"שני דברים עיקריים יש לי להגיד לך על האופרה. ראשית העניין הדרמטי ב'ריגולטו' הוא הדואליות שבדמות. בהתחלה אנחנו רואים אותו לועג לבני האצולה שהיו לקרבנותיו של הדוכס שליטו. הוא אפילו מדבר במקום הדוכס. משסה את עצמו בהם.  איש רע, שאין בלבו ולו שמץ של חמלה. ומיד אחר כך הוא בא לביתו, רואה את בתו ג'ילדה והנה האיש הזה שהיה עד לפני רגע יצור מרושע המקלל את הנאספים סביבו, הופך לאב טוב ומיטיב, נוח, רחמן, רך  ובכלל דמות אידיאלית וכל זה במרחק של כמה דקות מתמונה אחת לשנייה.
 
הדבר השני הוא היכולת של ורדי לתאר הכל בצלילים.  זהו ורדי שהתבגר. למד להכיר את יכולותיו או ביכולותיו והנה יש לפניו לוח צבעים שהוא ממלא. הדיוק שבתיזמור, הבחירה של הכלים והקולות השונים  והיופי של המוזיקה פשוט פורץ החוצה".
 
את דניאל כהן, המנצח בן השלושים, אנחנו תופסים באתנחתא שבין החזרות האחרונות על "ריגולטו". הוא זכה ב"חזרה" נוספת, לא מתוכננת, כשהוזעק למלא את מקומו של המנצח דן אטינגר  בסוף השבוע שעבר, כאשר ניצח על האופרה בפארק בראשון לציון, כאירוע הפותח של פסטיבל האביב הבינלאומי בעיר מול אלפי צופים נלהבים. 

"ריגולטו",  צילום: יוסי צבקר

מברשת או פגיון

כהן משחק עם מקצוע הניצוח כבר מגיל צעיר ביותר, כבר שהיה בן 10 או 11 הכלי שלו היה כינור והוא היה אחד הצעירים שהגיעו בקיץ לקורס הכנרים הבינלאומית "קשת אילון", "כבר אז חשתי ברצון להכללה, רצון להיות שותף בחשיבה האסטרטגית על המוזיקה".

בחלוף כחמש שנים מאז, כשהיה בן 16 הוא כבר עשה את דרכו מבית הוריו בנתניה לאקדמיה למושיקה בירושלים ללמוד ניצוח בהדרכתו של יבגני צירלין. התחנה הבאה היתה האקדמיה המלכותית בלונדון. "עם קולין דיוויס עבדנו שם על כל הסימפוניות של בטהובן. אחד הכללים שלו היה כשאתם מחזיקים את מקל הניצוח ביד תחשבו עליו כעל מברשת או כעל פגיון אבל לעולם לא כמקל".
 
אתה באמת מנצח תמיד עם מקל או שרביט
 
"נכון. מנצחים שבאים מעבודה עם מקהלה מן הזמרה נמנעים במקרים רבים משימוש בשרביט. אני התחלתי מן הכינור ואני חייב להחזיק ביד קשת או שרביט".

מנצח שיושב

כשהתמקם באנגליה קיבל לנהל הרכבים שונים שאחד הוא תזמורת "עדן" והאחר, אותו הוא מנהל עד היום, היא תזמורת ג'רזי, של האי ג'רזי, בין אנגליה לצרפת.

זמן לא רב אחר כך  הקים יחד עם השחקן איתי טיראן וקבוצת נגנים את "אנסמבל גרופיוס" וביחד הם העלו לאורך השנים האחרונות כמה הפקות שהעמיקו את החיבורים בין מוזיקה לספרות ביצירות של קפקא "דו"ח לאקדמיה", "מעשה בחייל" של סטרווינסקי, "רשימותיו של מטורף" של גוגול ו"לירות בפיל" של ג'ורג' אורוול.  כל אחת מההפקות האירה את היצירות הספרותיות מחדש עם מוזיקה חדשה.
 
אתה מזוהה עם הרבה מוזיקה חדשה, ניצחת לצדו של פייר בולז בפסטיבל לוצרן על יצירות חדשות. ועוד תכניות של מוזיקה חדשה עם נגני התזמורת הסימפונית של לונדון,  גם כשניצחת על תזמורת ראשון לציון כללת יצירה של מתן פורת אולי הכיוון שלך הוא הלחנה?
 
"פעם גם חשבתי כך, למדתי קומפוזיציה בהדרכתו של יצחק סדאי באקדמיה למוזיקה בתל אביב, אבל מהר מאוד הרגשתי שאני כותב מוזיקה כמו מנצח ומנצח כמו מלחין והעדפתי את הניצוח. השנים הוכיחו לי שזה הכיוון.
 
