כשירד המסך על הצגת הבכורה של "הספר מסוויליה" ביום שני הקרוב באופרה הישראלית, הבימאית קלאודיה גוטה לא תיקָרא לבמה לקוד לקהל. 

היא כבר תהיה שוב בברלין "אני אנסה לקחת אתי מעט מן החום  שיש כאן בשפע להתמודדויות הבאות שלי עם הפקת 'טורנדוט'", היא אומרת לי במהלך שיחה,  בשמש התל אביבית, שעה קלה לפני החזרה הכללית הראשונה באופרה. 

חברת תרופות ובמת האופרה

קלאודיה גוטה, במאית ההפקה בתל אביב, מגיעה לכאן עתירת ניסיון. היא למדה לאורך השנים מוזיקולוגיה, תיאטרון, פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ובשנים האחרונות גם ניהול.  "התמחיתי בניהול בתחום שהוא רחוק מן הבמה, עבדתי בחברת תרופות גדולה". אבל עיקר עיסוקה הוא בשחזור הפקות אופרה.

היא עבדה בכמה בתי אופרה בגרמניה, כמה שנים בבית האופרה של מנהיים (שאותו מנהל כבר כמה שנים מיודעינו דן אטינגר) ובשנים האחרונות היא חברת אנסמבל האמנים של האופרה הגרמנית בברלין, האופרה של מערב ברלין.

אילו היה הדבר תלוי בה, היא אומרת: "הייתי בעיקר עוסקת ביצירות חדשות. זה בהחלט מרתק אותי", עיניה נוצצות שהיא מזכירה  את "תמונות מחייה של יוהנה הקדושה" (אופרה על פי סיפורה של ז'אן דארק) של המלחין הגרמני ממוצא יהודי וולטר בראונפלס.

אופרה אחרת שאהבה היא "מוכרת הגפרורים הקטנה" (על פי סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן) שחיבר הלמוט לכנמן או את ה"אורסטיאה" – שלושת המחזות של אייסכילוס שהיו לאופרה-אורטוריה בידיו של המלחין היווני המפורסם  יאניס קסנאקיס. 

הפקה שקלאודיה גוטה גאה בה במיוחד היתה מופע שחיבר שלוש  אופרות: "פידליו" של בטהובן, "הספר מסוויליה" של רוסיני ו"דון ג'ובני" של מוצרט למופע מיוחד לציון מלאת מאה שנים ל"אופרה הגרמנית" בברלין, מופע שהתקיים לא באולם התיאטרון אלא בארמון "בלוויו" בברלין, בנוכחות נשיא גרמניה ואחרים.

 "הרעיון היה לחבר אופרות שמתרחשות בסוויליה עם תולדות האופרה הגרמנית וליצור משלושתן סיפור חדש.  לכל אופרה יש סיבה, למשל "פידליו" היתה האופרה הראשונה בבית האופרה הזה לפני יותר ממאה שנים.  התוצאה התקבלה היטב וזה היה ציון דרך בשבילי כבמאית".      

קלאודיה גוטה (צילום: מירי שמיר)

עבדות בימוי לכל דבר

בתכניית האופרה מצוין ליד שמה התפקיד "במאית מחדשת" , תואר או תיאור תפקיד  שאנחנו מוצאים בעיקר בעולם האופרה. לכאורה ההסבר פשוט: בית האופרה המארח, במקרה שלנו - האופרה הישראלית, רוכש את הזכות להעלות אופרה שיצר במאי  בבית אופרה אחד לפני שנים וכל  אמצעי ההפקה,: תפאורה, תלבושות, הנחיות תאורה וכיוצ"ב, קיימים.

כלכלית,  כמעט תמיד משתלם יותר לבית אופרה להזמין הפקה מוכנה מאשר להתמודד עם הפקה חדשה שעלותה עשויה להיות בלתי צפויה. עם זאת, בית אופרה שמשווק את המוצר שלו, ובעיקר הבמאי המקורי של האופרה, מבקשים לשמור על נאמנות מירבית לנוסח המקורי. בדרך כלל הבמאי שיצר את האופרה כבר עסוק בהפקות אחרות ואינו זמין, או שהוא סתם לא מעוניין להגיע ולעבוד מחדש על ההפקה שלו. ואז בעקבות התפאורה והתלבושות והנחיות הטיפול בתאורה ובכלל, מגיע במאי שמכיר את ההפקה ועובד עם הצוות המקומי. זה הבמאי המחדש.

למעשה התפקיד שלך הוא לגזור ולהדביק מעין  cut-paste , לקחת הפקה קיימת ולהדביק אותה לבמה חדשה, לא?

"בפירוש לא," מוחה גוטה, "העבודה היא עבודת בימוי לכל דבר, שיש בה נאמנות ליצירה של מישהו אחר. זה דומה במידה רבה לעבודתם של מנצחים שונים המנצחים כל אחד על פי הבנתו ותפיסתו על יצירה מוכרת".

