שלוש פעמים בשנתיים האחרונות הגיע ריאן מקאדמס לנצח על הפילהרמונית הישראלית. בכולן הוא מוזעק להחליף מנצח שמסיבות שונות לא הגיע כמובטח. "בפעם הראשונה  החלפתי את רפאל פריהבק דה בורגוס ופעם אחת את כריסטוף פון דוהנאני".
 
אחרי הביקור הנוכחי התזמורת כבר תוכל מן הסתם להרשות לעצמה להזמין אותו רשמית. הקהל  אהב אותו כבר מן הביקור הראשון ולפי התרשמות מצד הצופים גם התזמורת מנהלת איתו דו שיח מניב.

בסדרה הזאת הוא מנצח על הצ'לנית אליסה ויילרשטיין "לא נראה לי שיש בעולם היום אמן טוב ממנה בקבוצת הגיל שלה", הוא ממהר להצהיר בהתלהבות גלויה.  "אתה חייב לשמוע את השוסטקוביץ' שלה (קונצ'רטו לצ'לו מס' 1), אין דבר כזה.

מנצח שיודע מה הוא רוצה
 
ויילרשטיין היא ללא ספק צ'לנית מעולה. שמעתי אותה השבוע ב"ווריאציות על נושא רוקוקו" של צ'ייקובסקי והיא אכן הפליאה לנגן, ברגישות ובצליל מלא ועשיר, ושליטה מלאה בכל ניואנס ודקות נרמזת, כשהכל נשלף בחן ובקלילות - תענוג.  מקאדאמס סיפק לה את הליווי לביצוע משותף יפהפה.
 
דרישות ניצוח מורכבות נדרשו ממנו ביצירה השנייה בקונצרט הפילהרמונית, "כרמינה בורנה" הפופולרית של קרל אורף - יצירה שממלאת אולמות  למרות שמחברה הגרמני קנה את עולמות בזמן השלטון הנאצי ובעידודו המוחלט ותוך שיתוף פעולה מלא.
 
היצירה הזאת של אורף , שבשונה ממלחינים אחרים מעולם לא הוחרם בישראל,  הושמעה עשרות פעמים בביצוע קונצרטנטי וגם בביצוע של להקות מחול שונות והיא נחשבת ללהיט שממלא אולמות ואצטדיונים.
 
"כרמינה בורנה"  שנכתבה לטקסטים דתיים וחילוניים מן המאה ה-12, עוסקת באמונה דתית, באהבה, בשתייה, בהימורים - זה אולי פחות מעניין את הקהל. מה שתופס הוא המקצב הגלוי והבוטה של הפרקים הפותחים את היצירה וגם מסיימים אותה, סגנון שזכה לכינוי "ניאו פרימיטיביזם", ואותה פרימיטיביות, הבאה לידי ביטוי במקצב הבולט, הנוכח ומוביל באמצעות כלי נקישה רבים, כשהפסנתרים (יש שניים ביצירה) מתפקדים גם הם ככלי שבעיקר מקישים עליו. עוצמות האנרגיה הזורמות מן הבמה יכולות בקלות להפוך לאורגיה של צליל. ולפי ההיסחפות של הקהל  בביצועים השונים של היצירה יש לה הפוטנציאל הזה.

צילום: אליסה ויילרשטיין
 
ריאן מקאדאמס  שלט היטב במכונה המורכבת, תזמורת גדולה ושלושה סולנים.  לצד הסופרן המעודנת, לורה קלייקום, הבריטון יו ראסל שלא הסתפק בשירה טובה אלא שיחק את הטקסט ברוח אופראית לחלוטין ("השבוע", מספר מקאדאמס, "הוא שר את היצירה בפעם המאה, כאן בישראל") .
 
הזמר השלישי הוא הקונטרה טנור יניב ד'אור ששר במידת היופי והשעשוע הנדרשת לתפקיד הברבור, ההולך ונצלה על האש. את "מכונת" המוזיקה הגדולה משלימה מקהלה (מקהלת גארי ברתיני מוגברת בזמרים ממקהלת האיחוד  ונערות מקהלת אנקור מירושלים).
 
