במוצאי שבת תפתח התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון את העונה החדשה בתכנית מיוחדת: שלוש יצירות למקהלה ובאחת מהן התזמורת אפילו לא משתתפת.
 
המקהלה היא המקהלה הקאמרית שטוטגרט ועל הדוכן יתייצב המנצח פרידר ברניוס, מייסד המקהלה והוגה ויוזם התכנית המיוחדת. 

חיבור טקסטואלי לתרבות היהודית
 
הקונצרט ייפתח בפרק תהלים קי"ד, הלא הוא "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז" שרבים מאיתנו שרים, מזמזמים או מהמהמים בערב פסח. היצירה השנייה היא פרק תהלים צ"ב "מזמור שיר ליום השבת" שהלחין פרנץ שוברט בעברית בווינה של תחילת המאה ה-19והיצירה השלישית והגדולה היא "רקוויאם גרמני" של ברהמס  (שם היצירה הפך לשם ספרו של עמוס אילון על יהדות גרמניה ורבים שוכחים את המקור).

מה עומד מאחורי צירוף שלוש היצירות האלה דווקא לקונצרט הקרוב?
 
"הקונצרט הזה מציין כמה יובלות, ראשית הוא מציין 50 שנה לקשרים הדיפלומטיים בין  ישראל וגרמניה. עוד הוא מציין 30 שנה מאז ביקורי הראשון כאן עם מקהלת שטוטגרט ולכן חיפשתי הקשרים היסטוריים. משהו שמציין חיבורים בין עבר והווה.
 
"היצירה של שוברט המוקדמת בין השלוש היא ככל הידוע היצירה היחידה שלו שנכתבה למלים בעברית. המזמין היה חזן בית הכנסת של וינה, סלומון (שלמה) זולצר, שערך ספר מזמורי תפילה וביקש ממלחינים שונים לחבר מוזיקה לטקסטים מן התפילה. זולצר היה גם מלחין וזמר ששר את שירי שוברט. שוברט שמע התלהב וכתב יצירה קצרה למקהלה עם תפקיד בולט לזמר בריטון.
 
"היצירה השנייה היא של פליקס מנדלסון, נכדו של הפילוסוף הגדול ומתרגם התנ"ך לגרמנית, משה מנדלסון וכאן הוא מתאר בצלילים מאד מרשימם את סערת ים סוף, את הירדן הגועש.
 
"השלישי הוא ברהמס שמחבר רקוויאם, יצירה המלווה מתים למנוחת עולם. אבל ברהמס מתעלם לחלוטין מן הטקסט הפולחני הקתולי ובוחר קטעים שונים בהם גם פרקים מספר תהלים בהם למשל 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו' ועוד. זה באשר למישור הטקסטואלי- רעיוני, עכשיו בוא נדבר על המוזיקה.
 
"ההתמחות שלי  ושל המקהלה שלי היא תמיד בניסיון להגיע אל המקור. לחפש את התווים המקוריים, לבדוק מה היו מקורות ההשראה של המלחין שחיבר את היצירה ולהגיש אותה - בצורה הקרובה ביותר לאותנטי - לקהל. אם מקשיבים היטב ליצירות הרי שאצל מנדלסון יש הרבה מן הבארוק של באך שהוא היה מגדולי מעריציו. מנגד, אצל ברהמס שהוא גדול הרומנטיקנים הגרמניים, ניתן לשמוע את השפעתו של מנדלסון וגם הוא ברהמס שותל בתוך הרקוויאם פוגה, ולמעשה מחפש את הרב-קוליות וכמו מנדלסון מביט אחורנית אל המקורות הבארוקיים. רצף היסטורי, עם הצצה מעבר לכתף אל העבר וכל זה מתחבר כאמור טקסטואלית לתרבות היהודית".



פרידר ברניוס (צילום: מירי שמיר)

להתקרב למקור
 
פרידר ברניוס נולד בלודוויגסהאפן, עיר על גדת נהר הריין, קרובה מאד למנהיים ולא רחוקה מהיידלברג, סביבה ספוגת מסורת מוזיקלית והוא החל את דרכו כנער מקהלה. "אמא היתה זמרת וגם מנצחת מקהלות, אבא היה כומר שדרש דרשות. "היינו ארבעה ילדים בבית וכולם בדרך זו או אחרת גדלו על הקשרים שבין הדת, הספרות והמוזיקה. אחותי היא ד"ר לתיאולוגיה ובעלה חוקר  מקרא שמדבר עברית".
 
