"רגעי שירה ומוזיקה בתיאטרון היהלום" היא סדרה חדשה המביאה ערבים המשלבים בין ערבי זמר שיפתחו כל ערב, לבין מופע של אמן המוקדש לנושא מסוים.
ב-14 בינואר 2015 יעלה במסגרת הסדרה הערב "אהבה בת עשרים" שייפתח בערב זמר ושירה עם יוסי ברכה, ולאחריו יעלה מתי סרי עם המופע "שנסון תל אביב" עמו הוא רץ בשנה האחרונה, ובו הוא שר ומספר על ואת יוסי בנאי, אולי אבי האמנויות הישראלי, ואחד האילנות הגבוהים ביותר בתרבות הישראלית.
"יוסי בנאי הוא קודם כל גיבור נעוריי", מספר סרי, "גיבור ילדותי, גיבור בחרותי, גם כאמן, על הבחירות שלו, על הדרך שלו, ההתנהלות שלו במקצוע, זה תמיד היה בשבילי דוגמה. היכולת שלו לספר שיר ולשיר סיפור, היכולת שלו ללעוס את המילים, הוא היה, בעצם, מין טרובדור של מילים, וכשחקן אפשר רק ללמוד ממנו.
"מה גם ששנינו ירושלמים", מוסיף סרי, "אז העולם האסוציאטיבי הוא קרוב מאוד. מעבר לזה, אנחנו גם הכרנו, והייתה בינינו חיבה הדדית, והיינו מדי פעם מדברים. לא בכל יום, לא הייתי מרים לו טלפון, 'אהלן יוסי, מה העניינים', אבל כשהיינו נפגשים תמיד היתה איזו שהיא שיחה קולחת. זה היה יכול להיות בפואייה של התיאטרון, או באיזו נקודת איסוף בדרום, בניר בנים, באיזו תחנת דלק ששם כל השחקנים שותים קפה ונפגשים כשנוסעים לדרום, או פגישה בארומה כפר ויתקין, את יודעת, על המסלול".
העידון של יוסי ראוי להערצה
באיזה אופן בנית את המופע ואת החומרים הרבים של בנאי לתוכו?
"המופע הוא בעצם נסיעה דמיונית, כך הייתי מגדיר את זה, ביני לבינו. אני לא עושה אותו, אני לא מחקה אותו, הרי כל העניין הוא בעצם איך הדרך שלו השפיעה עליי כשחקן. אני לא עושה יוסי בנאי, אני עושה מתי סרי, שהושפע בין היתר גם מיוסי בנאי, בפירוש, אבל. יש לזה משקל גדול.
"מה שמצפה לבאי המופע הם סיפורים ושירים מתוך הרפרטואר שיוסי שר, לאו דווקא דברים שהוא כתב אלא כאלה שהוא רץ איתם במשך השנים, מ'נשים נשים', חומרים של ז'ק ברל, לא כל כך מוכרים, שהוא ניסה להתמודד איתם.
"את ברסנס אני כמעט ולא עושה למעט איזה משהו קטן בתוך מחרוזת בת ארבעה שירים, ששניים מהם הם של ברסנס, 'אהובתי בשם עליון' ו'הגורילה', אבל זה רץ מהר, במחרוזת ששניים משיריה הם בכלל של מתי כספי, שאנשים בטוחים שברסנס כתב אותם אבל לא, זה מתי כספי כתב. למשל את 'שיכור ולא מיין' כתב מתי כספי, את 'מרוב אהבה' כתב מתי כספי. כך שבעצם לקחתי דברים מתוך הרפרטואר הענק שלו שהרגשתי שהם מדברים אליי ומה שנקרא, מתלבשים עליי טוב, כי לשנינו יש מבנה אישיות שונה לחלוטין".
במה?
"יוסי, איך אני אגדיר את זה, אני חושב שאני יותר בוטה ממנו. יוסי הוא יותר מעודן".
זה עניין של דור אחר, לא?
"גם של דור אבל גם של גישה, למרות שהעידון של יוסי הוא משהו באמת ראוי להערצה. מה שאני למדתי ממנו זה איך לקרב את הקהל אליך להקשבה, ולאו דווקא לרדוף אחרי הקהל אלא להביא אותו אליך, ואת זה הוא ידע לעשות בדרך מאוד מיוחדת. מה שאני מאוד מזדהה איתו זה לכאורה הדיבור הוא עממי, השפה היא עממית, אבל התכנים הם מאוד גבוהים, וזה היופי ביוסי.
"בערב אני גם עושה דברים של ברל שהם קצת יותר בוטים וחזקים, כמו 'בנמל באמסטרדם', ואני גם אומר בערב, 'יוסי יותר הלך לזה, אבל אני יותר מזדהה עם הסוס, עם זה שיש לו את העיניים של הסוס, עם הלסת של הסוס, עם הגרוגרת הבלתי מתפשרת של הסוס, זה שאצלו הזיעה מתערבבת בדמעה והדמעה מתערבבת בזיעה, ואפילו אם אינך מבין מילה אחת ממה שהוא שר אתה יודע שזה שעומד שם על הבמה, הוא מתכוון לכל מילה', ז'ק ברל. את יודעת, הוא באמת..."
התאבד על כל שיר
"התאבד על כל מילה. יפה אמרת".
"אהבה בת עשרים" מתי סרי (יחסי ציבור)
התכווננות אל תוך המונולוג
אילו אתגרים עמדו בפניך בבואך להתמודד עם החומרים האלה?
"להיות אמין לגבי עצמי, ולא לזייף. כי תראי, כל שיר זה בעצם מונולוג, כל שיר זה תיאטרון, ובתיאטרון שחקן עובד עם האמת הפנימית שלו, ולא עם המסגרת החיצונית, אז מה שעמד בפניי זו באמת ההתכווננות, אל תוך המונולוג, שהוא השיר, ולהוציא אותו עם הרבה אמת ובתמימות, לא בציניות".
איפה אתה מביא לחומרים פרשנות אחרת, משלך?
"כל הגישה המוזיקלית, למשל, היא שונה בתכלית. הגישה המוזיקלית היא סווינג גא'ז, עם צליל יותר עדכני, ועם נגני ג'אז מעולים, ארנון פרידמן בפסנתר וקלידים, אחי, גד סרי בתופים וכלי הקשה, ונרי טופצ'יו בקונטרבס".
הסיפורים שאתה מספר במהלך המופע הם של בנאי או על בנאי?
"סיפורים גם על בנאי וגם של בנאי. תראי, כל העסק הזה הוא כמו צמה שזורה בין הדברים שאני מספר על יוסי, בין דברים ששמעתי, לכאורה, מיוסי, בין דברים שאני חושב שהוא אמר, אבל זה הכל הופך למקשה אחת, כי ברגע שאתה כותב דבר, אתה לא נאמן במלוא מאת האחוזים לדייק מילה במילה, אלא שומר על רוח הדברים.
"יש לי, למשל, מונולוג על תיאטרון, שחלקו מיוסי, חלק מניסים אלוני וחלק ממני. כשכתבתי שזרתי את זה ביחד למקשה אחת, אז אתה כבר לא יודע מי כתב מה ומי אומר מה, אבל לדבר הזה יש זכות קיום בזכות עצמו על הבמה".
(מתי סרי, תמונת יחסי ציבור)
הערב "אהבה בת עשרים" יתקיים ביום רביעי, 14 בינואר 2015 ב-20:30 בתיאטרון היהלום במסגרת הסדרה "רגעי שירה ומוזיקה בתיאטרון היהלום".
לרכישת כרטיסים