ביומיים האחרונים של שנת תשע"ה (10 ו-12 בספטמבר 2015 ) תעלה "האופרה הישראלית" הפקה חדשה של "נישואי פיגרו"  בעכו. 

זו תהיה גם האופרה הראשונה שמביים איתי טיראן "אני מאוד מקווה שזו לא תהיה האחרונה" הוא  יאמר במהלך שיחתנו.
 
גם עבור האופרה הישראלית "נישואי פיגרו" היא ציון דרך. לפני 29 שנים "נישואי פיגרו" היתה זו ההפקה השלישית, שנותרה על הבמה במשך שנתיים ויותר.  בהפקה ההיא שביים צ'רלס המילטון האנגלי ועליה ניצח יואב תלמי, השתתפו רובין וייזל-קפסוטו, ריטה קאליס, מיכל שמיר, רודני גילפרי, בועז סנטור, צביה ליטבסקי, סמי בכר, לילי טונה וגרישה בורודו. היחיד שעבר מצוות ההפקה ההוא לצוות ההפקה הנוכחית הוא המתרגם ישראל אובל. 
 
לימים יאמר אורי עופר, מי שהיה מנהלה של האופרה באותם ימים: "עם נישואי פיגרו  התחיל הקהל בישראל להבין שאכן יש אופרה חדשה בישראל".

"מוצרט הוא המלחין האהוב עלי"
 
בעוד עשרה ימים יבין מן הסתם גם הקהל בעכו שיש אופרה של מוצרט שנתפרה במיוחד עבור אולמות האבירים. 
אחראי על התפירה החדשה הוא כאמור איתי טיראן (35), שחקן ובמאי שהחל את דרכו באמנויות הבמה במוזיקה, בגיל שבע החל ללמוד פסנתר והיה תלמיד הקונסרבטוריון בפתח תקווה עד שגילה את התיאטרון ומהר מאוד, מימיו הראשונים כתלמיד בבית הספר "בית צבי", התיאטרון גילה אותו.

בעשור האחרון הוא שותף מייסד של אנסמבל גרופיוס, יחד עם המנצח דניאל כהן, שמנצח על ההפקה החדשה. השניים שיתפו פעולה בהפקות דרמטיות-מוזיקליות של האנסמבל בהן "דו"ח לאקדמיה" על פי סיפור של קפקא, "לירות בפיל" על פי סיפורו של אורוול,  "רשימותיו של מטורף" על פי סיפור של גוגול. בינתיים לאחרונה התבשרנו שדניאל כהן מונה לשלש בתפקיד מנצח הבית  (קַפֶּלמַייסטֶר) באופרה הגרמנית בברלין, תפקיד משמעותי בזירת המוזיקה העולמית והוא יתחיל להופיע שם מייד אחרי הופעתו בעכו.

"נישואי פיגרו" של מוצרט, שנכתבה על פי מחזהו של הצרפתי בומארשה, מזוהה  בדרך כלל כמעין מחזה מחאה שהביא את בשורת המהפכה ושינויי המעמדות באירופה כמה שנים לפני המהפכה הצרפתית.
 
שמו המלא של המחזה, על פיו נכתבה האופרה, הוא "נישואי פיגרו או היום המשוגע", מספר את סיפורם של המשרתים סוזנה ופיגרו שאמורים להינשא ביום התרחשות העלילה והבוס שלהם, הרוזן אלמו ויווה, מנסה להפעיל את מרותו על סוזנה לפי חוק ישן המתיר זאת לאדון האחוזה. הוא מגייס לעזרתו את כל מי שמוכן לסייע לו, אבל השניים מצליחים להכשיל כל צעד שלו.

במהלך היום מצטרפת אל שני המשרתים הרוזנת, אשתו של הרוזן שמשחקי האהבהבים של בעלה  כבר מזמן נמאסו עליה. בסוף האופרה, נאלץ הרוזן לבקש את מחילת רעייתו מול כל הכפופים לו באחוזה. האופרה מסתיימת בחתונה המיוחלת.



נישואי פיגרו (צילום: יוסי צבקר)

אהבה במשלבים שונים

"באופן מפתיע מה שמשך אותי" אומר טיראן, "כדבר ראשון הוא המוזיקה של מוצרט, המלחין האהוב עלי (טיראן שיחק את אמדאוס ב"אמדאוס" בתיאטרון הקאמרי ב-2008 וגם זכה בפרס התיאטרון על גילום התפקיד). 'פיגרו' הוא ראשית כל שיא מוזיקלי שעלי כבמאי לעבוד עליו מבלי להפריע ולו לרגע ליצירה המבריקה, המרגשת, האלוהית, המצחיקה.
 
