האופרה הישראלית מעלה מחדש את האופרה "שיקוי האהבה" של דוניצטי, הפקה משנת 1997 שבשעתה סימנה נקודת ציון בתולדות המוסד.  זו היתה גם ההפקה הישראלית הראשונה שיזמה חנה מוניץ שקיבלה זמן קצר קודם את ניהול האופרה. 
 
ההפקה מועלית במסגרת חגיגות השלושים לאופרה ומייצגת עידן של הפקות מקור באופרה. בשנים הראשונות האופרה ניסתה להצטייר כ"תיאטרון עם מוזיקה". היו כאן לא מעט הפקות מהפכניות, שבחלקן אני חייב להודות, לא אהבתי, אבל היתה תעוזה שגם השתלמה בסופו של דבר תדמיתית, כי הפקות אופרה שהחלו את דרכן כאן, יצאו לבתי אופרה אחרים.
 
באותן שנים גם צמח כאן דור של אנשי במה: במאים, מעצבי תפאורה, מעצבי תלבושות, מעצבי תאורה שבעקבות ההצלחות כאן היו לשמות מבוקשים על במות בעולם. היום רובן של ההפקות מיובאות. הפקות חדשות מיועדות כמעט בלעדית להפקות האופרה במצדה.

נמורינו התמים, אדינה הנבונה
 
הנוסטלגיה לא מסתיימת כאן במחשבה על הפקות העבר, אלא מצויה על הבמה. עמרי ניצן במאי ההפקה המקורית  החליט שהכפר האיטלקי בעלילה המקורית של דוניצטי יהיה בקיבוץ וסייעה למימוש ההפקה המעצבת רות דר.

עלילת האופרה מספרת על נמורינו הצעיר התמים המאוהב באדינה. היא נבונה ממנו ובדרך להתאהבות הצפויה (לפחות לנו הצופים היא צפויה) היא מתעללת בו. עוזר לה סמל, העומד בראש כיתת חיילים המגיעים לכפר.
 
אדינה משתמשת בסמל ו"מאיימת" שתינשא לו. נמורינו, תמים כבר אמרנו, שם את מבטחו ואת שארית כספו בנוזל קסמים, "שיקוי אהבה", שישיב את ליבה אליו. את השיקוי הוא קונה מנוכל עובר אורח שמתפרנס לא רע מסחר בשיקויים, בדים, וסדקית למיניה. בין לבין אדינה רואה את הכנות באהבתו של נמורינו והאהבה מנצחת את הנפש המתעתעת והמתעללת. הסוף טוב כמובן.
 
מוזיקה יפהפייה שזורה בין פרקי מקהלה, אריות ודואטים. האופרה מייצגת את שירת ה"בלקנטו" (הזמרה היפה) במיטבה. בתחילת המערכה השנייה שתולה אחת האריות המפורסמות ביותר בתולדות אמנות האופרה:  "דמעה נסתרת מעיניך" ששר כמובן זמר הטנור.  אריה זו היא כאמור פסגה לסדרה של להיטים.  

שיקוי אהבה (צילום: יוסי צבקר)

כששברולט מגיעה לקיבוץ

כשעמרי ניצן ורות דר לקחו את ההפקה לידיהם, הם "נזכרו בארץ ישראל של שנות השלושים, מושבים, קיבוצים. ארץ ישראל הנאיבית בימים שהשמאל וההתיישבות בתחומי הקו הירוק עוד לא היו מלים גסות ולא חומר לניגוח במאבקי בחירות. בנפולי, שם הוצגה האופרה לראשונה, ובישראל, אותו מזג אוויר ואותה צמחייה. העלילה מתנהלת בשדה קמה, בין פרדסים נותני ריח לשדות חמניות. סיפור האהבה כאן הוא לא של אנשים זרים זה לזה, אלא כמו בקיבוץ,  בין ילד לילדה שגדלו כאן ביחד. זה שונה אולי מן המקור  אבל זה עובד.
 
התלבושות ברוח אותה תקופה פשוטות, בצבעים פסטליים. ההבדלים המשמעותיים בעלילה כאן,  במקום "סתם" כיתת חיילים שבאה לשהות בכפר כמה ימים, מגיעה כיתת צנחנים שצונחים לקיבוץ. שינוי שני הוא שמוכר השיקויים דולקמרה מגיע בשברולט של שנות החמישים.
 
"את העניין הזה, של המכונית המגיעה לקיבוץ העני, אני חייב להסביר לזמרים מחו"ל," אומר המנצח עומר מאיר ולבר. "הם לא הכירו את תופעת 'הדוד מאמריקה' שרווחה כאן ולא את השיר של שלום חנוך 'בלדה לעוזב קיבוץ' ובו השורה 'הקיבוץ מביט במכונית'.

