"תן למילים לעשות בך" הוא שמה של סדרת המופעים הוותיקה של המדיטק החולוני ששמה לה למטרה לחשוף את הקהל בכל ערב לאבן דרך שונה בתרבות הספרותית והשירית היהודית והישראלית באמצעות משתתפים המפיחים בה חיים חדשים ועדכניים.

המופע הקרוב בסדרה יוקדש למשוררים שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי, תוך התמקדות בשירי האהבה שלהם.

מול שני נציגים חשובים אלה של תור הזהב, גלריה של מייצגי עידן העכשיו, הכוללת את אפרת בן צור, אלעד גבאי, קרן טפרברג, יהלי סובול, דניאל סלומון, קרני פוסטל, ערן צור, אסף רוט, ומי שתמיד נעים לשוב ולדבר איתו כמרואיין, פרופסור ניסים קלדרון, עורך הערב ומי שינחה אתכם לתקופה המרתקת של תור הזהב ויוצריה.

"לפני עידן הרוק אין כמעט רמז לפיוט"

"זאת סדרה שמפיק אלי שנברג, יש לה צוות מוזיקאים קבוע ונושאים מתחלפים, ואותי הוא מגייס כשזה נושא שאני מבין בו, ומדי פעם אני עולה על הספינה, כולל הפעם הזו" , מספר קלדרון. "התפקיד שלי הוא לבחור את החומרים, להציע אותם לאמנים עצמם, לבוא במשא ומתן גם עם המוזיקאים וגם עם אסף רוט, המנהל המוזיקלי, ואחר כך להנחות על הבמה.

"כיוון שמדובר בשירת ימי הביניים חיפשתי בעיקר חומרים של אבן גבירול ויהודה הלוי, ובעיקר שירי אהבה שלהם. אנחנו קוראים לערב 'אוהבי שמים וארץ', כשהכוונה היא לרבדים שונים של אהבה שהיו בשירת ימי הביניים".

העניין הוא לשיר שירים מולחנים של אבן גבירול ויהודה הלוי, או ליצור הלחנות חדשות במיוחד לערב?

"גם וגם. בחרתי להם הרבה חומרים שלא הולחנו והרבה שכן הולחנו. יש הרבה מאוד שירים של יהודה הלוי ואבן גבירול שמולחנים מדורי דורות, כפי שאפשר לראות באתר 'פיוט', ויש להם לחנים מסורתיים רבים מאוד, ואחר כך יש הלחנות מודרניות, של בריסחרוף ורע מוכיח, של מיכה שטרית, של אתי אנקרי. הצעתי להם גם כאלה שלא הולחנו מעולם, וגם קאברים לשירים שהם אוהבים שכן הולחנו, וחלק מהם גם באו עם שירים ורעיונות משלהם, כך שזה התרחב והתגוון".

ערן צור, צילום: שרון דרעי

ציינת פה בצורה מאוד ברורה את המעבר מלחנים מסורתיים וישנים, היישר ללחנים של אנשי העשור וחצי האחרונים, כלומר הייתה פה תקופה ארוכה מאוד שבה לא נגעו מחדש בחומרים האלה, ואז פתאום תחייה שלא נפסקת של השנים האחרונות. אני צריכה שיסבירו לי את התחייה העצומה הזו

"אני אנסה להסביר. הזמר העברי, המוזיקה הישראלית הפופולרית, היא רצף שנמשך מ-1900 ועד היום. כל עוד שלט הזמר העברי, לפני שהתחיל עידן הרוק, בערך עד 1970, כמעט ואין רמז לפיוט, כשפיוט זה או תפילות ששרו אותן במסגרת בית כנסת ובכל מקום שהתפללו, או פיוטים, שההבדל הוא שהתפילה היא חובה והפיוט הוא רשות. אז יש מסורת של אלפי שנות פיוטים, וכל עוד שלט הזמר העברי, הרעיון היה: היהודי החדש בורח מהיהודי הישן ולא רוצה לשמוע עליו, ולכן בכל תולדות הזמר העברי יש אולי אחד או שניים של איזה פיוט שהתגלגל בקושי, אבל בגדול הייתה התרחקות מכל העולם הזה.

