השבוע ייערך בתיאטרון הסמטה ביפו פסטיבל אביב ישראלי ה-5, במסגרתו יוצגו בבכורה ארבע הפקות תיאטרון חדשות - שלושה מחזות מקוריים ועיבוד ליצירת ספרות.

אחת היצירות המסקרנות שיועלו בפסטיבל היא "שוב מדברים על אהבה", המתבססת על ארבעה סיפורים קצרים של הסופר האמריקאי עטור השבחים ריימונד קארבר.

את ההצגה ביימה אשת התיאטרון הוותיקה והמוערכת נולה צ'לטון, כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת 2013. צ'לטון אחראית גם על עיבוד ותרגום ההצגה, עליהם עבדה יחד עם תלמידתה לשעבר - השחקנית, הבמאית, הכותבת, והמורה מיקי מבורך, שגם משחקת בהצגה.

"אני תלמידה של נולה, וכמו שחשים הרבה מתלמידיה, אין ספק שיש לה חלק משמעותי ביותר בעיצוב המשך דרכי," מספרת מבורך. "העבודה המשותפת על ההצגה הנוכחית היא המשך ישיר לקשר מקצועי ארוך ופורה שהתפתח בינינו".

הכרתן באוניברסיטה?

"כן, באוניברסיטת תל-אביב. הייתי אחת מהתלמידים בכיתת משחק שמנתה למעלה מ-35 תלמידים בהתחלה וסיימה עם שש בנות. פרויקט הסיום שלנו היה הפקה של פרויקט תיאטרון חברתי אופייני לנולה בשם 'נשים מוכות'. הפרויקט נמשך שנה, כלל ביקורים שבועיים במקלט לנשים מוכות בהרצליה, והסתיים בהצגה שיצאה מהאוניברסיטה ורצה למעלה מ-400 פעם. הופענו גם בכנסת, ואיכשהו – במקביל להרצת ההצגה – השתנה גם הטון ורמת החשיבות של הנושא. אני אוהבת להאמין שההצגה הזאת היתה חלק מנקודת מפנה ביחס לבעיה בארץ".

מבורך המשיכה את דרכה כשחקנית בהדרכתה של צ'לטון, בין השאר בהצגות "חמש" ו"גירושים מאוחרים" בתיאטרון נווה צדק, "משפחת הבופור" ו"טיפולים אחרונים" בצוותא ולאחרונה "איזון עדין" עם גדליה בסר.

אחר כך ביימה בעצמה, בעיקר לילדים,  כתבה כמה מחזות לילדים, וספר אחד. בעזרתה של צ'לטון החלה ללמד משחק, "בזה אני עוסקת בהנאה רבה מזה כעשר שנים בבית ספר 'הדרך' ונהנית לראות את תלמידי פורחים". במקביל גם פנתה לתפקידי ניהול בתיאטרון - בפסטיבל הצגות הילדים בחיפה, ובימים אלה גם במדור תיאטרון בתרבות לישראל.

איך הגעתן לעבוד על מחזה המבוסס על יצירותיו של קארבר?

"זה סיפור קצת ארוך. זה התחיל לפני עשר שנים, בפרויקט של שנתיים שנולה עשתה באור עקיבא, שכלל עבודה מקצועית של אנסמבל שחקנים, כולם תלמידים שלה, בשילוב עם עבודה קהילתית.

"חלק מקבוצת השחקנים שהשתתפו בפרויקט הזה המשיכו אתה כאנסמבל קבוע: אמיר לוי, יעל אמיתי, ערן שראל, אני, ועוד כמה שהתחלפו מהפקה להפקה. עשינו גם את 'הומלסים' בתמונע, ו'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה' - הצגה שמבוססת על סיפורים קצרים מאת ריימונד קארבר.

"זה קרה די במקביל, עד כמה שאני זוכרת, ליציאתו של הסרט 'תמונות קצרות' שביים רוברט אלטמן על פי סיפוריו של קארבר. עד כמה שידוע לי, אלטמן היה הראשון שקלט את הכוח הדרמטי של קארבר".

השפה הספרותית של קארבר התאימה לעיבוד לתיאטרון?

"אני זוכרת שנולה הקריאה לנו כמה סיפורים. באנגלית, תמיד. בכל זאת גם אחרי 50 שנה בארץ – זאת עדיין שפת הביטוי שלה. היא סימנה לי ולאמיר לוי את הסיפורים שהעדיפה, ושנינו הלכנו ברעד לנסות את כוחנו בעיבוד החומר לתיאטרון. פתחנו בסיפור 'של מי המיטה הזאת' ומהר מאוד גילינו שאין לנו כמעט מה לעבד. צריך רק למחוק  את המילים 'הוא אמר' ו'היא אמרה' – והמחזה פשוט כבר נמצא שם בלי צורך בהתערבותנו.