מקאדאמס הוביל  את ההרכב הגדול בקלילות ובשליטה. הוא יודע מה הוא רוצה וזה ניכר. התזמורת והקהל היו שלו ובצדק. " חשוב לי שהקהל יבין את הסיפור כמו באופרה ולכן התרגום המוקרן (בעליצות האופיינית של ישראל אובל) הוא מרכיב הכרחי להבנת היצירה" הוא אומר בשיחה שאנחנו מנהלים אחרי הקונצרט.  אישית, לא אתפלא אם הקהל המבוגר, לפחות בחלקו, הבין בפעם הראשונה מה הילדים  שרים (טקסטים בוטים על אהבה, כמקובל בשירת ימי הביניים) וחש אי נחת מוסרנית..."  

ריאן מקאדמס, צילום: יוסי זליגר

ניצח על 200 יצירות בג'וליארד

"אני חושב שגורלי לעסוק במוזיקה נגזר מראש",  אומר מקאדאמס, ממרומי  32 שנותיו ומקריירה שהולכת וצוברת תאוצה ונוכחות על במות העולם, "אבא שלי במאי תיאטרון, אימא שלי זמרת ומורה לפיתוח קול וגדלתי בבית אופרה בסנט לואיס. זה בית אופרה ששרים בו הכל באנגלית  וכמה מוזר היה לי בפעם הראשונה כשהתחלתי להקשיב לאופרות בשפות המקור.
 
"אני אמנם ממוצא סקוטי מצד אבי אבל מוצאה של אמי ממשפחה יהודית מפולין, משפחת בוטקובסקי. בני משפחתי לפני שני דורות היו מהגרים שהגיעו לדטרויט. את הבסיס למוזיקה קיבלתי כאמור בבית. לימודי פסנתר, פסנתר הוא הכלי שלי".

אתה עדיין מופיע כפסנתרן?
 
"בדיוק דיברתי על זה עם הצ'לנית. אני לא מופיע כפסנתרן למרות שמקובל מאד שמנצחים שהם גם פסנתרנים מנצחים מן המקלדת על קונצ'רטות של מוצרט למשל. לדעתי זה ענין של גיל. אני הגעתי לפסנתר יחסית בגיל מאוחר, בן 13-12. הפסנתר משמש אותי כי אני עובד הרבה עם זמרים, אני עושה להם קואצ'ינג לפני אופרות. אבל נראה לי שאני לא אופיע כפסנתרן סולן". 
 
מן הבית לאן התקדמת?
 
"הגעתי לאוניברסיטה הקרובה לסנט לואיס, בלומינגטון באינדיאנה (אחד מבתי הספר הטובים ביותר בארצות הברית, י. ש.) והמורה הטובה שלי ביותר שם היתה קארן שו, אישה קטנה שמפליאה לנגן  רחמנינוב וליסט  ולא אוהבת מוזיקה חדשה. יכולתי להכין לשיעור יצירות של מלחינים מודרניים אהובים עלי והיא הקשיבה אמרה מה שאמרה ואז היה המשפט המוביל 'אני מציעה שנחזור עכשיו לשופן'.
 
"התחנה הבאה היתה  בית הספר ג'וליארד בניו יורק. הלימוד שלי בתחום הניצוח היה מוזר ביותר. נאמר כך שאילו הייתי לומד לפי התכנית שגובשה עבורי הייתי זוכה לנצח על תזמורת בית הספר בקונצרט בודד אחד בשנה.
 
"היה לי מורה מעולה, המנצח ג'יימס דה פריסט שהיה מבחינות מסיימות ההיפך המוחלט מן המורה בבלומינגטון. הוא קיבל מה שהצעתי לפעמים כי הוא עצמו לא ניצח על היצירה מעולם וראה בעבודה המשותפת הזדמנות ללמוד משהו חדש. במקרים אחרים הוא פשוט הכיר ביני לבין מי שהתמחה ביצירה או בסוג של יצירות. אתו למדתי אופרות את 'דון ג'ובני' של מוצרט למשל  ויצירות חדשות.
 
