"תני לי לספר לך סיפור קטן," מבקש בשאר מורקוס, מהבמאים הצעירים הבולטים בסצנת התיאטרון העכשווית בחיפה.
"לפני כמה שנים, כשהייתי תלמיד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, היו לי המון חברים, גם יהודים וגם ערבים. באותו זמן התחילה מלחמה בעזה, ואחד החברים שלמד איתי בסדנת ליצנות הגיע ללימודים עם מדי צה"ל.
"למרות שהוא היה חבר מאוד טוב, ידעתי שבגללו יכולים למות אנשים שאני אוהב. זה הבהיר לי עד כמה המצב שלנו פה הוא לא נורמלי, והחלטתי שאני חייב לחקור את זה במסגרת של תיאטרון, ליצור מעין תמונת מראה של החברה הישראלית".
מהחקירה הזאת נולדה ההצגה "כניסה", שאותה יצר מורקוס יחד עם 15 מתלמידי החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. "נושא המחקר שלנו היה הגזענות, והתחלנו לעבוד עליו באוקטובר. ניסינו ליצור מעבדת תיאטרון שתחדור למעמקי המושג הזה באמצעים תיאטרליים, כולל צילום וידיאו, דרך חומרים אישיים וסיפורי התנסויות של אנשים אחרים".
כניסה (צילום: יוסי צבקר)
נושא אקטואלי שורף
במרכז ההצגה עומדות 14 דמויות שנקלעו בטעות לתכנית ריאליטי, מול קהל, בדרכן למקום אחר. השיחה המתפתחת ביניהן מציפה עד מהרה את מוקדי הסכסוך בחברה הישראלית - שנאת הזר, הכללה, החשש מפני "האחר" וראייה סטריאוטיפית.
"במקור רצה ראש החוג שאביים הצגה של חנוך לוין," משחזר מורקוס. "הסברתי לו שלא קל לי לביים מחזה בעברית, וכך נולד הרעיון לפרויקט. עד כמה שאני יודע זו פעם ראשונה שהחוג מעלה הצגה של מחזאי ערבי".
איך הגיבו התלמידים לנושא הטעון כל כך?
"זה לא היה להם קל. לקחתי קבוצה מורכבת של תלמידים - יהודים ממוצאים שונים וערבים מוסלמים ונוצרים, שיוצרת תמונה של אנשים משולי החברה הישראלית. הם עשו עבודה מאוד קשה ומאתגרת, לא רק בגלל הנושא אלא גם בגלל סוג העבודה הניסיונית, שיכולה להיות קשה אפילו לשחקנים מקצועיים. הם נרתמו לעניין במאה אחוז ויחד יצרנו עולם שאיפשר את ההצפה של החומרים הקשים האלה".
אולי דווקא בגלל שמדובר בסטודנטים הם גילו יותר פתיחות?
"יכול להיות. סטודנטים נמצאים בתוך חממה ויכולים להרשות לעצמם לעבוד ולחקור בלי להתחשב בקריטריונים כמו קריירה והצלחה. הם יותר פתוחים ומוכנים ללכת עד הסוף, כמו ילדים קטנים. הם באמת רוצים להבין ולכן נותנים לעצמם להסתכן.
"העיסוק בנושא כל כך אקטואלי ושורף הטיל עליי אחריות ענקית. התלמידים הבינו כמה שזה חשוב וזה גייס אותם למטרה אפילו יותר. היה להם נורא חשוב שזה יעבוד".
נאלצתם להתמודד עם קונפליקטים שצפו בתהליך העבודה?
"קונפליקטים ממש לא היו, אבל היו הרבה רגעים לא קלים ואפילו מתישים. כל הדמויות בהצגה נלחמות על זכותן לדבר, וברור שיהיו אי הסכמות בין פלסטיני שנולד וחי פה, לבין רוסיה שעלתה לכאן לפני עשר שנים. זאת הצגה ייחודית וחדשנית אבל היא לא קלה לעיכול, לא לשחקנים ולא לקהל. לא ניסינו ליפייף את המציאות אלא לדבר מהבטן ולהראות את הדברים כמו שהם. זה הכוח האמיתי של ההצגה הזאת".
ההצגה מתנהלת בערבית?
"זאת היתה השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי בתחילת העבודה. בדרך כלל ההצגות באוניברסיטה הן בעברית, וזה מגביל את הסטודנטים הערבים שזו לא שפה ראשונה שלהם. החלטתי להכניס את הבעייתיות של השפה לתוך ההצגה. היא מתחילה בערבית ועוברת לעברית, וכוללת גם רוסית, אמהרית ושפת סימנים. הדמויות בהצגה רוצות שכולם יבינו מה הן אומרות. חשוב להן שיבינו אותן".
