ניתן היה לחשוב שדווקא בשנים אלה של טכנולוגיה ותקשורת ילך מקומה של השירה ויתמעט, אבל עיון בשדה השירה החדשה והצעירה וערבי השירה ההולכים ומתרבים, מעידים כי מדובר בימים טובים לשירה הישראלית.

הצלחתו של פסטיבל המשוררים במטולה - מבית היוצר של בית הקונפדרציה ומנהלו אפי בניה - החוגג את שנתו ה-18, רק מוכיחה זאת.

משנה לשנה זה

תחת הכותרת "כישופים" – כשם שירה של דליה רביקוביץ – מציע השנה הפסטיבל לקהלו כניסה חופשית לחגיגה של שירה צעירה וותיקה, ערבי מחווה, מפגשים רב תחומיים וכן מופעי מוזיקה (שהם היחידים שהכניסה אליהם היא בתשלום), כשכולם עוסקים בצורה כזו או אחרת ביכולתה של השירה לחולל שינוי ומציאות.

"אני מוכרח לומר שהמשפט של נתן זך, 'משנה לשנה זה',  מאוד רלבנטי לקיום פסטיבל",  אומר ד"ר אורי הולנדר - משורר, מתרגם, מוזיקאי וחוקר ספרות, שמוביל, זו השנה הרביעית, את ניהולו האמנותי של הפסטיבל - "במובן הזה שזה לא נהיה יותר מעודן כמו בשיר של זך, אלא יותר קשה מהבחינה של גיוס תקציבים. במובן הזה, לקיים מסורת כזו, עם קשיים שהולכים ונערמים, זה לא דבר של מה בכך".

ועוד יותר לא מובן מאליו שהפסטיבל זוכה להצלחה. מי הקהל שמגיע בכל שנה למטולה?

"הקהל מאוד מגוון. יש אנשים שבאים באדיקות מדי שנה, אלה שאפילו טסים מאילת למטולה כדי להגיע לפסטיבל, יש את הקהל שמגיע מהצפון, ויש אנשים שפשוט מגיעים מדי שנה ומגלים את הדבר הזה מחדש, ואני מוכרח להגיד שבשנה שעברה הייתה לנו בעיה חיובית, שהיינו צריכים להוציא רמקולים החוצה לחצרות כי האולמות היו מפוצצים, ואני, כמובן, מקווה שזה יהיה המצב גם השנה".

מהו התפקיד שיש לשירה דווקא בחיים בעידן שלנו?

"אני חושב שהיום השירה העברית חשובה לתרבות העברית אולי יותר מאי פעם. דווקא בימים בהם הגבולות פרוצים, ואנחנו כבר לא יודעים להבדיל בין גבוה לנמוך, בין איכותי ללא איכותי, בימים בהם מילה כמו 'אליטיזם' הופכת למילת גנאי, דווקא בימים האלה חשוב לומר שהשירה העברית, מהמחצית השנייה של המאה העשרים, היא שירה חשובה לא פחות מכל מה שנכתב בתרבות העולם בתקופה הזאת. זה משהו שאנחנו יכולים מאוד להתגאות בו.

"דווקא בעולם של היום, שהוא עולם של דימויים ודימויי דימויים, שיקופים ושיקופי שיקופים, וכל מה שאנחנו מכירים מהפוסט-מודרניזם, מאוד מעניין לקחת דף של שיר, שכל מה שיש בו זה כמה שורות שמודפסות על דף, אבל בתוכו טמון אדם, טמונות מחשבות, טמונים רגשות, וברגע שאתה מתמסר לדבר הזה וקורא מתוך אותה התמסרות, אתה יכול לחולל בעצמך שינוי. במובן הזה מאוד פשוט לחולל שינוי כזה, כי כל מה שצריך זה את אותו דף שיהיה מולך, ואת הנכונות שלך להתמסר אליו".




אורי הולנדר, צילום: יח"צ

שירה מחוללת מציאות

איזה קו מנחה את אירועי הפסטיבל הקרוב?

"השנה הקו המנחה של הפסטיבל יבחן את האופק שהשירה העברית הציעה לקוראים שלה, במובן הזה של האם השירה העברית יכולה להציע איזו שהיא מציאות לשונית, שתהפוך למציאות ממשית.

