ביום שני ה-23 במרץ תקיים התזמורת הסימפונית ירושלים קונצרט מיוחד לזכרו של דוד עזריאלי (בונה הקניונים) ותארח על במתה את השחקן זוכה האוסקר ריצ'רד דרייפוס שינחה את הערב וישמש, לראשונה בחייו, כקריין ביצירה סימפונית - הסימפוניה השלישית "קדיש" של ליאונרד ברנשטיין.

 כמו כן יתארחו בקונצרט הצ'לן מייקל פיצפטריק, הזמרת שרון עזריאלי-פרץ והמקהלות הירושלמיות "אנקור" ו"אורטוריו".

בשיחה ממקום מושבו בניו יורק, ארה"ב, אומר המנצח סטיבן מרקוריו: "בשבילי הביקור הזה הוא הגשמת חלום. כבן לאימא יהודיה רציתי במשך שנים לבוא לבקר בישראל ובירושלים, ואם כבר לבוא אז להיות נוכח כאן בפן המקצועי ולא כתייר בלבד. הפעם אכן תהיה לי ההזדמנות לא רק לראות אלא גם להישמע."

הופעות עם סטינג ואנדריאה בוצ'לי
 
התכנית  היא מעט יוצאת דופן, שלוש יצירות וכולן של מלחינים יהודיים - בלוך, ברנשטיין ושאזלן.

"בשבילי החיבור הזה לא נראה כלל כאירוע יוצא דופן. שתיים מן היצירות מוכרות: 'שלמה' - הרפסודיה לצ'לו של ארנסט בלוך ו'קדיש' - הסימפוניה השלישית של ליאונרד ברשנטיין. את היצירה השלישית, 'אודה לשלום', חיבר פרדריק שאזלן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת בשנה שעברה."
 
איך נולדה התכנית?

"התכנית נולדה בשיחות בעיקר בין הזמרת הסולנית שרון עזריאלי-פרץ וביני והיא הולמת את המעמד ואותה. שרון, בתו של דוד עזריאלי, היא זמרת אופרה (השתתפה בכמה קורסי קיץ של סדנת האופרה בתל אביב ושרה את תפקיד ליו ב'טורנדוט' באופרה הישראלית, י"ש)."

"מתוך שיחות היכרות איתה גיליתי ששרון היא לא רק זמרת, אלא משמשת גם כחזנית בבתי כנסת בקנדה והחיבור למוזיקה יהודית נראה לי עוד יותר. בשנת 2015 אנחנו מציינים גם 25 שנים למותו של לאונרד ברנשטיין, שהיה אחד ממורי החשובים  ביותר.

"התכנית גם מהווה בסך הכל נדבך בעשייה שלי כמנצח. סוגי המוזיקה שאני מנצח עליהם מגוונים מאד - אני מנצח על רפרטואר סימפוני, על אופרות, מוזיקה לסרטים. ניצחתי על הפילהרמונית של לונדון כשהיתה חלק ממסע הופעות של סטינג. יוצר מוזיקה שאני מאד מעריך. כמנצח וכמלחין חשתי בעבודה התרוממות רוח שנוצרה מן החיבור המיוחד במינו של סטינג בין המוזיקה הקלאסית למוזיקה שלו.

"מנגד חוויתי באותה מידה מתקפות זעם של טהרנים למיניהם שהיה להם מה לומר לי כשניצחתי על קונצרטים עם הזמר אנדריאה בוצ'לי. לאלה שלא אוהבים את שירתו השבתי שהמעבר בין סוגי מוזיקה והתמודדותו של אמן עם סוגים שונים מביאה משהו חדש ובדרך כלל מבורך. פעם קראו לו מריו לנצה, היום אלו הם סטינג ובוצ'לי ומחר מישהו אחר.

