מוזיקה - ביקורת דיסקים: סטרייסנד חוזרת בגדול

האלבום החדש של ברברה סטרייסנד הוא כל מה שמעריצי הזמרת הענקית הזו יכלו לייחל לו לקראת החגים - מחווה מוצלחת ביותר לקלאסיקת הפופ שלה ”Guilty” .

ברברה ובארי מהבי ג`יז

רבים עשויים לחלוק על כך, אבל לעניות דעתי, האלבום "Guilty" של ברברה סטרייסנד, ניצב איתן בין אלבומי הפופ המוצלחים ביותר של שנות השמונים. סטרייסנד, שהייתה אז בשיא אונה, עם קול פעמונים מרטיט וחיים אישיים שמילאו את טורי הרכילות, חברה אל בארי גיב מלהקת ה"בי ג`יז", שהיה הפרטנר המושלם עבורה מבחינה אמנותית, ויכול היה לקחת את כל הכישרון הזה, ולתעל אותו אל מחוזות הפופ הממכר, בהם שלט ביד רמה באותם ימים.

השיר "Woman In Love", היה הנציג הבולט מתוך אלבום שהכיל תשעה שירים, ללא נפילה אחת. הלחנים יפהפיים, מתקתקים ומינוריים, הפקת הלואו טמפו העדינה והדרמטית, שמתכתבת עם כל מה שהיה אופנתי בתחילת שנות השמונים אבל שומרת על נופך קלאסי, שמעניק לה אורך נשימה יוצא דופן, והקול המלאכי של סטרייסנד, עדין ומלא עוצמה, הפכו את האלבום הזה להצלחה ענקית ברחבי העולם (הגדולה ביותר שלה, עד היום), ולמקור השראה עבור זמרות רבות שבאו אחריה.

עשרים וחמש השנים שעברו מאז יצא האלבום, מהוות סיבה טובה מספיק להוציא אותו מחדש במהדורה מיוחדת, אך סטרייסנד החליטה לנצל את ההזדמנות, ולעשות צעד נוסף ומשמעותי. היא חברה שוב אל בארי גיב ליצירת אלבום חדש לחלוטין,"Guilty Pleasures", שיהווה מעין מחווה עצמית לאלבום המקורי, ויותר מכך, אולי אף יצליח להוציא אותה מהנישה הארכאית שבה התקבעה מבחינה מוזיקלית בעשורים האחרונים, לשחזר משהו מהעניין העצום שעורר האלבום ההוא במצעדי בפזמונים ובתחנות הרדיו, ולחדש את ימיה כחתולת פופ אופנתית ורלוונטית.

מגישה מחוננת

ההשוואה לאלבום המקורי בלתי נמנעת, ובמקרה הזה אפילו מתבקשת כבר למראה העטיפה של האלבום החדש, שעליה מצולמים סטרייסנד וגיב על רקע שחור (בניגוד ללבן של המקור). ברגע שמכניסים את האלבום למערכת הסטריאו, מסתיימות התהיות. אותם צלילים נינוחים ומופקים היטב, אותה דרמה, אותה תחושה מוכרת וקסומה, ללא תזוזה קלה שבקלות ימינה או שמאלה, וללא כל עדכון או שינוי שהיו עשויים להעיד על רצון להשתלב בעולם המוזיקה המודרני, ואותו קול נהדר, מעט בוגר יותר, עם נטייה לפומפוזיות יתר שהתפתחה בו במהלך השנים, אבל המגישה המחוננת הזו, עדיין מנצחת בנוק אאוט את כל הזמרות שיעזו לקרוא עליה תגר.

גם השירים עצמם (תשעה חדשים לחלוטין ושניים ישנים, שלא נכנסו לאלבום המקורי), שומרים על אותה הרוח. בחיפוש מדוקדק אחר להיטים שיצליחו לשחזר את ההצלחה במצעדי הפזמונים, אפשר למצוא פה כמה שירים מצוינים, ורמה כללית גבוהה של לחנים שנשמרת לכל אורך האלבום ואינה מביישת את המטרה שלשמו הוא נוצר, אבל הרוח הנוסטלגית שמפוזרת פה ללא הרף, כנראה תפריע לאלבום הזה להתקרב אל מאזינים חדשים, שלא ידעו את סטרייסנד בשיא כוחה. לעומת זאת, היא תוכל בהחלט לשמח רבים, שמחכים כבר שנים לקבל ממנה אלבום מוצלח מעין זה.

Barbra Streisand - Guilty Pleasures, Columbia/NMC