"עבדים על סוסים ושרים הולכים על הארץ" הוא הפרק החדש בהרפתקאותיה המוזיקליות של קורין אלאל, שלוקחת את קהלה בכל פעם מחדש למחוזות חדשים ובלתי צפויים בדרכה המרתקת והיצירתית.

הפעם אנחנו מוזמנים ליהנות מתוצאות המחקר שלה בספר קהלת, שיעלה לראשונה כמופע הפותח את פסטיבל העוד הבינלאומי ירושלים, ביום חמישי, 6 בנובמבר 2014  בתיאטרון ירושלים.

האזנה לדקות הראשונות מהפרויקט החדש ממחישה כיצד מצליחה קורין לקחת את המילים העתיקות הללו ולהעניק להן תוקף של כאן ועכשיו בצורה הכי טבעית, בדרכה האלאלית האופיינית.

מלך מזדקן בלי ממשיך

"אומרים שספר קהלת נכתב על ידי שלמה המלך כשהיה כבר זקן", מספרת אלאל, "את 'שיר השירים' הוא כתב כשהיה צעיר, ואילו 'קהלת' זו האינפורמציה האחרונה שהוא השאיר. שלמה המלך היה ידוע בדיבור עם אנשים, עם קהל ומכאן השם 'קהלת'. הוא היה מין שופט עליון כזה, שהיה קרוב מאוד לאנשים והכיר את כל סוגי בני האדם, והוא ראה שאין צדיק בארץ, הוא ראה בכל אחד את הבעיה שלו, אם זו הוללות, אם זו סכלות.

"שלמה אומר לעצמו יש לי מדינה חזקה מאוד, מדינת ישראל, שיש לה כבר מלך דור שלישי, אחרי שאול, מלך ישראל הראשון, ואחרי דוד המלך ושלמה שהיה בנו של דוד. בזמן של שלמה הארץ הייתה ממש 'פול האוס', היו יחסים טובים מאוד עם ארצות שכנות, שלמה היה מפקד העל של המדינה, והוא עשה את הכל. כשהוא הזדקן הוא קלט שאין לו מישהו שימשיך את הדרך שלו.

"הרי אומרים עליו שהיו לו אלף נשים. ואם היו לו אלף נשים אז היו לו לפחות אלף ילדים, שזה גדוד, והוא  כנראה לא יכול היה לזהות בהם ממשיך. הדרמה הכי גדולה שלו היא מה יקרה אחרי שהוא ימות. האם יבוא איש חכם או שמישהו יהרוס את כל מה שהוא בנה.

"מה שקרה בפועל, זה שאחרי לא הרבה זמן נחרב בית המקדש בפעם הראשונה, וזה בעצם היה הפחד שלו. הספר הזה הוא ממש מסמך שמראה את החיים אז בארץ, 'שדות וגנות ופרדסים', הם היו שומרים את מי הגשמים לקיץ בשביל להשקות את העצים, הכל היה מדויק ומסודר. היו להם מרכבות, כלי הרכיבה שלהם, שנקראים 'שידה ושידות'.

"בחרתי לקרוא למופע כמו אחד הדברים שהוא הגה, 'ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ'. הוא מדבר הרבה על השלטון, על זה שלמדינה יגיע מלך צעיר והשרים שלה יאכלו בבוקר, כלומר שמי ששולט יהיו אנשים בריאים ולא נהנתנים, כמו מה שקורה היום".

כשאת מספרת על זה ככה הדבר שהכי בא לי לעשות בסוף השיחה הזאת זה ללכת לקרוא את הספר הזה, שאני מודה שאני כמעט ולא מכירה, ואני שואלת את עצמי עד כמה את הכרת ממנו לפני חצי שנה. מה, בעצם, הוביל אותך לקהלת?

"לא ידעתי לפני זה כלום. לא קראתי אותו. פשוט קיבלתי הזמנת עבודה מפסטיבל העוד לעשות את המופע הפותח ולשיר את 'קהלת'. אפי בניה, המנהל האמנותי של הפסטיבל, חשב על זה והוא ביקש מהרב הראשי אישור לפני שהוא פנה אליי, שאישה יכולה להלחין ולשיר את קהלת. שאלתי אתמול את אפי אם נראה לו שהרב יבוא לשמוע בהופעה, ואני אצטרך לשים משהו על הראש, אם בגלל זה הוא לא יסתכל עליי, אז הוא כתב לי שהרב אמר שמספיק שיש לי דעת על הראש..."

