חברי ההרכב "ירוק עד" מאמינים שלמוזיקה, ולמוזיקה אירית בפרט, יש כוח לשנות וגם לרפא. הכנר גל שחר מספר על מה ולמה נחוצה בישראל מוזיקה אירית וגם על הקשר של כל זה לתפישת האימן.
"לא מחפשים להיות אירים"
לפני חודשיים יצא "הריקוד הבלתי נראה", דיסק שני להרכב המוזיקה האירית "ירוק עד", הכולל את מיכל שחר (חלילים, שירה, פסנתר, צ`מבלו), גל שחר (כינור), משה אביגדור (גיטרה) ואייב דורון (כלי הקשה). בימים אלה הם יוצאים עם מופע חדש בעקבות האלבום, ופותחים מעט את הדלת לעולם הצלילים הקלטי.
"אנחנו לא מחפשים להיות אירים" אומר גל שחר (35), כנר ההרכב. "אנחנו לא מתכחשים לישראליות שלנו אלא להיפך, עוזרים ליצור עוד פן בפולקלור הישראלי המתהווה. יש מוזיקה ישראלית עם השפעות של רוק, של מוזיקה מזרחית, של ג`אז, של בלוז, אבל המיקס בין המוזיקה הישראלית לעולם הקלטי הוא משהו בהתהוות, ואנחנו שמחים להיות חלק ממה שגורם לו להתהוות".
לפני חמש הוציא ההרכב אלבום ראשון ששילב קטעים איריים מסורתיים עם חומרים מקוריים של חברי ההרכב. האלבום החדש ממשיך את הקו של קודמו.
"חצי מהשירים בדיסק שלנו הם חומרים איריים עממיים, והחצי השני חומרים מקוריים שלנו בהשפעה של העולמות של הסאונד הקלטי, ברמה של המקצבים, ההרמוניה, המלודיות, עם טביעת האצבע הקצת ישראלית שלנו. לפני שנה וחצי גם הצטרף אלינו משה אביגדור, הגיטריסט שלנו, שהוא בוגר המגמה לג`אז באקדמיה, וממש הביא איתו פן של קצת ג`אז לתוך המוזיקה שלנו. יש בדיסק שלושה שירים עם מילים שכתבנו בעברית, שמושפעים מאוד מבחינת המצלול מהעולם הקלטי. זה לא מנוגן בגיטרה-בס-תופים אלא עם גיטרה אקוסטית, כינור, חליל עץ, קצת פסנתר ובארון, שזה התוף האירי".
להיות עם חופשי
- מה מאפיין את המוזיקה האירית?
"באופן כללי מאד אפשר להגיד שלמוזיקה אירית יש שני פנים: פן אחד זה בעצם סטים של ריקודים, כל מיני סוגים וסגנונות של ריקודים שעדיין רוקדים באירלנד, למשל ג`יגס, רילס, פולקות, הורן פייפס. הפן השני זה מה שקוראים slow air : כל מיני בלדות, או שירים, וקטעים איטיים מלאים בגעגועים וכמיהה".
- כמיהה למה?
"האמת היא שלאירים, וזה קצת מקביל אלינו, הייתה היסטוריה ארוכה של סבל. הם סבלו מהרבה שנים של גלות, של שליטה עליהם, והגעגועים הם להיות עם חופשי, געגועים לחיים מיוחדים וטובים יותר שאמורים להיות. הכמיהה שיש במוזיקה הזאת זה משהו שאנחנו מתחברים אליו מאוד חזק, כמיהה למשהו אנושי, משהו רך יותר".
- ומה מצב הקירבה בין ישראל לאירלנד ולהפך?
"יש איזשהו חיבור מאוד מיוחד בין ישראל לאירלנד. קשה לי להגדיר אותו, אבל אירחנו כבר שלושה אמנים אירים מהטובים שיש בעולם בהופעות שלנו בארץ וכל אחד מהם הרגיש לגמרי בבית. כשאנחנו נוסעים לאירלנד מיד יש חיבור משפחתי לאנשים. הם עם מאוד חם, עם מזג מאוד חם, וההבדל העיקרי בינם לבינינו הוא שהם גרים במקום של מאתיים חמישים ימי גשם בשנה, קר ורטוב, אז אצלם הכל יותר מתחת לפני השטח, צריך לגרד קצת. אצלנו זה יותר בוטה".