"ואז, בא שלב שני שאותו את מכירה כבר טוב מההיסטוריה שלך, הרוק התבסס ביסודו על מסורות אמריקאיות ואנגליות, ומוזיקאים לא העלו בדעתם ללכת למקורות אחרים. בשנים האחרונות אפשר להגיד שהרוק התבגר, ואמר, 'כמו שדילן יכול ורוצה ללכת אל הבלוז, ככה, מהו הבלוז שלי? מהם המקורות המוזיקליים של היהודים?'. ואז גילו שיש עולם של פיוט. כעת אנחנו מספיק מבוגרים, ולא כל כך קנאים שהיהודי החדש יהיה כל כך חדש, אין לו בעיה להיות ממשיך של אבותיו, ולכן אנחנו יכולים ורוצים אפילו לקבל את העומק ההיסטורי.

"רוקר אמריקאי או אנגלי שומע עומק היסטורי במוזיקה שלו, בצורות שונות. יש עומק היסטורי של בלוז, ואת יודעת שסרג'נט פפר זה מסורת מוזיקלית שהייתה באנגליה ממאות שנים, לעשות חגיגות מוזיקליות שקראו להן סרג'נט פפר? ולקחו המון מבלדות איריות וסקוטיות עתיקות, אחר כך הערגה ללכת למוזיקה אפריקאית ולקחת ממנה, פול סיימון שפתאום חיפש את אפריקה.

"אז התחיל חיפוש של מוזיקה שהייתה שלנו, ואפילו בשנות התשעים כבר התחיל סימן ראשון עם הביצוע של 'נקמת הטרקטור' למה שהם קוראים 'סליחות', אבל שם עוד נזהרו מהמילים ולקחו רק את המנגינה. אם תקשיבי לזה טוב, כשהם בנו את השכבות של הצליל, יש שם פתאום איזו צעקה של קוטנר, 'כואב לי הראש!', כדי להיזהר מקדושת המילים, אבל זה בפירוש היה פורץ דרך, מה שעשו ב'נקמת הטרקטור'. ואחרי זה יש לנו גל שלם, ממש המון, פרט לשמות שכבר מניתי, יש את אהוד בנאי, עובדיה חממה, ורבים אחרים שעושים עיבודים לפיוטים הישנים".

זה מתחבר איכשהו גם לגל החזק מאוד של חזרה בתשובה של חלק מאותם אמני רוק?

"זו טעות לקשר את זה לחזרה בתשובה. להפך. ההרגשה שאני יכול לקחת, כמו באמריקה, גוספל, ששרו אותו במקור מתוך אמונה גדולה באלוהים ולשיר אותו מתוך הישענות על מסורת מוזיקלית, בלי להיבהל שאיזה דוֹגמה דתית עומדת מאחורי הראש שלך. יש אמנים כמו אתי אנקרי שחזרה אמנם גם בתשובה, אבל זה לא בהכרח. ובערב הזה, במיוחד, יהיו שירי אהבה שחלקם בכלל לא שייכים לקאנון הדתי, אבל חלקם כן".

אפרת בן צור, צילום: אנג'ליקה שר

שירי תשוקה לנער שמגיש את היין

מה שמוביל אותנו, מן הסתם, לשם הערב, "אוהבי שמים וארץ"

"התקופה היחידה של העם היהודי שבה אנשים מאמינים היו יכולים לכתוב יצירה אמנותית שאינה דתית, היתה תור הזהב בספרד. הייתה להם הרשאה. הם קיבלו את זה במסורת מהערבים, שאיתם היו להם יחסים מאוד טובים בספרד, והמסורת הערבית הייתה כולה של אנשים מאמינים שיכולים היו לכתוב שירי יין, מכיוון שזה ביטוי אסתטי  ואתה לא צריך לשתות יין כדי לכתוב שירי יין. חוץ מזה שאנחנו באמת לא יודעים עד כמה במשתאות החצרות שהיו שם הקפידו על עיקרי הדת.

"אז נוצר קשר מאוד מעניין בין שירי אהבה לאלוהים, לבין שיר אהבה כמו 'שיר השירים', שהוא שיר אהבה בין רועֶה לרועָה, שקיבל במשך הדורות פירוש כאילו זה שיר אהבה בין אלוהים לבין כנסת ישראל.

