"גודמן - בית הספר למשחק בנגב", מעלה בימים אלה את הקומדיה "משחקי הפיג'מה", מחזמר רב משתתפים מאת ג'ורג' אבוט וריצ'רד ביסל, בבימויו של רפי ניב, המעוטר בכמה משירי מחזות הזמר הידועים ביותר.
בית הספר מאפשר לתלמידיו להתנסות באחד מאבות המזון התיאטרוניים החשובים, ולקהלו ליהנות מממתק בימתי מענג, המתכתב עם ימים אחרים ובכל זאת מוצא גם את הקווים הרלוונטיים לימינו אנו.
"'משחקי הפיג'מה' הוא מחזמר משנות החמישים שעלה על הבמות והיה אחרי זה גם לסרט עם דוריס דיי בתפקיד הראשי", מספר ניב, מי שהקים את "גודמן" ומשמש כמנהלו הפדגוגי והאמנותי, "קומדיה מוזיקלית משעשעת שמתרחשת במפעל פיג'מות, ומספרת על סיפור אהבה בלתי אפשרי, כביכול, בין מנהל העבודה לבין מנהיגת העובדים, בעיצומו של מאבק חברתי של העובדים על העלאה בשכר – זה אם נרצה משהו קצת רלוונטי – וסיפור האהבה הזה גדל ומתעצם, ובסופו של דבר גם האהבה מנצחת, וגם העובדים מצליחים לקבל העלאה בשכר".
שהרי בשנות החמישים לא יכלו לקבל סוף מציאותי...
"גם, ובכל זאת, זו קומדיה מוזיקלית. הסיפור הוא קטן וחמוד, אבל מה שמקסים במחזמר הזה זה שהוא המחזמר עם הכי הרבה להיטים שיש מהתקופה הזאת, ביניהם 'המחבוא של הרננדו' (שידוע בחלק מהתרגומים כ"אצל הרננדו בחצר" – ט.ג.), הטנגו הכי ידוע, אני חושב, EVER. אלה שירים נורא יפים, נורא מרגשים".
מאיפה ההחלטה לקחת על עצמכם, כבית ספר למשחק, כזו הפקה גדולה של מחזמר רב משתתפים?
"המוטו של בית הספר הוא שאנחנו רוצים להיות בית ספר מאפשר ובלתי מתפשר. בלתי מתפשר במובן זה שאנחנו מביאים את מיטב המורים ונותנים את מיטב התנאים, מהמבנה שאנחנו פועלים בו ועד המערכת, ומאפשר במובן הזה שאנחנו רוצים – ואני חושב שגם מצליחים – להיות מקום שמכיל ומתייחס לכל תלמיד באמת באופן מאוד אישי, קצת ריאקציה לימים שבהם למדנו במוסדות אחרים אולי.
"במסגרת תכנית הלימודים, לי, כמנהל אישי, היה מאוד חשוב שהתלמידים יתנסו בכל הז'אנרים, הכל. מהריאליזם, דרך הפקות אוונגרד, ועד מחזמר, ומכאן הגיעה ההחלטה להעלות מחזמר רב משתתפים".
וכמחזמר רב משתתפים, כל המשתתפים הם תלמידי בית הספר או שנאלצתם להיעזר גם בכוחות מבחוץ?
"כל המשתתפים הם תלמידי בית הספר. זו הפקה שמשתתפים בה תלמידי שנה ב' ושנה ג', כמעט ארבעים שחקנים, הפקה מאוד גדולה, וידענו שבשני המחזורים האלה יש הרבה כוחות מוזיקליים, ולכן זו נראתה החלטה טובה לעבוד איתם על מחזמר מוזיקלי. יוצרים כמו המנהל המוזיקלי, הכוריאוגרפית והמעצבים, הם כולם אנשים שעובדים איתנו גם בתיאטרון באר שבע והתגייסו לטובת הפרויקט הזה. מבחינת בית הספר זו הפקה בהיקף מאוד גדול. זו הזדמנות לחגיגה, גם בחדר החזרות וגם בהפקה שתהיה משמחת עבור הקהל שלנו".
לכמה זמן עולות הפקות בית ספריות מהסוג הזה?
"הפקה כזו עולה לשבועיים, 12 הצגות. אחד הדברים שמאפיינים הפקות בית ספר למשחק הם שזו פריחה לזמן קצר. זה עולה, נותן לתלמידים את ההתנסות, מרגש מאוד, ויורד, והחבר'ה מסיימים את לימודיהם. הרבה פעמים כשהפקה בבית ספר למשחק פורחת ומצליחה, אחד התיאטראות מאמץ אותה, ואנחנו לא פוסלים את האופציה, אבל אני חייב להגיד שזה באמת לא העיקר. העיקר הוא לספק לתלמידים את ההתנסות והלמידה, ובתור מי שביים הרבה שנים גם בבית צבי, וגם בסטודיו של יורם לוינשטיין, אתה לומד לחיות עם זה שפרחים שפורחים לתקופה קצרה. זה חלק מההתרגשות".