אז הרב יבוא להופעה?

"הרב יבוא. זה נורא מרגש".

קורין אלאל (צילום: איתמר כהן - יוקי צלמים)

שלמה המלך סאונדמן

איך מתחילים בכלל להלחין ספר, ועוד ספר מהתנ"ך? איך נראה התהליך, מה הדבר הראשון שעושים?

"קראתי מלא ספרים על קהלת, בשביל להבין באיזה מקום זה בעולם, ומה שהרגשתי ממה שקראתי זה שהספר מאוד כבד ומאוד עצוב ומאוד קשה ומאוד שחור, הכל לואו. ואז פתחתי והתחלתי לקרוא, וכשקראתי אותו פשוט היה לי אור בעיניים, בכלל לא ראיתי את החושך הזה. ראיתי מלא אור. העתקתי כמה פעמים טובות בכתב יד את ספר קהלת..."

העתקת ספר שלם בכתב יד כמה פעמים?

"12 פרקים, זה לא נורא, וגם ניקדתי אותו. הניקוד חשוב מאוד כי הוא נותן את הצבע של האות. ואז בעצם העבודה שלי היתה להלחין את האותיות, אחרי שהבנתי מה שהן אומרות".

כלומר להתייחס לזה כאל חומר של סאונד?

"כן. בקריאה הראשונה היו שני דברים ששמתי לב אליהם, דבר ראשון זה שפתאום אמרתי, וואו, שלמה המלך סאונדמן. הוא הבין בסאונד. הוא אומר, 'גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפיים יגיד דבר'. כלומר, כשאתה בחדר שלך אל תקלל מלך, כי ציפור קטנה יכולה לעבור דרך החלון ולהעביר את הסאונד שלך למקום רחוק. הוא הבין שלסאונד יש גל שיכול לנסוע על ידי הציפור. זה הגניב אותי עליו, זה היה הטריגר שחיבר אותי אליו. קראתי את קהלת מלא פעמים עד שהבנתי כל מילה, כל מילה, כל מילה".

הכל הולך מוזיקלית אל מקום אחד

ישבת עם אנשים שיפענחו איתך או שעברת את התהליך הזה לבד?

"לבד. בסוף העתקתי לי כל מיני קטעים שנראה היה לי שאפשר להלחין אותם, בדפים נפרדים, ואז אמרתי לעצמי, טוב, במה להתחיל? והחלטתי להתחיל במשהו שהוא הכי קרוב אלי שהוא אומר בפרק השני, 'ובניתי לי בתים ועשיתי לי גנות ופרדסים'".

 מה שמחבר אותך למושב שאת גרה בו

"גנות. הרי השם גנות בא מקהלת, אז אמרתי, אני אתחיל מזה, כי זה קרוב אלי. התחלתי להלחין את הפסוק הזה, ואז אמרתי לעצמי, אבל רגע, מה היה קודם, מה הוא אמר קודם? איך אני יכולה להתחיל מפה? ואז בעצם הבנתי שאני לא יכולה להפריד אף משפט מקודמו ושאני חייבת להלחין את כל הספר מהתחלה ועד הסוף".

זה נשמע לי נורא ארוך

"אז זהו, שלא. כי כל כך ידעתי אותו, שברגע שהחלטתי שאני מלחינה אותו שמתי מיקרופון ופשוט הקלטתי אותו עד הסוף, 45 דקות, רק שירה, בלי גיטרה.

"שלושה חודשים למדתי את ה-45 דקות האלה, והצטרפו אליי למסע אילן קורן שמנגן על חליל, יואל בן שמחון שהוא העוד, מיכאל גוטליב בפסנתר, אליוט שהיא המחלקת קצב של ההופעה, היא בדי.ג'יי., מכניסה לופים שהיא הכינה לקטעים ואורן לץ שמנגן בס. הם עברו איתי את החוויה, למדתי את זה ממש מולם. הייתי מתחילה פרק ראשון, נתקעת, אומרת זהו, אני יודעת עד כאן, מתחילה פרק שני, והם עוברים איתי את זה.

"זה היה תוך כדי המלחמה, בקיץ, ובספר יש מקום שהוא מדבר על 'עת ללדת ועת למות, עת מלחמה ועת שלום'. זה נורא הלחיץ אותי, שלא עת שלום עכשיו אלא ממש מלחמה. אם הייתי מלחינה את זה לפני שנה, כשלא הייתה מלחמה, הפסוק הזה היה עובר לי רגיל, אבל באותו זמן היתה מלחמה ובהתחלה ביטלתי מלא חזרות עם הנגנים כי נורא פחדתי. לקח לי זמן להתאפס ולהתחיל כי לא יכולתי להתרכז ולעבודה הזאת הייתי צריכה מיליון אחוז אותי בשביל להתרכז. לאט לאט התקרבנו לעוד פרק ולעוד פרק ולעוד פרק, עד שסיימנו את הכל.