"כשקראתי את המחזה כטקסט נטו, כעלילה נטו הוא לא נראה לי מבריק במיוחד. תגובות שרשרת צפויות על חילופי זהויות. לא מעט 'שטנצים' מוכרים. המבנה הדרמטורגי לא מדבר כל כך בעת המודרנית שלנו. הדבר המעניין הוא השיח, נושא האהבה במשלבים השונים.

"יש לנו כמה זוגות שאת יחסיהם בודק מוצרט. ברברינה (שזוכה בסך הכל באריה אחת קצרה, אבל אולי היפה ביותר באופרה) וכרובינו, (הצעיר שמגולם בדרך כלל על ידי זמרת מצו סופרן). האהבה ביניהם היא הורמונלית וביולוגית, ללא פרקטיקה של חיים ממשיים. האהבה היא אצלם בגדר פנטזיה שלא מומשה. אחריהם גיבורי האופרה סוזנה ופיגרו,  שניהם בוגרים אוהבים ונמצאים רגע לפני המימוש, האופרה נפתחת כשהם לכאורה בונים את ביתם המשותף, יש כאן מימוש חלומות ופרקטיקה של בית.
 
"במשלב הבא, אם תרצה המשלב הבשל, נמצאים הרוזנת והרוזן. הם כבר אהבו, האהבה שלהם שעברה כבר את שני השלבים הראשונים נמצאת כעת במשבר. אני רואה את האופרה כריקוד בין המשלבים השונים".
 
מה על הזוג הרביעי  ברטולו ומרצלינה  שמתגלים לא רק כבני זוג, אמנם לשעבר,  אלא גם כהוריו של פיגרו?
 
"ראשית בטקסט שלהם הם כבר לא מזוהים כאוהבים. יש כאן משלב נסתר. מוצרט מרקיד את גיבורי האופרה בין המשלבים השונים. יש כאן פוליטיקה של אהבה. אוהבים של העתיד, של העבר, של ההווה. זה שיח מרתק  של זהויות ומגדר.
 
"את מוצרט עניין העימות של אדונים ומשרתים  ה-upstairs  וה-downstairs, אבל זה לא נגמר שם, הוא משחק גם ברומנים קטנים בין בני אותו מגדר. למה את תפקיד כרובינו שרה  זמרת במכנסיים ובו/בה מתאהבות כל הנשים? בין סוזנה לרוזנת ישנו רומן, הן מחליפות זהויות ביניהן, הן שרות את אותו טקסט באותו מנעד. כל אלה הם ביטויים לדמותו האניגמטית של  מוצרט.

"לאורך השנים קראתי הרבה מאוד ספרים שניסו להתחקות אחרי האיש ולנסות לפענח את דמותו, חוקרים ניסו לבדוק את העבודה שגדל בעיקר בין נשים לאורך זמן רב, את היותו אישיות אינטגרטיבית, אינפנטילית, מעמיק, בוגר, בלתי ניתן לתיוג".



נישואי פיגרו (צילום: יוסי צבקר)

החיבור של המוזיקה והטקסט
 
מה לגבי היות האופרה מסמך המתקשר להיסטוריה החברתית, מקדים את זמנו וחוזה את המהפכה הצרפתית?
 
"אני מודה שהתלבטתי מאוד לגבי כמה אני רוצה לתת ביטוי לעניין השליט הפיאודלי שרוצה לכפות את עצמו על נתיניו ועד כמה זה חשוב היום. כל החלטה כזו משמעותית  כי כשאתה הבמאי מחליט יחד עם המנצח על קיצורים בטקסט המוזיקלי, אתה צריך לנמק לעצמך ראשית כל מדוע טקסט מסוים יושמט. לדעתי העניין הפיאודלי וזכות האדון על המשרתים, לא השתנה בעקבות המהפכה או המהפכות. היחסים הדפוקים נשארו, רק שינו את שמם..."
 
כלומר?
 
