"מחפשים אהבה", קומדיה חדשה מבית "התיאטרון העברי" שכתבו גדי צדקה (שגם ביים) וריקי אורלב, מביאה אל הבמה את אורה ונפתלי, שני אלמנים שהמפגש ביניהם מציף כמיהות ישנות, חששות מוכרים, חומרים המרכיבים את האפשרות לפרק ב' בחיים, על הצחוק והדמע שבהם, וגם על הספקות המלווים את התפיסות הזוגיות.

"אני מפיקה עונג מלשחק בהצגה הזו", מצהירה מירב גרובר, המגלמת את אורה ב"מחפשים אהבה". "היא מצחיקה מאוד, היא נוגעת ללב, אינטליגנטית, פשוט יופי של הצגה, והיא מתקבלת בזרועות פתוחות וחמות. זה נורא קל. כשאתה נהנה, אתה יודע שגם הקהל נהנה".

"החיים גיהצו לנו את הצורה"

אלי דנקר מולך על הבמה, כנפתלי, במפגש שלישי שלכם כזוג בימתי

"נפלא, נפלא. זה באמת תענוג צרוף לעבוד איתו. אני בת מזל בקטע הזה. גם אלי וגם אני עברנו גיהוץ, מה שנקרא. גיהוץ של האופי החד והמרדני שלנו. החיים גיהצו לנו את הצורה. זה אומר שאנחנו לא משתמשים בכלי נשק דוקרניים כדי להעיר הערות, כדי לשלוט, ואין אירוניה וציניות, שזה נורא צבעוני ויפה, הרי זה נורא קשה ביחסים, ואנחנו פה באמת בכבוד הדדי. כל אחד נותן לשני לעבוד את עבודתו, מה שנקרא, וזהו. אין אובר אמביציות".

הייתם פעם זוג גם בחיים?

"לא. בגלל זה אנחנו גם יכולים לעבוד ביחד ככה. אם היינו זוג לא הייתי מתארת את האופוריה הזו, אני משערת".

למה? אפשר גם לגמור יפה

"אפשר, כן, אבל יש משהו במובן מאליו, שכשהוא נכנס לתוך היחסים זה רעל".

איכשהו אני בתחושה חזקה שזה בדיוק הרגע להיכנס לדמות שאותה את מגלמת, ולסיפור שלה

"הסיפור הוא על שני אנשים מבוגרים, שמנסים להתחיל מחדש פרק בחיים, לאחר שהם איבדו את בני/בנות הזוג שלהם. אבל מה שקורה פה, מבחינתי, גם מקביל למה שקורה חברתית עם הנשים. כי יש לאורה משפט שהיא אומרת שם, 'אני קראתי בכמה מקומות וגם ראיתי בטלוויזיה שיש לנשים את הזכות להשתוקק', זאת אומרת שהן לא מחויבות היום לבן זוג אחד כל החיים, זאת אומרת שבעצם היא לא רוצה להתחתן, היא לא רוצה את המחויבות. היא אומרת, אני רוצה יחסים פתוחים, לא מחייבים. מכיוון שזה לא עבד לה בפעם הראשונה, אין סיבה שזה יעבוד בפעם השנייה. ואני מאוד האמנתי לה. יש יחסים זוגיים שבהם המחיר הוא יותר גדול מההשקעה, או מהרווח".

זאת תפיסה שמבוססת כבר על הניסיון שלך?

"גם, וגם מהתבוננות. אני רואה בסביבתי שזה מתחיל באהבה מאוד גדולה וזה נגמר בקנטרנות ועקיצות והערות אחד לשני לפני אנשים, וזה משהו שאני בשום פנים ואופן לא הייתי מוכנה לחזור אליו. אני מדברת על הרגע הזה של הסיאוב. לחיות בביתך, שזה המקדש, המבצר, המקום היחיד שאתה יכול להתבהם בו, אז לחיות שם תחת משטר, זה אני לא מוכנה".

מחפשים אהבה (צילום: כפיר בולוטין)

"דווקא גברים האם אלה שלא רוצים להיות לבד"

ומה רוצה הצד הגברי במחזה?

"הצד הגברי רוצה, כמובן, כמו שרוצה כל גבר, לסמן טריטוריה. הוא טוען שהוא אוהב אותה, אבל עוד פעם אני אומרת, שאהבה היום אפשר למצוא גם בשוק הכרמל באיזה דוכן, זה נהיה מותג, המילה אהבה. אבל הוא אומר שהוא רוצה שהיא תהיה לידו, שהיא תקום איתו, הוא רוצה להידבק, מה שנקרא, שזה באמת נורא יפה וגם נורא מובן, אני נורא מבינה אותו. זה הפחד להיות לבד, אני מבינה את זה".

