לרגל הופעתם של שלושת הכהנים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב בשבוע הבא נזכרתי באנרגיה ובשמחה הגדולה, במסיבה המתמדת המתרחשת על הבמה כל אימת ששלושת האחים לבית כהן:  ענת, אבישי ויובל - נפגשים על שפע כליהם.

הוראה כשליחות

הפעם החלטתי לראיין את האח יובל השוהה בישראל דרך קבע, בניגוד לאחיו המתרוצצים ברחבי היקום- אם כי גם הוא לא טומן את ידו בצלחת ונוהג לנסוע בעולם - בשבוע הבא תופיע השלישייה שוב בפולין (הארץ שבה הופעתם בשנת 2007 נתנה את הדחיפה הגדולה לגיבוש ההרכב), ולפני שנה הופיעו יחד באולם קרנגי הול ובפלורידה.

פן נוסף בקריירה של יובל כהן, המוכר יותר לתלמידי מוזיקת הג'אז בארץ, הוא עבודתו בקונסרבטוריון שטריקר כמנהל מחלקת הג'אז ואחראי על תזמורת הביג בנד, וכאחראי על הלימודים התיאורטיים במגמה האקדמאית לג'אז בקונסרבטוריון, לצד המוזיקאי ארז בר נוי האחראי על הלימודים האינסטרומנטליים. 

האחים כהן (צילום: איתן ריקליס)

מי שיזדמן לקונסרבטוריון שטריקר ב"לילה לבן" (ב-26 ביוני משעה 17:00 ואילך) יוכל להיווכח בעבודתם של מורי ותלמידי המרכז ללימודי ג'אז על שלל הרכביהם, ולהשתכנע מחדש באיכות הנגינה בישראל. יובל מתמלא התרגשות כשהוא מתאר את האודישנים למלגות של נערים ונערות המגיעים מרחבי הארץ. התרגשות דומה הפגין כשראיתי אותו מנצח על התלמידים במרכז ענב בשנה שעברה. ההוראה נתפסת בעיניו כשליחות ולא רק כדרך לפתרון בעיות כלכליות, בהן אינו מזלזל כלל.

"כשאתה מסיים את לימודיך יש לך שתי ברירות. או להיות נגן 'on the road' ולרוץ מגיג לגיג, או לנסות לחיות מעבודה קבועה. אבל לא כל אחד יכול להיות מורה. ההוראה בוחרת את האדם ולא להפך. קצת אחרי סוף הלימודים בברקלי פגשתי בחבר לכיתה. לא הייתי בטוח שאני רוצה ללמד, אבל הוא הזכיר לי את המורה המיתולוגי שכולנו הערצנו, ג'ו ויולה ז"ל, מייסד מחלקת כלי הנשיפה בברקלי, את שמחת ההוראה שלו ואת אמונתו שההוראה בחרה אותו. עד היום זה משמש אצלי כמוטו".

יובל מלמד ג'אז גם באקדמיה למוזיקה בירושלים וגם בבית הספר רימון, כולל שעורים פרטיים. אחד הדברים המייחדים אותו הוא אהבתו למלודיה הארץ-ישראלית - בספטמבר ייצא דיסק אינסטרומנטלי שלו המוקדש כולו למוזיקה של דוד זהבי ובו פרשנות חדשה לשירים כמו "החליל", "ירדה השבת אל בקעת גינוסר" ועוד.


האחים כהן (צילום: איתן ריקליס)

חיי נדודים וחיים אחרים

לכל אחד מהאחים יש עולם משלו. אבישי החצוצרן מנגן בכל הז'אנרים (כמו למשל במופע Third world love עם הפסנתרן יונתן אבישי), ויכול לנגן על הבמה בסגנון ג'אז חופשי או עם קבוצת רוק.

ענת התמסרה לקלרנית והיא זוכה כבר שבע שנים במקום הראשון במשאל השנתי שבו משתתפים כל עיתונאי הג'אז האמריקאים (כולל אלה הכותבים במגזין החשוב "דאונביט").

שניהם התמסרו לחיים של נגנים נודדים, אך ליובל, המעריץ את שניהם, יש חיים אחרים, הכוללים את ההוראה, הניצוח, העיבודים לביג בנד של תלמידיו והקשר החם למוזיקה הארץ-ישראלית. 

יובל כהן (צילום: איתן ריקליס)

שאלתי אותו על שמחת המפגשים, על האלתורים החופשיים שאינם מופיעים בתקליטי האולפן ועל האווירה הכובשת שאי אפשר לעמוד בפניה. "בקיצור, האם אתם תמיד שמחים?" התשובה לא פשוטה. לדברי יובל: "כל אחד מאתנו אכל A lot of shit בדרך, והחיים של נגני ג'אז, גם המצליחים שבהם, אינם מתגמלים כמו החיים של מוזיקאי וזמרי פופ, ולא כל אחד יכול להחזיק מעמד. מה שדרוש הוא מודעות גבוהה והבנה של החומר שאתה עוסק בו". ואני מוסיף: דרושים גם כישרון ושמחת חיים.

המופע יתקיים ב-20 ביוני 2014 בשעה 22:00, בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6927777 .