"הפיאודליזם הצרוף אולי נמחק מדפי ההיסטוריה של המערב, אבל הוא קיים בצורה אחרת, יחסים אסורים של מרות, שלטון באמצעות ממון ולא מכוח מעמד שהוענק על ידי  מונרך, אלו בסך הכל שינויים מילוליים. כך שעל הנייר היתה מהפכה, במציאות היא רק שינתה שם, עברה מתיחת פנים מודרנית. ברוח החשיבה הזאת ערכתי את הקיצורים המתבקשים וזאת בשיתוף המנצח דניאל כהן ואיתן שמייסר שינגן על המקלדת בקטעי הרצ'יטטיב הרבים באופרה".
 
בסופו של דבר באת המוזיקה או מהטקסט?
 
"למעשה משניהם כאחד. הגישה שלי היתה להבין את החיבור של המוזיקה והטקסט. זה היה אתגר גדול מאוד. התייחסתי לזמרים כאל שחקנים לכל דבר וכך אני גם קורא להם 'שחקנים'. המקומות שהם צריכים להפגין כישורי משחק בולטים בעיקר ברצ'יטטיבים  (קטעים של מעין דיבור מושר באופרה). הרצ'יטטיבים לדידי הם ממש סצנות. אם נשקלל יחס אריות מול סצנות למשל, נגלה שזו אופרה גדושת סצנות, התובעות התנהלות דרמטית".
 
האם אותה התנהלות דרמטית משמעותה היתה גם שינויים בטקסט המתורגם? ידוע שישראל אובל המתרגם מתאים את תרגומיו לתפיסות הבמאי
 
"בטקסט עצמו אין שינויים, אבל בחלק מן הדמויות התפקוד בהפקה הזאת שונה מן התואר שהוצמד להן באופרה המקורית. כך למשל, דמותו של בזיליו. שבמחזה המקורי הוא מורה למוזיקה, יהפוך כאן ל'מאמן אישי'".



נישואי פיגרו (צילום: יוסי צבקר)

שחקנים מבית צבי
 
איך התארגנת במקום בעכו, חלל פתוח שאינו אולם תיאטרון או אופרה רגיל?
 
"מודה שהיו לי חששות בהתחלה. ידעתי גם שתקציבית לא ניתן לשפוך שם הרים של כסף על מנת לשנות את המקום, כי מדובר בחלל שבו אין אפשרות להשתמש בצוגים (למשוך כלפי מעלה פריטי תפאורה) אין במת פרוסיניום (חלק של הבמה לפני המסך שלכאורה פרוץ לתחום הקהל). אבל כל חששותיי התבדו.
 
"כשהגעתי למקום לפני כחצי שנה הופתעתי מן האווירה שהמקום מייצר. יש שם אנרגיה נהדרת וביחד עם מעצבת התפאורה טל דרשנר שחם, בנינו תפאורה מודולרית, אובייקטים שמזיזים על הבמה ומייצרים אתרי התרחשות שונים בארמון של הרוזן וביחד עם התאורה של אורי מורג מאפשרים שימוש להקרנות הווידאו של יואב כהן.

"יהיה שימוש בסילואטות (צלליות) ויש תחושה של ארמון שבו מישהו תמיד מסתכל  מבעד לדלתות או חרכים בקירות האבן.  לדמות כמו כרובינו ולעוד דמויות מצוות הארמון  יש הרבה מקום לנוע וזה תורם ליצירת האווירה".
 
מי הם השחקנים שגייסת לתפקידים שאינם מוזיקליים?
 
"גם כאן יש היתה מחשבה אחרת. פניתי לבית הספר שבו למדתי ל'בית צבי' ומשם גייסתי את השחקנים ובמהלך החזרות הם הוכיחו את עצמם, למדו לשיר וימלאו תפקיד של מקהלה. תהיה להם זיקה משמעותית לעלילה".
 
עם איזו תחושה חשוב לך שהצופים יצאו?

"בעיני מדובר במעין שעשוע.  משחק שלובש צורה קיצונית של אהבה, נחמה, אכזבה, קנאה טוטאלית אבל בתוך מסגרת של שעשוע. אחרי כל אותה סחרחרה רגשית מטורפת ישנו רגע פיוטי שהוא לבו של העניין. וכל זה מתוך מבט של אירוניה עצמית". 
  
  
"נישואי פיגרו" תעלה ביום חמישי, 10 בספטמבר 2015, 20:30 ובשבת, 12 בספטמבר, 20:30 בחצר המצודה בעכו כחלק מאירועי "פסטיבל האופרה בעכו העתיקה" (12-10 בספטמבר 2015) . מחיר: 350 ₪.  נישואי פיגרו. לפרטים והזמנות: "בימות": בטלפון *6226