בעידן שבו נוטים התיאטרונים הרפרטואריים להתמקד במחזות קלים לעיכול, שיקלעו לטעמו של הקהל הרחב, החלטתו של תיאטרון בית לסין להעלות את מחזהו של טנסי ויליאמס "חתולה על גג פח לוהט", איננה החלטה מתבקשת או מובנת מאליה. הבחירה בדרמה כואבת, מורכבת, ואמריקאית במובהק, שנכתבה לפני כ-60 שנה, היא בהחלט הימור אמיץ וראוי לשבח.
המחזה, שזכה בשנת 1955 בפרס הפוליצר, עוסק ביחסיו החולניים של טייקון כותנה במיסיסיפי, ביג דדי, עם אשתו הכנועה והתלותית - ביג מאמא, ועם שני בניו - בריק האלכוהוליסט המיוסר, הבן הצעיר והמועדף, הנלחם בנטיותיו המיניות ובתחושת הדחייה שלו מאשתו החושנית וחדת הלשון מגי, וגופר, הבן הדחוי, אב לארבעה העושה הכול כדי לזכות בהערכתו, ובכספו, של אביו.
המחזה עלה בארץ פעמיים בעבר, בתיאטרון הבימה: ב-1973 בתרגומה של תרצה אתר ובבימויו של מייקל מיצ'ם, וב-1992 בתרגומו של אהוד מנור ובבימויו של אורי פסטר.
הפעם מצטיידת הגרסה הישראלית בתרגום עדכני וקולח של שלמה מושקוביץ, בבימוי יצירתי ומוקפד של גלעד קמחי ובקאסט שחקנים משובח הכולל את מיה דגן, נמרוד ברגמן, אבי אוריה, ליאת גורן, שמעון מימרן ויעל לבנטל.
משפחה בהפרעה
ליאת גורן (63), שחקנית ותיקה ובעלת מוניטין, סבורה כי המחזה רלוונטי לקהל הישראלי היום לא פחות משהיה לאמריקאים בשנות ה-50 של המאה הקודמת: "המחזה מאפשר הצצה לחיי משפחה בהפרעה, משפחה עם סודות ושקרים, וככזה הוא תמיד יהיה רלוונטי ומסקרן". היא קובעת. "הוא עוסק בנושאים שנוגעים להרבה אנשים גם היום - אלכוהוליזם, התמודדות עם מחלה סופנית, העדפה של בן אחד על פני אחיו, הומוסקסואליות וזוגיות לא מתפקדת.
"אבל הדבר הכי חשוב הוא שמדובר בפרטיטורה מצוינת לשחקנים, ולדעתי זה שיקול שעולה על השאלה אם המחזה רלוונטי. אם יש מחזה מעניין שכתוב טוב ומוצאים לו את השחקנים המתאימים, צריך להעלות אותו בלי להתלבט. מגיע גם לשחקנים ליהנות, ובדרך כלל ההנאה מדביקה את הקהל:
גורן מדברת מניסיון. בגרסת המחזה שעלתה בהבימה ב-92' היא גילמה את דמותה של מיי, אשתו הקנאית והטרחנית של הבן גופר. "בגרסה ההיא שיחקו ריטה בתפקיד מגי, ברוך דרור כבריק ויוסי פולק כביג דדי, והשלישייה הזאת החזיקה את ההצגה על גבה בהצלחה גדולה. אנחנו, רבקה גור כביג מאמא, עופר זוהר כבן השנוא ואני כמיי אשתו, הוספנו את התבלינים הראויים. גם הפעם נבחר קאסט נפלא, שיכול לעוף גבוה עם הדמויות".
ביג מאמא מצטיירת כאישה כנועה ותלותית מחד ומסרסת מאידך. איך התחברת אליה?
"באופן מוזר התחברתי ממש בקלות לדמות שלא הייתי רוצה שתהיה אפילו שכנה שלי. הקולניות שלה, השתלטנות, חוסר הרגישות והפתטיות זרים לי לגמרי, אבל במהלך העבודה ביקרתי במחוזות הכאב של האישה הזו והיא עוררה בי חמלה גדולה. אני לא צריכה לחוות את מה שהיא חוותה כדי להעביר את זה לבמה. בגילי המתקדם כבר צברתי מטען חוויות עשיר שהצטבר בארכיון רגשי ענק, והרגשות נשלפים ממנו באופן אוטומטי כמעט לא מודע בזמן ובסצנה הנכונה".
מה מפעיל אותה?
"ביג מאמא רוצה דבר אחד, שבעלה יאהב ויעריץ אותה על האישה שהיא ועל המשפחה שיצרה עבורו. היא נואשת להשיג איזושהי התייחסות מצדו. ביג דדי משפיל ומתעמר בה כבר שנים, והיא מוכנה לסלוח כי היא לא רואה את חייה בלעדיו. אם היא לא נחוצה לבעלה אין משמעות לחייה. היא עושה מה שהיא יכולה כדי לקיים את האשליה שהבית מתפקד נפלא, ומסרבת לראות שהכול מתפורר לה בין הידיים".
