מחול - "אני משורר" - אמנון פישר פינת גורדון

בפאזה הנוכחית בקריירה שלו – אמנון פישר, המוכר בעיקר כשחקן, הוא קודם כל מוזיקאי ומשורר. בקרוב ייצא דיסק סולו ראשון שלו, שאת שיריו הוא מעלה במופע קצת תיאטרלי בקפה תם.

הבן של יוסי ומלי

בסוף שנות השמונים, אחרי שהשתחרר מלהקה צבאית, התחיל אמנון פישר את המסלול האמנותי שלו כשחקן ומנחה טלוויזיה. ברזומה שלו נרשמו בין היתר תכניות כמו "תוסס", שעשועונים כמו "המטמון" ו"תפוס כיוון", משחק ב"שלווה" ו"אשליות" של חיים בוזגלו, השתתפות ב"לגעת באושר", ובסרטים כמו "החיים על פי אגפא" ו"טהארה".

את המסלול הזה קטעו משברים נפשיים ותהליכי חיפוש שונים ומשונים ועכשיו הוא עומד בפני הוצאת אלבום ראשון (בהפקתו המוזיקלית של כרמל ליפשיץ) שאותו הקליט לאורך השנתיים האחרונות.

במקביל הוא מעלה בימי חמישי, כמעט בכל שבוע, את מופע השירים שלו, "הבן של יוסי ומלי", בקפה תם בתל-אביב ובמקומות נוספים. לצדו על הבמה- הרכב בשם "אמנון פישר והנשמות" שכולל את הבסיסט עודד ניר, המתופף רועי חרזי, והגיטריסט כפיר אזולאי.

- אתה מוכר יותר כשחקן, איך הגעת למוזיקה?

" אחרי ששיחקתי בטלנובלה הישראלית הראשונה, נגעתי באושר והבנתי שזה לא ממש האושר להגיד טקסטים דלים שאני אמור להפיח בהם חיים, פרשתי. לא בשיא, באמצע. הלכתי גם ללמוד משחק ועזבתי את `תוסס` בשביל זה, ואני באמת משחק מגיל מאוד צעיר, אבל אין כמו מוזיקה, וכשגיליתי את זה החלטתי לשלב בין השניים. גם עכשיו אני משחק אבל אני מעריך את המוזיקה ככלי ביטוי אמנותי שיכול להביא אותך מעלה מעלה בלי שהוצאת עוד מילה אחת, אלא רק עם צלילים, כל שכן כשהמוזיקה לוקחת את המילים ונותנת להם תוקף של רגש, כי מוזיקה זה כולה רגש, אז המילים הן לא רק בומבסטיות או מנסות לגעת, אלא לפעמים אפילו מצליחות בגלל המוזיקה שמתחת".

איש חולה מת

- לאורך כמה זמן נכתבו השירים?

"לאורך שנים. מה זה כמה? אני לא סופר, אני משורר".

- אתה משורר באמת?

"כן".

- מה זה אומר?

"לדוגמה, בעברית כשאומרים על אישה חולמת, זה לא כמו להגיד בעברית על איש חולה מת. אני מאוהב בעברית ואני משתמש בה כדי לרומם את הרגע ולחרוז בחיוך את חיי".

פישר כתב והלחין את כל השירים, והוא מגדיר אותם כ"שייכים למרחב ישראלי משהו. מושפעת ממדנס הלונדונים שהשפיעו על משינה הישראלית, מושפעת מג`ים מוריסון והמודי בלוז".

נוח בעברית

- מדנס ומוריסון זה מרחב ישראלי?

"זה מה שאחי הגדול דוד (דוד פישר, ראש הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, ט. ג.) היה שומע ואני בתור אח קטן ספגתי. הישראליות היא בזה שאני לא מחקה אלא מנסה לבטא את מה שיש בי. כשאני למשל זוכר כמה פעמים שמעתי את `רדיו בלה בלה` והרגשתי שזה מאסטרפיס ושהשיר הראשון `אוטוביוגרפיה` כאילו נכתב עלי, ולפעמים, כשאני מצליח ככה לגעת גם באחרים ובאים אלי ואומרים `וואו, כאילו כתבת עלי את השיר, אז אני אומר מוזיקה ישראלית, כי אני לא שר באנגלית, אני שר בעברית".

