לאחר כתשע הצגות מקדימות מוזמן הקהל היום (יום ראשון), לבכורה החגיגית של "הבן זונה עם הכובע" בתיאטרון "תמונע", המחזה הראשון אותו ביים, תרגם וערך מוזיקלית יוסי מרשק, המוכר לכם מתפקידים רבים שגילם, האחרונים והבולטים שבהם ב"פלפלים צהובים", "הכל הולך" ו"היהודים באים".

כובע לא שלו

מרשק, שחקן שבכל תפקידיו עוברת איזו תחושה חזקה מאוד של מקסימות גדולה ופשוטה המסרבת לגרנדיוזיות, בחר לפרויקט הבימוי הראשון שלו מחזה מאת סטפן אדלי גורג'יס, שנכתב בשנים האחרונות, ומספק זירה נכונה לתכונות האלה של מרשק השחקן - גם בתפקידו כבמאי.  

צוות השחקנים שלו כולל את בני אבני ("החברים של נאור", "פלפלים צהובים"), משה אשכנזי ("אננדה"), מוריס כהן ("100", "בתולות"), הדס מורנו והילה סורג'ון ("קטורזה", "המשרד").

"המחזה מספר על ג'קי, אסיר משוחרר, סוחר סמים לשעבר, שמגיע הביתה לוורוניקה, החברה שלו", מספר מרשק. "הוא מצא עבודה חדשה ויש תחושה שהדברים הולכים להסתדר מעכשיו, ופתאום הוא רואה כובע לא שלו על השולחן... היא אומרת לו שהיא לא יודעת של מי הכובע וכאלה, הוא מתעצבן, יוצא מהבית ומתחיל החיפוש של מי בעל הכובע. זה באופן כללי סיפור ההצגה.

"זו הצגה שעלתה ב-2012 באוף-ברודווי, כשבין השחקנים היו שם כריס רוק וקאסט כזה של כוכבים מוכרים, ואיכשהו הגעתי למחזה - יש איזה אתר שאני מקבל ממנו רשימת מחזות - ואהבתי מאוד את השם של המחזה וקראתי אותו, ולשמחתי היו מעבר לשֵם עוד הרבה דברים, ואז פניתי לנאווה צוקרמן, המנהלת של 'תמונע', והיא אישרה לי לעשות את זה".

היה משהו בסיפור הזה שחיבר אותך אליו באופן אישי? בכל זאת, בחרת בו לעשות איזה מעבר שלב משלך, מהמשחק אל הבימוי

"המרכז של ההצגה זה מערכות יחסים, כשיש שם בני זוג בשנות העשרים המאוחרות שלו, ויש שם גם זוג בני ארבעים פלוס, ומערכות היחסים בין הזוגות, בין בני הזוג ובין החברים, זה הדבר שמשך אותי, בעיקרון. הזוג הצעיר, של האסיר לשעבר, זה כאילו אהבת הנעורים האחרונה, כשרק הלב עובד, הראש כאילו לא עובד שם. זה  high school sweetheart כאלה שמתאהבים מהלב ולא רואים ממטר, וזה כאילו איזשהו סימון של מערכות יחסים שנגמרו כבר".

אצלך

"כן. כאילו, אני הכי אוהב בעולם היום, אבל זה גם עם הראש, לא רק עם הלב. והזוג המבוגר זה זוג שאין ביניהם כלום כבר, נגמר כבר הכל שם. אלה מערכות יחסים דפוקות שלא שאני מכיר אותן, אבל זו הקצנה של התקופות האלה, ואני חושב שזה מאוד דיבר אליי במחזה. ויש שם גם חברות במבחן של שני גברים, שזה דבר שמאוד חשוב לי. חברות, באדי'ס, אני כזה, לגמרי".

הבן זונה עם הכובע (צילום: יח"צ)

"תמיד עניינה אותי התמונה הגדולה"

מה הצית אצלך לאחרונה את עניין הבימוי?

"זה משהו שרציתי להתנסות בו כבר לפני, תמיד עניינה אותי התמונה הגדולה ולא רק התפקיד הספציפי שאני מגלם, וזה הגיע בטיימינג מאוד נכון, כשאני כבר עם ניסיון ובשל מספיק, וזה קרה. במעבר שבין משחק לבימוי אני חושב שהדבר הכי חשוב, שאפילו לא עשיתי, היה סוויץ', שלא הייתי צריך לעבור עם זה משהו, וכמובן שהשתמשתי בניסיון המשחקי שלי, אבל לרגע לא הדגמתי, או לא אמרתי, 'זה צריך להיות ככה', או 'הדמות היא כזו'. זה משהו שמאוד לא רציתי שיפריע לי, במירכאות".

אלה דברים שאתה מכיר מבמאים שעבדו איתך?