מצרך שפותח לבבות
- המתופף שלכם, אייב דורון, הסתובב בעולם עם "ריברדאנס" במשך כמה שנים, עד שהצטרף אליכם
"אייב הצטרף אלינו ב-2001, שנתיים אחרי שהתחלנו את ההרכב. הוא יהודי שתכנן לעלות לארץ ותוך כדי סיום הלימודים שלו באנגליה עשה אודישן ל`ריברדאנס`, שהיו אז בחיתוליהם, והתקבל. הוא רץ איתם בעולם חמש שנים ובאיזשהו שלב חזר לתכניתו המקורית לממש את יהדותו ולעלות לארץ.
"בשבוע שהוא הגיע לארץ התקיים פסטיבל מרפי בתל אביב, ולפני שעלינו לבמה מישהו הכיר בינינו לבינו, וככה אמרנו לו, חצי בצחוק, שחסר לנו מתופף להופעה. תוך עשר דקות סיכמנו בינינו את המקצבים והקטעים שאנחנו עושים והוא עלה להופיע איתנו ככה, באותו ערב. מאז אנחנו ביחד. `ירוק עד` זה כמו משפחה, לא כמו קולגות לעבודה, ואייב פשוט נכנס למשפחה".
- מיכל ואתה מגיעים מהעולם הקלאסי, משה אביגדור הוא גיטריסט ג`אז במקור, ואייב נולד בכלל במקסיקו, מה מראש משך אתכם דווקא למוזיקה האירית מכל הסגנונות?
"כל אחד מאיתנו נמשך והגיע למוזיקה הזאת בדרכו. מיכל ואני חיים ביחד כבר הרבה שנים. לפני עשר שנים נסענו לאירלנד בפעם הראשונה, וחזרנו מסונוורים ונגועים בחיידק. הרגשנו שזהו, זאת המוזיקה.
"זאת מוזיקה שנותנת לנו הרבה השראה ומקור ליצירה מקורית משלנו, אבל מה שהכי חשוב לי להגיד זה שאני מאמין שיש במוזיקה הזאת, גם באירית וגם בזו שאנחנו יוצרים בהשפעתה, כוח לשנות, ברמה של האווירה, כוח לקרב בין אנשים, לעשות שמח – לא רק בחוץ אלא גם מבפנים. אני מאמין שעם הקרבה והשמחה הזאת יש כוח לרגע מסוים בחיים לחיות באווירה יותר טובה מאשר ההיצע הכללי שיש.
"במופע החדש יש לנו כמה מחרוזות ריקודים מקפיצות וקשה להישאר על הכסא כששומעים אותן. במקומות שבהם אי אפשר לקום אנשים פשוט מוחאים כפיים ומנענעים בידיים, ברגליים ובכל מה שצריך. יש משהו באופטימיות הזאת ובתמימות של המוזיקה הזאת שאנחנו מרגישים שמדבר לקהל מאוד רחב. היא מציעה איזה מצרך שפותח לבבות בצורה מאוד ישירה, ואת זה אנחנו מאוד אוהבים. כשהמוזיקה הזאת בשטח יש אחדות, יש ההפך מניכור".
המוזיקה כוויטמין
בקומוניקט המלווה את האלבום והמופע מצוין כי "חברי ההרכב נחושים להמשיך לחפש את המרפא והמאזן בחיים שניתן לדעתם להעביר דרך המוזיקה", וכי שלושה מארבעת חברי ההרכב מתגוררים ביישוב מעלה צביה וחיים על פי תפישת האימן.
- כשאומרים אימן הקונוטציה הראשונית היא של כת
"בקונוטציה של מה שנכנס לנו לראש לגבי כת אז ממש לא, אנחנו לא אנשים שיושבים כל היום ישיבה מזרחית בעיניים עצומות, לא גורו ולא שום דבר. למרות שאנחנו חבר`ה צעירים אנחנו הרבה שנים באימן, מיכל ואני פגשנו את האימן אחרי הצבא, ואנחנו גרים ביישוב ששם את עצמו במוצהר כקהילה חוקרת שבה כל אחד בדרכו ובאינדיבידואליות שלו חוקר את מהות וסיבת המופע של האנושות על פני כדור הארץ.