ספר קצת על הייחוד של בית הספר
"שמוליק יפרח ואני הקמנו את בית הספר למשחק והיום הוא פועל בשיתוף עם תיאטרון באר שבע, אנחנו מנהלים גם את בית הספר וגם את התיאטרון. בשמונה השנים שהוא קיים הוא צבר תאוצה מאוד גדולה, והיום שבעים אחוז מהלומדים בו הם אנשים ממרכז הארץ וצפונה, שעוברים לגור פה וללמוד פה.
"מה שמייחד אותו זה קודם כל השקט. אתה נמצא רחוק מביצה התל אביבית ואפשר באמת להתפתח בשקט ובאיזה ריחוק מהלחץ של המרכז. באר שבע זו עיר סטודנטיאלית, והתנאים פה לסטודנטים מאוד טובים, החל מזה שהרבה יותר קל ללמוד פה כלכלית, ובאמת בשקט הזה שהיא מאפשרת".
אחרי שמונה שנות קיום של בית הספר, לאן הסטטיסטיקה מראה שבוגרים שלכם מגיעים בתיאטרון הישראלי?
"חלק מהם, המצטיינים, נקלטים בלהקת השחקנים של תיאטרון באר שבע, וכבר אחד הבוגרים שלנו מהמחזור הראשון שנקלט בתיאטרון קיבל את פרס התיאטרון על תפקיד שעשה ב'קן הקוקייה'. היום, בסביבות 12 בוגרי 'גודמן' כבר משחקים בתיאטרון באר שבע. בוגרים שלנו הקימו את מרכז הפרינג' בבאר שבע, שפועל באופן מלא ומנוהל על ידי הבוגרים שלנו. חלק מהם נקלטו בתיאטראות אחרים, בקבוצות תיאטרון, בתיאטרון הפרינג', בתיאטרוני ילדים. אנחנו מאוד שמחים ומעודדים אותם באמת גם לצאת החוצה וגם ליזום, לא לחכות שיציעו להם, אלא ליצור וליזום"/
"משחקי הפיג'מה" (צילום: יחסי ציבור)
נועזים יותר מבשנות החמישים
אם נחזור להפקה הנוכחית, בבואך לעסוק במחזמר כל כך תקופתי, כאמור, משנות החמישים, האם ההחלטה, כבמאי, היא לשים את הדגש על ההנאה המקורית שסיפקה היצירה, או לקחת את זה לפרשנות חדשה?
"שאלה מעולה שבדיוק אתמול דיברנו עליה עם התלמידים בהקשר למחזות תקופתיים. אני אוהב להשאיר מחזות תקופתיים תקופתיים, אבל להפוך אותם רלוונטיים באופן הטיפול בחומר. את התייחסת קודם לסוף הטוב שתמיד סיפקו בשנות החמישים, אז אני חושב שאנחנו משתמשים במתיקות ובחן הרב שיש לסגנון של שנות החמישים להציע, אבל בדבר אחד אנחנו הרבה יותר נועזים: בכל מה שקשור למערכות יחסים, לרומנטיקה, אפילו לסקס על הבמה. שם אנחנו הרבה פחות זהירים ויותר נועזים.
"דבר שני, אנחנו מרשים לעצמנו להיות הרבה יותר ביקורתיים וקיצוניים בכל מה שקשור לתכנים. המחזה הזה מותח ביקורת גדולה מאוד, למשל, על פער המעמדות, והמתרגם דני לשמן, שהוא שחקן בעצמו, אומר באוברטורה, דרך המספר: 'מדובר בקומדיה שמספרת על הפער בין המעמד העליון למעמד התשתוק', זה לא מופיע בטקסט המקורי, אבל זה נראה לנו רלווטי. כך שאנחנו משתדלים להישאר תקופתיים, אבל להיות רלוונטיים, ואני חושב שאנחנו מצליחים".
איך מובא הצד המוזיקלי לבמה?
"המנהל המוזיקלי פנה לחמישה נגנים מקצועיים שבאים לנגן איתנו, עם מערכת סאונד גדולה וכל מה שצריך. אני חושב שלא צריך לעשות היום מחזמר עם פלייבק, כל הכיף זה השירה בלייב והעבודה עם נגנים, וזה מאוד מדליק. זו חוויה שהיא גם כיפית לקהל, ומבחינת 'גודמן' זו פריצת דרך גדולה, מחזמר ראשון בסדר גודל כזה".
רפי ניב (צילום: יחסי ציבור)
המחזמר יעלה בתאריכים הבאים: 18 ביולי 2015 ב-21:00, ב-27-19 וב-29 ביולי ב-20:30 וב-24 ביולי ב-14:00, גודמן - בית ספר למשחק בנגב. מחיר: 50 ש"ח, 45 ש"ח דרך האתר. להזמנת כרטיסים: 08-6464940 שלוחה 1 .