עשר שנים לאחר מותו הדרמטי של רפאל איתן על שובר הגלים בנמל אשדוד בבוקר ה-23 בנובמבר 2004, פונה היוצר יונתן לוי לדמותו האניגמטית משהו של הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, והופך את החומרים הדרמטיים שמהם מורכבים חייו ומותו ל"רפול והים", יצירה בימתית-מוזיקלית לשחקן יחיד ולמקהלה. על היצירה חתומים לוי וכן נועם ענבר, איש "הבילויים" והיא הפקה של הזירה הבין-תחומית.
 
שני דברים מרתקים מקיימים את ההצגה, גם התוכן וגם הצורה, שניהם הולמים את קולו הייחודי של לוי כיוצר תיאטרון, אליו התוודעתי עם הצגות כמו "סדאם חוסיין – מחזה מסתורין", ו"אנרגיות טובות", מחזה אבסורד שהשתמש בפרוטוקולים של דיוני ועדת הכלכלה בנושא תמלוגי הגז, ולא פחות מכך את קולו האמנותי של נועם ענבר, איש "הבילויים" שאף הוא חתום על היצירה.  

מוות מיתולוגי לגיבור ישראל
 
ב"רפול והים" חוזרים השניים ללילה האחרון בחייו של רפול, העומד על שובר הגלים בנמל אשדוד, וניצב מול מקהלת הים המפתה את רב-אלוף איתן אל העולם הבא בסדרת חזיונות, שירים וחלומות.
 
מול מנשה נוי בתפקיד רפול, מקהלה המורכבת משחקנים ומוזיקאים מהצד המשובח של המפה: מיכל אופנהיים ("מקהלת גבעול"), נעמה אלטמן, אבשלום אריאל, תומר דמסקי, ארי טפרברג, אילאיל לב כנען, תמר לינדר, נטע נדב, רות סגן-כהן, יאיר פולישוק, אמיר פרג'ון, ניר שאולוף, ולצדם נועם ענבר, גם הוא בשירה ובקלידים.
 
"זה התחיל מזה שפשוט נזכרתי במעמד הזה שהמציאות עצמה יצרה מתוך איזשהו אימפולס אמנותי כמעט", מספר לוי, "כלומר לקחת את גיבור ישראל הזה, הרמטכ"ל הקשוח והלקוני, רפול, שנראה שאין שום דבר שיכול להפחיד, למוטט או להפיל אותו, ולארגן לו מין מוות שגם הוא לקוח מהמיתולוגיה. פשוט גל שבא מן הים ולוקח אותו.       
 
"זה דבר שהצית את הדמיון האמנותי, המחשבה על מה שמגולם בסמל הזה, שיש לך גבר ישראלי ארכיטיפי שמייצג במובנים מסוימים את כל מה שקשור בישראל הישנה, הצבאית, המעשית, הממעטת בדיבור, ששומרת את כל הרגשות והפצעים והטראומות שלה בתוכה ולא מבטאת אותם.

"המפגש של דמות כזאת עם הים, שאין לו גבולות והוא תמיד מבקש לפרוץ ולזרום ולנוע, וכאילו מייצג איזה שהוא עומק ויסוד אופקי, לעומת היסוד האנכי של רפול. ואולי יש בים גם משהו נשי. ואז הדימוי הזה של רפול מול הים נהיה דימוי כללי, לאדם שנפגש עם החיים על כל הקושי שלהם ועל כל העוצמה הרגשית, על כל מה שהים מייצג".
 
ובא בקונפליקט מאוד ברור עם הדמות שלו
 
"כן. מעבר לזה, יש פה איזה מין סמל לישראל ולמצב ההוויה הישראלי, ולטראומה או לקונפליקט שיש בלב הנפש הישראלית. המחזה כולו הוא בעצם מחזה ליחיד ולמקהלה, כשהיחיד הוא רפול, שזה מנשה נוי, ואת הים מגלמת מקהלה ששרה ומדברת. הים משמש כמין מראה של רפול עצמו. כל מה שרפול שומר בפנים תוקף אותו מבחוץ דרך הים.
 