"קשה מאוד לשים את זה במשבצת קטנה כי זה רחב מאוד, אבל אני יכול להגיד שמה שאנחנו אוהבים ב`ירוק עד` זה לא רק לנגן את התווים והצלילים אלא גם לחפש את משמעות האפקט של המוזיקה הזאת. כשאנחנו לוקחים מנגינה אנחנו מנסים לחשוב על האפקט שהיא יוצרת בתוך המערכת הנורא מורכבת שלנו. בכל אדם יש רגשות, יש מחשבה, יש געגועים, אנחנו מלאים בתגובות לתדרים מסוימים, ואני חושב שהמוזיקה יכולה ליצור אפקט מרפא, מאזן, נותן כוח.
"הרבה פעמים אחרי הופעות אנחנו שומעים תגובות כמו `ההופעה הזאת נתנה לנו כוח להמשיך`, ולא `ניגנתם נהדר`. בהופעה האחרונה הגיע מישהו בסוף ההופעה ואמר `אחרי ההופעה הזאת השבוע הקרוב בטוח יהיה יותר טוב`, ואני לא זוקף את זה לזכות הנגינה הטובה, אלא כי אנחנו משקיעים הרבה מאמץ ומחשבה על מה אנחנו יכולים לעשות במוזיקה כדי לתת את הוויטמין המתאים ברגע המתאים".
- ואיך עושים את זה, טכנית? איך אתה יודע כשמצאת במוזיקה את הוויטמין הזה?
"האמת שזאת שאלת השאלות, וקטונתי מלהגיד שמצאתי את התשובה. אני רק יכול להגיד לך שאנחנו שמים את עצמנו במחקר הזה. אני לא יודע אם אי פעם יהיו לי תשובות חד משמעיות, כי זה כמו מדען שמגיע לתוצאה, אבל היא לא מסקנה, כי היא לא סופית אלא מתפתחת וממשיכה לגדול. אחרי הרבה שנים של ניסיונות ושל חיפוש מתמיד אני יכול להגיד שמתחילות להיות לנו תוצאות מאוד מעניינות מבחינת הפידבקים שחוזרים אלינו מהקהל".
"איפה שטוב לאנשים על הלב יש פחות אלימות"
- אתה בטח יודע שאסתר שמיר, למשל, עוסקת בריפוי באמצעות קול
"בכלל יש היום הרבה אנשים שמתעסקים בזה. אני מכיר נגנית נבל שמנגנת בבתי חולים, גם במחלקות של אנשים עם מחלות סופניות, ועושה עם זה נסים ונפלאות. למוזיקה יש יותר כוח ממה שאנחנו חושבים. ככל שיינתנו הקרקע הנכונה והמקום למוזיקה של אנשים שרוצים לעשות טוב עם המוזיקה שלהם, זה יוכל לחולל שינויים גדולים. אני חושב שאם ישקיעו בזה יותר יצטרכו להשקיע פחות בביטחון. איפה שטוב לאנשים על הלב יש פחות אלימות".
- ואתה קושר ישירות את הגישה הזאת שלך לאימן?
"כן, בהחלט. כי באימן יש הרבה מאד דברים מעניינים, כתבים ומחקרים שאנשים עשו במשך שנים, ואני לוקח את הדברים האלה ומנסה ליישם אותם על האהבה הגדולה שלי למוזיקה, שלא התחילה באימן אלא כשהייתי בן שמונה. אבל זה הרי מה שכל אחד עושה: לוקח את מקורות ההשראה וההשפעה והלמידה שיש לו לאהבות האישיות שלו, כדי להגיע לאמירה האישית שלו".
"ירוק עד" יופיעו ביום שישי , ה- 2 דצמבר 2005 במרתף 10 בחיפה. לפרטים נוספים
"ירוק עד" בחורף מוסיקלי באבו גוש
29/11/2005
:תאריך יצירה
|