מבין הילדים שלך מישהו ממשיך את המסורת המוזיקלית?
 
"כן בתי בת ה-35 היא זמרת. יש לי עוד ילדים צעירים מאוד. להם יש עוד זמן להחליט". 

מתי הקמת את המקהלה?
 
"למעשה זה כבר החל בזמן שהייתי סטודנט במנהיים. בשנת 1968, השנה האחרונה ללימודים כבר היתה מקהלה ומקהלה א-קפלה (ללא תזמורת). עם השנים המקהלה התפרסמה ועד היום ראו אור לא פחות מתשעים!!! תקליטורים של המקהלה הקאמרית שטוטגרט.
 
"כפי שאמרתי דרך העבודה שלנו תמיד היתה להגיע אל המקור ולהבין את הסגנון. מסיבה זו הלכתי לספריות וחיפשתי כתבי יד. בעניין זה גם היצירה של מנדלסון שאנחנו מבצעים בביקור הזה, היא צילום של המהדורה הראשונה, למעשה כתב היד של מנדלסון. כלומר היו לה הרבה הזדמנויות להעמיד יצירות עתיקות בביצועי בכורה, מלחינים כמו פרנץ דנצי (מלחין גרמני שחי ופעל בשנים של מוצרט וקצת אחריו). ניקולו ג'ומלי, מלחין איטלקי שחי במאה ה-18".
 
עם השנים בכל זאת המקהלה לא נשארה תמיד בתחום המוזיקה המקורית כלומר שרה תווים שאתה גילית
 
"נכון, העולם שסביב המקהלה התחיל לגלות בה עניין. הפתרון שלי היה להקים ליד המקהלה גם תזמורת שתעבוד באותה רוח של חשיפת הדרך הטובה ביותר להתקרב למקור. אבל כמו שציינת היו לזמרים משטוטגרט מוניטין של מקהלה משובחת ואז כמובן שמנצחי תזמורות רצו שהיא תבוא לבצע את הרפרטואר המקהלתי-תזמורתי המקובל, פסיונים וקנטטות של באך, אורטוריות של הנדל, מיסות של מוצרט, שוברט ועוד. 
 
"עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון יצרנו תקליט לפני שמונה שנים ובו יצירות של מנדלסון ושל מוצרט. בזכות הגישה הזו שאימצנו גם שמם של ביצועי היצירות האחרות, היותר-מוכרות, הלכו לפני המקהלה".

המקהלה הקאמרית שטוטגרט (תמונת יחסי ציבור)

10 פרויקטים בשנה
 
המקהלה עובדת במספר חזרות קבוע מדי שבוע?
 
"לא בכלל לא, אנחנו פועלים כאמור מאז שנת 1968 והתנהלות של חזרות שבועיות לא מסתדרת עם הסקרנות שלי. אנחנו עובדים על מיזמים: עשרה פרויקטים בשנה ולפחות כ-30 קונצרטים. החברים מגיעים מכל מיני מקומות. חלקם שרים בה שנים רבות. לבה של המקהלה הוא תמיד סטודנטים בשנים האחרונות ללימודים ועד יציאתם לקריירה כלומר בני 25 עד 30.
 
"ביתר הזמן, בין הקונצרטים, אני מנצח אורח ועובד במקומות שונים. עכשיו אני מוזמן למשל לנצח על 'משיח'  של הנדל במוסקבה וכבר אני יודע שזה לא יהיה פשוט. להביא מוזיקאים שגדלו על מסורת רומנטית של צליל גדול לנגינה בארוקית או מתקרבת לבארוק זה בהחלט אתגר.
 
"לפעמים האתגר מגיע ממקום אחר. הזמינו אותי לעבוד בסדנת מוזיקה על הרקוויאם של ברהמס באנגליה. נחמד לא? אבל הם רצו לשיר את הרקוויאם באנגלית. אנשים לא מבינים שהשפה היא חלק מהמוזיקה (ברניוס מדגים לי  את החלוקה הפנימית של תנועות ועיצורים שנמשכים בגרמנית ונחתכים באנגלית- י. ש.). היה צריך להסביר להם שעדיף להם ללמוד את שפת המקור לצורך שירה. ההברה בהגייתה המקורית כבר יוצרת את המוזיקה".
 