ממש כמו אישה מוכה.
"היום, להבדיל מפעם, אפשר באמת לשייך את סממני ההתנהגות שלה לאישה מוכה, שלא מסוגלת לראות את מצבה ולעשות שינוי".
היחסים של ביג מאמא עם בריק, הבן המועדף, סבוכים במיוחד.
"בריק הוא הבן היפה והמוצלח, ספורטאי מצטיין שהציף את הבית בגביעים ומדליות והביא גאווה למשפחה שכל כך רודפת כבוד והערצה. בריק העניק לביג מאמא שוב זכות קיום. היא ילדה וטיפחה את הבן המוצלח של אבא והיא לא תיתן לאף אחד לשכוח את זה, בעיקר לא לביג דדי. הוא המניה שלה בבית הזה, וכשהמניה מתחילה לצנוח הפאניקה שלה מרקיעה שחקים".
חתולה על גג פח לוהט (צילום: דניאל קמינסקי)
שלוש חתולות
יש דמיון ניכר בין אשתו של בריק, מגי, גיבורת המחזה, לבין ביג מאמא.
"התחושה שלי היא שגם ביג מאמא, כמו מגי, דורכת על גג של פח לוהט. היא מאבדת אחיזה בחייה הבטוחים לכאורה ועוברת למצב של חוסר ביטחון קיומי - ביום אחד מתגלה לה שבנה האהוב אלכוהוליסט ושבעלה, כל עולמה, חולה סופני. גם מעבר לזה יש דמיון רב בין הדמויות. שתיהן היו היפות והמקובלות של התיכון, והתחתנו עם המוכשרים והעשירים של הכיתה".
שתיהן צריכות להילחם כדי לזכות באהבה?
"גלעד קמחי הבמאי אמר לנו שבעצם כל שלוש הנשים במחזה הן חתולות. שלושתן נמצאות במלחמת הישרדות מתמדת בתוך ביתן. אף אחד לא מספק להן את המקום הבטוח שמגיע להן, אז הן נלחמות, כל אחת בדרכה, על טריטוריה, על זכות הקיום, על הישרדות, ועל אהבה והכרה. הן רוצות מה שכולנו רוצים, להיראות, ואף אחד לא טורח לראות אותן. זה כל כך עצוב. מגבי וביג מאמא התחתנו עם גברים שלא מחזירים להן אהבה והן תמשכנה להילחם על זה עד שמישהו ימות או מישהי תתמוטט".
יש בכלל אהבה במשפחה הזו? או שהכול מונע מאינטרסים ומפחד?
"זה מתחיל מזה שאין הרבה אהבה עצמית במחזה ויש בלבול בין המושגים אהבה, הערצה או סתם אינטרסים. יש השתוקקות גדולה לנפש תאומה, לאינטימיות, אבל אין כלים וידע איך לעשות את זה. כולם עושים הכל לא נכון והתוצאה היא כאוס משפחתי אחד גדול. אני מייצגת פה את ביג מאמא, ובגלל שלשמחתי אני יודעת מה זאת אהבה אני רוצה להאמין שהאהבה שלה לביג דדי בבסיסה היא אמיתית ולא מונעת רק מאינטרסים. הפחד ממנו ומהתגובות הלא צפויות שלו עושה אותה מאוד דרוכה ומוכנה כמעט לכל".
אבי אוריה וליאת גורן (צילום: דניאל קמינסקי)
החתולה והכלב
זו פעם שנייה שאת משחקת תחת שרביט הבימוי של גלעד קמחי, ילד הפלא של בית לסין. איך העבודה איתו?
"המזל הטוב זימן לי את גלעד קמחי פעמיים. גם בהצגה 'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה', שמופיעה ברחבי הארץ בהצלחה גדולה, וגם ב'חתולה'. יש הבדל עצום בצורת העבודה שלו בשתי ההצגות. ה'כלב' הוא תיאטרון-סיפור שגלעד עשה ממנו שואו מרהיב, משולב במוזיקה, הקרנות ווידאו ותאורה מיוחדת. העבודה שלנו שם כשחקנים התנהלה כמו כוריאוגרפיה, כשכולנו נמצאים על הבמה ומשמשים כמפעילים שלה. האווירה היצירתית שגלעד בנה הדביקה את כולנו בהתלהבות ילדותית ממש, משחק בראשיתי כזה, ראשוני. הנועם שלו והכבוד שבו הוא מתייחס לכולם היה בונוס אדיר ורווח נקי שלנו.
"בחזרות על 'חתולה' העבודה הייתה שונה. כאן אין פירוטכניקה ואין הסחות דעת, גלעד התמקד במשחק נטו, ואני עברתי חוויה מזככת. הרגשתי שהוא מרגיש אותי, והטיפים שלו מאפשרים לי להימתח לכל הכיוונים. ממש רקדנו את התפקיד ביחד. הוא עשה את זה עם כל שאר השחקנים בהצגה, מה שאפשר לנו לאהוב אחד את השני ולצלוח את כל הרעל והשנאה שאנחנו מטיחים זה בזה על הבמה".
