אירוע הפרפורמנס "גן העדן האבוד",  זוכה פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו האחרון, מגיע לתל אביב לסדרה של שמונה מופעים שיתרחשו במהלך ארבעה ימים (11-8 ביולי 2015) - במרחב "סדנאות האמנים", שם יעניקו אנשי קבוצת  "פאתוס מאתוס", בבימויה ובניהולה האמנותי של לילך דקל אבנרי, חוויה שהיא תובענית אך מתגמלת, כנראה, במידה שווה.

מופע הפרפורמנס שיצרו אבנרי ואנשי קבוצתה הולך בעקבות הטרגדיה היוונית "פרומתיאוס הכבול" מאת אייסכילוס, ומציע תגובה, חקירה והתמודדות עם סוגיות שעולות בטקסט המקור וברכיבי הטרגדיה היוונית, ומוביל אותן לשאלות המניעות את חיינו גם כיום, מהמובנים החברתיים והפוליטיים ועד לפן האישי.

אחריות אישית של הקהל

"המופע הוא, למעשה, סוג של תגובה לטרגדיה היוונית 'פרומתיאוס הכבול', וזה אומר שאנחנו לא מבצעים את הטקסט כהלכתו", אומרת אבנרי,", גם לא בצורה הקונבנציונלית-מודרנית, שבה עושים, נגיד, עריכה מסוימת לטקסט, אלא משתמשים בטרגדיה כמקור השראה למופע עצמו, למבנה הדרמטורגי שלו, לאופן שבו הוא בנוי ולשאלות שאנחנו מתייחסים אליהן ובוחנים אותן מהמקום האישי של הפרפורמרים.

"ועם כל ההפקות שעד היום תמיד היו רב-תחומיות, כאן יש איזו מדרגה נוספת, שקשורה גם היא למילה פרפורמנס, ושואלת שואלת על הקשר שלנו עם הקהל. בכל עבודה תמיד מעניין איך אנחנו מכניסים את הקהל למופע, ואני חושבת שלאורך השנים האחרונות גדל לנו יותר ויותר העניין באינטימיות עם הקהל, בלבדוק עד כמה הקהל גם לוקח חלק בתוך הדבר, ולפרק לו יותר ויותר את האופן שבו הוא מרכיב את הנרטיב, את הסיפור, ולתת לו יותר חופש להרכיב את המסע שלו בעצמו ולהחליט על מה להתעכב.

"יש כאן אמנם הרבה תנועה, אבל אתה גם יכול לצאת מחדר מסוים ברגע שאתה מחליט ולעבור להתרחשות אחרת. אם אתה מחליט להישאר עד שמציעים לך לעבור הלאה, זו החלטה שלך. יש כאן המון בחירה, ואם תבוא בפעם הבאה ותבחר אחרת, זו חוויה אחרת. גם אתה עצמך לוקח כאן אחריות, וגם זו שאלה מהשאלות היותר משמעותיות שעולות בכלל בטרגדיה היוונית: איפה המקום של האחריות האישית. אז גם הקהל מתבקש לקחת אחריות אישית על האופן שבו הוא חווה את המופע. זו אחריות אישית אקטיבית. לא רק לאן אני מסתכל, אלא גם לאן אני הולך".



עדילי ליברמן בוורסיה המוטרדת מינית של איו (צילום: שחף דקל)

יחסים בין שלטון לבין אנרכיסט

איך עובד היחס הזה שבין היצירה המקורית לבין החוויה שמצפה לבאי המופע?

"זו חוויה שבוחנת שאלות שעולות מתוך הטרגדיה. אם ניכנס רגע למיתוס, פרומתיאוס גנב מהאלים את האש, וזאוס העניש אותו בכך שכבלו אותו לסלע על צוק משקיף לים, ובכל בוקר נשר הגיע, אכל לו את הכבד, בלילה הכבד גדל שוב, ולמחרת אותו ריטואל הולך וחוזר. זה המיתוס. בעקבותיו נכתבה טרגדיה יוונית.

"אנחנו הלכנו בעקבות התבנית של הטרגדיה היוונית, שהיא סדרה של מפגשים של אלים וטיטנים עם פרומתיאוס, שמנסים לשכנע אותו לספר לזאוס את הסוד של מי יהרוג אותו בעתיד, ואם הוא יעשה את זה, זאוס ישחרר אותו. זאת אומרת שיש כאן מערכת יחסים, או ייצוג של מערכת יחסים, בין שלטון לבין אנרכיסט - או פושע - תלוי מאיזו נקודת מבט אתה מסתכל על זה, שעשה מעשה רובין הודי למען הנזקקים, למען בני האדם. זו הייתה נקודת המוצא.

"העבודה משלבת גם טקסטים מהטרגדיה, גם טקסטים יותר עכשוויים כמו טקסט שלקחנו של אהרון מגד, או קטע מטקסט של דב אלבוים, ולצדם וידויים אישיים של המשתתפים. יש בקבוצה פרפורמרים מתחומים שונים, יש שחקנים, יש מוזיקאים, יש משורר, יש אמן וידאו, וכל אחד מהמשתתפים בחר להגיב לאותו מיתוס, או לדמות מסוימת, או לכמה דמויות, מהמקום שלו. נקודות המבט האישיות השונות חוברות להמראה או לחוויה משותפת, שבתוכה - המסלול שבו נע הצופה, הוא זה שירכיב לו את החוויה שלו".

מה עומד מאחורי ההגדרה של המופע כתלוי מקום?

"זה אומר, למשל, שכשהזזנו אותו מעכו לתל אביב התאמנו אותו לחלל בתל אביב, ששונה מזה שהיה לנו בעכו. כל פעם שהוא זז הוא מותאם למקום, ואנחנו מתייחסים גם לסביבה של המיקום של המופע.