לא בדיוק, כי העבודה של במאי מחדש היא ביטוי להבנתו ולתפיסתו של הבמאי את האופרה

"בסופו של דבר אני מגיעה לכאן בערך ארבעה שבועות לפני הצגת הבכורה וצריכה להתחיל לעבוד עם זמרים שלא מכירים את ההפקה, עם מנצח שיש לו מה לומר ועוד ועוד.

"מבחינת כל המשתתפים אני – כלומר הבמאי המחדש – הוא הסמכות האמנותית. אני אמורה להכיר את היצירה לפני ולפנים, לתת תשובות לכל מי שמעורב בהפקה אם צצות בעיות מכל סוג.  אני ניצבת בקודקוד אחד של המשולש כשבקדקוד אחר שלו נמצאים הזמרים ובקדקוד השלישי ההפקה (הכוללת גם את המוזיקה).

"הנה כאן המנצח עומר ולבר, חשב במהלך החזרות שיש עודף תחכום ברצ'יטטיבים והבימוי לא יעבוד בקטעים מסוימים. במקרים כאלה אני נדרשת להכרעה בדיוק כמו של במאי בהפקה חדשה.

"ולבר עצמו  שמנגן את הליווי בקטעי הרצ'יטטיב באופרה, העמיד דרישה  מבית האופרה כאן בתל אביב והוא מנגן על פורטה-פיאנו, כלי מקלדת שצלילו נמצא באמצע בין הצ'מבלו לבין הפסנתר.  צריך להתייחס אליה כאחת מההחלטות של שחזור.

"יתרה מזאת, למעשה יש פה לעתים דרישות שאינן חלות על הבמאי המקורי. הוא נשכר להפיק אופרה חדשה ומהרגע שבית האופרה המזמין קיבל את הצעתו, הוא יכול להיות די נוקשה בדרישותיו. אני לעומת זאת חייבת לפתח גמישות, או להשתחל לצורת החשיבה של כל צד בהפקה על מנת להגיע למטרה.לא מדובר בעניין של מי יותר חזק ומי מתכופף לדרישות של מי. אלא להגיע בדרך אל המטרה.

"אל תשכח שגם המנצח,  שהוא דמות מפתח בכל הפקה, למעשה מחדש כאו ובהפקה הנוכחית יש  יש שני מנצחים: המנצח הראשי עומר ולבר שמנצח בדרך אחת והמנצח השני, דוד זבה, שמנצח על ארבע הצגות ולומד את דרך הניצוח של ולבר על מנת לא לבלבל את הנגנים שהתרגלו לשפת הסימנים של ולבר.

"אפשר להרחיב  את השיחה לכל הפילוסופיה שעומדת מאחורי תפיסת השחזור על הבמה או השעתוק באמנות הפלסטית, זה תחום מרתק שבא לידי ביטוי בצורת העבודה שלנו".



קלאודיה גוטה (צילום: מירי שמיר)

לוח זמנים צפוף

יש הבדלים בין העבודה בתיאטרון הבית שלך "האופרה הגרמנית" בברלין לבין בית האופרה כאן ?

"ראשית האינטנסיביות כאן היא הרבה יותר גדולה, וזאת מכמה היבטים. הראשון הפשוט מספר הימים שמוקצבים לחזרות. באתי לכאן בפעם הראשונה לתיאומים ולישיבות בספטמבר ועכשיו אני מסיימת שהות של ארבעה שבועות של חזרות. בברלין מוקצבים ששה שבועות לחזרות.

"עניין נוסף הוא שבברלין הבמאים עובדים עם צוות זמרים אחד. כאן אני עובדת עם שני צוותי זמרים, במקביל. כלומר האופרה מכינה מראש שני צוותים שמופיעים בחלוקה ביניהם. וגם העבודה הזאת לא נעשית בכפילות שלמה, כי זמרים שונים, בעיקר אלו המגיעים ממקומות אחרים בעולם, מגיעים במועדים שונים, מה שאומר שאני אעבוד עם כל אחד במועד אחר. 

"כאמור לוח הזמנים מאד צפוף. בו בזמן אני חייב לומר שהצוותים והזמרים, למעשה כל העובדים כאן משתפים פעולה, נענים לבקשותיי  ועושים את המירב על מנת שהמטרות תושגנה במועד. יש עוד צד, אני כל כך שקועה בעבודה כאן. נושמת וחיה את ההפקה עד כדי כך שכשאני מקבלת טלפון או מייל שעוסקים בהפקות הבאות שלי, אני לפעמים לא מסוגלת להשיב ומבקשת לדחות את ההתייחסות שלי עד לרגע שאסיים כאן".

איפה עוד עבדת?

במקומות שונים בעולם, היה מרתק לעבוד בבייג'ין שם האופרה הגרמנית העלתה את 'טנהויזר' של וגנר ואת 'אביר הוורד' של ריכרד שטראוס. היו לנו ספקות על הדרך שבה תתקבל האופרה של שטראוס, שנטועה כל כך באווירה מרכז אירופית, והנה גם שם הקהל ידע לקבל אותה וזה היה תענוג".

מכלל האופרות שחידשת יש אחת שנחשבת בעיניך מוצלחת במיוחד?