"אחרי הלימודים הרשמיים החלו הלימודים בשטח וזה אולי בית הספר הטוב ביותר. הרבה שעות עם אשר פיש באופרה הישראלית ובחו"ל,עם דניאל ברנבוים בתזמורת דיוואן מזרח מערב ובפגישות שונות על יצירות בברלין. בשנה האחרונה עם גוסטבו דודאמל בפילהרמונית של לוס אנג'לס שעליה ניצחתי".
 
דודאמל מבוגר ממך בשלוש שנים בסך הכל

"נכון אבל יש לו הרבה מה ללמד ולא כל כך בתוך היצירות עצמן אלא בעבודה. המסירות שלו למקצוע, המשמעת העצמית והדרישה שלו מעצמו, משפיעות ראשית כל על כל נגן ונגן בתזמורת. אבל ההשפעה עוברת גם לצוות המנהלי הגדול של תזמורת לוס אנג'לס בקונצרטים באולם הבית (האולם בו מעניקים את פרסי ה"אוסקר") והקונצרטים הפותחים בהוליווד בואול.
 
"הדרישה מעצמו מחלחלת לקהל. העובדה שהוא גם לוקח מדי שנה מנצחים צעירים לתכנית הנחייה, מלמדת על החשיבות העצומה שהוא מעניק למקצוע ולמרות גילו הצעיר לדאגה לדור העתיד.
 
בלוס אנג'לס עבדתי גם אם אסה-פקה סלונן הפיני מלחין ומנצח, שהיה המנהל המוזיקלי הקודם של הפילהרמונית לוס אנג'לס. איתו היו לי חוויות למידה לשמה, עבדנו ביחד על קטעים מתוך האופרה 'טריסטן' של וגנר. הוזמנתי לנצח על היצירה בקלוז' ברומניה, העיר שבה נולד סבא, אבא של אימא שלי. דיברתי עם סלונן והוא הזמין אותי אליו הביתה לסנטה מוניקה ועבדנו ביחד על היצירה. איתו זכיתי לעוד חוויה באמת נדירה. הוא ניצח על אופרה של פרנק זאפה '200 מוטלים'. כאן מדובר בעבודה משותפת של שני מנצחים. כי התזמורת ענקית וההתרחשות במקביל על הבמה ומתחת לבמה  צריכה תיאום בין שני מנצחים.."
 
שני מנצחים על במה אחת?
 
"לא בדיוק, הוא מנצח בבור התזמורת אבל לא רואה מה שנעשה על הבמה ולכן אני יושב בשורה הראשונה עם הקהל, ומנצח את הניצוח שלו לעומדים על הבמה, מורכב מדי מכדי להשתמש בטלוויזיה ולכן ההופעה של המנצח שיושב היא חלק מן המופע עצמו. הסולנית ביצירה הזאת היתה זמרת הסופרן הישראלית הילה פליטמן שהוזעקה ללוס אנג'לס מלונדון. בהמשך ניצחתי על הפילהרמונית לוס אנג'לס גם על יצירה של סאלונן עצמו וזה היה יוצא מן הכלל".




דניאל כהן (צילום: בן אלאובגה)

"אל תנצחו על היצרות שלי כמו על מוזיקה חדישה"
 
עם מי המורים יש לך הכי הרבה שעות?
 
"זה בכלל לא משנה, העניין הוא שתמיד יש מה ללמוד. יש לי הרבה שעות דניאל ברנבוים ולכאורה אני כבר יכול לחזות מראש מה יקרה בחזרה. והנה לאחרונה נכחתי בחזרה שהוא עשה על 'פלסטף' של אדוארד אלגר, יצירה שהנגנים לא הכירו והוא עבד על כל צליל. בשבילי כל הלימודים מתחילים מחדש. 
 
"כשעבדתי עם פייר בולז שוב למדתי דברים חדשים. בכלל להגיע אליו היה סיפור. ביקשתי לבוא ללמוד איתו יצירות שלו. הוא הפנה אותי למתאמת שלו וזו רשמה מה שרשמה. חלף זמן ואז יום אחד מגיע טלפון. שלום שלום אני המתאמת.  למאסטרו בולז יש ארבעים דקות ביום שלישי הבא. "אני מגיע" אמרתי. הגעתי לפאריז. הוא קיבל אותי יפה אבל אמר לי שביומן שלו לא רשום שום דבר כזה. 'אבל אני הולך לאכול עכשיו'. ישבנו שלוש שעות על סנדוויץ' ומוזיקה. 'אל תנצחו על היצירות שלי כמו על מוזיקה חדישה!' זה משפט חוזר מפיו של בולז למנצחים צעירים".
 