"כן. העובדה שאני שחקן יכולה גם להפריע. יצא לי לעבוד עם במאים שהם שחקנים, ולא באתי נעול על זה שהדמות צריכה להיות ככה ו'תעשה את זה ככה'. זה ממש ממש לא משהו שהבאתי אותו, אלא נתתי להם להביא את זה, וזה בעצם היה העניין.

"אני לא אומר שזה הפריע לי, זה כן משהו טוב וחיובי לבמאי לבוא עם ניסיון משחקי, אבל אני חושב שזה גם יכול להפריע. נגיד, לא הייתה לי לרגע איזו שהיא הרגשה או תחושה של איך אני הייתי עושה את זה, או 'וואלה, איך בא לי לשחק ולהחליף אותם'".

איך אתה מסביר את זה, כשחקן?

"זה הסוויץ'".

דיברת קודם על הקאסט שהיה בהפקה של המחזה באוף-ברודווי, ונדמה לי שגם אתה בחרת שחקנים שמזוהים יותר עם הטלוויזיה מאשר עם התיאטרון, לעבודה הבימתית שלך

"האמת שבחרתי אותם, ולמזלי השחקנים שיש לי זהA-LIST , והם מדהימים. ובאמת יצא כאילו זה לא אריות תיאטרון אלא כן שחקני טלוויזיה, למרות שהדס מורנו או הילה סורג'ון, יש להן הרבה ניסיון בתיאטרון. זה לא מחזה, את יודעת, 'סירנו דה ברז'רק' שצריך איזה משחק תיאטרלי, ענק, מוגזם, זה משחק יותר ריאליסטי והם לגמרי עונים על הציפיות. יש לי קאסט מאוד מאוד טוב. מאוד".

הרבה קללות

מעבר להתמודדות עם הסיפור, לאיזה פיצוח בימתי הובילה אותך ההצגה?

"מאחר ויש פה גם מגבלות, זה לא שהיה פה כסף בכמויות שהיה אפשר לעשות דירת שלושה חדרים ומפלסים, הגענו עם התפאורנית לאיזשהו רעיון, דרך הסייקל בתמונע, שמאוד אהבנו אותו. זה האולם שההצגה מתרחשת בו, ובמקור יש שם כאילו שלושה סלונים ואנחנו שינינו את זה לבית אחד שיש בו סלון, בית אחד חדר שינה, ובית אחר מטבח. זה כאילו שלושה לוקיישנים שנותנים בית מפורק אבל שלושתם ביחד נותנים בית אחד שלם.

"ההבעה היא ריאליסטית לגמרי. יש את העניין של הכובע שתלוי על חוט שקוף בלתי נראה כאילו out of nowhere, ובין כל מעבר סצנה יש אור על הכובע, וזה הסוריאליזם היחידי שיש בהצגה".

זו הצגה שבאה לחלוטין מפס הקול של חיי ההווה שלנו

"בהחלט. בטח. מבחינת התיאטרון הרפרטוארי אני בספק אם זה יכול היה לעלות. יש שם הרבה קללות... בתרגום היה לי די קשה למצוא מגוון כזה של קללות בעברית, למשל. את יודעת, באנגלית, איזה דמות שאומרת fuck this או fuck that וכאלה, קשה לתרגם את זה".

הבימוי, מבחינתך, זה כיוון  שאתה הולך להתבסס בו יותר מעכשיו?

"בתיאטרון, בטח, כן. אני מאוד נהנה מזה, ואני עובר בהצגות שאני רואה מהצד דברים מרתקים. בהצגה האחרונה שעשינו לפני הבכורה החגיגית, היו שבעה אנשים בקהל, שזה די לא הרבה, שניים יותר מהקאסט... ואמרתי לקאסט, תקשיבו, הבכורה היא ביום ראשון, אז זה יהיה אחלה חימום להצגה החגיגית, וזו הייתה פשוט חוויה מדהימה. הקאסט התגייס ועשה הצגה מעולה, פשוט מעולה. חוויה מדהימה. הרבה פעמים, דרך הצפייה הזו מהצד במשהו שביימתי, או כשאני רואה איך הקהל מגיב, אני מבין את הכוח של התיאטרון".
 

מאת: סטפן אדלי גורג'יס, תרגום ובימוי: יוסי מרשק, ייעוץ אמנותי: נאוה צוקרמן, עיצוב תפאורה ותלבושות : אופיר ולירון חזן, עיצוב תאורה: זיו וולושין, ע. במאי: שחר גדש.שחקנים: בני אבני, משה אשכנזי,מוריס כהן, הדס מורנו, הילה סורג'ון 

"הבן זונה עם הכובע" תעלה  בבכורה חגיגית ביום ראשון, 21 ביוני 2015 ב-20:00 בתיאטרון תמונע בתל אביב .