"מבחינה דרמטית תשעים אחוז מהרפליקות של רפול הן בנות מילה אחת, לעומת זאת הים לא מפסיק לדבר ולנסות ליצור קשר, לפתות את רפול אל תוך הים, לנסות למוסס אותו, לדחוף אותו, להטביע אותו בכל מיני אנרגיות שהן בבסיסן רגשיות, ואז כל הביוגרפיה המאוד סוערת ודרמטית של האיש הזה באה לידי ביטוי: החיילים שהוא איבד, המחבלים שהוא הרג, הילדים שהוא שכל – הוא איבד שני בנים, בן אחד טייס שמת בתאונת אימונים, ולפני כן ילד בן עשר שמת מהתקף אסטמה.
 
לימים, עופרה מאירסון, אשתו השנייה, סיפרה שהוא היה סובל מסיוטים על בסיס לילי, כל מה שהוא לא היה מוציא בחיי היום-יום היה בוקע ממנו בלילה בחלומות, ובעצם ההצגה הזו כאילו מוציאה את הפנים של הנפש הסוערת הזו, ומציעה, אולי, גם איזו שהיא אופציה לריפוי. ההצגה לא מסתיימת במותו של רפול, אלא אחר כך, כשרפול ממשיך את המסע שלו גם אל עבר העולם הבא".

 
רפול והים (צילום: זווית אחרת)

מתחת לקליפה המחוספסת
 
אתה אמנם מגדיר אותו כארכיטיפ של הגבר הישראלי אבל נדמה לי שדובר פעם על כך שהוא לא היה יהודי במקור, כך שהחומרים הדרמטיים סביב חייו באמת גדולים מהחיים, ואני משערת שצריך היה לעשות חתיכת תחקיר כדי לבסס את החומרים בהצגה
 
"יש מין השערה שהוא ממוצא סובוטניקי, לא הצלחתי לאשש אותה, אבל יש לזה איזה רמז בהצגה. קראתי את כל מה שמצאתי. אוטוביוגרפיה מרתקת שלו, קטעי עיתונות, ספר שהוא כתב לנכדות שלו על החיים בנמל, וקצת עדויות מפה ומשם ששמעתי מאנשים שהכירו אותו".
 
משהו השתנה בהתבוננות שלך על הדמות שלו תוך כדי עבודה?
 
"בהתחלה רפול היה בשבילי מה שהוא, כנראה, בשביל כל אדם שלא הכיר אותו: דמות הגנרל המחוספס. אבל מכיוון שאיכשהו נחקקה אצלי חזק בראש הכתבה עם עופרה מאירסון שהתפרסמה ב'הארץ', אז גם הדימוי הראשוני שהתחלתי לעבוד איתו היה דו משמעי. שמצד אחד כלפי חוץ יש את הקליפה הנוקשה והמחוספסת, ומבחינה פנימית יש משהו הרבה יותר רגשי ומעניין".
 
כי כשאתה אומר שההצגה מעמתת את דמותו גם עם חיילים שאיבד, מחבלים שהרג, התחושה היא שיהיה מבט ביקורתי, אולי פוליטי, על הדמות הזו
 
"עד כמה שהדמות של המחזה משקפת את מי שהוא היה במציאות, אז אתה אוהב את הדמויות שאתה עוסק בהן, ומנסה לחלץ את האנושי מתוכן, וזה בוודאי נכון גם פה. ההצגה הזו היא לא פוליטית במובן הזה שיש איזה מין ביקורת עוקצנית על המיליטריזם הישראלי. זה לא הסיפור פה, אלא ניסיון לרדת יותר עמוק ולראות מה מחולל מיליטריזם כזה, או מה הן נקודות המוצא הנפשיות והרוחניות שהביאו את רפול ואת החברה שהוא מייצג למקום שבו הדברים נמצאים, ומתוך הניתוח הזה לנסות לראות האם יש תיקון לדבר הזה, ולא לבוא, לחלופין, כמו תיאטרון פוליטי, ולהגיד 'הנה הגנרל הזה, כמה הוא מגוחך'.
 