"כשהבנתי שאין לי סיכוי גדול לנצח בצורה הרשמית הצטרפתי לתלמידי הקומפוזיציה והצעתי את שרותי כמנצח על היצירות שלהם. אני חושב שניצחתי על עשרות רבות של יצירות, משהו כמו מאתיים יצירות  בבית הספר ובמקומות אחרים. זה היה בית ספר מעולה".
 
מתי אתה מרגיש שהניסיון הזה משרת אותך? 
 
 "בעיקר כשאני צריך ללמוד יצירה חדשה. ראשית, אני לא זקוק לשקט כדי ללמוד, אני יכול ללמוד בכל תנאי ובכל מקום.שנית הניסיון הזה נתן לי כלי, אני בקריאה אחת של הפרטיטורה רואה מייד את החלוקה הפנימית, את המבנה, אני בא לחזרה הראשונה מאוד מוכן. העניין הזה קיבל חיזוק בתחנה הבאה שלי, בעבודה צמודה עם המנצח אלן גילברט (כיום מנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית ניו יורק)".
 
איך הגעת לעבודה אתו?
 
"גילברט היה באותו זמן מנצח של הפילהרמונית המלכותית השוודית. פניתי לקרן פולברייט, כשאתה פונה אליהם אתה צריך לבוא עם הצעה לפרויקט. בתוקף הנסיבות בקשתי את המלגה שלהם ללימוד מוזיקה סקנדינבית. המלגה אושרה ויצאתי לשטוקהולם".
 
ועכשיו אתה מומחה למוזיקה שוודית?
 
"לא כל כך שוודית אבל הרבה סיבליוס וראוטאוורה, שניהם מלחינים פיניים. מה שעיקר למדתי  מאלן גילברט הוא משהו שמחבר בין מוזיקה לניהול. גילברט, הוא בנם של שני מוזיקאים שניגנו בפילהרמונית של ניו יורק. הוא גדל בתוך התזמורת שהוא מנהל כיום. הכלים שקבלתי ממנו הם לבוא תמיד מוכן עד לפרט האחרון כבר לחזרה הראשונה. לא משאירים דבר פתוח. אפשר לשנות כמובן אבל מתוך היכרות מעמיקה.
 
"הדבר השני שלמדתי ממנו הוא  לתת כבוד למוזיקאים בתזמורת. זה משתלם. התכונה המעולה שלו בניהול היא משהו שניתן לכנות 'פסיכולוגיה תזמורתית' שהוא בא לחזרה יודע בדיוק  איפה צפויות בעיות מכל סוג והוא מכין את הפתרונות מראש. הוא מתאקלם בבעיות וגורם לאחרים (לנגנים) לחשוב שהם הגו את הפתרונות. זו תכונה נהדרת ולא לכל מנצח או לכל מנהל יש תכונה כזאת. זה בית ספר לכל החיים".

ריאן מקאדמס, צילום: יוסי זליגר

חלוקה גיאו-מוזיקלית
 
מתי הרגשת לראשונה שאתה מנצח באמת?
 
"קשה להשיב על הדבר הזה בדייקנות. אבל משהו מעין טבילת אש עשיתי עם תזמורת לוס אנג'לס. הוזעקתי לתכנית שכללה יצירה של המלחין המקסיקני צ'אבס, קונצ'רטו של שומן, יצירה קצרה של סיבליוס ויצירה של הנדל. דוגמה אחרת היתה כשהוזעקתי לנצח בפסטיבל של יוליאן רחלין בדוברובניק על תזמורת סנט-מרטין מלונדון כשהתכנית כללה ביצוע בכורה של קונצ'רטו שחיבר המלחין הגיאורגי  גיאה קנצ'לי לרחלין שבו הוא מנגן גם כינור וגם ויולה. היה עוד סולן שם, מישה מאיסקי, שניגן את אותן וריאציות רוקוקו שאנחנו מנגנים כאן.
 