"כולנו מכירים את המציאות המייאשת שאנחנו חיים בה, מכל מיני בחינות, ומה שאנחנו מבקשים להראות בפסטיבל השנה, זה שיש משהו שטבוע בשירה, שעשוי לגרות את הקורא, לגרות את המחשבה שלו, את הדמיון שלו, את יכולת המחשבה העצמאית שלו, את הביקורתיות שלו, לגרות אותו כדי לשאוף למציאות אחרת, ובעצם כמעט כל אחד מאירועי הפסטיבל יעסוק בפן מסוים של הדבר הזה. זו, בעצם, בחינה של התפקיד הפוליטי של השירה".

כמשפיעה על המציאות ולא רק כמייצגת ומשקפת אותה

"כן. שירה שיכולה לחולל מציאות ולשנות מציאות. אז יש לנו, למשל, אירוע שנקרא 'להנביט קול בצמר גפן – שירה ומהפכה', שמנחה בני ציפר וישתתפו בו רועי חסן, אילה בן לולו ויוסי שריד, והאירוע הזה הולך לבחון את המושג של מהפכה בשדה השירה, ולשאול מה זה בעצם.

"יש מין תפיסה שאומרת שעם שירה אפשר לצאת להפגנות ולתלות שירים על פלקטים, ויש גישה אחרת שאומרת שהממד הפוליטי של השירה הוא אחר לגמרי, הוא אישי, חרישי, אינטימי, הוא הרבה יותר עמוק, לא שייך למרחב הציבורי אלא לחדר שבו האדם המסוים קורא את השיר המסוים, ומה שקורה בזמן הקריאה הזו משנה את תפיסת העולם שלו, ובמובן הזה זה אקט פוליטי הרבה יותר חזק והרבה יותר עמוק.

"המושב המסוים הזה הולך לשאול את השאלות האלה, של מה זו מהפכה, מה זה שינוי סגנוני, ואיך שינוי סגנוני משקף תפיסה חברתית מסוימת. כשאנחנו מורדים במישהו, במובן הזה של אב שירי, מה אנחנו בעצם עושים. כי לא מספיק למרוד. אנחנו צריכים לדעת מאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים, וזה מסוג השאלות שצריכות להישאל במושב הזה".

אירוע נוסף בפסטיבל מציין עשור למותה של דליה רביקוביץ

"זו שיחה בין פרופ' נסים קלדרון לביני, שהולכת לציין גם עשור למותה של דליה רביקוביץ, וגם את יום הולדתו ה-85 של נתן זך, ואנחנו, בעצם, הולכים להשוות בין שני העולמות, של רביקוביץ ושל זך, בהקשר הזה של השיר כמשהו שיכול לחולל שינוי בעולם.

"נדבר על היחסים המורכבים של שני המשוררים האלה עם העולם החיצוני, החוץ-שירי, אנחנו נדבר על השלב הזה של סוף שנות החמישים, שגם רביקוביץ וגם זך עולים על הבמה ומחוללים את המהפכה שלהם בשדה השירה. נדבר על משהו שנתן זך קורא לו, 'להיות אדם משתתף בעולם', מה זה אומר מבחינה חברתית ופוליטית, ובמיוחד בהקשר של הספר הראשון של רביקוביץ, 'אהבת תפוח הזהב', והלשון המאוד מיוחדת שלו, לשון ששואבת הרבה מהמקרא ומלשון חז"ל. איך הלשון הזו יכולה לייצר עולם אחר, שיגרום לקורא להבין שהמציאות שהוא חי בה כרגע היא לא המציאות היחידה שבה אפשר, אלא שאפשר לשאוף למציאות אחרת".

גם השנה אתם ממשיכים במסורת "מדרשיר"

"'מדרשיר' הם ארבעה מדרשים על שירה, בנושאים שלא מרבים לעסוק בהם, והשנה יהיו לנו ארבע הרצאות, שהולכות לנסות ולברר מה התפקיד של השירה בעולם, מכל מיני זוויות: הרצאה של פרופ' שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום שירה, בעקבות האנתולוגיה שהוא הוציא, שנקראת 'התשוקה והשמש', ועוסקת בקשר בין מה שהוא קורא לו, 'מביטויי העולם הפנימי וביטויי העולם החיצוני', כפי שהם משתקפים בשירה המודרנית. המשורר והסופר שמעון אדף הולך לשאול מה זה בעצם שיר, בימים שבהם כל דבר יכול להיות שיר, וכל דבר הוא אולי לא שיר..."

