר התנועה המאוד ישראלית שכבר התחילה בעבודה שלי 'שרול'. הגבריות המתפרצת של רקדן בקמע ששירת כקצין במג"ב היא חלק מהחיפוש והליבה של האנרגיה המאוד מיוחדת שיש בנו הישראלים וזה גם מה שהוביל אותי בפיתוח של החומרים התנועתיים הדרמטיים.

"זו איננה עבודה אתנוגרפית היא איננה מתעסקת בבדואים או מתארת נוף היא התרגום שלי לאנרגיות שהאוכלוסיות האלה מייצרות בנוף שלנו. שני הדברים המרכזיים שמרגישים בהם ביצירה הם תחושת הפולחן והתאווה לתנועה יותר מתאוות יצרים. בכלל הישימון הוא מרחב מושלם להתפרע בו. כן עניין אותי להתעסק בהנעה של גושים על הבמה, בפירוק והרכבה של קבוצה".

"אבי בללי אילץ אותי לכתוב נרטיב"

אתה מדבר הרבה מאוד על תחושת השינוי שעברת כיוצר האם הפנייה למוזיקאי אבי בללי היא חלק מאותו שינוי מגמה שאתה מדבר עליו?

"כן בהחלט. זו פעם ראשונה שאני עובד עם מוזיקה מקורית שנכתבת במיוחד לעבודה. הרבה מאוד אנרגיות הלכו למקום הזה. עכשיו אנחנו לפני בכורה ואני עדיין בעבודה מאוד אינטנסיבית עם אבי. הוא מסוגל פתאום לשלוח עיבוד חדש שהוא חשב עליו וזה מחזיר אותנו שוב לסטודיו לעוד יומיים עבודה לשנות את כל הכוריאוגרפיה. זו עבודה מאוד דרשנית, מתסכלת ומענגת כל כך.

"בלי ספק זה הפך להיות אחד האתגרים בעבודה ומשהו שמחייב לעבוד ביחד, עקב בצד אגודל. אם פעם הרבה מאוד מהזמן הוקדש לתוכן כאן ההתעסקות בתהליך היתה מאוד סביב המוזיקה. את אבי בללי אני מכיר מהתקופה שרקדתי בבת שבע ואין לי ספק שאני אמשיך לעבוד איתו על עוד יצירות בעתיד".

כמה חשוב לך להיצמד לרעיון המקורי של העבודה?

"דווקא אבי אילץ אותי לכתוב לו נרטיב כדי שהוא ילחין מוזיקה על הבסיס הזה. מה שהיה יפה זה שמצד אחד כתבתי לו את כל השתלשלות הדברים על הבמה מההתחלה ועד הסוף. מצד שני אין בכלל שום קשר בין המקום שהתחלנו בו לאיך שאנחנו מסיימים. אני מאוד נתתי לאבי את המרחב להתבטא בתוך העבודה ועדיין העבודה היא מאוד במדבר דברים.

"כשאני בסטודיו אני מבין למה אני כוריאוגרף. רגעי האושר שלי הם בתהליך העבודה ולכן לא נכון לי להיכנס לסטודיו עם הגדרת מטרות מוגדרת או הגבלים. לכל עבודה יש חיים משלה. העבודה הזו בהגדרתה היתה 'במדבר דברים' אבל התהליך קבע את התוכן שנמצא בתוכה".

למצוא את התנועה הפראית

עד כמה חשוב לך להיות מובן בעבודות שלך?

"יש יצירות שהיה חשוב לי להיות בהן מובן אבל היצירות שלי בדרך כלל הן לא פשוטות להבנה. הן פואטיות ומלאות באסוציאציות שלא פשוט לחבר אותן ביחד. זה מבקש מהצופה איזו עבודת פיענוח. גם בעבודה החדשה יש הרבה התרחשויות בו זמנית על הבמה אבל ב'במדבר דברים' יש חיזיון וחוויה אין בה מה להבין, זו לא עבודה של לוגיקה זו עבודת קרביים. יש בה ממה להתרגש, יש בה ממה להתלהט".

