האנרגיה והלהט שעוברים בשיחה עם איש התיאטרון והמשורר יוסי יזרעאלי, מפעמים גם ביצירותיו, ומשאירים גם את העשייה הבימתית שלו רושפת ואינטנסיבית.

כך יוצר יזרעאלי בעל הקריירה המפוארת ועטורת הפרסים, שכבר לפני ארבעים שנה ניהל אמנותית את תיאטרון "הבימה", בתיאטרון תמונע, אותו הוא מכנה ה"תיאטרון הלאומי תמונע",  ואותו להט המוביל אותו לחפש ולהעז ולהתחדש גם בעשורים מתקדמים יותר בחייו, הוא זה שאפשר לו להוסיף לרזומה גם את התואר שחקן בשנים האחרונות, ולהעלות בחמש שנות פעילותו בתמונע ארבע הצגות אותן כתב וביים ובהן הוא משחק.

ב -12 בפברואר 2015 תעלה בתמונע הצגה חדשה פרי עטו, בימויו ובהשתתפותו, "אהבה בחורף התחתון". את המוזיקה להצגה, אגב, כתב בנו, תומר יזרעאלי, כחלק משיתוף הפעולה המתמשך בין השניים.

מסע מחול עם שחקנים

"התחלתי לפני חמש שנים בתמונע", מספר יזרעאלי, "וממש אפשר לקרוא לזה מין סטארט אפ תיאטרוני שתמונע מאפשר לי, ובשיתוף פעולה נפלא יש לי ארבע הצגות שרצות כבר מספר שנים, 'רחביה', 'המורה לתנ"ך', 'חלומות של אנונימוס' ו'מגנצה' ועכשיו ההצגה החדשה. אני כותב את המחזות, מביים את המחזות ומשחק בהם, עם עוד שחקנים. זו חוויה נפלאה, ואני כותב מחזות פורצי דרך בחשיבה המחזאית בכלל".

מה זה אומר?

"משפט היסוד בעולם התיאטרון שלי הוא 'הווה אוטונומי דחוס'. זו האקסיומה. המחזות האלה דחוסים מבחינת התבנית שלהם, והם בנויים על פי החשיבה האריסטוטלית, הפואטיקה של אריסטו. אני אגיד את זה במילים יותר פשוטות: התיאטרון הוא מדיום של מקסם שווא. היה או לא היה. ומה יותר טוב לתאר את החיים, שהם כל כך פריכים וכל כך נזילים ומתאדים כל כך מהר, מאשר בתיאטרון".

"מצד שני", מוסיף יזרעאלי, "אני גם משורר. ספר שיריי התשיעי עומד לצאת עכשיו, ובשבילי תיאטרון זו שירה בשר ודם. שירה היא השפה המדויקת ביותר, וגם הנואשת ביותר, כי היא תמיד מחפשת איך לומר את זה, אז אני מחפש את הדרכים איך לומר את זה.

"אני בעצמי שחקן בן חמש שנים. מעולם לא שיחקתי. התחלתי לשחק בתמונע, ורק במחזות שלי, והמחזה החדש נותן לי אפשרות לפרוץ לעוד מקום שלא הייתי בו. בשבילי לעבוד בתיאטרון זה לסלול את הכביש תוך כדי נסיעה. המוכר והידוע, בשבילי הוא משמים. בשבילי המוכר והידוע האמיתי הוא זה שאינו מוכר וידוע. שם צריך ליצור.

"גם הפעם אני מחדש, ולאחר שעשיתי הכל בתיאטרון – עיצבתי תפאורות, כתבתי מחזות, כתבתי מוזיקה, ביימתי – עכשיו, לראשונה, אני גם עושה כוריאוגרפיה עם שני רקדנים. רקדנית מופלאה בשם אודליה קופרברג ושחקן תנועה מופלא בשם עומר שמר, בתוספת של פסנתרן-שחקן מופלא, דני לשמן, ושחקנית ותיקה, מופלאה, נועזת ורוויית ניסיון תיאטרוני, שפרה מילשטיין. האם להגדיר את ההצגה כמסע מחול עם שחקנים או כתיאטרון עם רקדנים? אני לא יודע, כי זה גם זה וגם זה".




יוסי יזרעאלי (יח"צ)






"הכל כלול" רוחני

מהו סיפור המסגרת של "אהבה בחורף התחתון"?

"הסיפור עצמו מספר על מבקר ספרות שמגיע ממש לגבורות, בשיא הקריירה שלו, עכשיו הוא עסוק במי שכותב את הביוגרפיה שלו, ובאותו ערב שבו אשתו עומדת להיפרד ממנו, מגיע אליו כוריאוגרף צעיר וטוען שהוא מצא אצל דודתו המנוחה מכתבי אהבה שהיא קיבלה ממישהו שחתם בשם 'אורפיאוס'. הכוריאוגרף היה תלמיד של הפרופסור הזה באוניברסיטה, והוא מזהה מההרצאות המון ביטויים שמצא במכתבים, והוא בא לחקור אם הפרופסור הוא זה שכתב את מכתבי האהבה.