ונולה התחברה לזה?

"אני חושבת שהחומר של קארבר מאוד קרוב לטעמה של נולה ול'אני מאמין' האמנותי שלה. הוא ישיר, פשוט, כנה, ללא מסכות ומשחקים, ונוגע במקומות הכי כואבים בפשטות ובלי פילטרים".

ואחרי עשר שנים החלטתם לחזור לשם?

"לפני כמה חדשים ישבנו, אני ויעל אמיתי, אצל נולה על המרפסת בקיבוץ שדות ים, נזכרנו בנוסטלגיה ובגעגועים בהצגה ההיא והחלטנו שלא מיצינו. בחרנו שלושה סיפורים אחרים שעוד לא נגענו בהם: 'רק עוד דבר אחד', 'כל כך הרבה מים כל כך קרוב הביתה', 'קתדרלה', ועיבוד חדש ל'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה' שהיה גם בהצגה הקודמת. ככה התחלנו בעיבוד".

איך התנהל העיבוד על ההצגה?

"תהליך עיבוד עם נולה הוא באמת דבר מצחיק, כי המוח שלה מהיר בצורה קיצונית, ובדרך כלל העיבוד יושב לה בשלמותו במוח ברגע שסיימה לקרוא את הסיפור. ואז מתחיל מין מרוץ מטורף של העט שלי אחרי ההנחיות שלה, כשהיא קוראת, קוצצת, מחברת ומעצבת באנגלית, אני רודפת אחריה סימולטנית באטרף לעברית ולנייר, והיא פשוט לא מבינה למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן.  

"חלק מהסיפורים עשינו יחד, וחלק – קיבלתי כמשימה לעשות בעצמי, ואחר כך דברים מתחדדים ומשתנים בעיבוד כבר בתוך תהליך החזרות עצמו ובשיתוף של כל הצוות. אל תוך התהליך זלגו פנימה אט אט גם כמה שירים שמסמנים בהצגה את המעבר מסיפור לסיפור.

"החוויה של כל מי שמעורב בהצגה היא שקארבר הוא מחזאי סמוי נפלא, ובעינינו יש משמעות נוספת לכינוי שבו מכנים אותו לפעמים –'צ'כוב האמריקאי'".

מה דעתך, כבמאית, על תהליך הבימוי של נולה בהצגה?

"קשה לשים את התהליך הזה במילים. זה קסם שכל מי שנתקל בו מתמכר לו. זאת הליכה הרמונית בתוך משהו אמיתי, מעמיק, זורם ומלא חופש. דרך אדירה לשחקן. ובעברית – אין דברים כאלה.

"שלושה מתוך החבורה הוותיקה שלה חזרו להפקה הזאת. יעל אמיתי, ערן שראל ואני. אמיר לוי הנפלא לא יכול היה להצטרף , ובמקומו בא עמי ויינברג הנפלא לא פחות. את החזרות עשינו על המרפסת של נולה, ובכל פעם שהדרמה מתלהטת – כל כלבי הקיבוץ מתחילים לנבוח. יותר מאוחר הצטרפו אלינו יוסי בן-נון המוזיקאי ודינה קונסון התפאורנית שהשתלבו בתהליך באופן מושלם, ואז כבר עברנו לתיאטרון הסמטה, שאנחנו מאוד נהנים להיות בו.

"אני מסתכלת על העבודה של נולה ולא מפסיקה להתפעל: איך לעזאזל היא עושה את זה? בכל פעם שאני בטוחה שתפסתי מה העניין בסצנה, היא באה עם משהו מקורי נועז ועמוק שהופך לי את כל חכמתי על פיה. אחרי כל השנים האלה, אני עדיין מוצאת את עצמי משתאה ולומדת". 

"שוב מדברים על אהבה"  תעלה במסגרת פסטיבל אביב סימטה (31-29 במאי 2014)  ביום שישי, 30 במאי 2014 ב-19:00 בתיאטרון הסימטה ביפו.  לאחר ההצגה ייערך דיון ספרותי בהשתתפות נולה צ'לטון, פרופסור משה (מוקי) רון, עמי ויינברג ומיקי מבורך, בהנחיית העיתונאית שירי לב  ארי.  כרטיס להצגה + דיון: 50 שקל, להצגה בלבד: 40 שקל, לדיון בלבד: 20 שקל.