"אני בא מן המוזיקה הקלאסית וניצחתי על ה'פרלוד' ועל 'מות האהבה' מתוך 'טריסטן' (של וגנר) מאות פעמים, אני לא רואה כל בעיה בניצוח על מוזיקה מסוג אחר. אם נמשיך בקו הזה, היצירה הפותחת את הערב, 'אודה לשלום', נכתבה בהזמנת מפיק סרטי הקולנוע והטלוויזיה אנדרה דז'או לצורך אירוע באומות המאוחדות, כשהמזמין לא חשב בדיוק על מוזיקה קלאסית. כמנצח וגם כמלחין אני מאמין שתפקידה של המוזיקה הוא לחבר בין אנשים ולרגש אנשים ומבחינתי זה כל סוג של מוזיקה."



סטיבן מרקוריו (צילום: יחסי ציבור)

לתת לסולנים את מירב התמיכה
 
אתה מנצח כאן על תזמורת מקהלה, קריין ושני סולנים?

"נכון, ואלה הן בהחלט דרישות מורכבות. אני יכול לדבר על תפקיד המנצח, בייחוד בסיטואציה כזאת, בשני אופנים. ישנה הדרך, שלדעתי מוצאה באירופה, ולפיה המנצח הוא הפוסק היחיד ועל פיו יישק דבר, לרבות נגינת הסולנים. הדרך שלי היא לתת לסולנים לא רק את מירב התמיכה, אלא להקנות להם תחושת נוחות מרבית ואז הם יפיקו את המיטב מתוכם ביתר קלות.

"נראה לי שגישה זו באה אתי מתוך נסיוני הרב בניצוח על אופרות. ניצחתי על כ-70 אופרות שונות, שם אתה חייב ליצור סביבת עבודה כזו שבה כל אחד ירגיש וגם יעשה הכל לצורך העבודה המשותפת. אני לא נוהג לנהל שיחות עם הסולנים  על הדרך שבה הם תופסים את היצירה, אלא מקשיב לנגינתם או לשירתם ומנסה להבין להיכן הם לוקחים את המוזיקה. זה בא לידי ביטוי ראשית כל בנגינה אבל גם בשפת הגוף, ואז אני מנסה לכוון את התזמורת כולה לאותם יעדים."
 
מה מייחד את עבודתך כאן, כמנצח שהוא גם מלחין? 

"בתכנית שבנויה משלוש יצירות שאינן מנוגנות השכם והערב יש ללא כל ספק יתרון. כשאני מגיע לתזמורת שכבר ניגנה את כל הרפרטואר המוכר עם שמות גדולים כאלה או אחרים, התפקיד שלי כמנצח הוא להתמודד עם זכרון אישי פרטי של נגן זה או אחר שזוכר איך מנצח ידוע זה או אחר ניצח על היצירה ולהצית מחדש ענין בביצוע. כאן מגיע שלב הסקרנות, לגלות ענין חדש ביצירה בדיוק מן הטעם הזה.

"בה בעת אני יודע שישנה דעה רווחת, בייחוד במוזיקה הקלאסית המובהקת מאירופה, שאם אתה המאזין אינך נהנה, משהו ככל הנראה לא עובד אצלך. משהו בתפיסה שלך את המוזיקה לקוי. התפיסה שלי רחוקה מהגישה זאת. ראשית כל אני כמוזיקאי קלאסי שייך ל'תעשיית הבידור'. אנשים באים לאולם הקונצרטים כדי לחוות חוויה כשהם שהם באים למשחק ספורט, לסרט, להצגה או לאופרה. לכן התפקיד שלי כמוזיקאי הוא להגיש את המוזיקה בצורה משכנעת כדי שהקהל המקשיב אכן ייהנה. התפקיד שלי הוא לגרום לקהל לחוש 'אני שמח שאני כאן. אני מאד מרוצה בשעה וחצי או בשעתיים שאני מבלה כאן'.

