השבוע ביום רביעי, תפתח, בפעם ה-14, תחרות רובינשטיין לפסנתרנים, התחרות הבינלאומית המשמעותית ביותר המתקיימת בישראל.
 
הערב, יום ראשון ינגנו הפסנתרנים סרגיי באבאיאן, רובר לוין ויה פיי צ'ונג עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בבית האופרה בתל אביב מיצירות מנדלסון, פולנק ורחמנינוב, במחווה לתחרות רובינשטיין. מחר יום שני ינגן סרגי באבאיאן, אחד השופטים בתחרות, רסיטל בהיכל התרבות בראשון לציון.
 
באשר להתנהלות התחרות: ביום שלישי בצהריים תתקיים ההגרלה שתקבע את מיקומו של כל מתחרה, מיקום שילווה אותו מכאן ועד שיסיים את השתתפותו בתחרות במהלכה או בגמר. ביום שלישי יתקיים גם קונצרט הפתיחה שבו ישתתפו זוכי תחרויות עבר, בתכנית שלפסנתר יש בה נוכחות, במבחר יצירות שבביצוען יש לפסנתר נוכחות הסונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה של ברטוק או הבלט "החתונה" של סטרווינסקי שבו לצד ארבעה פסנתרנים שרים מקהלה וסולנים.
 
ביום רביעי בשעה 14:00 תחל התחרות עצמה. 38 פסנתרנים ינגנו כל אחד רסיטל בן שעה אחת. 14 שופטים יקבעו מי עולה לשלב הבא (בפרסומים הקודמים הופיע גם שופט נוסף, המלחין והמנצח הפולני קז'ישטוף פנדרצקי, שבינתיים ירד מן הרשימה).  
 
התחרות מתקיימת זו הפעם ה-14. בניגוד לתחרות ספורט, שבה הכל רואים אם אתה שובר שיא, קופץ גבוה יותר מהאחרים, רץ מהר יותר, שובר שיא קיים או מנצח במשחק, זכייה בתחרות נגינה אינה מתקיימת רק בין המתחרה לבין הצופים בו. ישנו גם צד ג': המעריך, היודע, המקצוען.
 
"זו דילמה שתימשך ותלווה תחרויות מוזיקה כל עוד תתקיימנה תחרויות כאלה. "אישית גם אני נגד תחרויות" אומר סרגיי באבאיאן, פסנתרן ומורה השופט בפעם הראשונה בתחרות, "אילו זה היה תלוי בי, הייתי מבקש  שנקשיב להקלטות של אותם 36 פסנתרנים  שנבחרו ולאחר שאנחנו השופטים נשמע אותם נוסיף לאולם גם מאזינים שיכולים להיות שותפים להתוויית דרכם העתידית של הפסנתרנים. נוותר על פרסי הכסף ומכאן ואילך יתקיים תהליך של שיבוץ, האחד יקליט באך בחברת תקליטים אחת, האחר יופיע בנגינת קונצ'רטו של רחמנינוב עם תזמורת אחרת וכך הלאה. 
 
"בתחרות ישנו גם מרכיב הידע העצום הנדרש מן המתחרה. אם נהיה כנים, הרי גם כשאנחנו מקשיבים לפסנתרני העבר הגדולים, נעדיף פסנתרן אחד ביצירות של מלחין או תקופה מסוימת על פני פסנתרן אחר. זה באמת די מתסכל לגרום לפסנתרן צעיר מניו זילנד לטוס חצי עולם , כדי להופיע ברסיטל של שעה ואם  הוא לא זוכה, לטוס הביתה".

סרגיי באבאיאן, צילום: יח"צ

"לא רציתי לשפוט בתחרות שבה משתתף תלמיד שלי"

הפסנתרן עמנואל קרסובסקי, הנמנה גם הוא עם שופטי התחרות, מעורה היטב בתחרות רובינשטיין שבה שימש בתפקידים אמנותיים שונים לאורך השנים מדבר גם הוא על כך "יש תחרות וזה אולי לא טוב ולא אידיאלי אבל אין 'זה' אחר!"
 
היו וישנם פסנתרנים שדלגו מעל למשוכת התחרויות וצנחו ישר בלב הבמות המרכזיות של עולם המוזיקה
"נכון, אם יש מי שדואג לאותו פסנתרן בשלב מוקדם בחיים. זה מצוין לאותו נגן, אלא שהוא מקבל אשראי עצום שהוא צריך להוכיח בהמשך. יפים ברונפמן או יבגני קיסין היו במידה מסוימת הימורים של  מי שהביאו אולם למרכז הבמה. מכאן ואילך הם היו צריכים להוכיח את עצמם ולהראות לעולם שהם אמנים ראויים לקריירה, למרות שנחסכה מהם ההשתתפות בתחרות.
 