כלומר?
 
"ביצירות של מוזיקה חדישה יש למנצח נטייה לא להיות מעורב רגשית, הוא בעיקר דואג שהניצוח יהיה מדויק, כל כניסה מסומנת היטב".
 
אלו התנועות של שוטר תנועה בצומת לא מרומזר, שמסמן מתי להיכנס לאיזה נתיב ?
 
"בדיוק. אני, אומר בולז, רוצה לראות שאתם מרגישים משהו גם ביצירות חדישות. אומר ועושה, תענוג לראות אותו מנצח, הוא כבר לא עושה הרבה תנועות. אבל הוא מאוד עסוק בניצוח שלו מן האיכויות האקוסטיות של הניצוח. מה שומעים ובעיקר איך שומעים בכל מקום".

חצי עונה כאן חצי עונה שם
 
יש לך כתובת היום?

"לא, אני בדרכים. כמובן שכאן אני יכול להיות קצת עם ההורים בנתניה. אבל עכשיו כשאני מכין את 'ריגולטו' באופרה ובמקביל כבר עובד על 'דון ג'ובני' עם זמרת הסדנה של האופרה להצגה בעכו, אני גר בתל אביב.
 
"לפני כמה זמן גמרתי לנצח באיטליה, אני מנצח שם בפירנצה על תזמורת 'מאג'ו מוזיקאלה' של זובין מהטה או בתזמורת פטרוצ'לי, שהאולם שלה הוא כמו 'לה סקאלה' מוקטנת, מקום יפהפה. מכל מקום אני בשדה התעופה ומחכה לטיסה ואז מגיע טלפון מהסוכן שלי בלונדון ואומר לי שבאותה שעה שאני אמור לטוס יש גם טיסה לשבדיה לתזמורת נורלנד, תזמורת שיוצאת לסיור בערי צפון סקנדינביה. אני מגיע לשם, מגלה דרך אגב תזמורת מעולה, אנשים נלהבים לעשות מוזיקה וכאן יש לי אפילו קצת זמן לאוורר את הכינור.

"בין הקונצרטים, ביום חופשי אני מנגן עם חברי התזמורת רביעיות של היידן, מוצרט. אז קשה לדבר על בית. אני גר במקום שבו אני עובד".
 
אתה גם מתגעגע מדי פעם לשוב לכאן?
 
"גם זה קורה, אבל אני לוקח אתי לכל מקום את הדיסקים של שלומי שבן וזה מסדר אותי די טוב".
 
על מה אתה מעדיף לנצח על מוזיקה סימפונית או על אופרות?
 
"אלו שני מקצועות, שתי התמחויות כמו רפואת משפחה מול רפואת אף, אוזן גרון. כשאני עוסק באחת אני מתגעגע לשנייה. נראה לי שהיום לוח העבודה שלי של חצי עונה כאן וחצי עונה שם הוא אידיאלי".

"ריגולטו", צילום: יוסי צבקר 

עכשיו זה זמן האופרה?
 
"נכון, אני שוב עם תזמורת ראשון והם ממש טובים ב'ריגולטו' ובינתיים אני כבר מכין את עצמי עבודה עם הקאמרית הישראלית על 'דון ג'ובני' גם אותם אני מכיר היטב.

"אבל אם נתעכב לעוד רגע על 'ריגולטו', אני שמח להגיד שהפעם הזאת, אחרי שכבר ניצחתי כאן על 'ריגולטו', הצוות מעולה. יש לנו שלישיית זמרים בתפקידים הראשיים שכל בית אופרה  היה גאה להעמיד על הבמה: הילה בג'יו כג'ילדה ופשוט אין לי מספיק מלים כדי לשבח אותה ושני השותפים שלה, קרלוס אלמגאוור ואיוון מאגרי, גם הםמעולים. חוץ מזה תענוג  לעבוד עם צוות שכולו  ישראלים, הבמאי , המעצבים וגם כל הזמרים האחרים. חגיגה".
  
 
"ריגולטו"  תעלה בתאריכים 30-21 במאי 2014 וב-30-25 ביוני 2014 באופרה הישראלית, המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. מחירי כרטיסים:175/237/304/378/428 ₪, תוספת 15 ₪ למחיר הכרטיס במוצ"ש. להזמנות: 03-692777.