אפרופו אבידן

"אפרופו אבידן, 'ועכשיו תקבעו מחדש מה זה שיר'. הסופר והמשורר בנימין שבילי  ידבר על הקשר בין שירה לפרוזה, במה שהוא קורא לו, 'שטח ההפקר של השפה', והמשורר והפרופסור לסוציולוגיה זלי גורביץ' הוציא ספר נורא מעניין, 'חשבונו של קהלת', והוא יציע קריאה חדשה ומעניינת בספר הזה מזווית ראייתו של משורר, ידבר על קהלת כמשורר, ויקשור את זה לשירה העברית".

       שמעון אדף (צילום: רונן ללנה)

פסטיבל המשוררים 2015 במטולה

שאלת הזהות

הזכרנו הרבה את המילה "פוליטי" בשיחה הזו. יש לאורך שנים תחושה, שעיקר הפעולה האמנותית השירית משויכת לצד השמאלי של המפה. עד כמה התחושה הזו מבוססת, נכון להיום?

"זה לא נכון. הפריחה התרבותית שאנחנו מדברים עליה היום חוצת מחנות, בכל מובן. יש משוררים נפלאים שמגיעים מאזורים שאנחנו מזהים אותם עם השמאל, יש נהדרים שמגיעים מהתנחלויות, ואין שום אבחנה כזו בפסטיבל, ובעולם השירה העברית.

"זה לא נכון מטעם אחד מאוד פשוט: אחד הדברים הכי חשובים שהתרבות העברית צריכה להתמודד איתו היום זו השאלה של מהי זהות. זהות היא אף פעם לא דבר אחד. זהות היא הרבה דברים, וכשהם נמצאים בתוך אותו אדם הם תמיד מסוכסכים, ולתחום אדם בצד של זהות אחת זה פשוט לא נכון וזה פספוס של כל העניין. דווקא ההתמודדות עם כל הדברים האלה, והשאלות שזה מעורר, הם הדבר החשוב. זה מה שמעורר יצירה, וזה הלב של התרבות שלנו".

לצד האירועים הספרותיים גם שני אירועי מוזיקה בולטים בפסטיבל

"יהיה מופע של יאיר דלל, מנגני העוד והכינור המופלאים שיש לנו, עם כמה נגנים, והוא יארח במופע את ארז ביטון, חתן פרס ישראל לשירה. המופע השני הוא המופע האקוסטי של רונה קינן, שמציין עשור לאלבום הבכורה שלה, ונקרא 'הקול שקורא לי', וחשוב לציין ששני המופעים האלה הם היחידים שהם בתשלום. לכל שאר אירועי הפסטיבל הכניסה היא חופשית.

יאיר דלאל (יח"צ)
  

"עוד דבר שחשוב לי להגיד בהקשר של המוזיקה, זה שיתוף הפעולה של הפסטיבל עם הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב, שיתוף פעולה שחשוב לי במיוחד כי אני בוגר הקונסרבטוריון הזה, שהיה בית ילדותי, ותלמידי הקונסרבטוריון הזה, שהם נגנים צעירים ובאמת נפלאים, ייקחו חלק בכל האירועים, ובכל בוקר הם יתנו רסיטל שאנחנו קוראים לו 'שחרית מוזיקלית', קונצרט של שעה של מוזיקה קלאסית. החיבור בין שתי האמנויות האלה, השירה והמוזיקה, הוא, בעיניי, מאוד חשוב, כי ככה בונים את דור העתיד, גם של קוראי השירה, וגם של המוזיקאים". 

פסטיבל המשוררים יתקיים בין התאריכים 24-22 במאי 2015, ברחבי מטולה. הכניסה למופעים ללא תשלום, למעט: יאיר דלאל – 90 ש"ח, רונה קינן– 90 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 04-8377777.

לכל מופעי פסטיבל המשוררים במטולה