"בדיעבד, העבודה שהם לא לקחו חלק בתחרות  משמעותית לא הזיקה לקריירה שלהם. אני השתתפתי בארבע תחרויות  וגם זכיתי בהן", ממשיך באבאיאן, חוויתי את התחושה של התחרות בבוקר יום התחרות: אתה חולה, בעיות בבטן, הידיים קרות. מכיר את זה היטב. אבל בכל אלה אין משום טענות לביטול מוסד התחרות".
 
באבאיאן שופט כאן לראשונה "לא רציתי לשפוט בתחרות שבה משתתף תלמיד שלי.  אני לא מאמין שליחסי מורה תלמיד אין כל השפעה ישירה או עקיפה על הדרך שבה מורה ישפוט תלמידים שלו, גם אם הוא נמנע מלציין את עובדת היותו תלמיד. לכן, כאשר נעתרתי להזמנת התחרות לשפוט כאן, זה היה רק לאחר שווידאתי שבתחרות זו  אין תלמידים שלי".

התחרויות והזוכים - יחסי גומלין של יוקרה
 
בעולם יש הרבה תחרויות מוזיקה ובהן הרבה תחרויות לפסנתרנים, כשמנסים להיזכר בשמות צצים כעשרה שמות מובילים, תחרות ואן קלייברן, בארה"ב, תחרות המלכה אליזבט בבריסל, תחרות לידס, תחרות צ'ייקובסקי במוסקבה, שופן בוורשה ורובינשטיין בתל אביב. 

איכותן של תחרויות עולה ויורדת מסיבות שונות. "תחרות צ'ייקובסקי היתה בשפל", אומר באבאיאן, "הכנסתו של ולרי גרגייב להנהלת התחרות הזריקה דם חדש ומרץ והתחרות חזרה להיות משמעותית וחשובה".
 
"מעמדן של תחרויות, אומר עמנואל קרסוקבסקי, "נקבע ראשית בגודל הפרס והתנאים. לפי זה תחרות ואן קלייברן האמריקנית היא החשובה ביותר. אבל אז אתה נכנס לרשימת הזוכים לאורך השנים ואצלם  הכל מופיע באתר, מי השתתף, מה ניגן כל משתתף, מי זכה ומי 'עף' מן התחרות ובאיזה שלב. ואז אתה בודק היטב  ומגלה שהפסנתרנים שזכו בתחרות הזאת  לא נמנים עם צמרת הפסנתרנים העולמית.
 
"קנה מידה אחר הוא הרמה של היצירות שהמשתתפים חייבים להכין לקראתה. למשל תחרות פדרבסקי בבידגושץ' שבפולין, שהעומד בראשה שופט השנה כאן בתל אביב, מציבה רמה מאוד גבוהה.
 
השמות הגדולים בתחרות רובינשטיין החלו בשתי התחרויות הראשונות: עמנואל אקס וגרהארד אופיץ היו ונשארו דמויות מפתח. בתחרויות הבאות מי שזכו לא היו כוכבים גדולים. ישנו גם יחס הפוך. זוכה מפורסם מעניק לתחרות שבה הוא השתתף עוצמות חדשות.
 
"כך היה כשמאריי פרחיה זכה בלידס וראדו לופו שזכה באותה תחרות לאחר שכבר זכה קודם בתחרות אחרת, וכמובן שזכייתו של הזוכה בתחרות הקודמת דניל טריפונוב שהמשיך מכאן למוסקבה וגם שם זכה בפרס הראשון שדרגה את התחרות שבה  הוא השתתף. באותה מידה זכייתו של אנדרש שיף במקום שלישי בתחרות לידס לא חשפה את איכויותיו המעולות שהתגלו לימים.  בכל תחרות צריך לראות את התמונה הכוללת".
 
מה על הדרישות כאן ברובינשטיין: שלב ראשון -  רסיטל, שכולל יצירה ישראלית חדשה, שלב שני - יצירה קאמרית עם הרכב ומי שמגיע לשלב האחרון מנגן עם תזמורת

"הדרישות אינן פשוטות. ללמוד יצירה חדשה זה בהחלט חלק מהדרישות שניצבות לפני מוזיקאי מקצועי.  אני מתנגד למה שקורה בתחרות בריסל שבו 'כולאים' מועמד ללמוד יצירה במשך כמה ימים ולנגן לפני קהל. ממד הסיכון הוא גדול, כל אחד לומד יצירה בקצב שלו בתובנות שלו, ולנגן רק את התווים הכתובים ואפילו בצורה המדויקת ביותר – אין בזה די.
 
