מוזיקה - כל אופרה היא חלום

שיחה עם הבמאי סטפאנו מאזוניס די פראלאפרה, המביים בארץ לראשונה את "נבוקו"

מחר בערב יעלה המסך על הפקה חדשה של "נבוקו", האופרה הנודעת של ורדי, שהוצגה לראשונה באופרה הישראלית בסתיו 1994 כאחת ההפקות של עונת פתיחת בית האופרה הישראלית במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

המנצח כאז כן עתה הוא דניאל אורן. הזמרים, המעצבים והבמאי שונים. מדובר בהפקה חדשה, בשותפות עם בית האופרה של לייז' (בלגיה), שתועלה בהמשך העונה בבלגיה. הצגת "נבוקו" היא פרק נוסף באירועים המציינים את העונה ה-30 של האופרה הישראלית.

עוד תיפתח מחר, במסגרת "ה-30", תצוגה של כרזות אופרה של הפקות שהועלו בבתי האופרה הישנים של תל אביב, בבית האופרה ברחוב שלוש בנווה צדק, בבית האופרה ברחוב אלנבי 1 בתל אביב ובאולם האופרטה במפגש הרחובות אלנבי, פינסקר ובן יהודה (היום יש במקום מגרש חניה). הכרזות מכמירות לב ומדברות לא רק אל אוהבי האופרה אלא גם למי שהעברית של פעם, הכתובה והמדוברת, מתנגנת באוזניו כנעימה אהובה שטוב לשוב אליה.

כשעתיים לפני החזרה הכללית אתמול נפגשתי לשיחה עם במאי האופרה סטפאנו מאזוניס די פְּרַאלאפֶרָה, שכבר ביים כאן בעבר, המביים את "נבוקו" לראשונה.

נבוקו-צבקר-011.jpg
נבוקו (צילום: יוסי צבקר)

אופרה צווחת של אניו מוריקונה

"בתיאטרון הפסקתי לביים לפני שנים רבות," הוא יאמר לי במהלך השיחה. לא ביימתי אופרות של מוצרט, של וגנר או של ריכרד שטראוס. לעומת זאת ביימתי הרבה אופרות איטלקיות של ורדי, פוצ'יני, וולף פרארי, פולנק, אופנבך. כן, באופנבך ב'דוכסית הגדולה מגרושלטיין' דווקא הרשיתי לעצמי לחרוג ממנהגי ולהעביר את סיפור העלילה להווה והתחברתי אפילו לתכנית הטלוויזיה הפופולארית 'מאסטר שף'. אופנבך הסתדר היטב בחברה זו. זה גם התקבל היטב.

"הדבר הכי מודרני היתה אופרה של אניו מוריקונה. באותה אופרה לא היתה המוזיקה היפה שאתה מכיר מפסי הקול שהוא חיבר לסרטים רבים. זו מוזיקה צועקת וצווחת. אבל היה היתה החריג, היוצא מן הכלל."

ברבים מספרי ההדרכה לאופרה 'נבוקו' כלל אינה מוזכרת. מכלל האופרות של ורדי מתחילים ב"ארנאני" במקרה הטוב ולפעמים גם באופרות מאוחרות יותר. האם לדעתך 'נבוקו' היא אופרה חשובה ?

"דבר אחד בטוח, היא חשובה לוורדי עצמו. זו האופרה השלישית שלו והראשונה שגם הצליחה. שתי האופרות הקודמות 'אוברטו, הרוזן מסן בוניפצ'ו' ו'מלך ליום אחד' היו, איך לומר, כישלונות. 'נבוקו' חשובה לאיטלקים, כי זו אופרה שמספרת על בית המקדש ועל נבוכדנאצר הכובש את בית המקדש בירושלים, המַגלֶה את תושבי יהודה לבבל, הנענש כמה פעמים: בתו המאומצת מנסה לגנוב ממנו את השלטון, בתו האמיתית שבויה בידי היהודים ומשמשת בת ערובה והוא עצמו מאבד את שפיות דעתו, ולבסוף הופך לנאמנו של אלוהי ישראל ומבטיח להשיב את הגולים לציון.

