הלהיט הגדול של פוצ'יני חזר אל בימת האופרה הישראלית בניצוחו של דניאל אורן
שפעת גוונים
הצלחתה של האופרה "לה בוהם" נובעת משני גורמים. הראשון מביניהם הוא הסיפור האנושי הפשוט, על אנשים ונשים שיכלו לאייש את לב תל אביב, כפי שהם מאיישים את הגדה השמאלית בפריז, ולככב במיטב הדרמות הרומנטיות, הטלנובלות וסרטי-דמעות.
על כך אחראים אנרי מורז'ה מחבר הרומן "תמונות מחיי הבוהמים" ומעבדיו לליברית, לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'קוזה. הם השכילו ליצור מתווה מנוסח בשפה עכשווית של אמנים ואנשי רוח שמחפשים לחם, אהבה ושעשועים כריפוד לרוח היצירה והמחשבה שלהם.
סיפור העלילה נסוב על אהבתם האבודה של הרוקמת מימי והמשורר רודולפו, כשהוא מתואר בהקבלה יפה לרומן הנפסק ומתתדש בין ידידו, הצייר מרצ'לו לזמרת מוזטה. הליברית נגיש, מובן ומדויק מאוד. יש בו קטעי דיאלוג ומונולוגים שיכלו להישמע נכונים גם למחזה שאינו צמוד מוזיקה.
אבל "לה בוהם" היא בראש וראשונה אופרה והיא כזאת במלוא תפארתה בזכות הגורם העיקרי להצלחתה – המוזיקה של ג'קומו פוצ'יני, שראה בסיפור מראה לחוויותיו שלו כמלחין בראשית דרכו הנאבק גם עם המוזה וגם עם הקיום.
והמוזיקה שלו כפי שהיא חודרת עמוק לתוך העלילה כך היא חודרת עמוק ללב המאזין עם אריות, דואטים, רביעיות, אנסמבלים ומקהלות. מאקורד הפתיחה הגדול ועד לחישת הכאב בסיום, ובתזמור מרתק בפני עצמו, פוצ'יני העניק לעלילה ולדמויות הפועלות בה שפעת גוונים תואמי-רגשות באמצעות כלי התזמורת.
כמעיין המתגבר
מי שתרגם את התווים הכתובים לצלילים חיים, זורמים כמעיין המתגבר, הוא המאסטרו דניאל אורן. מהדוכן בבור התזמורת בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה, במוטת זרועותיו הארוכות, באצבעותיו, עם שרביט הניצוח וגם עם קולו שלו, הפיח רוח גדולה בנגני התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, ובצוות הסולנים הנפלאים שהביא עמו.
מאסטרו דניאל אורן (צילום: יוסי צבקר)
בראש הצוות ניצבת מריה אגרסטה המרגשת בכל רגעי שירתה בתפקיד מימי, הרוקמת שמחלתה הסופנית תשים קץ למוזיקה ולאהבה. לאחרונה היא הייתה כאן בתפקיד מיכאלה ב"כרמן" של המצדה, ולפני כן כ"נורמה". לצידה הטנור ג'ורג'יו ברוג'י כמשורר רודולפו, שקולו זהר באושרו עמה והיה קודר במידה נכונה בחרדתו לגורלה. גם הוא כבר הופיע כאן בעבר ב"נורמה".
יחד עמם בלטו והחזיקו את העלילה במרצם ובזמרתם הנהדרת כחבורת הבוהמיאנים האינטלקטואלים הבס קרלו סטרולי בפילוסוף קולין, הבריטון יונוץ פאסקו כמוזיקאי שונאר, ובמיוחד הבריטון סימונה פיאצולה כצייר מרצ'לו והסופרן נדין סיירה כאהובתו מוזטה.
"לה בוהם" תמונה מהחזרות באופרה הישראלית (צילום: יוסי צבקר)
אליהם יש להוסיף את מקהלת העפרוני הצעירה בהדרכת המנצחת שלה שלי ברלינסקי, שנתנה זמרת רחוב משתובבת במערכה השנייה, ועמה מקהלת האופרה הישראלית בהדרכת מנצחה איתן שמייסר.
את ההישג המוזיקלי הגדול ביים בענייניות ועם רעיונות יפים כשלעצמם סטפנו מצוניס די פראלפארה, ובתוך תפאורה "פריזאית" מצוינת (למעט הופעה מיותרת של ג'יפ במערכה האחרונה) שעיצב קרלו סאלה, שבאופן חריג הראו לנו את פירוקה והרכבתה בין המערכות, כמו אבני לגו, וכן תלבושות של פרננדו רואיז ותאורה של פרנקו מארי שידעו ליצור את האווירה הנכונה לעלילה ולמוזיקה גם יחד.
ואחרון למחמאות יהיה שוב ישראל אובל האחראי לתרגום המצוין, ובכל פעם יודע למצוא רעיונות מבריקים כמו זה שהרנין את קוראי הכתוביות במערכה השלישית. זה קרה כאשר אל הבמה מגיעות מוכרות מוצרי חלב ולול עם הסחורה שלהן. בהתאמה לתלבושות ולבימוי הוא בחר להשתמש בביטוי הישראלי המוכר "מוכרות המזון" לכל קונה לפי חשקו וטעמו...
"לה בוהם" תמונה מהחזרות באופרה הישראלית (צילום: יוסי צבקר)
בסיכומו של דבר היה ערב נפלא של אופרה בביצוע בימתי ומוזיקלי מושלם. ועל זה ייאמר: ברוך אתה, מאסטרו דניאל אורן בשובך אל משכן האופרה. כאן מקומך.