פסטיבל "מסרחיד" ("תיאטרון יחיד" בערבית), היחיד בארץ בשפה הערבית, חוגג את שנתו ה-13 באולמות המרכז לתיאטרון עכו, בין התאריכים 23-20 בספטמבר 2014.

הפסטיבל, המופק על ידי המרכז לתיאטרון עכו, בניהולם של מוני יוסף וסמדר יערון, יכלול  שבע הצגות מתחרות, ולצדן מופעי מוזיקה, קולנוע, תערוכה, תחרות מונולוגים וסימפוזיונים עיוניים.

את חאלד אבו עלי, זוכה פרס יקיר עכו של פסטיבל עכו לשנת 2007, המשמש יחד עם אוסמה מסרי כמנהלו האמנותי של הפסטיבל  ומשחק גם באחת מהצגות הפסטיבל השנה, ייסד ויזם לא מעט מסגרות כחלק מפעילותו לקידום התרבות במגזר הערבי, וליצירת שפת תיאטרון המגשרת בין התרבויות.

השיחה איתו מחזירה למאזין את האמונה ביכולת ובכורח של התרבות ליצור גשר.

ריב משפחתי

"מאוד חשוב לנו, בימים הקשים האלה שעברנו במדינה, שקהל יהודי וערבי יגיע לפסטיבל, יצפה בהצגות ושתהיה חגיגה בפסטיבל", אומר אבו עלי. "חשוב לנו להרגיש שאנחנו חוזרים לאט לאט לחיים השגרתיים שלנו, שמים את כל המלחמה ואת כל הבלגן הזה מאחורינו, וכל מה שמחכה לנו זה עתיד של תרבות וחינוך במדינה שלנו.
 
"המצב הזה שעברנו עכשיו, אני קורא לו מצב שבין גבר לאישה. כמו שגבר יכול להתעצבן על אשתו והאישה יכולה להתעצבן על הגבר, ואחרי יומיים חוזרת השגרה המשפחתית, רוקדים ביחד, אוכלים ביחד, שותים ביחד, אז עכשיו הריב המשפחתי הזה נגמר ואני מקווה שנחזור לשגרה אמיתית ואהבה אמיתית בין שני העמים בארץ ישראל".

שלא כמו שמשתמע משמו, מאפשר הפעם הפסטיבל גם העלאת הצגות המונות יותר משחקן בודד, ומגיעות אף לשלושה וארבעה שחקנים.

"בשנה שעברה עשינו משהו מיוחד שקראנו לו 'מסרחיד פלוס'", מסביר אבו עלי, "וזה אומר שהוספנו, פרט להצגות יחיד, גם כמה הצגות עם שני משתתפים, והשנה פתחנו את זה וקראנו לזה 'פסטיבל התיאטרון הערבי', כשהשנה המסרחיד הוא גם להצגות יחיד וגם להצגות עם שניים, שלושה וארבעה משתתפים. בשבילנו זה לא רק פסטיבל ערבי. אנחנו קוראים לזה גשר תרבותי בין ערבים ליהודים, כי המיקום שלנו הוא בעכו, עיר מעורבת של יהודים וערבים, וזוהי הסביבה שלנו, מעורבת, אז אנחנו דואגים שגם קהל יהודי שיגיע לראות אותנו יוכל ליהנות מתרגום להצגות לעברית".

 ביו היוצרים של הצגות התחרות יש  שני כותבים סורים

"השנה מגיעה קבוצה מהגולן הסורי, אנשים שנמצאים בגבול הסורי ושומעים את כל היריות והבלגן והשחיטות והצעקות שבטח יש שם, ומגיעים משם לעשות הצגה שגם קשורה לנושא, 'ירח בשערי דמשק', על שני חברים, אחד מהגולן ואחד רוצה לחזור ולהתגורר בסוריה, ויש ביניהם ויכוח מול השאלות של מה קורה היום בסוריה עם כל הבעיות, על  הקשר הפוליטי, הקשר האנושי, שאלת השייכות של האנשים האלה, מהי, לאן היא, כמה הם שייכים לארץ ישראל וכמה הם שייכים לסוריה, וכל בדיקת הזהויות הזו שמגיעה מהגולן.

"היצירה השנייה שמגיעה אלינו מסוריה היא 'אביר בעת התבוסה', עיבוד של מחמוד קדח להצגה 'הליצן' שכתב מוחמד אלמאג'וט. אל מאג'וט הוא כותב מפורסם וגדול מאוד בסוריה, וההצגה שלו, 'הליצן', גם היא הצגה פוליטית.

"מחמוד קדח עיבד אותה והביא את הכתיבה שלו לתוך הארץ, ולמרות שזו לא הצגה חדשה, התכנים שבתוכה והמצב הפוליטי וכל הבלגן שיש בהצגה הזו הוא דבר חי. גם הצגות שנכתבו לפני מאה שנה על המצב הפוליטי של ישראל ופלסטין, לא השתנו הרבה, לצערי. המצב רק מחמיר. זה כל כמה שנים מלחמה, והמצב הזה, גם אם הוא ישן, מתחדש כל הזמן".

השכן (צילום: פיראס רובה)




רוב ההצגות שיעלו בתחרות חדשות. מה מספרים התכנים של אותן הצגות על מה שמעסיק את המגזר הערבי?
"קודם כל השנה אמרנו לכל מי שרצה להגיש מועמדות שאנחנו רוצים שההצגות יתעסקו בקומדיה השחורה. זה לא אומר להצחיק את האנשים אלא לצחוק על המצב. זה להיכנס לתוך המצב – ולצחוק עליו, והשנה היה חשוב לנו שהקומדיה תהיה באופן ישיר הקו של הפסטיבל".

