על סדרת הקונצרטים הנוכחית של "הקאמרטה הישראלית ירושלים"  מנצח אבי אוסטרובסקי. "זו הפעם הראשונה שאני מוזמן לנצח על הקאמרטה" הוא אומר בתחילת השיחה. משפט  שנשמע מוזר, לכאורה.

השם אבי אוסטרובסקי מוכר היטב לחובבי המוזיקה בארץ למרות שהוא מנצח כאן לעתים רחוקות , לעתים מוזעק להחליף מנצח שלא הגיע ואת רוב עבודתו הוא עושה בחו"ל.
 
מאז שנות השמונים אתה רוב הזמן מחוץ למדינה?       
 
"נכון. ניהלתי במשך שנים תזמורת באנטוורפן ואת תזמורת הרדיו של נורבגיה. בעשרים השנים האחרונות אני מופיע רק כמנצח אורח בכל אירופה בתזמורת של גרגייב בסנט פטרבורג, במקסיקו תזמורות שבות ומזמינות. בישראל מדי פעם על תזמורת חיפה, הסימפונית ירושלים, הסינפונייטה".

"התכוונתי להיות מכונאי"   

סיפור חייו  של אוסטרובסקי יוצא דופן. כיום  הוא בן למעלה משבעים , אבל הגיל לא ניכר בו כלל המרץ, החזות החיצונית, הכל נשאר כשהיה. הגעתו אל המוזיקה בהחלט לא שייכת לעידן שלנו. חניך תנועת "השומר הצעיר" בגבעתיים, שהגיע למוזיקה  בדרכים עוקפות. הוא ואחיו (דן אורסתיו, עורך תכניות ב"קול המוזיקה) עוסקים במוזיקה אבל בבית לא היתה הכשרה או עידוד ללכת לכיוון הזה.
 
"לימים סיפר לי בן דוד מבוגר ממני שהיה עילוי מוזיקלי במשפחתנו, בן דוד של אימא שלנו. אלכסנדר צפטמן, מי שהביא ג'אז לרוסיה בשנים הקשות של סטלין. ניסיתי לבדוק עד כמה הוא מוכר ואז התחלתי לשאול מוזיקאים שהגיעו משם וכל מי שנגע בג'אז בברית המועצות מאד התפעל לשמוע שלאלכסנדר צפטמן יש משפחה בארץ. חשוב מזה כולם דברו עליו כעל מוזיקאי ייחודי  שהשפיע על דורות שלמים. אז אולי היה מקור בגנים המשפחתיים שלנו שהביאה אותנו לקריירה במוזיקה".
 
מתי התחלת לחשוב על מוזיקה או על ניצוח כעיסוק?
 
"לא כל כך מהר. אני כלל לא הלכתי לכיוון העיסוק במוזיקה. צריך להתחיל בחינוך בבית הספר היסודי. שיעורים באמנות היו חלק ממערכת השעות כמו תנ"ך, חשבון. המורה לזמרה שלי היה אברהם עומר, שכל מי שלמד לנגן אז על חלילית ולומד כיום מכיר היטב את החוברות שהוא חיבר. המורה לציור היה אברהם נתנזון (שהתפרסם  כצייר  אברהם נתון). לימודי האמנויות לא היו בגדר מותרות, זה נלמד, כמו חקלאות וכמו כל מקצוע רגיל.
 
אני מדגיש את זה כאן כי היעדרם של מקצועות האמנות מתכניות הלימודים של בתי הספר היסודיים, הביא בסופו של דבר להיעדרות ניכרת של קהל צעיר מאולמי הקונצרטים. מוזיקה  היתה חלק מן התפריט הברור של כל אחד בשנות הארבעים והחמישים.
 
"את לימודי התיכון עשיתי בתיכון מקצועי 'שבח' מתוך כוונה להיות מכונאי.  במקביל  למדתי אצל הדסה שרמן ( המורה המיתולוגית למוזיקה של גימנסיה הרצליה) ברמת גן. והיתה תנועת הנוער.  נגן האקורדיון בתנועה היה גיל אלדמע, מתוך אהבתי למוזיקה התקרבתי אליו. הוא הקנה לי את מושגי היסוד  בעולם המוזיקה.
 
"באותו זמן עלה הרעיון להקים מקהלה, ושם, בקן השומר הצעיר התחלתי לנצח. הקמנו מקהלה ואחת המדריכות שמעה את המקהלה ואמרה אני חושבת שיש כאן מה לשמוע  אני רוצה להזמין לחזרה חבר מוזיקאי. החבר היה טלמן הרץ, צ'לן מקיבוץ נירים, שהיה אסיסטנט של גארי ברתיני. הוא בא ואכן התפעל ממה ששמע. הוא שאל אותי מה אתה יכול להגיד לי על המקהלה, על המוזיקה שלה. אמרתי לו לדבר אני יכול על מרקס ואנגלס על לנין וכמובן על מכונאות. כל זה בגיל תיכון. שמע ולקח אותי לגארי ברתיני שקיבל אותי כתלמיד פרטי. אבל מניין הכסף ללמוד אצלו?  לא כל כך פשוט.
 
"היה לנו גם עניין עקרוני בתנועת הנוער שלא מבקשים כסף מההורים. אז עבדתי בבוקר מוקדם בחלוקת עיתונים ומייד אחר כך במוסך של חברת 'סולל בונה' עד שתיים ואחרי הצהריים לימודים  אצל ברתיני.
עם כל זה הכסף לא הספיק. גארי החליט שילמד אותי שנה שלמה בחינם וגם מדי פעם סיפק לי עבודות.
 