- נשמע בין השורות, או בטונים שלך, שמקוממת אותך המגמה של כתיבה ישראלית באנגלית

"הדבר היחיד שמקומם אותי זה שאני לא ממש מצליח להבין. אני, שפת האם שלי היא יותר רוסית מאשר אנגלית, ואני בכלל ישראלי.

"אז כן, אני מבין אנגלית ויכול להתבטא באנגלית אבל אני מעדיף לעשות את מה שיש לי לעשות בעברית. כתבתי לא מזמן עם גילי קופטש שיר שנקרא אמן. והשיר אומר `אמן, אמן אותי להיות בנאדם אמיתי`, והפזמון אומר `אמן`, שגם באנגלית זה איימן,just a zion man m’I`. אז אין בעיה להשתמש באנגלית ובשירה וביצירה שמנסה להיות מקורית, אבל כשאני רוצה להרגיש נוח אני מתבטא בעברית".

- למה כל כך הרבה זמן עבר עד להקלטת אלבום ראשון?

"מבחינתי חשבתי שייקח לי גם עד גיל ארבעים כי אני מאמין ששיר צריך לשיר לפני שצורבים או אפילו מקליטים ובטח מזייפים אותו. שיר רוצה שישירו אותו, כמו שאנחנו רק כלים, עם כל המורכבות האנושית אני רואה בי כלי ובתוכי יש נשמה שרוצה להתבטא".

- בלתי נמנע לשאול אותך על קרבה לדת

"זה קשור לאמונה, לא לדתיות. אין לי כיפה על הראש. יש לי כיפה אחת וזה מספיק לי".

הבן השביעי

"כמו מלאך שנשלח מלמעלה תקשיבי אני שר לך, שר לעצמי... איך זה ייגמר, איך זה ייגמר שואל המשורר, וגם הוא בתוך תוכו יודע שהעט הנובע נובע רק דיו. אדם חופשי לנצח עד שהנצח פוגש את מותו. אז תהיה מי שתהיה, תהיה מה שאתה וברוך תהיה, גם את, אחותי, אבל אני, אני, אולי קצת לא נורמלי, בכל זאת בנאדם חופשי " ("הבן של יוסי ומלי")

לפני המון שנים נפגשנו במקרה דרך ידידים משותפים לכמה דקות, שרת לנו שיר, וכבר אז זה היה השיר שעל שמו קרוי הערב שלך, "הבן של יוסי ומלי". למה כל כך הרבה זמן על אותה נקודה? במה אתה כל כך טעון שם?

"ההורים שלי עברו שואה, ואחרי שהם עברו את השואה הם הצליחו להגיע לארץ, להתחבר באהבה ולעבור עוד שואה קטנה. הם הולידו זוג תאומים שנלקחו מהם, ואני הבן השביעי שלהם, בן הזקונים. לפני שאני אמן ולפני שאני רוצה להיות משהו, אני כולה בנאדם. בנאדם קטן, כן, עם שם נחמד, אמנון – אמן קטון, אבל אני הבן של יוסף ומלי.

"וכשאני זוכר את זה וכשאני עומד מאחורי המיקרופון ומוכן לעמוד גם מאחורי המילים שלי, זה ראשית, נותן לי חזרה אותם, כי הם כבר עליהם השלום הלכו לעולמם, נותן לי אותם בהרגשה ורגש קרוב, נותן לי את עצמי, ואפילו זה נותן גם לשאר האנשים את התזכורת שוואלה, כל מי שנמצא כאן, יש לו אבא ואמא. אני לא יודע כמה פעמים יצא לך להגיד `אני הבת של צביקה ורינה`, ורוב הילדים מתביישים בשמות של ההורים שלהם, משתדלים לבנות את עצמם כיחידה בפני עצמה, אבל אני דווקא מקבל את הכוח שלי מההבנה הפשוטה שאם אני רוצה להיות משהו, אם אני לא רוצה להיות רק בנאדם אלא ממש אדם, אדם חופשי, אני צריך להיות קודם כל ילד".

- אתה לא רק שר במופע שלך

"אני לא רק שר, אני גם משחק אותה. למשל יש קטע שאני שומע על הבמה קול, קול מוקלט, שמדבר אלי ומציג עצמו כפסיכיאטר ואני מנהל איתו דיאלוג, והוא שואל אותי, `אתה יודע למה אתה כאן?`, ואני שואל את הקהל: א ת ם – יודעים למה א ת ם כאן?`"

לפרטים נוספים