למה?

"כי אנחנו אומרים, די, כאילו, כמה אפשר להיכנס לתוך המלחמות והבלגן והפוליטיקה? בוא נעשה משהו שהקהל יגיע, ייכנס לאולמות וייהנה, וסוף סוף אנחנו עם הצגות שהן גם מצחיקות ובתוכן מוצאים גם את המצב וממש צוחקים עליו".

20 הגדרות של מי אני

"באחת ההצגות שאני משחק בהן למשל, 'השכן', הבת שלי אומרת לי, 'מי אני'? אני אומר לה, 'מה זאת אומרת מי את? את ערבייה ישראלית'. 'מה זה ערבייה ישראלית?', היא שואלת. 'אני התכוונתי, את פלסטינית ישראלית', אני עונה. 'אני התכוונתי, את ערביה שגרה במדינת ישראל, אני התכוונתי, את פלסטינית שגרה בישראל, אני התכוונתי, את ערבייה מהקו הירוק', אני התכוונתי והתכוונתי והתכוונתי, ובסוף הבת שלי אומרת לי, 'וואו, אנחנו כל אלה ביחד?!'. כאילו, אני מגיע לעשרים הגדרות של מי אני, איזה ערבי אני.

"'הייתה לנו קבוצה יהודית אתמול בבית הספר', אומרת לי הבת שלי בהצגה, 'ולא ידענו להגיד לה מי אנחנו'. ואני מתחיל להסביר לה מי אנחנו, ופתאום מתברר שגם אני לא יודע מי אנחנו. אני מתחיל עם ערביי 48, לא, פלסטינים של 48, לא, אלה שעזבו את הארץ ב-48, לא, לא, הערבים של הקו הירוק, לא, הפלסטינים של הקו הירוק, הערבים הישראלים, תראי איזה בלבול, ואנחנו צוחקים על הבלגן הזה. וזה קומדיה שחורה, שגם מצחיקה אותך, וגם נותנת לך לבכות.

"אבא שלי מת לפני ארבעים שנה ואמר לי, 'חאלד, אתה רואה את כל ההרים מסביב לסכנין? יבוא יום וכל ההרים יהיו מוארים'. אמרתי לו, 'אבא, איך הר יהיה מואר?' אבא שלי מת, ואני היום עולה על ההר ומסתכל ורואה את כל ההרים מוארים מהיישובים שיש בהם. לא חשבתי שיום אחד כל ההרים יהיו מוארים, ואני רואה יישוב פה ויישוב פה.

"אין לי בעיה שכל ההרים מוארים, אבל כשאני בא להר שבו יש לאחים שלי שלושים דונם אדמה, ואנחנו רוצים להקים יישוב בהר הזה, אז אנחנו מקבלים לא. אומרים לנו 'אסור'. ולאנשים שאין להם בכלל אדמה שם בטאבו, בונים יישוב. לנו, שיש בטאבו שם אדמה, אסור להקים שם יישוב.

"ערבים ויהודים זה בני דודים, אבל בפועל אנחנו אחים, והריב הזה בא בגלל שהם בני משפחה, הרי זה הריבים הכי חזקים, ריבים משפחתיים. אז אנחנו צריכים להבין שזה ריב משפחתי, ויום אחד הריב הזה ייגמר, ונשב שוב לאכול ביחד בשולחן השבת".

האקדמיה לצחוק (צילום: מוחמד שינאווי)




להשקות תרבות, חינוך וערכים טובים

קצת מצחיק לשאול אותך עכשיו אם אתה מאמין ביכולת של תרבות לעשות באמת שינוי במציאות ואם אתם מצליחים באמצעות תיאטרון ליצור, לדעתך, את הגשר הזה בין העמים

"מלחמה לא יכולה לעשות גשר. כרגע, הדבר היחיד שנמצא זו תרבות. מוזיקה, תיאטרון, שירה, כל הדברים האלה יכולים לעשות גשר.

"גשר, בסופו של דבר, מתחיל מהעץ הקטן ששותלים באדמה, ואז מתחילים להשקות ולאט לאט הוא גדל. ובאיזה תרבות אנחנו משקים היום את הילדים שלנו, באיזה ערכים אנחנו משקים אותם כשהם קטנים? אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו, ולא חשוב מאיזה עם, להשקות אותם תרבות, חינוך, ערכים טובים, ללמד אותם שאנחנו בני דודים, שנגזר עלינו לחיות במדינה הזו, כי אין לנו מקום אחר בכל העולם הזה, וכשכתבו על גן העדן בתנ"ך ובקוראן, התכוונו לארץ ישראל.

"שמו אותנו בגן עדן ועצמו לנו את העיניים. את יודעת מתי נפקחו העיניים של האדם? כשהוא נזרק מגן העדן לאדמה עיניו נפקחו והוא הבין כמה כיף היה לו נשאר בגן עדן. כנראה מישהו צריך לזרוק אותנו למטה כדי שנפקח עיניים ונראה מה קורה לנו. כשהן ייפקחו נבין מה קורה לנו, נוכל להתחבק, להיות עם אחד, לאהוב אחד את השני,  סוף סוף, לזהות איפה אנחנו נמצאים". 
 

 
ZOOM (צילום: ריאד שמאס)




הפסטיבל יתקיים בין ה-23-20 בספטמבר 2014, המרכז לתיאטרון עכו, עכו העתיקה. אירוע הפתיחה יתקיים ב-20 בספטמבר בשעה 20:30 בגני הפסטיבל, עכו העתיקה. להזמנת כרטיסים: 03-9400333 או 073-2100945.