"כאן המועמדים מקבלים את התווים ומכינים את היצירה וזה בסדר. לעומת זאת, אני מוכרח להודות שעד לפני זמן לא רב לא הייתי משוכנע שיש בזה צורך. אבל אז בתחרות בבריסל  שמעתי פסנתרנית יחסית מבוגרת שלא הרשימה בשלב הראשון ואז היא ניגנה את החמישייה לפסנתר של שומן ופשוט הפליאה לנגן, מכאן ואילך נגינתה השתפרה. אני מודה שגם השופטים כבר הקשיבו לה אחרת ובסופו של דבר היא גם ניצחה בתחרות כשהפגינה תובנות עמוקות לעומת יתר המתחרים".
 
קורה שחבר שופטים מפספס. רובינשטיין עצמו חווה את אי זכייתו, אבל גם הפספוס המפורסם ביותר בעשרות השנים האחרונות, כשחבר השופטים בתחרות שופן בוורשה, לא בחר באיוו פוגורליץ' ודווקא אי הזכייה הביאה לו פרסום ותהילה. "נכון  זה יכול לקרות. אבל גם מי שזכה בפרס הראשון באותה תחרות עשה קריירה גדולה ללא כל קשר", מאשר קרסובסקי.
 
"לעומת זאת," אומר באבאיאן, "יש רגעים שברור שזוהר כוכב חדש. כך למשל מיכאיל פלטניוב, כשהוא ניגן  את הסונטה אופ' 111 של בטהובן היה ברור שזה משהו אחר".



ארתור רובינשטיין (צילום: יעקב אבירם)


מחפשים את הדרמה
 
דיברת קודם על סירובך לשפוט בתחרות בה מנגן תלמיד שלך. בוא נתמקד לרגע בהבדלי השיפוט בארצות שונות
 
 "כללית אני יכול לומר שהשיפוט ברוסיה של פעם  נבע לא פעם משיקולים חוץ מוזיקליים" אומר באבאיאן, " וזה אומר הכל".

"צריך לזכור," אומר קרסובסקי, "שברית המועצות התייחסה לכשרון פסנתרני כמו לספורטאי. ברגע שהכישרון  מתגלה הצעיר והמורה מועברים ממסגרת העבודה הרגילה למסגרת של מחנה אימונים ומשם הוא משולח לתחרויות בינלאומיות והוא חייב להצליח. לאור התנאים המקדימים האלה תוכל לתאר לעצמך איזה הלם היה ברוסיה כאשר בשנת 1960 זכה ואן קלייברן פסנתרן אמריקני בתחרות צ'ייקובסקי".

"אני מרוצה  מהשיטה הנוהגת כאן שבה אתה מסמן 'כן' ליד מי שעובר לשלב הבא ועולים מי שזכו במספר ה'כן'ים הגדול", ממשיך קרסובסקי. "ללא ציון וללא הערכה אלא התרשמות כוללת של מי שראוי.  המערכת מוכנה להתמודד גם אם שניים מקבלים את אותו המספר. נראה לי שהשיטה נקייה".
 
השנה יש שני חידושים בצוות השופטים, ראשית בחבר השופטים יושב יוני רכטר,  מוזיקאי שלא שייך ל-"מגזר" הקלאסי. וכן קבוצת שופטים צעירים, בגילאי 20-17 בחלקם חיילים ומוזיקאים מצטיינים.

"אני מרוצה מן החידושים האלה" אומר קרסובסקי", "ראשית באשר לרכטר, הוא מוזיקאי מעולה וחי את המוזיקה ואת הנגינה בפסנתר, שנית הוא ידוע ביושרה שלו שקיבלה ביטוי  גם במקומות אחרים בהם שימש בתפקיד ציבורי.

"אשר לשופטים הצעירים. הם יצטרפו לתחרות בשלב השני. זה מרתק. ראשית הם ישבו ויקשיבו וזה חשוב כשלעצמו. שנית והיה וההחלטה שלהם תהיה שונה לחלוטין מזו של השופטים הרשמיים -  התחרות תהיה הרבה ביותר דרמטית"  ואת הדרמה אנחנו מחפשים.  
  

קונצרט המחווה של התזמורת הסימפונית ראשון לציון לתחרות רובינשטיין  ייערך היום, 11 במאי 2014,  ב-20:00 במשכן לאמנויות הבמה, תל אביב . לפרטים 03-6927700.

לרכישת כרטיסים