מחר, יום שלישי, תפתח התזמורת הסימפונית רמת גן את עונת הקונצרטים החדשה שלה באולם הבית, בתיאטרון  היהלום ברמת גן.
 
התכנית טובה לכל תזמורת סימפונית וכוללת את "וריאציות על נושא של היידן" מאת ברהמס, קונצ'רטו לפסנתר מס' 21 של מוצרט המוכר יותר בשם הסרט השוודי שאימץ אותו  כפסקול "אלווירה מדיגן" ויצירה חריפה יותר ובוטה יותר, שנכתבה ברוסיה של שלהי מלחמת העולם השנייה, הסימפוניה החמישית של פרוקופייב. 

מפלס ההתלהבות לא יורד
 
כל הכרטיסים לקונצרט הזה נמכרו כבר לפני שבועיים ועם זאת לדברי המנצח והמנהל המוזיקלי של הזתמרות אלכס וסרמן "כל קונצרט הוא נס, לא פחות".
 
למה אתה חושב שכל קונצרט של התזמורת הוא נס?
 
"בכל שבוע כשאני ניצב לפני הנגנים, ואנחנו נפגשים רק פעם אחת בשבוע, ואני רואה את המנגנון או המפעל המוזיקלי הזה שיש בו 70 נגנים בקירוב ואני חושב על המשוואה הזאת תזמורת של 70 נגנים עם תקציב של 700-600 אלף שקל בשנה, כאשר תזמורות סימפוניות בעלות מספר נגנים זהה מתפקדות עם תקציב של 10-5 מיליון שקלים, אני לא רק חושב. אני משוכנע שמדובר כאן בנס. עכשיו כשאתה כבר יודע שאנחנו במצב של sold out  כלומר לא נותרו לי כרטיסים  זהו נס כפול ומכופל".
 
אם כך נשוב מעולם הנסים למציאות יש לך הסברים?
 
"זה מתחיל ונגמר בנגנים. למרות התמורה הנמוכה ולמרות חוסר הוודאות משנה לשנה ולעתים מקונצרט לקונצרט, מפלס ההתלהבות לא יורד. זה מעודד מאוד. נגנים שמקבלים תמורה לפעולה ולא משכורת ובכל זאת שומרים על מקומם כנגנים קבועים. אנחנו מאוד מקפידים על ימי עבודה קבועים וללא הודעות בהולות של חזרה ברגע האחרון. חשוב לכולנו שהנגנים ישמרו על מקומות העבודה הנוספים שלהם".
 
על אילו עבודות אנחנו מדברים?
 
"נגנים בתזמורת אחרות, סטודנטים, מורים, הרבה צעירים בעיקר נשפנים. אז ראשית כל לוח העבודה נבנה כך שהוא לא יתנגש בעבודה בתזמורות אחרות. בכל חזרה יש נוכחות כמעט מלאה, לא פחות משישים.
 
"הזכרתי צעירים, הם באים לתזמורת בעיקר מתוך רצון לצבור שעות ניסיון בעבודה מקצועית. בלוח העבודה יש בין שש לשמונה חזרות לקראת כל קונצרט, שזה יותר ממה שתזמורות אחרות מאפשרות. הסולנים מצטרפים בחזרות האחרונות. בקונצרט הקרוב זה הפסנתרן  אלון גולדשטיין, ובהמשך השנה הצ'לנית ענבל שגב, הפסנתרן דניאל גורטלר ועוד. המתכונת אינה משתנה וזה תורם ליציבות ולעבודה המסודרת". 

התזמורת הסימפונית רמת גן והמנצח ד"ר אלכס וסרמן (צילום: יוסף מוסטובוי)

החוויה המוזיקלית הכי קרובה לבית
 
בוא נדבר על הקהל של סימפונית רמת גן, הקהל שרוכש את כל הכרטיסים שבועיים מראש.
 
"הקהל, ברובו הגדול רמת-גני. אבל לא רק. אין לי פילוח מדויק. אבל אני יודע בתחושות שלי שמדובר בהרבה מאד קהל מקומי".
 
מהי הסיבה שקהל מקומי נמשך לתזמורת שמזוהה עם עיר בישראל, רמת גן במקרה הזה?
 
"ראשית כל התכנית טובה, תן לי להחמיא לעצמנו. אבל יש עוד מרכיב ברצון של תושבי העיר להגיע דווקא לתזמורת הזאת.  זה ענין של לוקאל-פטריוטיות.
 
" הרי אתה וכל אחד יודע שהמרחק בין רמת גן לאולמות הקונצרטים הנודעים של תל אביב הוא מרחק הליכה. בסך הכל מי שמפרידים בין תושבי רמת גן לאטרקציות של תל אביב (הזוהרת) הם שני קוי גבול האחד, נחל איילון ( הידוע יותר כנתיבי איילון) והשני שדרות שאול המלך. במרחק הליכה של דקות ספורות, יש למעשה שתי ערים. והקהל הלוקאלי, צעירים ומבוגרים תושבי רמת גן מחפשים את החוויה המוזיקלית הכי קרוב לבית ולא מגיעים לתל אביב.
 
