מדי חודש עמל צוות יוצרים בבית אבי חי על הצגת ילדים חדשה הקשורה ללוח השנה העברי. שיחה עם הבמאית ברכי לפשיץ, שמובילה את פרויקט"אגדות הלבנה"
בשמונת החודשים האחרונים מלווה את התקדמות השנה פרויקט מיוחד של בית אבי חי הירושלמי, "אגדות הלבנה", המביא אל הבמה בכל חודש הצגה חדשה להורים ולילדים העוסקת בענייני החודש והשנה העבריים באמצעות סיפורים עממיים ישנים המקושרים לעונות השנה ולאפיונים המיוחדים לכל חודש עברי, בלבוש חדש.
ההצגה מיועדת לבני 8-4, אך גם צעירים ומבוגרים מהם נהנים, כפי שמעידה ברכי ליפשיץ, במאית הפרויקט ומי שמובילה אותו.
בכל חודש סיפור חדש
בימים אלה סיימו אנשי "אגדות הלבנה" את סיפורי חודש כסלו, שנושאם היה חושך ואור ובהם סופר סיפורם של החלמאים והלבנה, והם עובדים על ההצגה החדשה, הצגת חודש טבת, שבמרכזה סיפור חורפי עממי על מרק מופלא, מרק המפתח.
ארבע הצגות כאלה עולות מדי חודש, בשבועיים בהם חלה התאמה בין החודש העברי לחודש הלועזי. בתום סבב של 12 החודשים, תחל שנה חדשה, ועימה סבב חדש. הכרטיסים להצגות, הזוכות להצלחה גדולה בקרב הילדים וההורים, אוזלים עם פרסום ההצגות באתר בית אבי חי, ובחודש הבא, טבת, יוסיפו, לאור ההצלחה, גם הצגה נוספת, חמישית.
"הפרויקט הוא יוזמה של בית אבי חי", מספרת ליפשיץ, "כשהרעיון הוא לעשות הצגה חדשה לילדים בכל חודש, שמספרת תכנים וסיפור שקשורים לאותו חודש עברי בו עולה ההצגה. בכל ההצגות יש שתי דמויות קבועות, סה והר, נגזרות של סהר, שתולות, את הלבנה במרכז השמיים, ובכל חודש יוצא אליהם מתוך הירח סיפור חדש ממבחר הסיפורים העממיים שמתקשר לתכנים של החודש. שתי הדמויות משחקות גם בתוך ההצגה, כשבחלק מהחודשים מצטרף אליהם שחקן שלישי."
תני לי דוגמה לסיפור כזה, שמאפיין חודש
"בחודש כסלו, למשל, שבו הלילות מתארכים והימים מתקצרים, וחוגגים את חג האורים, אנחנו מספרים את הסיפור על החלמאים והלבנה, בו אנשי חלם, עיר הטפשים הידועה, מנסים ללכוד את הלבנה כדי שגם הלילות החשוכים יהפכו מוארים. בסיפור שמאפיין חודש אחר, תמוז, בקיץ, העלינו את הסיפור הידוע על הצרצר והנמלה, בעיבוד חדש, שעוסק בשאלה האם אפשר לנוח בקיץ, האם תמיד צריך לעבוד כדי שאפשר יהיה לאכול, או שאפשר גם לנוח וליהנות".
אגדות הלבנה - גלית צברי וערן קראוס (צילום: מעוז ויסטוך)
הלב של הסיפור
איך מעניקים מבט חדש ועדכני על סיפורים שבאים מזמן מאוד רחוק מאיתנו?
"אנחנו לא לוקחים את הסיפורים כבד. אנחנו מחפשים את מה שמעניין בהם ומשאירים לעצמנו הרבה חופש בעיבוד, כשאנחנו מנסים, במכוון, בתוך ההקשר הזה, לקחת את האגדות למבט יותר כללי, זאת אומרת לנקות את זה ממקום נורא ספציפי ולמצוא את הנרטיב היסודי שעומד בתוך זה, למצוא את הלב של הסיפור.
"יש פה צוות יוצרים מדהים שעומד מאחורי הפרויקט הזה והשילוב בין הכוחות של כולם יוצר את הקסם. צוות של כותבים שמביא את המגוון ואת נקודות המבט השונות שלו על הטקסטים, ענבל לורי, שרית זוסמן, יאיר ליפשיץ, ומי שהייתה השותפה לפיתוח של הרעיון מראש, רוני ברודצקי.
"השחקנים הקבועים ערן קראוס וגלית צברי מביאים את היכולות המדהימות שלהם באימפרוביזציה ואלתור, כי אמנם הכל כתוב מראש ואנחנו עוסקים בתיאטרון מאוד מדויק אבל מכיוון שעובדים בקצב מאוד מהיר כי כל חודש מעלים הצגה חדשה, נדרשת מהם יכולת מדהימה של עבודה בלחץ זמן שמאפשרת להם ללמוד מגוון של טקסטים חדשים, לבנות דמויות, ללמוד מלא מוזיקה חדשה וקיואים, יש את מעצבת התפאורה והתלבושות יערה צדוק, והמוזיקאי והכותב נדב ויקינסקי".