"אני חייב למוזיקאים האנגלים הרבה. היה פרגון הדדי וזה סימן עוד נקודה בהתפתחות. במקביל, הלימודים נמשכו יחד עם חבר זמר למדתי בווינה מחזורי שירים של שוברט ושומן, נגן קונטרבס ממינכן היה מורה נפלא שלי לניצוח שפגשתי בווינה".
 
איך אתה מתפקד היום  מול תזמורת חדשה?

"קרו דברים מוזרים, אבל הם קרו מאליהם. אני תכננתי להיות מנצח אופרות. בתוקף הנסיבות התחלתי לנצח על רפרטואר סימפוני, אז היום יש חלוקה גיאו-מוזיקלית: בארצות הברית אני מזוהה בעיקר כמי שעושה מוזיקה חדישה, באירופה כמי שמנצח על הרבה אופרות ובמקומות אחרים כמנצח של מוזיקה סימפונית. נוח לי עם החלוקה הזאת.
 
"אני בא מוכן – כשאני מנצח על אופרות אני לומד לא רק את המוזיקה אלא כל ניואנס במילים, אני לא סומך על  תרגומים קיימים וכאלה יש בשפע, אני מתרגם לעצמי את היצירה וזה לפני החזרה אשונה ואני פתוח לאמון ההדדי מול תזמורת. כאן זה עבד ועכשיו אתה תופס אותי לאחר חזרה על יצירות של היידן ובטהובן שהתנהלה בקלילות, מתוך אותה רוח.  עזרה לי גם העובדה שאני כאן כבר בפעם השלישית בשנים האחרונות. מרגיש כאן בבית".
 
יש זמן לעיסוקים אחרים?
 
"הבית שלי היום הוא בניו יורק, חברה שלי היא רקדנית וזה פותח עולם חדש. אני קורא המון, אני לומד לבשל, הסטייק בפלפל שלי הוא דבר אני כבר יכול להתגאות בו. וביחד ולבד שנינו עושים מנסים להתנדב בפעילויות חברתיות שונות. בניו יורק עצמה ובקיץ הקרוב ניסע ביחד לאלסקה אני הצעתי לעבוד עם מוזיקאים בבית ספר מקומי והיא עם צעירים".
 
בתור מחליף אתה נוחת על תכניות שאחרים תפרו
 
"נכון אבל זה משתנה אני לאט לאט בונה תכניות משלי. אם היו שואלים אותי כאן למשל, הייתי מצרף את כרמינה בורנה ליצירה של סטיב רייך העכשווי או ליצירה של מונטוורדי המוקדם, מדי פעם זה כבר קורה. אבל מן הסתם בעתיד  זה ילך וייגבר. או קיי בוא נסיים כאן יש לי עוד קונצרט בירושלים הערב ורצוי שאנוח קצת קודם". 
 

***

הקונצרטים הבאים של הפילהרמונית בניצוחו של ריאן מקאדמס:

התכנית צ'ייקובסקי: וריאציות רוקוקו לצ'לו, אורף: כרמינה בורנה , תעלה  ב-2 במאי ב-14:00, וב- 8 במאי ב-19:00בהיכל התרבות תל אביב.

התכנית: שוסטקוביץ': קונצ'רטו לצ'לו מס' 1, אורף: כרמינה בורנה , תעלה ב- 3 ו-10 במאי ב-20:30, היכל התרבות תל אביב, 7 ו-11 במאי ב-20:30, אודיטוריום חיפה.

התכנית: היידן: סימפוניה מס' 6 ("הבוקר"), צ'ייקובסקי: וריאציות רוקוקו לצ'לו, בטהובן: סימפוניה מס' 4
1 במאי, 20:30, היכל התרבות, תל אביב

התכנית: אורף: כרמינה בורנה  תעלה ב8 במאי ב-22:00, 9 במאי ב-11:00, היכל התרבות תל אביב.

הקונצרטים יערכו בין התאריכים 28 באפריל עד ה-11 במאי 2014 בהיכל התרבות תל אביב, מרכז הקונגרסים הבינלאומי ירושלים ואודיטוריום חיפה. להזמנות: 1-700-70-30-30.