"אני כמובן שמח שהם מגיעים. לחלקם זו חוויה חדשה, בילוי מסוג חדש. אני מקבל אותם ואינני מנסה לחנך אותם". 

מה זאת אומרת "לחנך"?
 
"קהל שלא גדל על מוזיקה, ימחא כפיים במקומות פחות צפויים. בין הפרקים, למשל. כאן מוחאים בכל מקום. אני שומע ומטמיע. כי זה קהל רעב וגאה בתזמורת הבית שלו, כמו קהל שגאה בקבוצת הכדורגל שלו".
 
לא היית רוצה להיות במקום שבו נמצאת כיום הפועל רמת גן?

בשום פנים ואופן. אנחנו לא בתחתית של ליגה, אנחנו למעלה עם הקהל שלנו.

אלכס וסרמן, צילום: יח"צ   
 
לקהל המקומי אתה מציע רפרטואר שונה, מיוחד?
 
"הדפוס שאני מציע הוא לא מיוחד לקהל. הוא בנוי מנוסחה שמביאה טעמים וסגנונות שונים ותמיד יש יצירה מן הקלאסיקה של המאה העשרים וגם יצירות ישראליות כמו הקונצ'רטו לכינור של פאול בן חיים והקונצ'רטו לפסנתר של מרק לברי והקהל מגיב בפתיחות. שומע את המוזיקה שמן הסתם לא שמע מעולם קודם ואוהב את מה שהוא שומע, לטעמי אוהב יותר מאשר קהל ותיק באולמות אחרים. 
 
"אני רואה את תפקיד המנהל המוזיקלי כמי שבונה את התכניות ויוצר אטרקציות. תפקיד הרפרטואר, או ההיצע חשוב יותר משנוהגים לחשוב. אחרי התכנית בא תהליך הבנייה של התזמורת. אני בונה תכניות שהולכות בזמן בה בעת קדימה ואחורה. אני פחות מאמין בהתמחויות של  מנצחי תזמורות בתקופה או בסגנון, לדעתי גופי ביצוע כמו תזמורות צריכים להיות ורסטיליים".

איזון חשוב לתזמורת
 
כשאתה בא לתזמורת חדשה או להרכב סימפוני חדש עם מה אתה מתחיל ולאן אתה הולך משם?
 
"נקודת המוצא שלי תהיה בטהובן שנותן לתזמורת כולה את המקום ואת הנוכחות. אצל בטהובן אין גם רעמים של כלי נשיפה ממתכת שמסתירים לעתים את צליל המיתרים. יש איזון שהוא חשוב לתזמורת וגם לקהל.
 
בתכנית הקרובה את התפקיד הזה עושה הקונצ'רטו לפסנתר של מוצרט. לפניו היצירה של ברהמס שמעיינת למעשה מהחצי השני של המאה ה-19 ברעיון מוזיקלי מוקדם ומטפלת בו וממול היצירה של פרוקופייב, שהיא על פניה פחות קומוניקטיבית מהסימפוניה המקבילה של בן דורו שוסטקוביץ'. אני לא רוצה להיות המורה של הקהל ואם תשאל אותי על טעם הקהל, אני חושב שאיש איננו יודע בדיוק מהו טעם הקהל. אני כן יודע שצריך לאתגר את הקהל, לתת להרגיש טוב ולתת לו ביצוע טוב.
 
"יש סכנה מסוימת באמירה של מה המלחין רוצה לומר. זה יישמע כקלישאה ובכל זאת אני כמנצח צריך להגיע למה שהיצירה צריכה להגיד. אני אומר מה היצירה צריכה להגיד ולא מה המלחין צריך. זאת מאחר ולעתים המלחין עצמו איננו הפרשן הטוב ביותר של יצירותיו. כשאתה מקשיב להקלטות של סטרווינסקי למשל המנצח על יצירותיו הוא מחוויר במקרים רבים על ביצועי מנצחים אחרים".

אלון גולדשטיין, צילום: יח"צ

זה כמובן לא אומר שאתה בא לחזרות עם תפיסה סופית מושלמת וגמורה?
 
"זה בכל מקרה לא יהיה. החזרה היא המקום לתהליך התפתחותי. זה המפגש בין הפרטיטורה הכתובה לחוויה הצלילית הפיזית וכאן לא רק התזמורת קובעת את השוני אלא מצב הרוח, איכות התזמורת והפיזיקה האקוסטית של האולם. מכל אלה ביחד נוצרת החוויה המוזיקלית של השותפים כולם וזה דבר שבשבילו שווה לצאת מן הבית".
 
 
קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית רמת גן  יתקיים ביום שלישי, ה-18 בנובמבר 2014 בשעה 20:30, תיאטרון היהלום, רמת גן. טל': 03-6135474.