תני לי דוגמאות יותר ספציפיות לעדכון הזה של האגדות באמצעים הבימתיים שעומדים לרשותך
"למשל הפרשנות של הסיפור עוברת גם מנקודת המבט של איך העיצוב הוויזואלי עובד וליערה צדוק, מעצבת התפאורה והתלבושות, יש תמיד פרשנות משלה. העיצוב תמיד נשען על הירח, והירח שלנו על הבמה הוא מין חישוק גדול, שכל פעם קורה איתו משהו אחר. פעם אחת הוא שוכב והופך לבאר, פעם אחרת הוא הופך להיות מזבלה לשני חתולים, וזאת מגבלה שבחרנו לעצמנו כדי לאתגר את העיצוב לאורך כל הסדרה. לפעמים העיצוב גם מציע מבט אחר על ההתרחשות. היה לנו, נגיד, שדה שיבולים, ובחרנו לעצב אותו כמו מטבעות, בעיגולים, כדי לייצר שאלה על רכוש וקניין וחלוקת רכוש.
"גם המוזיקה של נדב ויקינסקי, שהוא באמת מוזיקאי ופזמונאי בעל ידע ויכולת מגוונת לגבי סגנונות מוזיקליים שונים, לוקחת אותנו בכל סיפור למקומות מוזיקליים חדשים. נדב כתב לכל הצגה שניים שלושה שירים חדשים, שיש בהם במכוון מגוון מוזיקלי, הוא מחבר גם את הטקסטים וגם את המוזיקה לכל ההצגה ולשירים שלה, יש גם שיר פתיחה וסיום קבועים, שהילדים שמתאספים כבר בהצגות האחרונות ובאים באופן קבוע שרים אותם יחד עם השחקנים מרוב שהם אוהבים ומכירים את השירים".
אגדות הלבנה - גלית צברי וערן קראוס (צילום: מעוז ויסטוך)
מגוון הסיפור היהודי
אני רוצה לגעת איתך בנקודה היהודית של הפרויקט, גם בגלל שהוא עולה בבית אבי חי שידוע בשילוב שלו בין היהודי לישראלי, וגם בגלל השם שלך, ברכי, שגורם לי לחשוב שאת באה מהעולם הדתי
"כן, אני חרדית לשעבר ומי שאחראי על לוח הזמנים העברי הוא הלבנה. החודשים העבריים נקבעים לפי הלבנה, ואנחנו באמת מתעסקים עם השאלה הזו שהירח משתנה לאורך החודש במראה שלו, הסיפורים שבחרנו הם סיפורים יהודיים עממיים, או סיפורים שיש להם אלמנטים שקשורים לעולם התרבות היהודי ישראלי.
"נגיד למשל שאלת היובש. אין גשם בארץ שלנו וכשהחורף מגיע בחודש חשוון זה לא מובן מאליו שיירדו בו גשמים ובחרנו לעסוק בסיפור תלמודי על נקדימון וההגמון, ועל חורף שלא יורדים בו גשמים. עוד הבאנו בסדרה הזאת אגדות על המלך שלמה, כלומר ניסינו במכוון לעסוק במגוון של הסיפור היהודי, לא רק באגדות, אלא באמת בעושר של סיפורים".
מה שמעניין פה ברמה האישית שלך זה שכמו שהגדרת את עצמך, את חרדית לשעבר, אבל זה לא שאת בגואה, אלא שאת ממשיכה לעסוק באותם תכנים שמהם באת, באגדות ובסיפורים יהודיים, רק מנקודת מבט קצת שונה, אני משערת
"העולם של התרבות היהודית הוא עולם שאני אוהבת, נולדתי לתוכו, חייתי אותו, כל כולי. השמחה שלי כאן היא שבאמת שאנחנו מצליחים לספר מחדש סיפורים שאולי אחרת הילדים לא היו מכירים. מגיע קהל מכל קצוות החברה. מגיעים גם חילונים, גם דתיים, גם חרדים, יושבים וצופים ביחד בהצגה ואני חייבת להגיד שאני מאוד שמחה.
"ההתייחסות שלנו לילדים היא מאוד בגובה העיניים. אנחנו מאוד מכבדים אותם ורוצים שהם יראו אמנות, קודם כל, ותיאטרון טוב, ובין השאר אני מרגישה שהתפקיד שלנו זה להרגיל אותם לאהוב תיאטרון ולצפות לו".
אז העבודה כבר בשיאה על טבת?
"כן. הטקסטים כבר מוכנים, השירים כמעט, ואנחנו מתחילים עכשיו בחזרות, ותמיד נמצאים במתח הזה שבין הקצב המהיר לבין התהליך, כי חשוב לנו שיהיה תהליך".