"ליאונרד ברנשטיין העיף לי סטירה"

"לגבי התייחסותי לתכנית כמלחין, זה כמובן מקרב אותי שוב למלחין שמשמש לי כמופת, וזה ליאונרד ברנשטיין. כילד צפיתי בתכניות הקונצרטים המוסברים שלו, ודברי ההסבר שלו היו נעימים, כאילו לא מדובר בקונצרט אלא באיש המזמין אותך לסלון שלו ומדבר אתך על מוזיקה באופן כזה שאינך יכול שלא להתאהב בה.

"שנים אחר כך, כשהייתי סטודנט בבית הספר ג'וליארד, הוא היה בסביבה, ואני כסטודנט צעיר התרגשתי מעצם נוכחותו. זה הרי ברנשטיין שכתב את 'סיפור הפרברים' ובכלל. נכנסתי כשהוא ניצח על התזמורת בניו יורק ושאלתי אם אכפת לו שאשב בחזרות. 'יש לך פרטיטורה?' הוא שאל. 'בוודאי' השבתי. 'אז קדימה'. הוא היה תמיד נכון לשוחח, לשמוע, לענות. דיברנו על הכל, למה קטע א' מתוזמר בצורה כזו, למה הקו המלודי כאן הוא כזה וכך הלאה. שיחות כאלה מעוררות את הדמיון. ככל שאתה שואל יותר אתה חי יותר את המוזיקה.

"באחת הפעמים שהוא ניצח על יצירות של אהרן קופלנד נכחתי בקונצרט ונכנסתי לחדרו. החדר היה מלא אנשים, והוא עישן וגמע ויסקי לסירוגין. היו הרבה אנשים, הרבה דיבורים, ואז תוך כדי שיחה אמרתי לו: 'ראיתי שהיית ב'טריסטן' באופרה לפני כמה ימים ולא נשארת עד הסוף.' 'כן, נכון, הביצוע לא היה לרוחי. לא הסופרן ולא הטנור. וגם הקלטתי את היצירה זמן קצר לפני כן בברלין. לא נראה לי להישאר ובכלל אני ממליץ לך להקשיב להקלטות של מנצחים גדולים', והוא ציין שמות.

"חשבתי איך לצאת מן המבוך ובלי לחשוב יותר מדי אמרתי לו 'איך זה שאתה, ברנשטיין, ממליץ לסטודנט צעיר להקשיב להקלטות במקום לראות נגנים חיים בפעולה?' וכאן ירדתי לפרטי פרטים של כמה חשוב לראות את הכנרים ואת כלי הנשיפה וסיכמתי שאני מוכן אפילו לביצוע ירוד אבל חי לעומת הקלטות. מובן מאליו שכל מי שהיה בחדר השתתק ושקע עמוק עמוק בכורסא או בכיסא. איש לא רצה לראות את התגובה. 

"ואז לני, הוא התעקש שיקראו לו לני ולא מר ברנשטיין, שואל אותי: 'בן כמה אתה, מרקוריו?' 'עשרים ושש', אני משיב. אז הוא מעיף לי סטירה ומייד אחר כך מחבק אותי בחום ואומר לי 'אתה חכם מדי לגילך.' כולם צוחקים, שמחים שעימות המיותר הסתיים. אבל הוא באמת היה איש נפלא. הרביתי לשאול אותו שאלות, והוא מעולם לא סירב להשיב.

"ברנשטיין לא היה המלחין היחיד שהייתי בסביבתו, עבדתי עם קורליאנו, עם דל טרדיצ'י, וכמובן עם מנוטי, כשניהלתי את פסטיבל ספולטו שלו. ההסתכלות על היצירה כמלחין פעיל, גם כאשר היצירה נכתבה לפני מאה ויותר שנים, מעניקה לי התבוננות אחרת, תובנה אחרת מאשר למישהו שהוא רק מנצח. אני חש את היצירה לרבדיה השונים. 

