מוזיאון אילנה גור פותח בסוף השבוע את התערוכה הרב תחומית "מפגש +", הכוללת עבודות של 15 אמנים ישראליים שנבחרו להשתתף בסדנה ייחודית שהתקיימה במוזיאון.
 
היוצרים, שנבחרו בפינצטה מתוך למעלה מ-90 פונים, יצרו במהלך הסדנה בת שלושת המפגשים עבודות שנוצרו בדיאלוג עם המוזיאון, ובמסגרת התערוכה שולבו בחלליו יחד עם המוצגים הקיימים.
 
"מטרת הסדנה היתה לבצע סוג של מהלך פתיחה שאפתני שייתן מקום לאמנים עכשוויים להציג במוזיאון מתוך התייחסות לאוסף הקיים", מסביר האמן שחר שריג, שהנחה את הסדנה לצד האוצרת צופיה דקל כספי.

ללא אג'נדה מוסדרת
 
מה הוליד את הרעיון הזה?
 
"השנה המוזיאון משתנה ונפתח לתערוכות מתחלפות - שינוי די דרסטי שעשוי להיות מרתק. גם ככה המקום מלא חיות מפני שאילנה כל הזמן מייצרת עבודות ורוכשת אמנות חדשה בהיקף די מרשים.
 
"מה שהוליד את הרעיון היתה השאיפה לייצר היכרות ראשונית של אמנים עם המוזיאון, בתקווה לנהל דיאלוג בין האמנים לבין עצמם ובינם לבין המקום, ובדרך גם לנסות לייצר סוג של תוכן שכלל הרצאות וביקורי סטודיו של כמה מהמרצים.
 
"די נדיר שמוזיאון מנסה להתנהל בצורה כזו, שהיא יחסית פתוחה ולא בפורמט הקלאסי של בחירת עבודות על ידי בן אדם אחד, ללא אג'נדה מוסדרת או נושא שנקבע מראש. זה גם התחיל די במקרה כי הפורמט המקורי היה כזה של שיעורי רישום.
 
"בפגישה הראשונה עם כל הצוות, שכלל גם את האמנים גרי גולדשטיין, רבקה פוטשבוצקי ואריאלה פלוטקין, הבנו שיהיה יותר מעניין ומאתגר לקחת את הרעיון של מפגשים למקום פתוח ורחב יותר".
 
איך נבחרו האמנים שהשתתפו בסדנה?
 
"אם להיות כן, היו לנו חששות כשהוצאנו את ה'קול קורא'. לא ידענו אם נצליח להביא אנשים שיירשמו. אם להיות כנה אפילו יותר, היו לי קצת חששות בהתחלה מצופיה מפני שלא הכרנו והיא כזאת רצינית ועם רקורד מרשים ולי אין קשר לאוצרות או לניהול פרויקטים אמנותיים. נראה לי שגם אני קצת הלחצתי אותה בהתחלה, אבל העבודה איתה היתה כל מה שיכולתי לצפות לו - יצירתית, מאתגרת, כזו שאפשר ללמוד ממנה בלי סוף.
 
"באופן מפתיע ובעזרת מערכת יחסי ציבור משומנת היטב, ה'קול קורא' הגיע להרבה אנשים והיתה היענות עצומה. צופיה ואני באמת חשבנו בהתחלה שנצטרך להתקשר לאנשים ולשכנע אותם לבוא, ובמקום זה שלחו כמעט מאה מועמדויות ומצאנו את עצמנו בסיטואציה הפוכה. היינו צריכים לנפות מן הרשימה של ה-15 שנבחרו המון אמנים שאנחנו מאוד אוהבים ומעריכים, כדי לייצר קבוצה אקלקטית יחסית מבחינת סוג המדיום, תחומי העניין וכולי.
 
"עברנו על כל תיקי העבודות, נפגשנו, דיברנו, התייעצנו, עברנו על הכל שוב ובסוף בחרנו. אנחנו מקוים לעשות עוד תכנית בעתיד וממש מקווים שנקבל עבודות באותה רמה, כולל הגשה חוזרת של אמנים שמאוד רצינו שיהיו ונשארו בסוף בחוץ בגלל חוסר מקום".

עבודה של אסף רותם, צילום: יח"צ

מקום לטעויות ולצירופי מקרים
 
איך התנהלה הסדנה?
 
"הסדנה היתה מורכבת משלושה מפגשים. הראשון היה מפגש היכרות שכלל 'טור' במוזיאון. יש משהו משעשע בסיטואציה כזו, לפחות פוטנציאלית, כי זה משהו שאמנים בדרך כלל לא נחשפים אליו - מישהו חיצוני שמדבר או מתווך עבודות אמנות.
 
"המפגש השני כלל הרצאה שניתנה על ידי אריאלה פלוטקין שהיא אמנית מדהימה לחלוטין בעיני ובעלת גישה נדירה ומדויקת. במפגש השלישי הרצו גרי גולדשטיין ורבקה פוטשבוצקי שגם ערכו ביקורי סטודיו לחלק מן האמנים, הפכו לחלק חשוב בתהליך ומציגים בעצמם עבודות בתערוכה.
 