"'סדנאות האמנים' ברחוב קלישר בתל אביב זה קודם כל מרחב שאמנים עובדים בו ובמקביל מתקיימות בו תערוכות, זה מרחב שנמצא בסביבה אמנותית שהיא עצמה מורכבת ורב-שכבתית, יש כאן מקלטי אמנות, היא ליד השוק, ליד הים, היא סביבה נורא מעניינת מבחינת השינויים הנדל"ניים, החברתיים והפוליטיים, היא מייצגת איזה שהוא תהליך עירוני מסוים שמואץ כאן, בתל אביב, והחיבור הזה בין הון-שלטון ומקום האמן בתוכו, מאוד רלוונטי לנו, כי פרומתיאוס, בעצם היותו מי שיצר את בני האדם ונתן להם את האש שהביאה אתה גם את כל האמנויות ואת כל הידע, אפשר להם ליצור, אז חוזרים גם לשאלת האמנות והאמנויות והחשיבות שלהן בחיים".



אלי שוופלד בתפקיד הנחש בגן העדן (צילום: שחף דקל)



הדרמה בתוך הרטוריקה

מה הוביל אותך בעצם לסיפור פרומתיאוס? איפה החיבור האישי שלך לסיפור?

"קודם כל, הקרקע של הטרגדיה היוונית זה הבסיס של הדרמה בתרבות המערב, ואני לאחרונה יותר ויותר נמשכת אליה. חזרתי גם לאוניברסיטה להשלמות לקראת הדוקטורט, ותחום ההתמחות הוא הטרגדיה היוונית, ופרומתיאוס זו טרגדיה שאני מסתובבת סביבה כבר הרבה שנים.

"זו אחת הטרגדיות הכי קשות לביצוע, מכיוון שהגיבור שלה אמור להיות כבול ולא לזוז, היא אחת הטרגדיות הכי פילוסופיות שיש, הדרמה היא בתוך הרטוריקה שבה משתמש פרומתיאוס, והשאלות שהוא מעלה הן שאלות שאנחנו לא מפסיקים להתעסק איתן: הון-שלטון-ידע, אצל מי הידע, אם זה טוב שניתן הידע לבני האדם, מה המחיר, לטוב ולרע, של הצמיחה של נגישות הידע ברמות שלא הכרנו עד היום, תהליך ההאצה שמתרחש במאה ה-21.

"אנחנו חיים איזשהו פיתול, שינוי מאוד משמעותי שאי אפשר להתעלם ממנו, וזה זמן מאוד נכון. יש המון טקסטים שמסתובבים, ופתאום מגיע הרגע שזה הרגע הנכון והמקום הנכון והאנשים הנכונים להיכנס בחומר הזה".

קבוצת פאתוס מאתוס

"בסביבות ינואר 2014 החלטתי להקים קבוצה שנקראת 'פאתוס מאתוס', ואספתי קבוצה של פרפורמרים ויוצרים, התחלנו עבודת תהליך קבוצתי שאליה הבאתי את 'פרומתיאוס הכבול', ובתהליך של תשעה חודשים נולדה יצירה".

שקיבלה שם מסקרן

"מאותו מקום שבחרנו להגיב לטקסט הקלאסי, היינו גם צריכים להגיב בעצם עם שם, ומכיוון שהטקסט מרפרר עד אין סוף לסיפור גן העדן – באיזשהו מקום אותו מיתוס יווני מתגלגל ביהדות למיתוס גן העדן, לגירוש, הנחש, פרומתיאוס – יש קשר בין הדמויות שבעצם ממרות את פיו של השליט.

"והמקום של גן העדן האבוד, כי האם יש גן עדן, האם מה שנדמה לנו שהוא גן עדן הוא אותו גן עדן אבוד, או האם גן העדן עוד לא נמצא וצריך לחפש אותו, ומהו גן העדן הפרטי של כל אחד מאתנו, מהו הגיהנום של כל אחד מאתנו, האם להיות כבול זה משהו שמשחרר אותך, האם יש לך חופש בתוך איזו שהיא כבילה, מסגרת, האם להיות חופשי זה משהו שכובל אותך. שאלות של מידה.

"יש את משפט המפתח שאומר, 'דע את עצמך, אבל במידה', שבא לידי ביטוי גם במופע, אז כן, בהתאם, גם דע איזה גן עדן אתה רוצה, ואיפה האחריות שלך בתוכו".
 
בימוי וניהול אמנותי של הקבוצה: לילך דקל-אבנרי, דרמטורגיה: ליאת פסברג, פרפורמרים יוצרים: דגנית אליקים, איתן בוגנים, עדיה גודלבסקי, ערן הדס, עדילי ליברמן, רועי פביאן, אלי שונפלד, לני שחף. עיצוב במה: איריס מועלם, סאונד-ארט: דגנית אליקים, נגינה על נבל והלחנה: עדיה גודלבסקי.

ההצגה תתקיים ביום רביעי ה-8 ביולי 2015 בשעה 20:00, ביום חמישי ה-9 ביולי בשעה 19:00, 22:00, ביום שישי  ה-10 ביולי בשעה 11:30 שיחה עם היוצרים, הצגה ב-12:00 ו-15:00, ביום שבת ה-11 ביולי בשעה 11:30 שיחה עם היוצרים, הצגה ב-12:00, 15:00 ו-21:00. המופע אינו מומלץ לצעירים מתחת לגיל 16, מספר המקומות במופע מוגבל, ורכישת כרטיסים במקום היא על בסיס מקום פנוי, ובמזומן בלבד.להזמנת כרטיסים: 03-6830505. לרכישת כרטיסים