"אני חושב שרובנו, כשאנחנו עושים צעד לעבר מישהי ונתקלים בדחייה, הנטייה הראשונית שלנו זה ללכת צעד אחורה ולהיעלם. רציתי פעם אחת ללכת נגד המגמה הזו. לראות מה קורה כשאתה מתעקש, ולמסע הזה יצאתי. משם התחילה היצירה הזו, בעצם", מספר הבמאי והתסריטאי שבי גביזון ("שורו", "האסונות של נינה"), על שורשי יצירת סרטו "חולה אהבה משיכון ג'".

הסרט יצא לאקרנים לפני עשרים שנה, זכה מזמן למקומו בפנתיאון הסרטים הישראלים האהובים, ועשה בימים אלה את הדרך אל בימת תיאטרון הקאמרי, בעיבודו של גביזון, בבימויה של עדנה מזי"א, ובכיכובו של שלום מיכאלשווילי ("מה קשור").

ויקטור - בגילומו הקולנועי של משה איבגי - מנהל תחנת כבלים פיראטית שמתגורר בשיכון אפור בקריית ים עם אמו, מתאהב במיכאלה, אותה מגלמת בסרט אביגיל אריאלי, שחקנית צעירה שמגיעה אל השכונה מתל אביב, ומחזר אחריה בצורה אובססיבית, למרות שזו אינה נענית לחיזוריו.



חולה אהבה בשיכון ג' (מקור: אתר תיאטרון הקאמרי)


מאוהבים באהבה

"כמובן שהרעיון בתוך הדבר הזה היה גם לקחת את הסיפור הבורקסי הקלאסי ולנסות לחתור תחתיו", מספר גביזון, "ולא לסיים במשהו שהוא בהכרח אינטגרציה. אלה שני הווקטורים שהובילו את הסיפור, והיה רגע בכתיבה שבו הופיעה הדמות של חרפוף, שצועק 'אוולין אל תלכי!'. כשהדמות הזו והצעקה הזו הופיעה בתסריט הכל נסגר, והיה ברור כבר שלשם אנחנו הולכים. זה תפר כבר את כל התמה שלפיה אנחנו בעצם מאוהבים באהבה ולא במי שנמצא מולנו, וזה מה שפחות או יותר צבע את התסריט כולו".

איפה החיבור האישי שלך לסיפור?

"אני גדלתי בקריית ים, לחבר שלי הייתה תחנת כבלים פיראטית, הכל שם מוכר וקרוב לאמת".

עשרים שנה אחרי שיצרת את התסריט, מה היית צריך לשנות בו במעבר לעיבוד הבימתי? למשל העניין של תחנת כבלים פיראטיים, שגם אני זוכרת איך היו דופקים לנו על הדלת בניסיון לשכנע אותנו להתחבר, שנעלם ממפת החיים שלנו

"קודם כל, מעבר לכבלים הפיראטיים שכבר אין היום, הכל נשאר אותו דבר. כשאתה כותב משהו שדן בטבע האנושי ובהתנהלויות בין בני אדם, באינטראקציות, שום דבר לא באמת משתנה, לכן לא נדרשתי לאיזה שינויים גדולים. את הכבלים הפיראטיים השארתי, זו הצגה תקופתית.

"במעבר הזה שבין קולנוע לבמה השתדלתי להשאיר הכל כמעט כמו שהוא. הרעיון בעיבוד זה לשמר כמה שיותר את הערכים שהיו לך במקור, אז אם משהו השתנה זה בזיקה בין הדברים.