כל היצירות שהזכרת הן יצירות של לפני מאה שנים ויותר האם המקהלה שלך נמנעת מביצוע יצירות חדישות?
 
"לא נמנעת וגם נכתבו עבורה כמה יצירות. הכלים שעליהם אנחנו עובדים במקהלה טובים דיים להתמודד עם יצירות חדשות, אבל בעבודה שלי אני עובד על כל הסגנונות למעט המוזיקה העכשווית, כפי שציינתי רוב הזמרים שלי הם בני שלושים בממוצע ואם הם רוצים להתמחות במוזיקה עכשווית, יש להם מספיק זמן לעסוק בתחום".



פרידר ברניוס והסימפונית ראשל"צ (צילום: מירי שמיר)

הופעה לאחר מלחמת המפרץ  ה-I
 
הרומן שלך עם ישראל הוא סיפור מיוחד. אתה מבקר בארץ הרבה. אתה מגיע לכאן לנצח, אתה גם מגיע לכאן כתייר בחופשות. יש הסבר ליחס המיוחד?
 
"בעצמך אמרת רומן, אז זה סיפור אהבה ואהבה לא צריך להסביר!"
 
ובכל זאת לא סתם אדם קושר את עצמו לארץ.
 
"לסיפור הזה יש כמה התחלות, כבר במשפחה שלי היה יחס חם לתרבות יהודית, כלומר הזרעים להמשך מצויים איפה שהוא שם.  המימוש היה כפול, הכרתי את שרלוטה קנובלאוך, מי שהיתה נשיאת מועצת יהודי גרמניה ושימשה בתפקידי מפתח בארגונים יהודיים עולמיים. בשיחה איתה אמרתי פעם שהייתי רוצה להגיע לישראל ולעבוד שם ונראה לי שהדברים יניבו תוצאות מלהיבות. אמרתי לה שאני רוצה לעלות כאן על תחושות שלדעתי אבדו באירופה שהיהודים נעלמו ממנה.
 
"דמות אחרת שמאד השפיעה עלי היא זו של מקס מנהיימר, אדם ששרד את השואה שבה איבד את רוב בני משפחתו – רק הוא ואחרים שרדו וניצלו ברכבת שהצבא האמריקני השתלט עליה בתחילת 1945. מנהיימר לא דיבר על השואה במשך שנים, עד שבביקור אחד בארה"ב הוא שוב ניצב מול צלב קרס. המפגש הזה פתח את הפקקים שהוא הצליח להחזיק סגורים במשך שנים רבות. והוא החל לדבר, במקומות רבים לקהלים רבים והיה לפעיל ציבור. מי שהחליט להחרים את גרמניה כששרד את השואה, חזר אליה בזכות התאהבות בלוחמת במחתרת הגרמנית וב-30  השנים האחרונות הוא עושה כל שניתן על מנת לשמר את זכר השואה.
 
"קצה אחר של הסיפור הזה נמצא בתזמורת הקאמרית הישראלית של לפני שלושים שנה. אז ניהל אותה רוני אברמסון והוא החל ליצור קשר עם מקהלות גרמניות. אנחנו היינו רק מקהלה אחת מתוך קבוצה שהגיעה לישראל באותן שנים שכללה  מקהלות מפרנקפורט, מקלן. איך שהוא נוצר קליק בינינו לבין התזמורת הקאמרית והמקהלה הגיע לישראל לפחות אחת לשלוש שנים.
 
"לדידי אחד השיאים של הקשר היה בהופעה שלנו כאן לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. היה לנו תאריך באפריל 1991, ואז פרצה המלחמה באוגוסט 1990 ורוב הגופים שהיו צריכים להופיע ביטלו את הסיורים המתוכננים לארץ. אנחנו החלטנו לא לגעת בתאריך. כזכור המלחמה הסתיימה ביום האחרון של פברואר 1991, הגענו לכאן באפריל והיינו אחד הגופים היחידים אז.
 
"עוד קשר נוצר באמצעות הזמרייה. הגעתי ללמד כאן ניצוח מקהלות בכיתות אמן בינלאומיות  במסגרת הזמרייה ובמרכז למוזיקה ירושלים וכאן יצא לי להכיר את דור המנצחים הצעירים בישראל. הכרתי את גילה בריל, את יובל בן עוזר ורבים אחרים, בהם עדה ידלין  שניהלה את מקהלת האיחוד ואת התזמורת הקאמרית הקיבוצית והוזמנתי לעבוד עם הרכבים ישראלים".