השם שלי לא מוכר כרטיסים
גורן, בוגרת בית הספר למשחק בית צבי מחזור 1981, משחקת כבר 35 שנה בכל התיאטרונים הרפרטואריים בארץ והשתתפה בלא מעט סרטים ישראליים. עם זאת, עד היום גילמה בעיקר תפקידי משנה. כיצד היא מרגישה היום, עם רקורד כמו שלה, בתעשייה שמספקת כל כך מעט תפקידים עם בשר לשחקניות בגילה?
"אני לא מרגישה מקופחת, או נשכחת, אבל אני חייבת לומר שרק לעיתים רחוקות התפקידים שאני משחקת מספקים אותי. שלא תהיה טעות, בסופו של דבר אני נהנית להיות על הבמה גם כשהתפקידים מנצלים עשירית מיכולתי. אבל אני גם ריאלית. לא הפכתי לכוכבת קולנוע או טלוויזיה ואני לא ידוענית. היום כשכוחות השוק מכתיבים גם החלטות אמנותיות, ואתה נמדד לא רק באיכות הכישרון שלך אלא גם ביכולת להביא קהל, אין לי צ'אנס להוביל הצגה. השם שלי לא מוכר כרטיסים. אני לא רוצה להיכנס לשאלה למה זה קרה, זה תוצאה של מכלול דברים, ואם יש לי טענות הן אל עצמי בלבד. אין בי גרם של מרירות, רק חבל לי לפעמים על תפקידים שלא עשיתי.
"אמרה לי פעם עדנה פלידל ז"ל: 'את כמוני, טרגי-קומית. הלוואי ותצליחי להתפתח בתוך זה.' בשביל זה אני צריכה להיות חשובה למישהו בתיאטרון, שייתן לי להתפתח. לשמחתי גלעד השתמש ביכולות שלי בתפקיד של ביג מאמא. זה תפקיד משני אבל מצוין ובהחלט מספק אותי.
"בהמשך העונה מחכה לי תפקיד ראשי בתיאטרון באר שבע במחזה 'הרולד ומוד'. מסתבר שרפי ניב, המנהל האמנותי של התיאטרון, מאמין בי וחיכה להזדמנות לעבוד איתי, וציפי פינס מאפשרת לי לצאת להרפתקה הזאת מבלי לאבד את מקומי בבית לסין".
איזה תפקיד היית חולמת לעשות?
"פספסתי המון חלומות: מרתה ב'מי מפחד מווירג'יניה וולף' כבר לא תהיה שלי, וכך גם אמא קוראז', או כל שלוש האחיות של צ'כוב, למרות שאני יודעת שהייתי יכולה לבצע כל אחד מהם, ואולי אפילו לא רע. אבל כמו שאמרת, טווח התפקידים הטובים בגיל השלישי די מצומצם, אז פשוט אחכה להפתעות".
ליאת גורן ומיה דגן (צילום: דניאל קמינסקי)
מדף קטן של ספרי פסיכולוגיה
כבת זוגו של מעצב התפאורה והתלבושות רוני תורן, איך מתנהלים החיים בבית שסובב סביב תרבות ואמנות?
"התרבות קצת יותר חזקה בצד שלו, אני רק מסניפה אותה מהקירות. עולם הדימויים שלו הוא חזותי, ואת ההשראה שלו לעבודה הוא שואב ממאות ספרי האמנות שממלאים את הבית. לי מספיק לשבת על המרפסת ולהסתכל על האנשים בחוץ - הם ההשראה שלי. אני מסתפקת במדף קטן של ספרי פסיכולוגיה כדי לנסות להבין את הנפש המורכבת שלי, ועוד יותר את נפשה ומניעיה של הדמות שאני משחקת.
"אבל מעבר לזה, הרבה יותר נוח להתחלק בחוויות מקצועיות עם מישהו שמכיר לא רק את עולם התיאטרון באופן כללי, אלא גם את הנפשות הפועלות בו. בעבר הרחוק חלקנו גם הפקות משותפות, ובכמה מהן הוא גם עיצב לי תלבושות. במובן הזה אני מרגישה שזכיתי. לא מסוגלת לדמיין את עצמי חיה בבית אחר".
מה את מאחלת לעצמך?
"שימשיכו לגלות אותי כל פעם מחדש, כפי שקורה לי כבר שנים. לקבל תפקידים טובים שינערו אותי, שייקחו אותי למקומות שעוד לא הייתי בהם. בסך הכול אני אופטימית. נראה לי שאני בדרך הנכונה, גם אם בגילי היא כבר יותר קצרה...".
"חתולה על גג פח לוהט, תעלה ב-16, 18 במרץ 2015 ב-20:30 ובתאריכים 16, 18, 19, 24, 26 באפריל בבית ציוני אמריקה בתל אביב. לרכישת כרטיסים בטל': 03-7255333.
לרכישת כרטיסים