קבוצת תיאטרון של אנשים בעלי מוגבלויות המתכננת להשתתף בפסטיבל במקדוניה פוגשת משפחת פשע הזויה שתופסת טרמפ על הנסיעה למטרת הברחת סמים.

זו, במשפט אחד, תמציתה של ההצגה החדשה "המוגבלים" שכתב גור קורן וביים גלעד קמחי, ועולה בימים אלה בתיאטרון בית ליסין בכיכובם של יורם טולדנו, ענת מגן-שבו, אפרת בוימולד, יניב ביטון ונדב נייטס. הפוטנציאל הקומי? נוסק לשמים.

"סדר הכישרונות שלי הפוך מסדר התשוקות"

"הפרויקט הזה התבשל אצלי ארבע שנים," מספר המחזאי גור קורן. "רק כשהגעתי לקורס בבית הספר למחזאים של תיאטרון בית ליסין וסדנאות הבמה קיבלתי דחיפה לעשות עם זה משהו. קיבלתי הכוונה מעדנה מזי"א ואבישי מילשטיין, שעזרו לי לעלות על המסלול ולא להיכנע לנטייה שלי להיתקע ולהימרח בכתיבה. גם אז לקח עוד שנתיים עד שהמחזה התבשל מספיק כדי לעלות על במה".

מאיפה צץ במוחך רעיון כל כך קורע ואבסורדי?

"ב-2008 נסעתי למוסקבה כבמאי של קבוצת ילדים לפסטיבל תיאטרון בינלאומי לילדים ונוער. בבידוק הביטחוני בשדה התעופה היה מארז גדול של תפאורה, ופתאום עלה לי בראש שזאת יכולה להיות דרך טובה להעביר סמים, כי אף אחד לא יחשוד. מאז זה ישב לי בראש.

"הרעיון של הילדים הפך לבעלי מוגבלויות, כי יוצא לי המון להעלות הצגות במעונות של חינוך מיוחד למבוגרים, הוסטלים וכיוב', ואני עובד עם קבוצות תיאטרון חובבים של אנשים שסובלים מפיגור קל, עיוורים או חירשים. יש לי גם בן דוד שלוקה בפיגור, ככה שהעולם הזה מאוד מוכר לי".

קורן הוא דמות מעניינת בתעשיית התיאטרון הישראלי. בן 40, נשוי לשחקנית מורן רוזן ובן להורים רפתנים, גדל במושב היוגב בעמק יזרעאל ועד גיל 25 לא דרכה כף רגלו באולם תיאטרון. בשל משיכתו לאמנות החליט ללמוד משחק והצטרף ל"בית צבי", שם סומן בעיקר ככותב מוכשר, ומחזותיו הועלו בבית הספר. מאז שיחק, ביים וכתב הצגות רבות, ביניהן הצגות ילדים, הפקות פרינג' ובתי ספר למשחק, אך להכרה רחבה ככותב זכה עם עליית מחזהו "חמישה קילו סוכר" בתיאטרון גשר ב-2009.

"בתפיסה האישית שלי אני קודם כל שחקן, אחר כך במאי ורק בסוף מחזאי," הוא מפתיע. אבל מסתבר שסדר הכישרונות שלי הולך הפוך מסדר התשוקות".



המוגבלים (צילום: דניאל קמינסקי)

אגדה גדולה מהחיים

כמי שביים הצגות רבות בעבר, איך הרגשת עם העברת מושכות הבימוי לידי גלעד קמחי?

"האמת היא שתוך כדי הכתיבה השתעשעתי ברעיון לביים את ההצגה בעצמי, אבל כשציפי פינס (מנהלת תיאטרון בית ליסין, ע.מ.) המליצה על גלעדכבמאי, שמחתי. אנחנו מכירים שנים, עוד מ'בית צבי', ואני יודע שהוא במאי מעולה. הבנתי שלמען ההצגה צריך במאי יותר טוב ממני, ושמתי את האגו שלי בצד. זה לא היה קשה מפני שגלעד באישיות שלו הוא איש בלי אגו.

"עברנו יחד תהליך מאוד ארוך ומפרה של שינויים במחזה, וכל הזמן הרגשתי שאני נמצא בידיים הכי טובות שיכולות להיות, והשארתי את כל המחשבות והגחמות שלי מאחור. בסופו של דבר המחזה הזה הוא יצירה משותפת  - ילד שנושא את הדנ"א שלי ואת הדנ"א של גלעד".