כניסה (צילום: יוסי צבקר)
חלל תיאטרלי חדש בואדי סאליב
מורקוס (23), הוא יליד כפר יאסיף ובעל עבר עשיר בתיאטרון וקריירת הוראה באוניברסיטת חיפה. בין היתר ביים את "מזרח תיכון חדש" (תיאטרון עויון, מג'דל שאמס), "הזמן המקביל" (תיאטרון אל מידאן, חיפה), ו"הבילבילבל" (זוכת פרס סדנאות הבמה בפסטיבל עכו).
כיוצר ערבי בישראל, אני מניחה שהדרך לתיאטרון הממסדי פחות או יותר חסומה בפניך. זה מתסכל אותך?
"ממש לא. התיאטרונים הרפרטואריים בישראל לא מעניינים אותי. כבמאי פלסטיני לא מעניין אותי לעבוד בקאמרי או בהבימה. זה לא מרתק אותי ולא מביא לי שמחה. אני מעדיף לעבוד בתיאטרון שרוצה לשנות את החברה, לעשות משהו משמעותי ולא סתם לייצר מוצר.
"ניסיתי לעבוד גם במקומות שונים בחו"ל, בעיקר בפריז, וגיליתי שאני לא מסוגל. אני רוצה לעבוד במקום שיש בו משמעות ליצירה שלי, ואת זה יש לי רק בארץ. עד כמה שקשה, רק פה אני מרגיש שיש לי מה להגיד".
אתה מגדיר את עצמך כאמן פלסטיני?
"כן. מטרת היצירה שלי היא שימור ההגדרה, הזהות והעשייה הפלסטינית. אבל אני לא יכול לחיות מחוץ למציאות. ישראל היא מדינה ציונית והאוניברסיטה בחיפה היא ציונית, ובכניסה אליה יש דגל ישראל שלא הייתי אומר שהוא הדגל שלי. אבל אני עובד במקום הזה כי הוא מאפשר לי לדבר על מה שחשוב לי, לחקור ולשנות".
בימים אלה שוקד מורקוס, יחד עם יוצרים ערבים נוספים, על הקמת פרויקט ייחודי - חלל תיאטרלי חדש בשכונת וואדי סאליב בעיר התחתית בחיפה, שיתמקד בתרבות הפלסטינית. "לפני ארבע שנים התחלתי, יחד עם חברים מאנסמבל ח'שאבי, לעבוד על הפרויקט הזה, והיום אנחנו כבר מתחילים לשפץ את המבנה. זו התגשמות החלום שלי – תיאטרון ערבי עצמאי שמאמין בעבודת קבוצתית וביצירה משותפת, והמקום הנכון לעשות את זה הוא חיפה, שהיא עיר תרבות לערבים כהמשך ישיר של עברה".
"כניסה" משאירה איזשהו שביב תקווה לחיי דו-קיום בארץ הזאת?
"זאת לא הצגה אופטימית ואין בה תקווה. היא חדה וקשה גם לקהל היהודי וגם לקהל הערבי ואנחנו מודעים לזה. אנחנו מעמידים מראה מול הצופה, וזה דבר כואב ומפחיד שיוצר תחושה של מחנק, ואפילו של גועל.
"אבל האפשרות היחידה לחיות במקום הזה ביחד, לדעתי, היא שכל אחד יהיה הוא עצמו - בלי מסיכות, בלי להתייפייף ובלי להסתיר. זאת האופציה היחידה שלנו לחיות לצד אנשים אחרים".
כתב וביים: בשאר מורקוס, סצנוגרפיה: מגדלה ח'ורי, עיצוב תאורה: פיראס רובי, קולאז' מוזיקלי: ודיע שחבראת. משתתפים: ג'אבר אבו ג'בל, ולאא אבו סעדה, אומיה אלקיש, נאני ברוק, ארווה חליחל, וזאל כעביה, איבאא מונדר, סואר עואד, ריהאם עיסא, ראסיה פרו, סימה קוגן, נתי שור, נדין שחאדה, איאת שעבאן, טארק שקור.
כניסה (צילום: יוסי צבקר)
ההצגות יתקיימו בין התאריכים ה-26-22 במרץ 2015 בשעה 18:00, וב-27 במרץ בשעה 11:00, באולם 207, במשכן לאמנויות ע"ש ד"ר ראובן הכט, חיפה. מחיר כרטיס: 30 ₪. סטודנטים וסגל: 20 ₪. להזמנת כרטיסים: 04-8288676.