"לכאורה אלה אירועים שמוזכרים בתנ"ך ומתייחסים לעם היהודי, אבל האיטלקים בימיו של ורדי היו תחת משטר אוסטרי, שלטון קיסרי של בית הבסבורג שהם תיעבו והנה קם מלחין המאפשר להם הזדהות מוזיקלית עם גורלה של המולדת האיטלקית. האופרה חשובה ליהודים מכל אותם טעמים שהזכרתי בהקשר היהודי הברור."

המנון המקהלה של "נבוקו"

"יש ענין נוסף, 'נבוקו' היא האופרה הראשונה שהקהל יצא ממנה כשהוא לא שר אריה של טנור או של בריטון, אלא פרק מקהלה. זה בהחלט חידוש של ורדי, וזו סיבה נוספת שמקנה ל"נבוקו" מקום בין האופרות החשובות של ורדי, אם לא למעלה מזה - בין האופרות האיטלקיות החשובות. ופרק המקהלה הזה, 'עופי מחשבה' (va pensiero), יש לו, כפי שאתה בוודאי יודע, חיים משלו. הוא מושר לא רק כפרק מקהלה אלא כהמנון."

היו נסיונות לאמץ אותו כהמנון איטליה.

"היו ניסיונות של המפלגה שנקראת 'הליגה הצפונית', או בקיצור 'הליגה', שנוסדה לפני 16 שנים ושהמצע שלה קורא להקמת מדינה איטלקית שתכלול רק את צפון איטליה ומרכזה וכמובן להיפטר מדרום איטליה. מפלגה זו אימצה את פרק המקהלה כהמנון הרשמי שלה."

בשנים האחרונות, ראינו כמה וכמה הפקות של 'נבוקו' שבהן שהעבירו את הגולים היהודיים מבבל למחנות הריכוז של אירופה או לריכוזי גטאות, ואת תפקיד נבוקו הלבישו על רודנים אחרים.

"נכון שראינו, אבל אני לא נמצא שם. ראשית מן הטעם הפשוט שלא כדאי לחזור על רעיונות שצצים ממילא בכל מקום. שנית איני מאמין בהעברת אופרות לעידן של היום. מה אני אציג לקהל כאן, ובהמשך בבלגיה, מאבק בין יהודים לפולשים מארצות ערב, או אולי את הפלשתינאים? את המאבקים האלה עדיף להשאיר לעיתונות ולהרחיק אותם מן המוזיקה.

"אני חושב שכל אופרה היא חלום ואתה לא מציג מציאות במקום שמיועד לחלום. ובכלל, ואני חוזר לעניין הבימוי, אישית נמאס לי מאופרות מוכוונות במאי, אופרות שהמוזיקה בהן היא ענין משני לליברית ולכן הבמאי מחפש את הדרמה. ככלל אני מתחיל מן המוזיקה, מן התווים. זו הפעם הראשונה שאני מביים את 'נבוקו' וזה לא ענין פשוט כלל וכלל. די חרדתי מבימוי האופרה."

למה, מה מיוחד כאן בהשוואה לאופרות אחרות?

"מבחינה דרמטית האופרה הזאת כמעט ואיננה יכולה להיחשב לאופרה. הגיבור המרכזי של האופרה היא המקהלה. העם. ספור את הסצנות שבהן מככבים זמרים באריות, בדואטים או בשלישיות ותראה שמספרן קטן ביותר. אין אופרות רבות שבה הגיבור הוא העם, אולי ב'בוריס גודונוב' של מוסורגסקי.

"אפילו ב'טורנדוט' של פוצ'יני, שבה יש למקהלה תפקיד מרכזי, היא עדיין לא הגיבורה. ב'נבוקו', המקהלה נוכחת כמעט כל הזמן. מבחינתי כבמאי זו יותר אורטוריה מאופרה וזה היה האתגר המרכזי."

נבוקו צבקר 22.jpg

נבוקו (צילום: יוסי צבקר)

"הגיבור האמיתי הוא העם"

מה היו ההכנות שלך לקראת הבימוי הראשון?

"לאחר קריאת הפרטיטורה הלכתי למקור לתנ"ך, למרות שהמידע שמספק התנ"ך הוא מצומצם ביותר. אבל גם מקריאת מקורות נוספים, ספרי היסטוריה ועוד, בבל לא הייתה עוד גולה ליהודים. בבל הייתה גולה חשובה, היהודים גרו בבבל כמאתיים שנה ושם עוצבו יסודות העם, משם הגיע גם עזרא הסופר שמייחסים לו את תחילת תהליך חתימת התנ"ך כולו.