"מה שמתגלה זה שהפרופסור התכתב עם תלמידה שהתאהבה בו, היא חתמה 'אירודיקי', והוא 'אורפיאוס', מכתבי אהבה מדהימים שהכוריאוגרף רוצה לעבד למחול. הפרופסור והתלמידה לעולם לא נפגשו, הוא לא יודע מי זו הייתה, ולקראת סוף המחזה מתגלה שהיא הוציאה ספר ביכורים שהוא קטל בלי לדעת מיהי, קטל לחלוטין, והיא, בתגובה... שלוש נקודות, ארבעה מקפים, זהירות ספוילר, לא מגלה...

"כלומר ההצגה היא הכנה של מופע המחול יחד עם הזוג המבוגר שזה עתה עומד, לכאורה, להיפרד. הוא מבקר אכזר, מקיז דם, מחסל, ופתאום מסתבר שבמופע המחול היוצר הצעיר כותב את הביוגרפיה האמיתית של הפרופסור, שהוא פשוט אדם שחי בספרות, ואין לו שום יכולת לחיות את החיים עצמם".

מאיפה מגיע הסיפור הזה? איזה טריגר אישי שלח אותך לכתוב אותו?

"אין לי מושג. כולם שואלים אותי. המחזות שלי, כל אחד יותר מופלא ומעופף בגבהים בלתי רגילים, ואני לא יודע. זה לא מאיפה זה בא לי, זה מאיפה אני באתי אליו. בדרך כלל לוקח לי לכתוב מחזה בין חצי שנה לשמונה חודשים. כשאני מתחיל לביים אני לא זוכר איך כתבתי אותו, כשאני מתחיל לשחק אני לא זוכר איך ביימתי אותו. זה מין 'הכל כלול' רוחני, וזו חוויה מדהימה, פשוט מדהימה.

"אני חושב שזו חוויה שבה אני כל הזמן תלמיד, וזו חוויה ממש משכרת. זה לקום בבוקר, לשים את התרמיל על הגב, לשים בתוכו סנדביץ', וללכת לבית הספר וללמוד איך עושים את זה. התיאטרון שלי הוא לא של 'ככה עושים תיאטרון', אלא של 'למה עושים תיאטרון'. בין ריענון בלתי פוסק לחוסר שקט בלתי פוסק, והנה זה מביא אותך לפגוש אותי בשיחה טלפונית, ואנחנו מדברים על זה".




יוסי יזרעאלי (צילום: גדי דגון)




"תיאטרון גרוע הוא סכנה לרוח העם"

יש משהו מדהים ביוצר שמאחוריו כל כך הרבה פרסים, ועמדות ניהול אמנותי, ויצירה שזכתה להכרה כל כך גדולה, שפועל בצורה כל כך אינטנסיבית בתיאטרון "אחר", מה שנקרא, לא רפרטוארי

"אני מרגיש חדווה גדולה מאוד, ואני מבקש נורא לציין שה?גדרתי את תמונע היא 'התיאטרון הלאומי תמונע', שבו אני עמית אמנותי. כי מה זה תיאטרון לאומי: זה זה שפורץ דרך חדשה, שיוצר מחדש, תמיד את הלא ידוע, את האחר, תיאטרון שמקדם תרבות.

"לצערי, היום, התיאטרון הציבורי לוקה, ברובו הגדול, במחלת האספסופוביה. 'תמונע' זה תיאטרון מדהים, שבו יוצרים מרכזיים מוצאים מקום לשמר תרבות. כשאת רואה מבחוץ ומסביב תיאטרון שהוא קפיטליסטי לכל דבר, רק מה שמוכרים זה מה שהולך, זה גם גורם לנזק נוראי בתיאטרון, כי את מעודדת כך מחזאים שכותבים לקניינים, ובמאים שמביימים לקניינים, והרמה הולכת ומתדרדרת.

"אני ניהלתי את 'הבימה' לפני כמעט 40 שנה. אז יש גם קרן אור פה ושם, והיום ב'הבימה' יש לך קרן אור מדהימה עם שתי היוצרות שחר פנקס ושיר גולדברג שמחזירות פיוט לתיאטרון, ובקאמרי נוצר תיאטרון בתוך תיאטרון של איתי טיראן וארתור קוגן, שמדובר שיחליף בקרוב מאוד את הניהול האמנותי, אז יש תקווה, אבל היום, מה שנקרא פרינג', הוא המקום שבו נוצרות שפות חדשות, ובמידה רבה מאוד, ואני מקווה שבמהרה, הוא זה שיזין את התיאטרון הרפרטוארי.

"גרסיה לורקה אמר בנאום מפורסם שלו שאין דבר יותר מסוכן מתיאטרון שנוהה אחרי טעם הקהל שלו. תיאטרון גרוע הוא גם סכנה אסטרטגית לחוסנה של רוח העם. מאוד מסוכן. אתן לך שני שיעורים קצרצרים בהיסטוריה: איך אלבניה נהייתה אלבניה, את יודעת? לאט לאט. והשיעור השני: איפה התפוררה האימפריה הרומית? לא בפרובינציות – בקולוסיאום, בתיאטרון. כשהכל נהיה ריאליטי, חיות ובני אדם. לכן אני אומר, שיש לנו מקום קטן וצנוע, ברחוב שונצינו, התיאטרון הלאומי תמונע, ששם עוד לא אבדה הגחלת". 
  
  
"אהבה בחורף התחתון" תעלה ביום חמישי, 12 בפברואר 2015 ב-20:00, ביום שישי, 13 בפברואר ב-14:00 וב-20:00 בתיאטרון תמונע בתל אביב. טל': 03-5611211.