יש משהו שקרה בעבודה החדשה והפתיע אותך?

"כל העבודה הפתיעה אותי אבל הדבר המפתיע ביותר היה שמרגע שהתחלתי לעבוד עליה הכל זרם מתוכי בקלות. התנועה הפראית שבה, גם לי כאדם שמדגים את התנועות, לא תארתי שבגילי יש אותה עדיין בתוכי. פתאום מצאתי את עצמי מאוד מתפרע. למזלי יש לי רקדנים נפלאים שמיטיבים לעשות את זה ממני.

"בכלל במחול אני מרגיש שאלוהים מדבר אלי. בימים שאני תאב לתנועה היא פורצת בתוכי. זו ההרגשה הכי עילאית שיש לי במה שאני עושה. ומי שאני זה מה שאני עושה".

"אדם צריך להשלים את השכלתו לפני שהוא מתבטא"

אילו אתגרים עומדים בפניך ככוריאוגרף במאה ה-21 ?

"האתגר הכי גדול הוא במאה הזו הוא לחדש. אני מאוד חצוי ביחס למה שקורה היום בעולם המחול הרבה יוצרים איבדו את הדרך והם עושים תיאטרון מחול על גבול הביזאר ועדיין משתמשים במילה מחול. לתפיסתי ריקוד הוא דבר מאוד פיזי ורקדנים צריכים להיות עם הכשרה מאוד גבוהה וטובה".

"כשניז'ינסקי, שהיה לו את כל הטכניקה הקלאסית, רקד את 'אחר הצהריים של פאון' והלך במשך 7 דק' על הבמה מצד לצד הוא עשה את זה מתוך בחירה, אבל היום יש הרגשה שכל אחד יכול לעלות על הבמה, וכל אחד יכול לרקוד. לתפיסתי רק כשיש לך טכניקה אתה יכול לבצע דברים מאוד מינימליסטים מתוך בחירה אמנותית".

"אדם צריך להשלים את השכלתו לפני שהוא מתבטא. להקת קמע משמרת את האמירה שרקדנים על הבמה צריכים לכבד את הצופה בחוויה פיזית, מושכלת ואלגנטית שמפגינה וירטואוזיות של ריקוד. אני רואה בזה איזו שליחות".

"במדבר דברים" להקת קמע (צילום: אבשלום לוי)

עד כמה מעסיקה אותך הביקורת כשאתה יוצר ?

"ביקורת זה דבר שמעסיק אותי כי אני חושב שיש לביקורת כוח ביצירת דעת קהל. אני חושב שבמדינה שכל כך נלחמים בה על הקיום של המחול מאוד קל לבטל עבודה שעבדו עליה במשך שנה הרבה יוצרים ומאות אלפי שקלים שלא תמיד היה מאיפה לגרד אותם. ביקורת יכולה לתת הרבה פעמים את אותו מרווח שמעודד את האנשים להגיע וצפות במופע.

"פעם הייתי לוקח ביקורות יותר ללב. היום כיוצר שחוגג 20 שנה מיצירתי הראשונה לבת דור, למדתי שביקורת יכולה מאוד לא לאהוב יצירה והקהל להפך. ללא כל צל של ספק אני לא יוצר את העבודה עבור הביקורת. אני יוצר אותה קודם כל בשביל עצמי ואחר כך אני מזמין את הקהל והמבקרים להיות חלק מהחוויה. זה תהליך של התבגרות. זה לא תמיד היה ככה".

ומה החלום הבא מבחינתך ?

"בשנה הבאה נעלה ערב רפרטוארי עם יוצר ישראלי מאוד מוערך מאירופה אבל אני מעדיף לא לחשוף את הפרטים עד שהחוזה לא יחתם. יש למה לחכות. באופן כללי החלום הוא תמיד לגדול".

המופע  "במדבר דברים" יתקיים בימים חמישי ושישי , 10 ו -11 באפריל 2014, ב -21:00, במרכז סוזן דלל , תל אביב . כרטיס : 120 שקל . המופע ימשיך בהופעות נוספות בכל רחבי הארץ . לפרטים והזמנות : 03-5105656.