"עובדות אלו מעצימות את חשיבותה של האופרה ליהודים, ואת היסודות האלה אימצתי עוד לפני תחילת עבודת הבימוי, הלכה למעשה."

ובכל זאת יש כאן דרמה, גם אם תבחן את היצירה כאורטוריה, יש כאן דמויות שדורשות התייחסות של במאי.

"אחרי שמקובל עלינו שהגיבור הוא העם, אפשר להתייחס לדמויות. נבוקו הוא הפרוטגוניסט, הגיבור שעובר שינוי לאורך הסיפור, ממלך כובש שמכריז על עצמו כאל, הופך נבוקו למלך אנושי שגונבים את הכתר מעל לראשו; לאדם שמאבד את שפיותו וחוזר בסופו של דבר להיות אדם מאמין, בסיפור הזה מאמין באלוהי ישראל. בין הדמויות שהן לא העם הוא הדמות המרכזית.

בתו, אביגיל, היא דמות אינטליגנטית, היא אגרסיבית ובאופרה ראשה מעוטר בפאה אדומה. בסוף האופרה היא מתגלה גם כאישה חכמה שיודעת להפסיד. הכהן הגדול זכריה הוא דמות יציבה שלא משתנה, ולמעט הרגע שבו הוא מאיים שיהרוג את פננה, בתו החוקית היחידה של נבוקו, אני רואה בו איש שלום ואני חשוב שהמוזיקה של ורדי מביעה את רצונו בשלום יותר מאשר הטקסט.

"פננה עצמה אינה דמות חשובה מבחינה דרמטית. לי נראה שעבדאללה (עבדאללו באיטלקית) הוא דמות יותר מעניינת, שגם עובר תהליכי שינוי לאורך האופרה. אחרי ניתוח הדמויות התחלנו לעבוד על עיצוב הבמה."

נבוקו-צבקר-033.jpg

נבוקו (צילום: יוסי צבקר)

עיצוב על פי הגנים התלויים בבבל

מה לגבי העיצוב?

"אני עובד כבמאי ראשי וכמנהל בבלגיה עם צוות קבוע רובו ככולו. אנחנו חבורה איטלקית שהשתלטה", הוא אומר בצחוק גדול, "על בית האופרה של לייז'. אני עובד עם צוות קבוע והפעם חזרו אתי לכאן מעצב התלבושות פרננד רואיז ומעצב התאורה פרנקו מארי. מעצב התפאורה הוא חדש בצוות ושמו אלכסנדר היירו. יחד איתו חיפשנו את היסודות הבולטים ביצירה שהיא אופרה ואורטוריה.

"ראשית, כמעט ואין רקוויזיטים על הבמה. לעומת זאת יש שלוש נוכחויות: הכחול של היהודים, הבמה מלאה במגיני דויד כחולים כשהשבויים היהודים ממלאים את הבמה. הבבלים לעומתם מיוצגים בצבעוניות ההולמת את אחד מפלאי העולם העתיק, הגנים התלויים בבבל.

"התלבושות הן גלימות לא מורכבות מדי, גלימות בהירות ליהודים ומדים לבבלים. די שמרני, די מסורתי, זה מה שחיפשתי. עוד שינוי הוא שאת הכתר כסמל לשלטון המרתי בסוס. לא סוס אמיתי, סוס כסמל לאיש שרוכב עליו, כאן שליט בבל, נבוקו."

נזכרת בריצ'רד השלישי של שקספיר?

"ייתכן. ממלכה בעד סוס, הולמת גם את סיפורו של נבוכדנאצר מלך בבל."

האופרה תעלה ביום שלישי, ה-7 באפריל 2015 בשעה 20:00, בבית האופרה הישראלית, המשכן לאמנויות הבמה. שעה לפני המופע תתקיים הרצאה מקדימה באולם, הכניסה חופשית בהצגת כרטיס הכניסה לאופרה. להזמנת כרטיסים: 03-6927777.

לרכישת כרטיסים