"בתיאטרון אין לך לוקיישנים, אין מעברים שבהם אתה יכול ללכת ברחובות, הכל קורה על במה אחת, מהר מאוד, אז הדברים קצת יותר דחוסים, והקשר בין הדברים קצת שונה. על הבמה אין לך את החופש שיש לך בקולנוע להתלוות לאדם בקלוז-אפ תוך כדי הליכה וקצת לבלות איתו, אז הדברים יותר מהירים קצת משהיו בסרט, ומחוברים אחרת"



חולה אהבה בשיכון ג' (מקור: אתר תיאטרון הקאמרי)


סרט ש"סניקי

אני מנסה לחשוב על עצמי חוזרת, נגיד, לשירים שכתבתי לפני עשרים שנה ומעלה אותם שוב בפורמט אחר, ומתארת לעצמי שגם בך דברים השתנו בעשרים השנה שעברו מאז שעשית את הסרט. הרגשת את זה במפגש המחודש עם הסיפור?

"תראי, זה נורא מוזר. כשכתבתי את 'חולה אהבה' היה לי היגד חברתי מאוד ברור, ומשום מה, אף אחד לא התעסק בזה. אילו הסרט היה יוצא היום, כן היו עוסקים בהיגד החברתי שלו, אז מהבחינה הזו זה נהיה יותר רלבנטי כיום. כי הסרט מייצר דיאלוג עם סרטי הבורקס שהיו, אבל חותר תחת המגמה האינטגרטיבית שלהם ומייצר דווקא איזו בועה.

"כמה שנים אחרי שהסרט יצא נכתב מאמר שטען שהסרט הוא ש"סניקי, במובן הזה שהוא מוותר על החלום להתחבר לאשכנזייה, לבת של הריבון, ונשאר עם חולת הנפש, בבית המשוגעים הסמוך לשכונה. זה מה שמייצג את הבועה הפריפריילית.

"היום ההיגד החברתי הזה הפך לשיח ציבורי, אחרי שהרבה מאוד גורמים הציפו את זה ושמו את זה על השולחן, בין אם בבחירות, בין אם במלחמות השונות, אם זה מלחמות תרבות, אם זה מלחמות שיש לדרי עמידר מול הקיבוצניקים, זו מלחמה שלא נפסקת".

אז כלום לא השתנה אצלנו, בעצם, בעשרים שנה?

"כלום לא השתנה, מלבד זה שמדברים על זה. אבל אני חייב להגיד שאני לא מאלה שטוענים שהזדון היה חלק מהותי או מרכזי בהשתלשלות של הדברים. תמיד כשבני אדם באים אחרי שבני אדם אחרים כבר נמצאים במקום, הם הופכים למשניים ולא זוכים, באופן טבעי, לאותן זכויות, והתפקיד של החברה זה לנסות לאחות קצת את הפערים האלה. אני מקווה שזה נעשה. קצת זה בטוח נעשה. צריך לעשות את זה הרבה יותר".



חולה אהבה בשיכון ג' (מקור: אתר תיאטרון הקאמרי)



פרשנות רכה

עדנה מזי"א מביימת את הגרסה הבימתית של "חולה אהבה". איך מרגיש יוצר שרואה את יצירתו מנווטת על ידי מישהו אחר ולא על ידיו?

"יש בזה משהו איום ונורא... זה קודם כל אובדן שליטה מזעזע. מי שעושה קולנוע, מראש נחשד במחלת השליטה, ואני חולה בזה, ללא ספק. מאוד מאוד קשה לי לראות את הדבר הזה שלי קורה אחרת, והתמודדתי בקושי רב עם העניין הזה, אבל אני חייב להודות שעכשיו, כשאני מסתכל על התוצאה, אני מאוד שמח שחברתי הטובה עדנה עשתה את זה. היא עשתה את זה בכישרון רב, בחן רב, ונתנה פרשנות קצת יותר, אני חייב להודות, חיננית, או רכה, לסרט, שהוא קצת יותר חמור וקשה בעיניי".

זה עניין של מבט נשי מול מבט גברי לדעתך?

"יכול להיות שזה עניין של גבריות ונשיות, יכול להיות שזו גם פרספקטיבה אחרת. היא מסתכלת על הדברים קצת אחרת ממני. היא, למשל, לא התייחסה לכל הצד של מזרחים ואשכנזים בצורה שבה אני התייחסתי אליו".

