כמו בכל פסח בשנים האחרונות, מהווה בשבילנו "פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים" את אחד הדובדבנים של החופשה, חגיגה נפלאה לילדים ולמשפחות שמצדיקה בהחלט את הנסיעה הלא קלה ברכבת ההלוך המפוצצת, מתל אביב לחיפה.
הפעם הגענו לפסטיבל בשעות הצהרים, החלטה מצוינת שסיפקה לנו גם מזג אוויר נפלא וגם אווירה נהדרת, במתחם חגיגי שכולו הפנינג של הצגות רחוב, מופעי חוצות וגירויים מכל הסוגים לילדים ולהוריהם. נדמה שהפסטיבל, שבכל שנה מספק רף גבוה של מופעים, העלה רף זה גבוה אף יותר השנה.
קרקס פואטי מרגש
ממופעי החוצות הספקנו לדגום כארבע הצגות, שחלקן מגנטו את ההורים לא פחות מאשר את הילדים, כשהבולטת בהן, "חלומה של אריקה", השאירה את בת השמונה ואותי מרותקות אל האווירה הפואטית שעל הבמה שלפנינו.
"חלומה של אריקה" שמגיעה אלינו מצרפת, מתכתבת קלות עם דורותי מ"הקוסם מארץ עוץ", כשגם אריקה חולמת על נעלי ריקוד אדומות שיגשימו את תשוקתה לעוף. על הבמה סוס ברזל ענקי, במרכז טרפז גבוה, במעלה הסולם מימין לבמה ניצבת אחת המשתתפות ומספרת לנו בשירתה המלווה במוזיקת חלום, את הנרטיב המתרחש לפנינו, תוך שהיא מעוררת אותנו בין מתח לרגיעה.
ששת משתתפי המופע מעבירים אותנו חוויה מענגת שכוללת לוליינות, מעוף באוויר, דהרת סוסים חלומית, וכל אלה מגיעים לכדי תמונה בימתית שבסיומה אני כמעט ומחסירה פעימה מהיופי המתרחש מולי כשששת המשתתפים הופכים למעין תמונה מושלמת של שיתוף פעולה קסום. ההגדרה "קרקס פואטי מרגש" לה זוכה המופע, מדויקת להפליא.
תוך כדי סיום המופע נכנסות חרישית משמאלנו חבורת ג'ירפות מהצגה אחרת, אותה לא הספקנו לראות, כי בנות השמונה והארבע כבר רצות לראות את המופע הצרפתי, "המספרה של קרלוני", מספרה צ'רלי צ'פלינית מוטרפת בה שלושה לוליינים מנסים כמיטב יכולתם לשמש כספרים, תוך כדי נגינה בכלי הקשה, פריטה ונשיפה, ומחזיקים מולם את הקהל הגדול צוחק ומרותק לניסיונותיהם המשובשים.
"פרחים בקנה", מופע חוצות נוסף מצרפת, עינג אותנו ווקאלית עם שני שחקנים, האחד קצין מוטרף, והשני חייל הכפוף לפיקודו. השניים מתאמנים לקראת טקס בו יחויבו לשיר ולהופיע לראשונה בחייהם, ובעזרת גופם, קולותיהם ומשחק אינסופי במקצבים הם מעבירים את המסרים לקהל הגדול שמולם, שכצפוי, שוב, מתענג על מה שלפניו.
ההיענות האדירה של הקהל למופעים שלפניו ממחיש עד כמה הפסטיבל הזה הוא הצלחה אדירה של חיבור בין היצע לביקוש. ההצעות התיאטרוניות חזקות במיוחד, הקהל ממלא את גבעות הדשא סביב הבמות, על כל מופע שהספקנו לראות חיכו לנו עוד ארבעה שלא נוכל להספיק, וכשהילדה קולטת שלא נשארו מקומות ב"המעבדה" באוהל בגן בנימין - מעבדת תיאטרון המפעילה תחנות של משחקים רב חושיים - היא מרגישה כל כך מסופקת מול האלטרנטיבות האחרות שמולה, כך שלא נרשם ולו רגע אחד של קונפליקט או אכזבה.
בכל פינה צצות עוד ועוד פינות של הפתעות קטנות, במות בגדלים שונים המחכות לנו עם מופעים קטנטנים ועד מופעים גדולים ומרשימים, כשההפנינג כולו מעוטר, פרט לדגלי פסטיבל חגיגיים, גם בעצי גרביים מקסימים ומתלים מלאים בחולצות צבעוניות שנותנים תחושה של הפנינג יצירתי במיוחד.