"כשהלחנתי את זה ממש הרגשתי שאני בזמן של שלמה המלך ולא בשנת 2014. הרגשתי שאני יושבת לידו ובגלל זה המוזיקה יצאה מאוד פשוטה, מאוד קטנה. אני אומרת שהמוזיקה יצאה מונו, כי בימי שלמה המלך לא היה הרכב גדול שמנגן אלא כלי אחד, עם מעט מוזיקה, לא הייתה הרבה הרמוניה כמו שהיום אנחנו עושים במוזיקה, הרמוניות ומלא אקורדים, ויש משמעות להרמוניות. בקהלת אין בכלל.  אז הורדתי את הקטע הזה של האקורדים. מדי פעם יש יציאה של אקורדים אבל היא מאוד קטנה. כאילו הכל הולך מוזיקלית אל מקום אחד".



קורין אלאל (צילום: איתמר כהן - יוקי צלמים)

"רצית עוּד קיבלת עוּד"

ההופעה כוללת פרק אחד ארוך של הספר או שחילקת את זה לשירים איכשהו?

" זה ממש לא מחולק לשירים,  זה מתחיל ונגמר. יש כל מיני ברייקים מוזיקליים שעשיתי, שלושים ברייקים. כשהעתקתי את קהלת, צמד המילים 'תחת השמש' חזר מלא פעמים, אז צבעתי את זה בצהוב בכל פעם שזה מופיע, וגיליתי שזה גם חוזר כשלושים פעמים, ואז הבנתי שזה בסדר, שהכיוון נכון, שיש משהו נכון במה שעשיתי. אם זה ככה יצא נראה לי שיש בזה משהו מדויק".

גם החיבור שלך עם הע?ד הוא דיאלוג שמעניין לחשוב עליו, כי את יוצרת רוק מובהקת  ותמיד  מהדהד שם משהו מהשורשים התוניסאיים שלך במלודיות, אבל בעצם אף פעם לא ממש נגעת במקום הזה, המזרחי

"נכון. באמת עד שלא הכרתי את יואל בן שמחון לא התחברתי לע?ד בכלל, ואז, השנה, בבית הספר שבו אני מעבירה סדנאות הלחנה, הקריה האקדמית אונו, הייתה לי פגישה מוזיקלית עם יואל. הוא היה אחראי על בוקר שלם של תלמידים מכל הארץ שלומדים מוזיקה והוא ביקש ממני שבסוף הבוקר הזה הרכב של מוזיקת עולם שהוא מלמד יבצע שירים שלי.

"באתי לחזרה ופשוט נפלתי ממה שהוא עשה, ממש נפלתי. לא שמעתי את 'אנטארטיקה' ככה בחיים שלי, את 'זן נדיר' לא שמעתי ככה, הוא פיצח את השירים שלי למוזיקת עולם, בקצב אחר, ובהרמוניות אחרות לפעמים, ופשוט התאהבתי בו.

"באתי לרותי (בת הזוג והמנהלת האישית של קורין – ט.ג.), ואמרתי לה, אני רוצה לעשות משהו עם הע?ד, ורותי אמרה, אי אפשר עכשיו, עכשיו יש לך הופעה קלאסית במרכז ענב, את לא יכולה עכשיו, אחרי ההופעה תעשי מה שאת רוצה. אחרי עשרה ימים הגיע הטלפון מאפי בניה, ורותי אומרת לי, רצית ע?ד, הנה קיבלת ע?ד. ואז ההופעה של המופע הקלאסי נדחתה, והע?ד עכשיו במקום הראשון, והתקליט ההוא, ממרכז ענב, הקלאסי, שקוראים לו 'לתמונה נוספו המון צבעים', מחכה לצאת".

"עבדים על סוסים ושרים הולכים על הארץ", מופע הפתיחה של פסטיבל העוד (15-6 בנובמבר 2014) יתקיים ביום חמישי, 6 בנובמבר ב-21:00 באולם שרובר בתיאטרון ירושלים. לרכישת כרטיסים בטל': 02-6245206 שלוחה 4. א תר הפסטיבל