ספר קצת על התהליך.

"מרגע שנפגשתי עם גלעד, הכתיבה הפכה לתהליך של שכתוב. הוא בחר, הדריך אותי, ועשה איתי את הדרך יד ביד. כשהגעתי אליו בהתחלה חשבתי שהמחזה מוכן וכשהוא דיבר על שינויים התמלאתי לחץ היסטרי וייאוש.

"הוא עבר איתי משפט משפט ולפעמים ממש הכתיב לי את המחזה. בחלק האחרון כבר הרגשתי שאני עובד אצלו. הייתי מעורב בכל שלב ושלב, הגעתי לחזרות ונתתי רעיונות, אבל המילה האחרונה היתה שלו. הוא הוסיף דברים שאני לא ראיתי ולא חשבתי עליהם - השפה הבימתית, האלמנט של אגדה גדולה מהחיים, הקיטש במובן החיובי של המילה. היכולת של גלעד לייצר ספקטקל ניצחה בשביל ההפקה".

לא הרגשת שאתה מוותר בדרך על דברים שהאמנת בהם?

"זה בדיוק העניין, לחלוטין לא הרגשתי שאני מוכר את נשמתי לשטן רק בשביל שהמחזה יעלה. להיפך, הרגשתי שאני משפר אותו ועושה אותו למה שהוא יכול וצריך להיות".  


המוגבלים (צילום: דניאל קמינסקי)

ללא שמץ של לעג

"מוגבלים" היא קומדיה שנוגעת בנושא לא פשוט, שבקלות יכול היה להפוך לבדיחה על חשבון בעלי מוגבלויות. איך התמודדתם עם האתגר הזה?

"החשש הראשון של ציפי באמת היה שהמחזה לא יחצה את הקו האדום והדק של הפוליטיקלי קורקט. אם היה שם שמץ של לעג כל העניין היה הופך לנבזי. בתקופת הכתיבה והבימוי העניין של השמירה לא לחצות את הקו הזה היה בנפשנו, וקריאה של המחזה מבהירה מייד מי המוגבלים האמיתיים במפגש בין בעלי המוגבלויות למשפחת הפשע.

"גם הבימוי המעודן והאינטליגנטי של גלעד מנע את חציית הקו הזה - מצד אחד המחזה נשאר קומדיה, ומצד שני הדמויות הן עגולות, אנושיות ואמיתיות וזה עדיין משרת את האבסורד של החיבור שלהם עם אנשי הפשע המאורגן. גלעד ויתר לפעמים על אלמנטים קומיים רק כדי לא להגיע למקומות המסוכנים האלה, של לעג לבעלי מוגבלויות".

העבודה על ההצגה נעשתה בתקופת "צוק איתן". חוויה קשה?

"היה קיץ קשה. בשלבים הראשונים של העבודה היו אינסוף אזעקות וריצות למרחב המוגן, ומכיוון שלרוב הקאסט יש ילדים, הראש שלהם היה עסוק בהם כל הזמן. בשלב השני נגמרה המלחמה וכולנו נשאבנו לתוך העשייה הזו באופן טוטלי. כאן גם המקום לציין את חברי הקאסט המוכשרים שגם היו שותפים לתהליך הכתיבה והבימוי ובעלי דעה, ולא פעם עזרו ברפליקות. אלה אנשים נדירים אחד אחד, גם מקצועית וגם אנושית".

ממה היית רוצה לטעום יותר בעתיד, כתיבה? משחק? בימוי?

"משלושתם. המשחק עושה אותי הכי מאושר, והכתיבה, למרות שהחיים דוחפים אותי לכיוונה, יכולה להיות מאוד מתסכלת. זה תהליך ארוך ומורכב שמביא לרגעים נפשיים לא פשוטים ולהמון תסכול. אבל המטרה הקונקרטית כרגע היא לכתוב עוד הצגה עם גלעד. כשהוא מעורב בתהליך, זה נעשה הרבה יותר מהנה". 
 

      גור קורן (צילום: יח"צ)

"המוגבלים" תעלה בתאריכים הבאים: 7-5 באוקטובר 2014, 12-10 באוקטובר ב-20:30 (ימי שישי ב-11:00, שבת ב-21:00) בבית ציוני אמריקה בתל אביב. ב-24 בנובמבר ב-20:30 תעלה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.

לרכישת כרטיסים