שאצל גברים, אני חושבת, הוא יותר חזק

"או. בדיוק חשבתי על זה היום, איזה קטע, שכל הזמן חשבתי שנשים הן אלה שלא רוצות להיות לבד, ואני קולטת פתאום שהרבה גברים הם דווקא אלה שלא רוצים להיות לבד. אבל ברגע שאתה חוצה את הקו הזה של הפחד להיות לבד, הכל נהיה סטנדרטי, משתנים. אבל אני לא אגלה לך את הסוף של ההצגה.."

את יודעת, זה נחמד שנשמע שהדמות שאת מגלמת מתערבבת לגמרי בדמות שלך. הרבה פעמים שחקן מדבר על דמות חיצונית לו שהוא מגלם, ופה זה נשמע שאת מדברת לחלוטין בשמה. שהיא מדברת מגרונך

"תראי, יש המון דברים שאני מאוד מזדהה בהם עם אורה, ומרגישה כאילו זה יוצא מפי, רק שאני אמרתי את זה לפניה, אבל לא היה איזה מחזאי בסביבה שיכתוב את זה למחזה... ברור שיש פה דברים כאלה. אני משערת שבגלל זה גם ליהקו אותי למחזה. לקחו מישהי שנראית לכאורה מאוד עצמאית ודעתנית והנה גם החולשות שלה מתגלות תוך כדי. אבל בטוח שאני מזדהה עם אורה, עד הרגע שבו היא נשברת, בעצם, ונכנעת, ששם אני כבר לא מזדהה".

"רוב הבמאים באים עם קונספציות וזה משתלט, מאפיל"

זאת העבודה הראשונה שלך עם "התיאטרון העברי". יש משהו שונה שמייחד את העבודה איתם לעומת עבודה בתיאטראות אחרים?

"זאת העבודה הראשונה ואני פשוט מוקסמת מהראשוניות של העבודה הזאת עם גדי, שהוא מנהל התיאטרון יחד עם אשתו פנינה צדקה, והם עושים את העבודה, את כל העבודה. למרות שיש אנשי צוות והכל, זה כל כך אישי, ומאוד קטן, בלי פומפוזיות. זה חסר פוזה של 'הופה, אנחנו פה, בתיאטרון לאומי'. והחומרים בעיניי מצוינים".

גדי צדקה ניגש לבימוי באופן אחר מזה שאת מורגלת בו בתיאטראות האחרים שעבדת ואת עובדת בהם?

"הוא עושה את הדבר שבמאי צריך לעשות: יושב ומתבונן, בשחקנים שבחר. והוא נותן לנו לעשות את העבודה, עם התערבויות פה ושם כשצריך אותו. הוא לא שם את עצמו בשום מרכז, סוף סוף. זה מה שיש לי להגיד. כי ברוב התיאטראות הגדולים, רוב הבמאים באים עם קונספציות, וזה משתלט, וזה מאפיל, וזה לא משאיר מקום לשחקנים לפעול לא כמבצעים - אלא כיוצרים".

הדמויות שאת מגלמת מקושרות לרוב עם זיק של טירוף כלשהו. אורה היא דמות מיינסטרימית יותר מבחינתך? היא מאפשרת לך לחשוף חלקים אחרים באישיות שלך?

"היא מיינסטרימית יותר ברמה הסוציו אקונומית. היא במעמד הביניים הגבוה, אז יש כל מיני גינונים כאלה שעושים לי בחילה, כמו קומקום תה כזה יפה עם שתי כוסות, כל מיני דברים שהם אומרים שאני לא אומרת, כי השפה שלי היא הרבה יותר רחוב, גם בבית. איזה נימוס אליטיסטי כזה, אבל מעבר לזה, אני משחקת מישהי שאומרת, 'אני כבר בת למעלה משישים.

"אני בת חמישים, וכל מה שעשיתי כדי להיכנס לנעליים של אורה זה להאט. האטתי את עצמי מעט. אבל אילו אורה הייתה לפני עשרים שנה, אני משערת שהייתי אומרת, הנה, זאת אני".
 
"מחפשים אהבה" תעלה ביום שלישי, 10 במרץ 2015 בבית פרנקפורט בתל אביב. לרכישת כרטיסים בטל': 03-6487818.