תן לי דוגמה להתמודדות נקודתית אחת שלך עם אותו קושי להרפות מהיצירה שלך

"זה בהכל, זה לא סצנה אחת. בכל פרמטר בעשייה, כשאין לך שליטה על הדברים, זה מאוד קשה, ובמאי, שרגיל להיות אלוהים קטן, זה שמחליט על הכל, צריך פתאום לשכנע אנשים אחרים, או במאית אחרת, שלא תמיד מסכימה איתו, אז זה קשה. אבל בסופו של דבר אני שמח שזה קרה. אני לא במאי תיאטרון, ולא רציתי לביים תיאטרון בשלב הזה, והיא עשתה את זה בצורה הכי יפה והכי טובה שיכולה הייתה להיות".

עד כמה היית מעורב בכל שלבי ההפקה?

"בגלל שעדנה היא חברה טובה וקרובה, היא אפשרה לי להיות מעורב בכל ההחלטות, או בצמתים המרכזיים. הייתי מעורב בליהוק, במוזיקה, בארט, אבל לא הייתי מעורב בחזרות, שם לקחתי צעד אחורה".

המוזיקה מוסיפה קומה להצגה

את איבגי הקולנועי מחליף שלום מיכאלשווילי, שמביא מלא לב לדמויות שהוא עושה. הוא מביא דברים חדשים גם לדמות שגילם איבגי?

"שלום הוא שחקן מאוד מוכשר. אני הכרתי אותו כמו שאת מתארת עכשיו, המלא לב הזה שהיה ב'עספור' וב'הבורר' ואחרי זה ב'יונה', וגם הדמויות שהוא עושה ב'מה קשור', הבחור מאוד מוכשר. אני חושב שהוא מביא הרבה מאוד דברים חדשים לדמות. באופן מהותי הפיצוח הוא אותו פיצוח. זו אותה דמות עם אותה תמימות ועם אותו מסע, אבל אני חושב שבגדול, שלום הוא יותר רך והוא מביא צבעים אחרים שהם מהאזורים הרכים יותר. זו התחושה שלי.

"מה שהוא עושה מאוד יפה, וזה בניגוד לטבע הראשוני שלו, זה שהוא לוקח את זה באופן מאוד מאופק. הוא שחקן אמיתי שלוקח את הדמות הזו ומקפיץ אותה, אבל עדיין שומר על איזה איפוק ואמת. הוא מגן עליה. היא בשנייה הייתה יכולה לצאת החוצה לכל מיני אזורים, אפילו מצחיקים יותר לפעמים, אבל הוא לא. הוא מגן עליה והוא מאפק אותה והוא עובד מאוד נכון בעיניי".

גם המוזיקה קיבלה ליהוק חדש עם יורם חזן ועמי רייס, אנשי "כנסיית השכל", והאמת היא שכשחושבים על "כנסיית השכל" זה לא כל כך רחוק מהיוצר המקורי של המוזיקה בסרט, אהוד בנאי

"החלטנו שאם אנחנו רוצים לעשות משהו אחר, נעשה משהו אחר גם במוזיקה, והפנייה ליורם הייתה טבעית. רציתי לעבוד איתו פעם בסדרה שעשיתי וזה לא יצא, אז פה זה ממש התאים כמו כפפה. החיבור בין יורם ועמי לבין עדנה היה נפלא. הם אף פעם לא עבדו בתיאטרון וזו הייתה בשבילם, אני חושב, חוויה מדהימה. הם הפתיעו בכמויות של המלודיות שהם הביאו איתם. זה היה מרשים. אני לא נתקלתי בכזה דבר. זה עשרות מלודיות שרק היה צריך לבחור מהן,  ואני חושב שהמוזיקה פשוט נפלאה, ומוסיפה קומה להצגה". 
 



שבי גביזון (צילום: יוסי צבקר)




ההצגה תעלה בתאריכים 30-26  במאי , 6-4 ביוני 2015  בתיאטרון הקאמרי, תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6060960. 

רכישת כרטיסים