"אין שום לעג לרפול. גם מנשה לא מחקה אותו או צוחק עליו. יש בהצגה הומור, אבל זאת לא פרודיה או סאטירה. יש אלמנטים פוליטיים בהצגה אבל זו לא הצגה פוליטית. הפוליטיקה היא בתוך הקשר רחב יותר. היא לא נקודת המבט שממנה נעשתה ההצגה, אלא היא אחד האלמנטים שמטופלים".

   
יונתן לוי (צילום: יח"צ)

דמות מול קול
 
נושא הצורה בהצגה, העבודה עם מקהלה שמייצגת את הים, זה משהו שעלה תוך כדי עבודה או שהוא דבר התחלתי שאיתו באת ליצירת ההצגה?
 
"זה עלה מהשנייה הראשונה, כסוג של חיזיון, אני חושב, של טקסט שבא מגורם שהוא במהותו בלתי אישי. כלומר יש את האינדיבידואל, האחד, שהוא רפול, ויש את ההיקף, ההרבה, העולם, שהוא בעצם לא אישי. הוא בא תמיד כקול משותף שיש במהותו משהו שהוא כביכול אובייקטיבי. זה לא דמות מול דמות, זה דמות מול קול בלתי אישי, והקול הבלתי אישי הזה גם מדבר שירה וגם שר, והמקהלה הזו, שמורכבת משחקנים וממוזיקאים, נבחרה בראש ובראשונה בהתאם ליכולות המוזיקליות שלה מכיוון שהמוזיקה הגאונית שכתב נועם ענבר היא מאוד תובענית".
 
זה בדיוק הרגע לדבר על שיתוף הפעולה הזה בין שניכם, כי נועם ענבר מעורב בהצגה הרבה מעבר ליצירת המוזיקה
 
"נועם ראה את 'סדאם חוסיין' ופנה אליי וככה נוצר שיתוף הפעולה, והחלטנו שאנחנו עובדים ביחד על 'רפול והים'. הייתה לי לפני כן איזו שהיא גרסת ביתא של 'רפול והים' שגרסתי מהרגע שהחלטנו שאנחנו הולכים על זה, ובשבילי זו זכות גדולה לעבוד עם יוצר נפלא ומקורי כמו נועם, שגם מביא איזו שהיא חדשנות ותעוזה מוזיקליים שאין שני להם, לדעתי, בארץ, וגם איזה להט מוסרי ומחויבות לאמנות שיש בה אמירה ותוכן.
 
"ואם כבר אנחנו בחלוקת קרדיטים, כל המקהלה הזו משגעת ומחויבת, ועוד שותפים ליצירה הם אמיר פרג'ון וניר שאולוף שעובדים איתי גם ב'סדאם' וגם להם יש יד עמוקה מאוד בבימוי ובעיצוב האמנותי של כל העסק". 
 


רפול והים (צילום: זווית אחרת)
 
"רפול והים" תעלה בבכורה בתל אביב, במסגרת "בת שבע מארחת"  בימים חמישי, עד שבת, 25-23 באוקטובר 2014 ב-20:30 (יום שישי ב-14:00) באולם ורדה במרכז סוזן דלל. כרטיס: 110 ₪, זכאי הנחות: חברי מועדון בת שבע, גמלאים, סטודנטים, חיילים. תושבי תל אביב (בהצגת תעודה) 95-80 ₪ להזמנת כרטיסים טל': 03-5171471. 

היצירה תעלה בבכורה בירושלים ביום ראשון, 23 בנובמבר ב20:30 בבית מזיא לתיאטרון.  כרטיס: 90 ₪, זכאי הנחות: גמלאים וסטודנטים 70 ₪ . הזמנת כרטיסים בטל':  02-6783378 או   באתר האינטרנט של הזירה.