"המנצחים ששימשו לי מופת היו תמיד מנצחים שהיו גם מלחינים. מנצח בודק כל הזמן איפה להאיץ ואיפה להאט, איפה להגביר עוצמה ומתי להחלישה. מי שמצוי בעצמו בתהליך יצירה, מנסה לקרוא ביצירה מה בעצם רוצה המלחין לומר, האם זה התיזמור הנכון לרעיון ומה עלי להבליט כאן או להצניע שם. במשפט אחד: מנצח-מלחין, בשונה ממנצח שהוא רק מנצח, קורא את המוזיקה בדרך שונה לחלוטין שמאתגרת, לדעתי, גם את הקהל."    



התזמורת הסימפונית ירושלים (צילום: ששון תירם)

סימפוניה לזכר הנשיא קנדי
         
על היצירה הראשונה בתכנית מספר מחברה, גם הוא מנצח-מלחין, פרדריק שאזלן, מנהלה המוזיקלי של תזמורת ירושלים: "את היצירה, מעין מזמור לשלום. הזמין אצלי מפיק סרטים. את היצירה היה אמור לחבר המלחין מישל לגראן, שהודיע שלא יעמוד במשימה. אני קבלתי שבוע ימים לחבר את היצירה. המורכבות העיקרית לדידי היתה שהיצירה נקראת 'מזמור' אבל אין טקסט כזה או אחר שניתן להתייחס אליו.

"הקו שאימצתי הוא של ילדים שתובעים מן המבוגרים עולם טוב יותר. מוזיקלית, אם כך, היצירה צריכה להיות קליטה. הלכתי על קו של שיר פופ קליט בעל גוון חגיגי. העמדתי זה מול זה כיוון מסורתי אירופי וכיוון מזרחי וכך אני מקווה קיבלתי היגד יותר אוניברסלי. אני מקווה שהיצירה תתרום משהו למישהו שהוא בדרכו לעשות שלום."

היצירה שתחתום את הקונצרט, שלקראתה מתרגש המנצח סטיבן מרקוריו במיוחד, היא הסימפוניה השלישית של ליאונרד ברנשטיין, "קדיש". ברנשטיין חיבר את הסימפוניה לזכרו של הנשיא קנדי שנרצח בסתיו 1963. ביצוע הבכורה התקיים בתל אביב, ברנשטיין ניצח על הפילהרמונית הישראלית, הזמרת היתה ז'ני טורל והקריינות הופקדה בידיה של חנה רובינא, שנחשבה כשחקנית הגדולה והחשובה בישראל.

מספר מרקוריו: "היצירה נשענת על תפילת הקדיש, שמצד אחד מלווה את המת למנוחת עולמים, אך אינה מדברת כלל על המוות, אלא על החיים ועל השלום. התפילה מסתיימת כזכור בפסוק 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן'. לתוך הטקסט הבסיסי הביא ברנשטיין עימות ברוח איוב המתווכח עם האל, צירף מדרשים ועוד.

"אחרי הבכורה הישראלית היתה גם בכורה באמריקה. היצירה התקבלה היטב אבל ברנשטיין חש בעומס מילולי וערך שינויים, והוסיף ליצירה גם טקסט מאת ניצול אושוויץ. במתכונתה הנוכחית זכתה היצירה לביצועים לא מעטים וכאן הזמרת תהיה כאמור שרון עזריאלי והקריין ריצ'רד דרייפוס, שהספקתי לעבוד איתו ולהכין אותו קודם המראתו ארצה. נראה לי שהיצירה תתקבל מחדש, עם או בלי להתחשב במצב הפוליטי כאן ואולי דווקא בגללו."



ריצ'רד דרייפוס (צילום: יחסי ציבור)

הקונצרט יתקיים ב-23 במרץ 2015 בשעה 20:00, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים. מחיר כרטיס: 100 ש"ח, אזרחים ותיקים: 80 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 1700-70-4000.