"תיאטרון פרינג'" הוא מונח שנוי במחלוקת. במובנו הטהור והמזוקק הוא מתייחס לתיאטרון אלטרנטיבי, אוונגרדי, שאינו משתייך לזרם הממסד המרכזי. אך במציאות הישראלית מוצמדת התווית תכופות למצחם של תיאטרונים שאינם חפצים בה כלל, וזכו בה בשל גודלם, מיקומם הפריפריאלי או בעיותיהם הכלכליות.
כך או כך, אם מתייחסים לפרינג' במובנו הצרוף כאל תיאטרון חוקר, פורץ דרך וחדשני, הרי שתיאטרון הידית בפרדס חנה מסמן וי נחרץ על כל הקריטריונים.
העונג, הכאב, הלבטים והכמיהות
"שלוש אצבעות מתחת לטבור" - הצגתו החדשה של התיאטרון, שנוסד לפני עשר שנים על ידי הבמאית שירי ג'ורנו והאמן הנס פלדה בנגרייה בפאתי פרדס חנה, עוסקת באופן נועז ומאתגר בנושא המיניות הבלתי פתור, שעומקו מי ישורנו. מה זה חופש מיני אמיתי? מה מותר ומה אסור? היכן מותווים הגבולות ומי קובע אותם?
שאלות לא פשוטות, ובהנחייתה של ג'ורנו, חמשת השחקנים-יוצרים (הנס פלדה, טלי הירשפלד, יהודה לזרוביץ', נורית יחיאלי ורני אמיר) מתחככים בהן בנחישות ובגלוי. בחצר מתחם התיאטרון הם פורשים בפני הקהל את העונג, הכאב, הלבטים והכמיהות הטבועים בנו כיצורים מיניים, תוך שהם מותחים ובוחנים את גבולותיו.
"מותר לי להסתכל לך בעיניים? מותר לי לתת לך נשיקה? מותר לי לגעת באיברים אינטימיים? מותר לי לאהוב אותך ובו זמנית להרביץ לך?" באחד מרגעי השיא בהצגה השחקנים מתערבבים בצופים, שואלים שאלות מביכות ומשעשעות, מחבקים, נוגעים. אין בדיבור ובמגע הזה שום דבר מרומז. הכול מפורש, בוטה וישיר.
"שלוש אצבעות מתחת לטבור", צילום: אילן שריף
כשהפנטזיות מאבדות שליטה
בנקודת הפתיחה של ההצגה גבר ואישה מבצעים ריקוד חושני של תשוקה הדדית, על רקע ירח תחרה עגול. קשה לומר שמדובר בריקוד ארוטי. יש בו תשוקה, יצריות, חיים וחופש, והוא מבטא את הצורך האלמותי של בני התמותה בהתמזגות שני חלקי השלם, הזכר והנקבה. מכאן מתחיל מסעם הפסיכולוגי-רוחני של השחקנים בעקבות משמעויותיה השונות של המיניות, מסע שראשיתו סקרנות, המשכו דשדוש בביבים המצחינים של תאווה מנוכרת, פורנו ואלימות, וסופו גילוי מחוזות חדשים-ישנים.
דרך תנועות הגוף וצליל הקול, לעתים בג'יבריש, לעתים בשירה, מפגינים השחקנים תצוגת מופע נועזת ומרשימה, שזורה ברגעים משעשעים. הם מחליפים דמויות כזיקית, מבטאים רגשות עזים ללא מילים, שופעים יצירתיות, מקוריות ודמיון, חושפים את עולמם הפנימי ללא פחד– את היופי והכיעור, ההשתוקקות והדחייה, הציפיות והאכזבות, המשיכה והניתוק.
"שלוש אצבעות מתחת לטבור", צילום: יח"צ
במהלך המסע נחשפים בפנינו, בין השאר, המיניות הילדית הטהורה הנתקלת באיסורים חברתיים, בושה ואשמה ("תסגרי את הרגליים. שלא ירצו אותך. שאת לא תרצי"), ההתנגשות בין המיניות הגברית הישירה ובין המיניות הנשית המשתנה, והבדידות והריקנות שבהתמכרות לפורנו.
באחת הסצנות העוצמתיות בהצגה נראה גבר (לזרוביץ' המצוין) מאונן, כשהשחקנים והשחקניות, בדמות פנטזיות פורנו, פורצות מתחת לכיסאו. כשהפנטזיות מאבדות שליטה, הופכות להזיה מעוררת אימה ומתפוגגות, הוא פורץ בבכי מר וחסר עכבות.
במקום הזה מתחיל התיקון, בדמותו של ג'וקר גרוטסקי (פלדה), הנותן דרור לפנטזיות הפרוורטיות הרוחשות במוחו. הוצאתם של הדחפים המודחקים והסמויים לאור היא הדרך החוצה מתוך המבוך, התרת הקונפליקט.
בסצנה מענגת במיוחד מתיזים השחקנים מים על עצמם ולכל עבר (כמעין ביטוי לשחרור רגשי), צוהלים בהבנה שהכול מותר ("הכול מותר! אני מותרת! אני מותרת לכל! הכול מותר לי!"). הגבר והאישה מתאחדים מחדש על רקע הירח, והפעם מתוך ידיעה, הבנה ואהבה. יש בריקוד שלהם משהו מן הקדושה, משהו שמעורר התפעמות, חמלה ורוך. הטרנספורמציה הושלמה.
"שלוש אצבעות מתחת לטבור", צילום: נואית זכאי
תיאטרון שיוצר מציאות ממה שיש
התפאורה בהצגה (מעשה ידיו להתפאר של פלדה) פשוטה, יצירתית ומלאה דימויים. הדימוי המרכזי הוא שטיח עגול עשוי משולשים המתחיל כשלם, הולך ומתפרק במהלך ההצגה ומתאחה מחדש בסופה.
לא תמצאו כאן אביזרים עשויים מחומרים יקרים. השחקנים עושים שימוש יצירתי בסביבה הטבעית, ובמהלך ההצגה נתלים למשל על העצים ברחבת התיאטרון.
בשורה התחתונה, "שלוש אצבעות מתחת לטבור" היא הצגה רבת עוצמה, אמיצה, מעוררת מחשבה, חפה מציניות ופלצנות. היא ללא ספק ממצבת את הידית כתיאטרון פרינג' חי ונושם, שלא עושה לעצמו הנחות, שמעז לחקור ולחפש אלטרנטיבות, שיוצר מציאות ממה שיש. אל תחמיצו.