"אחת מהעבודות היתה לנצח במקומו על מקהלת הנח"ל. אירוע גדול כנס הנח"ל בסוף שנות החמישים. אחרי זה היה צבא בנח"ל עם הגרעין שיועד לקיבוץ להב. באחד התרגילים בצבא, כשאנחנו בקסדות ובבוץ הגיעו לביקור אנשי פיקוד. הם זיהו אותי כמי שניצח על מקהלה הנח"ל והעבירו אותי לפיקוד הנח"ל. כאן לראשונה התחלתי לתפקד כמוזיקאי. כולל לארגן לחיילים קונצרטים בתקליטים ביחידות השונות, לארגן קורסים בשירה. ומשם אחר כך לקיבוץ".

אבי אוסטרובסקי (יח"צ)

בניגוד לדעתו של מנהל המוסך בקיבוץ
 
בעצם רק אחרי השירות בצבא אפשר לדבר על תחילת המסלול המקצועי
 
"נכון, כל זה כשאני בינתיים עובד המוסך בקיבוץ. כל החלטה על לימודים צריכה את אישור הקיבוץ כמקובל. למדתי באקדמיה  בכיתה אחת עם משה עצמון (מנצח ישראלי שפעיל בחו"ל עשרות שנים) ויהואש ההירשברג (מוזיקולוג, פרופ' באוניברסיטה העברית).
 
"בינתיים בקיבוץ השכן נגבה פעלה מקהלה. המנצח של המקהלה ישראל ברזילי  נקרא לשמש כשר הבריאות ואני מתבקש להחליף אותו.  אחר כך גם  מקהלת 'קול ישראל' בירושלים מזמינה אותי לעבוד איתה.
 
"בשנת 1960 הגיע הרגע להחלטה משמעותית. ללמוד בווינה ניצוח אצל אחד מחשובי המנצחים הנס סוורובסקי (שזובין מהטה נמנה עם תלמידיו, י"ש). נסיעה ללימודים בחו"ל  צריכה את אישור הקיבוץ. הצלחנו לשכנע את רוב החברים להצביע בעד. מי שהתנגד עד הסוף היה מנהל המוסך.
 
"בסיוע מלגה של קרן התרבות  אמריקה-ישראל בשנת 1960 אני בווינה ומשמר מעמד של סטודנט מחוץ למניין כדי  שאוכל לעבוד במקביל. בווינה נדרשתי ללמוד את השפה המקומית, גרמנית וגם נגינה בפסנתר לא בדיוק ידעתי. אבל הדברים הסתדרו. הפכתי לסטודנט מן המניין. אחרי וינה נסעתי  ללמוד אצל פרקו פרארה באיטליה. בשנת 1968 היתה תחרות ניצוח בקופנהגן. נסענו ביחד כמה חברים לשם וזכיתי בפרס הראשון.
 
"כאן מתחילה הקריירה הזמנות לתזמורת במקומות שונים בעולם ובין ההזמנות פרנק פלג הזמין אותי לנהל את התזמורת הסימפונית חיפה עוד באותה שנה.  שנתיים אחר כך הקמתי את התזמורת הקאמרית הקיבוצית ושלוש שנים אחר כך את הסינפונייטה של באר שבע".
 
מלחין שהוא גילוי לקהל
 
בתחילת השיחה אמרת שזו הפעם הראשונה שאתה מוזמן לעבוד עם הקאמרטה. את התכנית אתה קבעת? 
 
"התכנית המקורית היתה להעלות שוב את האופרה 'צחוק של עכברוש' של אלה שריף. אבל התזמורת  לא יכלה לעמוד בתקציב ההפקה  ואז בנינו תכנית חלופית. למעשה אלה שלוש יצירות שלמדתי, את שלושתן לא הכרתי כמנצח.


"ראשית יצירה אחרת של אלה שריף , 'שחורה אני ונאוה', שחוברה להרכב מיוחד לבקשתה של קרן הדר והיא שרה אותה. היצירה השנייה של מלחין בלגי, גיוֹם לֶקֶה, מלחין שחי בסך הכל 24  שנים  ברבע האחרון של המאה ה-19 ואתה שומע ביצירה הקצרה הזאת שהוא מקדים או שאולי שני מלחינים מאוד חשובים הושפעו ממנו:  שנברג ב'ליל הוד' וריכרד שטראוס  ב'מטמורפוזות'. אני משוכנע  שלקה הבלגי יהיה גילוי  לקהל של הקאמרטה.
 
"קנטטת הקפה של באך  נבחרה ראשית מכיוון שהיו חוזים חתומים עם הזמרים שהיו מתכוננים לשיר ב'צחוק של עכברוש'  ואם כבר אז בחרנו יצירה מוכרת של באך, באך משועשע, באך משתעשע. אהבתי אותה אבל בחזרות  היה חסר לי הבימוי, תקציב כבר אמרתי לא היה.  ואז יחד עם הזמרים יצרנו העמדה מינימלית".

קרן הדר (צילום: דניאל צ'צ'יק)
 
מה היתה התחושה המרכזית  שלך בעבודה עם הקאמרטה שמזוהה  עם מנצח אחד  אבנר בירון?
 
"תזמורת מצוינת. דבר ראשון שצריך לומר  ההיענות שלהם לניצוח,  התחושה שנראית לי הולמת היא צימאון. של הנגנים לעשיית המוזיקה. תחושה מעוררת.."
 
 
הקונצרט יתקיים ב-17 באפריל 2015 בשעה 13:00 וב-18 ו-19 באפריל בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב, וב-20 באפריל בשעה 20:30 בהיכל התרבות כרמיאל. להזמנת כרטיסים:: 1-700-55-2000.