"הדמיון בין זירת העלילה המקורית של דוניצטי, לבין העלילה בנוסח ניצן-דר, אינו מסתיים רק בצד החזותי. החייל החתיך שכובש את בנות היישוב. גדלנו על סיפורי הצנחנים החתיכים.  דמותו של דולקמארה הסוחר הנוכל השרלטן, היום הוא מלך ומחרתיים הוא כבר עבד.  גם זו דמות שמתאימה  למתרחש אצלנו. אני מופתע מחדש בכל פעם שהדואט בין נמורינו וסוחר השיקויים דולקמארה מסתיים כמעט והקהל הכבר מוחא כפיים ואז רגע, רגע רגע, יש המשך והקהל נקרע מצחוק. זה עובד מאז שהאופרה נכתבה".

שיקוי אהבה (צילום: יוסי צבקר)

"הצליח לנו עם הזמרים"
 
ניצחת כבר על די הרבה אופרות  

"נכון ו'שיקוי האהבה' ממוקמת אצלי בחמישייה הפותחת. היא נוגעת ללב, המוזיקה נהדרת, האיטלקית קולחת. יותר מזה ניצחתי כבר על חמש או שש הפקות שונות של 'שיקוי האהבה' באיטליה, בגרמניה, בספרד. ההפקה שלנו כאן נראית לי תמיד הרעננה ומשובבת הנפש ביותר. גם ניצחתי על ההפקה הזאת כאן , נדמה לי שזה היה במופע בפארק וההפקה נשארת תמיד רלוונטית".
 
צריך להסביר למשתתפים הזרים מה זה קיבוץ ומה בכלל רוצה מהם ההפקה הזאת?
 
"לא. כמעט ולא. רוב הזמרים האורחים יודעים משהו על ישראל והקיבוץ הוא אחד הדברים הראשונים. אני גם רואה בחזרות שהזמרים הזרים גם כשהם אינם שרים, הם מתבוננים מהצד, נהנים ומחייכים. זה הקסם של ההפקה הזאת.
 
"ובכלל אני חושב שהצליח לנו עם הזמרים, הילה בג'יו ששרה לראשונה את תפקיד אדינה, היא מעולה, אני חושב שבשנים האחרונות הילה היא זמרת במלוא מובן המילה. שומרת על סטנדרט אחיד וגבוה ולא יורדת ממנו בכל דבר שהיא עושה זה מעולה. ברונו דה סימונה ששר את דולקמרה, סוחר השיקויים הוא היום אחד הזמרים המבוקשים ביותר בעולם לתפקיד זה כמו לברטולו ב'הספר מסוויליה' ובמקרה לגמרי היה לו זמן להגיע לתל אביב בין הפקה שהיתה לאחרת שנדחתה. 

"אנדריי בונדרנקו הרוסי הצעיר, ששר אתי את 'אונייגין' בפסטיבל גליינבורון באנגליה בקיץ, הגיע לכאן, כשהוא כבר חתום על הופעות עם בתי האופרה הגדולים, לרבות ניו יורק. תפסנו אותו בזמן ולמען האמת גם לו עצמו חשוב לשיר סוג כזה של אופרה. עם הקול הקטיפתי שלו. בעצם הוא מקבל כאן הזדמנות כי ביתר המקומות רוצים אותו לתפקידים באופרות רוסיות. סטפן פופ, הרומני שכבר היה כאן לא רק שר את נמורינו הוא גם נראה בחיים כזה נמורינו".

עומר  מאיר ולבר, צילום: פליקס ברוידה
 
ומה על העבודה עם התזמורת?    
 
"לכאורה התזמורת ניגנה את האופרה הזאת הרבה פעמים, אבל זה לא מקטין את נפח העבודה שלי. כמו באופרה של רוסיני, גם כאן התזמורת היא יותר קטנה מה שמאפשר להגביה אותה בתוך ה"פיט" שבחזית הבמה ולקרב אותה יותר לקהל.  תזמורת קטנה יותר מאפשרת הקשבה הדדית טובה יותר. הם מכירים את התווים כמובן אבל צריך לעבוד על סגנון.
 
"אני שומע את עצמי אומר פעם אחר פעם 'קל', 'קל' ושוב 'קל'. הנגנים בתזמורת האופרה, בעיקר הוותיקים שבהם, חושבים על כל אקורד כאילו מנגנים רחמנינוב. מפגיזים. וכשאתה אומר להם 'קל' הם מפרשים את זה באחת משתי דרכים : האחת צליל חלש והשנייה 'צליל חסר אופי'. שני הפירושים אינם נכונים. בקלילות הזאת אני משקיע את רוב זמן העבודה עם התזמורת. לנגן בקלילות  זו מלאכה שקשה לתזמורת בכלל ומבחינה זאת הסימפונית הישראלית אינה שונה. צריך לעבוד יותר".

 
האופרה תועלה בתאריכים 23-11 במרץ, 2015, בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה בתל – אביב. כרטיסים: 428-175 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. מופע לקראת בכורה יתקיים בשבת, 7 במרץ 2015 ב-11:00. להזמנת כרטיסים: 03-6927777. 

לרכישת כרטיסים