המספרה של קרוליני (תמונת יח"צ)
אנטנה שבורה כשרביט קסמים
מופעי החוצות הם מענה מדויק לתכנים שמציעות הצגות התחרות. אלה מותירות אותנו לחשוב בחללים סגורים, בעוד מופעי החוצות מגרים לנו את החושים ללא מילים, ופורטים על מקומות אחרים בלב ובמוח, ובתוך כל החגיגה הזו, הצגות התחרות הן באמת רק עוד פרמטר אחד מתוך החוויה הכוללת.
ההצגה שלנו להיום היא "הגמדים מתחת לשמיכות" שכתב צדוק צמח וביימה מאיה האן. נושאה המרכזי של ההצגה - ילד להורים גרושים שמתמודד עם המעברים שבין הבית של אמא לבית של אבא, ולומד לומר את שעל לבו לאביו - אמורה להתאים לנו, ספציפית, במיוחד בימים אלה, והפעם החלטתי לא לספר לילדה על נושא ההצגה ולתת לה לספר לי מה חוותה היא.
"זו הצגה על שלושה גמדים שחיו בממלכת הגמדים וגמד אחד גדול הוציא אותם משם והביא אותם לטירה שנמצאת מתחת למיטה של ילד שקוראים לו אורי. הגמדים צריכים לעבוד בשביל הגמד הגדול ולהביא לו את הצעצועים של אורי אבל אורי הציל אותם בכך שהוא גילה שאין לגמד הזה שום כוח ושרביט הקסמים שלו הוא בכלל האנטנה השבורה מהטלוויזיה של סבתא שלו. הם לא השתמשו בהרבה תפאורה אז זה פתח את הדמיון של כולנו. זו הצגה יפה ומפחידה ומצחיקה ומותחת וחמודה, ואין בה מוסר השכל".
באופן מסוים התיאור הזה מכיל בתוכו גם את נקודות העוצמה וגם את נקודות התורפה של "הגמדים מתחת לשמיכות", שמביאה, אכן, אל הבמה את סיפורו של אורי, בן להורים גרושים, המנסה לתקשר עם אביו בחוסר הצלחה מסוים, ומוצא פתרון לאחר שהתגלגל למסע שנערך תוך כדי חלום בלוויית גמדים המסייעים לו למצוא את קולו ואת כוחו.
אוסף של רעיונות יפים ממלאים את "הגמדים שמתחת לשמיכות". השימוש המינימליסטי בתפאורה והתמונה היפה של המעבר לעולם החלום ראויים, אכן, לציון, כפי שהדגישה גם הקטנה, אבל לצדם שוררת לאורך ההצגה תחושה של מחסור בהידוק גם בסיפור וגם בעיבוד הבימתי.
אין ספק שכדי שהצגה שנושאה הוא ילד להורים גרושים תקבל מספיק נפח כדי להחזיק קהל גם אם אינו קהל המכיר מקרוב את חוויית הגירושין, זקוק הסיפור להרחבה עלילתית, אבל ב"הגמדים מתחת לשמיכות" הולכת ההרחבה הזו קצת לאיבוד בתוך עומס של מסרים שגורם לכך שהסיפור עצמו לא נמסר בצורה מספיק בהירה לקהל, והדגש עובר בכל פעם למשהו אחר, מנושא ההתמודדות של אורי עם המעבר בין שני בתים, דרך ההבנה של אורי שרק הפחד משאיר אותנו במקום ושלזולת אין שום כוח עליו שלא הוא מקנה לו ושהדלת פתוחה בפנינו אם רק נצא לעבור דרכה, ועד הרצון של אורי להגיע לאבא שלו ולהיות מסוגל לדבר איתו.
העומס הזה גורם לכך שמשהו מתפספס לנו בתהליך שעובר אורי במהלך מסעו, והתחושה הלא מאוזנת בסיפור שלפנינו גולשת לשפה הבימתית, שנדמה שגם היא עדיין לא מגובשת מספיק.
את ההצגה מייעדים יוצריה לגילאי 4 עד 10, והתמונה הבימתית שלפנינו משלבת עיצוב הכולל תלבושות, תפאורה וצורת דיבור שמתאימים לגילאים הרכים, ומסרים שמתאימים הרבה פחות לגילאים האלה. למשל, הרגע שבו מחפש אורי את אביו ומנסה להעיר אותו בסוף ההצגה מפחיד מדי לילדים בני ארבע, ואלה אכן מפחדים.
החלקים החזקים ביותר בהצגה הם ללא ספק החלקים המוזיקליים המביאים אמירה אלגנטית, עדינה, לא מתלהמת ומלאת טוב טעם בעזרת עיבודים יפים ולא שגרתיים, ומגוון רעיונות מוזיקליים טובים שמגיעים עד לכדי רגע מענג של כמעט בלוז לילדים.
פרחים בקנה (תמונת יח"צ)
פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים יתקיים בימים 14–16 באפריל 2014 במתחם תיאטרון חיפה ובאולמות נוספים ברחבי חיפה.
לרכישת כרטיסים