"יש בהחלט. 'טריסטן ואיזולדה' של וגנר בבימויו של הבמאי האנגלי גראהם ויק. זו היתה אופרה מקורית ואחרת מן המקובל".

הצגה בתוך הצגה

 "הספר מסוויליה" שאת מעלה כאן היא הפקה של הבמאית קתרינה טלבאך, וזו ההפקה הראשונה שלה שעולה בישראל

"נכון, זו הפקה קלילה ומשעשעת מן הסוג שאם שואלים אותך מה זאת אופרה הייתי שולחת לראות אותה. אני מלווה את ההפקה מן ההתחלה כי הייתי עוזרת הבמאית של טלבאך כשההפקה נוצרה.

"טלבאך בעצמה במאית ושחקנית ומוכרת מאוד בגרמניה שיחקה בתיאטרון וגם בסדרות טלוויזיה בסרטים רבים בהם 'בחירתה של סופי', 'תוף הפח'. היא בת למשפחת של אנשי במה שעבדו במזרח גרמניה עם קבוצת 'ברלינר אנסמבל' של ברטולט ברכט. ההפקה הזאת כבר יצאה מחוץ לברלין והוצגה גם במונפלייה וגם באיסטנבול והקהל בצרפת ובטורקיה קיבל אותה בהתלהבות ובחום".

הספר מסוויליה, צילום: Rosina MatthiasHorn

עם הרקע זה לאן ההפקה לוקחת אותנו?

"טלבאך ממקמת את העלילה לא בסוויליה, למרות השם, אלא בעיר, או ליתר דיוק בעיירה, לחוף הים התיכון. לחוף העיירה מגיע קרון שחקנים והשחקנים מעלים על הקרון, כלומר גבוה מעל הבמה את 'הספר מסוויליה'.

"השחקנים שממלאים את הבמה: קבוצת נזירות, אנשים שמבלים על החוף, ילדים ומבוגרים ממשיכים לנהל את חייהם. יש כאן הומור תפור בתפרים בולטים. משהו שמזכיר את הסרט האילם ומאוד מתאים לברלין. אישית אני  יכולה להזדהות עם חלק מן האמירות, שהקהל, בכל מקום כפי שציינתי מקבל בשמחה ובהערכה".

הספר מסוויליה, צילום: Rosina MatthiasHorn

היתה סיבה  לתפיסה של הצגה בתוך הצגה?

"ראשית, המסורת של הצגה בתוך הצגה מעוגנת עמוק בתרבות התיאטרון שלנו. נזכיר שלוש יצירות שמוכרות לכולנו 'המלט', 'חלום ליל קיץ' והאופרה 'הליצנים'. התפיסה הזאת מאפשרת לבמאית להתייחס לכל גיבורי האופרה  כדמויות מובהקות של ה'קומדיה דל ארטה': ברטולו המחזיק את רוזינה בביתו ומנסה למנוע ממנה להכיר גברים אחרים ובייחוד את הרוזן שיישא אותה לאישה על אפו ועל חמתו של ברטולו; בזיליו המורה למוזיקה שמנסה בתמורה לשכר הולם לסייע לברטולו ופיגארו עצמו, פותר הבעיות הנצחי.

"בהצגה שבתוך ההצגה הם יופיעו בהתאמה: פיגארו יהיה ארלקינו, רוזינה היא קולמבינה, ברטולו שהוא  גם 'דוטורה' המזדקן שרוצה לכפות על הצעירה את רצונו. הרוזן הוא מעין קפיטנו החייל. הם יופיעו גם בהתנהגות המוכרת של הדמויות וגם בתלבושות מסורתיות. לעומת זאת, הלהקה ששוכר הרוזן בפתח האופרה על מנת לשיר סרנדה מתחת לחלון האהובה הכלואה בביתה, מורכבת כולה מנגנים מזדמנים שמתגוררים בעיירת החוף שבה מתרחשת העלילה בנוסך של טלבאך. היה, צריך לומר גם אילוץ מציאותי שהניב את ההפקה הזאת בברלין".

והוא?

"הבמה של האופרה הגרמנית בברלין מאוד גדולה וטלבאך חשבה על אופרה קאמרית. יש מעט דמויות, וכל ההתרחשות היא בחלל מצומצם, עם מיקום זירת ההתרחשות על נגררת של משאית, כמו שעדיין מקובל  בהרבה מקומות, הבמה הגדולה מדברת בשפה אחת והבמה הקטנה  בשפה אחרת.  

המפגש בין שתיהן, יוצר נקודות חיכוך ולפעמים נקודות ניכור משעשעות שמזכירות במקרים רבים את סוג ההומור או אפילו הסלפסטיק של הסרטים האילמים".

"הספר מסוויליה" תעלה בתאריכים 24 בנובמבר – 7 בדצמבר 2014 , מדי ערב ב-20:00 (בימי שישי ב-13:00. ב- 26 בנובמבר לא תתקיים הצגה) במשכן לאמנויות הבמה, בית האופרה הישראלית בתל אביב. מחירי כרטיסים: 175/ 237/ 304/ 378/ 428 שקלים. להזמנת כרטיסים :03-692777  או   באתר