החיפוש אחר האהבה הוא כנראה אחד המכנים המשותפים שיעברו לנצח בין הדורות, והוא גם זה שמניע את "הדלת ממול", קומדיה רומנטית מאת המחזאי הצרפתי פאבריס רוז'ה לאקאן (נכדו של הפסיכואנליטיקאי הידוע), העולה בימים אלה על במת תיאטרון החאן הירושלמי.

השינויים המבדילים בין הדורות טמונים באמצעים לאותו חיפוש, וכך נוכח במחזה גם החיפוש הווירטואלי האופייני כל כך למציאות בת זמננו.

היא והוא, שני הצירים המחזיקים את המחזה, מגולמים על ידי כרמית מסילתי-קפלן ולירון ברנס, שחקני אנסמבל השחקנים הירושלמי, בדואו בימתי שאינו אופייני לחאן, המבוים על ידי שחקן ותיק נוסף של האנסמבל הירושלמי, ארז שפריר.
 
קומדיה רומנטית על בדידות
 
"זו קומדיה רומנטית נורא מדליקה", מספרת מסילתי-קפלן, "הבנתי שבפריז היא עכשיו שלאגר בתיאטרון המסחרי, על שני שכנים שגרים זה מול זה. היא פסיכולוגית שנונה ומתנשאת, הוא משווק בחברת יוגורטים, ושניהם, כמו כולם, מחפשים אהבה.

"הם לא אנשים צעירים מאוד, בני שלושים מאוחר כזה, על סף ארבעים, והם לא באותה רמה אישית. היא ברמה גבוהה מדי בשבילו, אבל בכל זאת יש שם איזו משיכה, שהם לא מצליחים להביא לידי ביטוי, כי הם כל הזמן מתכסחים על כל מיני דברים. בסופו של דבר זה מחזה על בדידות ועל חיפוש אחר הדבר המושלם".


הדלת ממול (צילום: יוסי צבקר)

במיוחד בתקופה שבה אנחנו פחות ופחות מוכנים להתפשר על דברים שפעם התפשרו בקלות, יחסית.

"היום - ומי כמונו יודעות את זה למרות שאני כבר רחוקה מזה – אבל גם אני הייתי באתרים האלה, והיום זה יותר שוק בשר. יש יותר שפע, אז אתה הופך להיות יותר ביקורתי ונהיה קטנוני על דברים יותר קטנים". 

ואולי זה עידן של חיפוש אחרי אהבה שבחיים לא באמת תימצא.

"אני לא רוצה להגיד שלעולם לא תימצא, ואני לא רוצה לעשות ספוילר, אבל אני מעדיפה להיות אופטימית ואני מאמינה שכל אחד ימצא בסוף אהבה. יש כאלה שמוצאים את זה גם בגיל מאוד מאוחר, והם, למרות שהם הפכים מאוד גדולים, מתחברים בסוף. גם אני חיה עם מישהו שהוא ההפך הגמור ממני. ההפך הגמור. ובכל זאת יש חיבור. כנראה שאנחנו משלימים אחד את השני. אני חושבת שאם הייתי חיה עם מישהו שהוא בדיוק כמוני הייתי משתגעת". 

פסיכולוגית שמנתחת את עצמה
 
בואי נלך באמת לדמות שלך בהצגה.

"בהצגה אני פסיכולוגית, וכמו כל פסיכולוגית כלי הנשק שלי הוא המילים..."

והדמות מגיעה למקצוע הזה בעיקר כדי לפתור את הבעיות של עצמה?

"לגמרי. היא בודדה כמו כולם, היא מחפשת אהבה כמו כולם, היא מתוסבכת כמו כולם. היא אפילו מנתחת את עצמה באחד הרגעים בהצגה באופן מאוד יבש, על למה היא לא יוצאת למועדוני לילה, כמוהו, אחרי שהיא יורדת על ההתנהגות שלו והם נגררים לעוד איזה ריב והוא כבר לא יכול לשאת אותה אז הוא הולך שוב 'לדבר שטויות עם בחורות שמתחשק להן שידברו איתן שטויות', כהגדרתו".

נדמה פתאום שהעובדה שהכותב של ההצגה הוא נכד של פסיכואנליטיקאי נודע מקבלת משמעות. התעסקתם עם זה בעבודה על ההצגה?

"האמת שבתהליך החזרות זה עלה. ארז, הבמאי, סיפר לנו שהמחזאי הוא נכד של לאקאן, ואמרתי שזה לא פלא, כי יש שם טקסטים כל כך שנונים ואבחונים שלה אותו, או תשובות שלה לגבי דברים מסוימים, מאוד שנונים וחדים, כמו של פסיכולוגים. על כל דבר יש לה דעה מאוד ברורה, כל דבר היא מאבחנת, כל דבר הוא מטען שקשור לעבר".
אז את אומרת שגם אצלו זה בא, כנראה, מהבית.
"לגמרי."


הדלת ממול (צילום: יוסי צבקר)
 
להרים להנחתה
 
איך מתמודדים עם במאי שבמרבית הימים משחק מולך כאחד מחברי אנסמבל השחקנים שאת חלק ממנו?

"אני מודה שהיו חששות, כי בכל זאת עכשיו אני מקבלת ממנו הוראות והוא לא פרטנר שלי על הבמה, אבל לזכותו של ארז ייאמר שהוא כל כך פדנט ואני כל כך סומכת עליו, כי הוא קומיקאי אדיר ומוכשר כמו שד בכל מה שהוא נוגע בו וסמכתי עליו. היו דברים שביקשתי והוא לא ויתר עליהם והם הסתברו כנכונים, כפי שהוא ניתב אותי. התהליך היה כזה שהוא גם נתן יד חופשית לנסות כל דבר, ונתנו אחד לשני כל הזמן הצעות לגבי דברים מסוימים.

"בדרך כלל ההצגות יותר גדולות, ופה היה תהליך חזרות מאוד נעים, מהנה, קטן. שלושתנו חברים נורא טובים, אני, לירון ברנס, בן הזוג שלי בהצגה והבמאי, ואנחנו גם מכירים מאוד טוב אחד את ההומור של השני. כל אחד יודע איך מה אפשר להוציא מהשני, איך אפשר להרים להנחתה, כך שההיכרות שלנו אחד את השני מאוד עזרה לנו להפוך את זה למה שזה נהיה. אני חושבת שזו פנינה קטנה".

ההצגה "הדלת ממול" תעלה ב-29 ביולי 2014 בשעה 21:30, תיאטרון החאן הירושלמי. להזמנת כרטיסים: 02-6303600 .