"תוך כדי ואחרי ההרצאות היו שיחות עם האמנים על העבודות שלהם, ההתקדמות ודברים טכניים שונים. התוכן היה אקלקטי למדי. רוב ההרצאות נגעו באופי היצירה של המרצה אבל הבחירה היתה באנשים שצופיה ואני האמנו שיש עניין ורלוונטיות במה שיש להם להציע ולהגיד".
 
האני מאמין האמנותי שלך קיבל ביטוי בהנחיית הסדנה?
 
"האני מאמין האמנותי שלי מכיר בזה שהוא לא ממש רלוונטי. אני חושב שתהליכים צריכים ויכולים להתנהל בלי יותר מדי ניווט. שיש וצריך להיות מקום לטעויות ולצירופי מקרים, שלאמנים יש יכולת לקבל בחירות שנכונות עבורם ושלא צריך לרמוס דעה או לנסות לקבוע מה נכון או לא נכון.
 
"הקבוצה שהתגבשה היא של אנשים רציניים בעלי תחומי עניין שונים, שלכולם יש מקום. אני חושב שבמקרה כזה התפקיד שלנו כמנחים הוא לעזור עד כמה שאפשר ולנסות לייצר תוכן ואווירה שנראים לנו מעניינים, בהתחשב במגבלות האישיות שלנו, שבמקרה שלי לפחות הן לא מעטות". 

עבודה של יעל שחר, צילום: יח"צ

מה מתאים איפה
  
ספר על העבודות שנעשו לתערוכה, כיצד הוחלט היכן יוצבו?
 
"חלק מן העבודות יוצרו במיוחד בשביל התערוכה, ומפני שהזמן שהיה לנו לכל התהליך היה קצוב, חלק מן העבודות נבחרו מתוך מאגר קיים של המציגים, כאשר אלו התאימו לאוסף המוזיאון או בהתייחס לאלמנטים שונים שקשורים במוזיאון כמו המיקום, האדריכלות וכדומה.
 
"אנחנו עדיין בשלבי הצבה אבל בחלק מהמקרים התקבלו בקשות להציג בחלל מסוים בגלל ההקשר, מפני שהחדרים במוזיאון מחולקים לפי נושא. בחלק מהמקרים זה היה יותר סוג של התאמה של פאזל, מה מתאים איפה.
 
"ברוב המקרים הדברים די הסתדרו מעצמם ואני רוצה להאמין שזה בזכות הגישה שדיברתי עליה, לא לעשות דברים בכוח".

מוזיאון אילנה גור, צילום: יח"צ
 
כאמן, מה דעתך על מוזיאון אילנה גור וייחודו בנוף האמנות הישראלי?
 
"אני לא ממש אובייקטיבי כי אני מאוד אוהב את אילנה מבחינה אישית. באופן פוליטי אני חושב שיש סוג של פספוס בנוגע אליה ולמוזיאון. מצד אחד היא כן מוערכת והציגה תערוכות רטרוספקטיביות מרשימות בכל המקומות החשובים והנכונים, מצד שני אני חושב שאין מספיק הכרה בארץ בחשיבות שלה כאמנית. יש במוזיאון המון חיות והמקום לא נכנס לקנון של עולם האמנות המקומי שלא בצדק. הוא בהחלט ראוי לחשיפה. 
   
"אני חושב שאין בארץ מספיק ניסיון מצד מוסדות האמנות לייצר סוג של רצף. ההיסטוריה נמחקת כאן באופן שיטתי, וחבל לי שמוסדות מובילים משקיעים כל כך מעט ברכישה ותצוגה של אמנות ישראלית כדי ליצור דיאלוג בין דורי, או סוג של רצף שנראה לי הכרחי לעשייה.
 
"אילנה למשל יכולה להוות דוגמה שונה למה שמקובל לחשוב על אמנים ישראליים. היא מוחצנת יותר, בוטה יותר, כנה וישירה יותר בחלק מאוד גדול מהמקרים. לדעתי היא צריכה להיות חלק גדול יותר מהשיח.
 
"גם מוסדות החינוך הנמוכים והגבוהים נכשלים בכל מה שנוגע להקניית בסיס של ידע לגבי אמנות מקומית, ובמקרים רבים הם אפילו לא מנסים. אבל חלק מהיופי של אילנה כאדם וכאמנית, זה ששום דבר מכל מה שהזכרתי לא ימנע בעדה להמשיך ולעשות את מה שהיא עושה".




עבודה של היא-לי סופר (תמונת יח"צ)



האמנים המשתתפים: ניצן מינץ, ערגה יערי - ויצמן,  לירון שליו, דורון פישביין, אלעד רוזן,מיכל אורגיל, ג'ניפר חדד, הילי גרינפל , יעל שחר, היא-לי סופר, אסף רותם, גילית לוין- רונן,  אלה גולדמן,  נוגה יודקוביק-עציוני,  ניצן סט.  

פתיחת התערוכה תתקיים ביום שישי, 8 באוגוסט 2014 . נעילה: 31 באוקטובר 2014. מוזיאון אילנה גור, מזל דגים, יפו העתיקה, ישראל, טל':  036837676 ,  info@ilanagoormuseum.org