פרידר ברניוס, גרמניה (תמונת יחסי ציבור)

תובענות חסרת פשרות
 
על ההיכרות ביניהם אומר ל"הבמה" המנצח יובל בן עוזר מייסדו ומנהלו של "האנסמבל הקולי החדש" ומנצחן של מקהלות שונות בארץ: "פרידר ברניוס, הוא אחד המנצחים הנחשבים והמוערכים באירופה, בעיקר בתחום המוזיקה העתיקה והמוזיקה המקהלתית. יחד עם המקהלה הקאמרית  שטוטגרט הוא מזוהה עם ביצועים חיים והקלטות מהשורה הראשונה. הוא גם קולגה וחבר.
 
המפגש הראשון שלי איתו היה כמנצח צעיר, כשנסעתי לצפות בסוף שבוע של עבודה אינטנסיבית שלו עם מקהלתו בשטוטגרט. שלושה ימים ישבתי וראיתי אותו עובד שמונה שעות בכל יום עם המקהלה, עם בודדים או עם קבוצות, בקפדנות וביסודיות בלתי רגילות שהעידו על מחויבות למוזיקה ולביצועה הטוב ביותר האפשרי.
 
"עם השנים נפגשנו ועבדנו יחד, ב'זמרייה', בכיתות אמן, כשהגיע לנצח על האנסמבל הקולי הישראלי וכשביקר בישראל עם המקהלה שלו. התוכנית הראשונה בה ניצח ברניוס על האנסמבל הקולי הישראלי היתה לא פשוטה – המפגש בין המנטאליות הישראלית החופשית לבין התובענות חסרת הפשרות יצר קושי לא קטן אצל הזמרים שלנו. עברו שנים ובפעם השנייה שהגיע ברניוס לעבוד עם האנסמבל, היו שני הצדדים מוכנים ובוגרים יותר והתוצאה היתה טובה ומהנה, כולל תהליך העבודה. האולמות היו מלאים.
 
"למדתי להכיר ולהוקיר את המוזיקאי המצוין ולא פחות, את האדם והקולגה שמאחורי החזות של המנצח הקשוח והבלתי מתפשר. היו לנו שיחות אחד על אחד בהן פתחנו ודברנו על הרבה דברים כמו מהו האופן הנכון לעבוד עם מקהלה או האם עם כל מקהלה צריך לעבוד באותה הדרך"
 
הכל נשמע באמת כמו רומן מתמשך..
 
"אבל גם ברומנים יש רגעים כאלה ואחרים. אני למשל זוכר ביקורות איומה אחת שהתפרסמה כאן. כתב אותה המלחין והמבקר בנימין ברעם, שבינתיים הלך לעולמו לפני שלוש שנים. מה שהחל אז כביקורת גרועה שאני, כפי שאתה רואה, לא שוכח, הסתיים בקשרים טובים כאשר המקהלה שרה את אחת מיצירותיו. גם זה קורה".
 
דיברנו מוזיקה ודיברנו פוליטיקה של פעם איך נראית לך גרמניה שמתמודדת היום עם מאות אלפי פליטים חדשים?
 
"אני אופטימי, נראה לי שבסופו של דבר תהיה הטמעה הדדית. יש לי תקווה".
 
 

קונצרט הפתיחה של העונה החדשה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, רקוויאם גרמני (הסדרה הסימפונית), יתקיים במוצאי שבת, 5 בספטמבר ב-21:00 וביום שלישי, 8 בספטמבר ב-20:30 בהיכל התרבות ראשון לציון, מחיר כרטיס:  229-149 ₪,  ביום ראשון, 6 בספטמבר ב-20:00, באודיטוריום סמולרש בתל אביב, מחיר כרטיס: 237-90 ₪, , ביום שני, 7 בספטמבר ב-21:00 בהיכל התרבות בית העם ברחובות, מחיר כרטיס: 209-139 ₪. מחירי הכרטיסים נקבעים לפי המושבים באולם, הנחות לגמלאים. טל' להזמנות כרטיסים: 03-9484840 או דרך אתר התזמורת.