"אצל המוסלמים, ובעקבותיהם גם אצל היהודים, התפתח ז'אנר של לא רק אהבת אלוהים ואהבת גבר ואשה. יש ז'אנר שלם של שירי תשוקה שכותבים לנער שמגיש את היין, ויש שם אלמנט הומוסקסואלי ברור. אם עשו או לא עשו אין לדעת, זה בפירוש היה אסור על פי הדת, אבל שירים כאלה בהחלט כתבו, של גבר שמשתוקק לנער שהגיש את היין, ובערב נביא חלק מהם.

"אחר כך יש שירי אהבה לטבע, ואחר כך יש עוד דבר, המורכבות של האהבה. האהבה כסוג של קרב. גבר ואישה יש ביניהם לא רק משיכה אלא גם התמודדות, ויש מסורת שלמה של שירים שחלק מהאטרקטיביות היא להגיד דברים שנשים אומרות בגנות גברים וגברים אומרים בגנות נשים. אלה שירי התגרות. זה בעיקר יש אצל אלחריזי, שהוא קצת יותר מאוחר, וגם את זה נביא בערב".

יהלי סובול, צילום: יוסי שלו

איפה בא לידי ביטוי החיבור הזה בין ישן לחדש בעשייה של האמנים בערב?

"יש דוגמאות כמו ערן צור שביקש וקיבל להביא איתו פייטן דתי בשם אלעד גבאי, כי הוא רוצה, בדומה למה שעשה מיכה שטרית עם ליאור אלמליח, לשמור על משהו מהצליל הזה של הפיוטים האלה כמו שהם נשמרו מדורי דורות. אסף רוט ביקש להביא את קרן טפרברג, שהיא מתופפת מאוד מוכשרת, היא עבדה עם סטינג, והוא רוצה להוסיף ממד לעשייה של הצוות הרגיל".

מסיבות חצר של יהודים

איך בעצם נראה היום יום של אותם משוררים בתור הזהב? משורר?ת הייתה מקצוע בפני עצמו? ממה חיו אז כותבים?

"אנחנו יודעים מעט מאוד על המשוררים האלה, אבל מה שאנחנו כן יודעים שזו הייתה מה שנקרא תרבות חצרונית, מהמילה חצר. העשירים של התקופה, הדמויות המרכזיות, היו להם ארמונות עם חצרות.

"הדוגמה המובהקת לזה היא אלהמברה, שזה יופי שלא מהעולם הזה, ארמון שטובל באיזה גבעה שלמה של יער ומים זורמים, ושם היו עושים מסיבות, שהיה בהם אוכל, כנראה שהיה גם יין, והיה גם את העניין של השירה. שירה במובן פואטרי ושירה במובן סינגינג. אנחנו לא באמת יודעים איך ביטאו את זה, אבל כן יודעים שזה היה מכוון להתכנסויות החצרוניות האלה, והיה אלמנט של משהו חגיגי, מין חאפלה.

"היהודים הלכו בעקבות זה, חלק היו מוזמנים למסיבות של המוסלמים, ושם היו קוראים את הפיוטים החילוניים, ואנחנו נביא פה בעיקר שירה חילונית. מאוד יכול להיות, ויש לנו גם שמות לזה, שהיו גם פטרונים יהודים, עשירים שחיקו את העשירים המוסלמים, שעשו לעצמם מסיבות חצר כאלה של יהודים, כי אם אתה כותב שירים בעברית הערבים לא יבינו את זה. אז המשוררים היו כותבים להם שירי תהילה, ושירי הספד עם מותם.

"אנחנו גם נרצה ליצור על הבמה קצת מהאווירה של מסיבת חצר כזאת, לכן חלק מהשירים כל אחד ישיר בנפרד, די הרבה מהם יהיו בשיתופי פעולה רבים ושונים, בין הזמרים על הבמה".

המופע "אוהבי שמים וארץ" במסגרת סדרת "תן למילים לעשות בך" יתקיים ביום שישי ה-5 בספטמבר 2014 ב-12:00במדיטק חולון. כרטיס: 60 ₪, הנחה לאזרחים ותיקים, חיילים, תושבי חולון וקבוצות. להזמנת כרטיסים: 03-5021552.