בחול המועד סוכות (28 בספטמבר – 1 באוקטובר) חוגג פסטיבל עכו את שנתו ה-36, עם מגוון עצום של הצגות בכורה, תיאטרון רחוב, מיצגים, מופעי מחול ומוזיקה, יריד אמנויות, פאנלים חברתיים-תרבותיים, וכמובן, תשע הצגות תחרות, ביניהן "בית מטבחיים חמש",  אופרת רוק פסיכדלית המבוססת על ספרו של הסופר האמריקאי קורט וונגוט.
 
23 שנים לקח לוונגוט לכתוב את "בית מטבחיים חמש" ולהתמודד עם החוויות שעברו עליו עצמו כחייל אמריקאי צעיר ששהה בדרזדן המופצצת במלחמת העולם השנייה. 46 שנים אחרי שיצא הספר, הוא הופך גם למחזמר הראשון שעולה במסגרת עכו בכל שנות הפסטיבל.
 
"בית מטבחיים חמש" הוא מחזמר הביכורים של המוזיקאי נדב ויקנסקי, שנשא את הרעיון בקרבו במשך שנים. אורית גל יצרה מהספר את המחזה, וסיון הנדלסמן מופקדת על הבימוי והדרמטורגיה של הסיפור, שמצא את ביתו החדש באחד המקומות שהם, לצערנו, בין המדויקים בעולם לעיסוק במצבי פוסט-טראומה בעקבות מלחמה, וחוויה של הלומי קרב.

מדינה הלומת קרב
 
"אני חושבת שאנחנו מדינה בהלם קרב", אומרת הנדלסמן, "לא בהכרח ספציפית רק לגבי מי שלוחם או נלחם. דבר שלא מדברים עליו הרבה הוא גם האנשים שמסביב ללוחמים האלה. יש את הלומי הקרב, ויש את האנשים שחיים איתם ונמצאים בתוך החוויה הזו לא פחות מהם, ואני חושבת שכשמדינה היא הלומת קרב, הכל מושפע מזה. כל ההתנהגות, התרבות, היחס לאנשים רגישים".
 
את מכירה אישית את הקרבה לחוויה הזו?
 
"אני באופן אישי לא, אבל היוצרים של המחזה עצמו מכירים. אורית גל, שהתמודדה במסגרת העשייה שלה עם חוויות של פוסט טראומה, אמנם על רקע של תקיפה מינית (גל היא מתנדבת מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות אונס ותקיפה מינית – ט.ג.), ונדב ויקנסקי, שכתב את המוזיקה והגה את הרעיון, גם מהמקום שלו בשירות הצבאי שלו, וגם כאדם שמרגיש נורא נורא עדין ורגיש, ולא תמיד שייך למה שמצפים פה מבנאדם".





בית מטבחיים (צילום: יוהן שגב)





מנותק מהמזמן

בואי נתחיל מהסיפור ואז נבין איך הדבר הזה הופך דווקא למחזמר
 
"בילי פילגרים הוא בחור שבאופן די אקראי התגלגל להיות חייל במלחמת העולם השנייה, ונותק מן הזמן, אחרי שחווה הלם קרב בזמן שהותו בדרזדן המופצצת. זה אומר שמאותו רגע שבו הוא קפא שם, הוא לא מצליח להיות נוכח באף רגע מהחיים שלו, וכל סדר הזמנים התבלגן לו. הוא מתחתן עם מישהי שרגע אחד הוא לא מבין מה לו ולה ומה הוא עושה איתה, ברגע האחר הוא שוב במלחמה, וברגע שאחרי זה הוא בהרצאה שאותה הוא מעביר, והוא מאבד את הקשר הכרונולוגי עם הזמן.
 
"הוא כל הזמן מנסה לברוח מהרגע של ההפצצה בדרזדן, ויוצר לעצמו איזה כוכב שנקרא טרלפאמדור, שבו אף אחד לא באמת מת, ואין בו התחלה ואין בו סוף, וכל מיני מסרים קצת בודהיסטיים, ובמחזה הוא מנסה כל הזמן לברוח לשם מהטראומה שלו, עד שהוא לא יכול יותר לברוח והכל מציף אותו".
 
עד כמה התרחקתם מהספר לטובת הגרסה הבימתית?
 
"קודם כל התרחקנו בזה שאנחנו בעצם אומרים לקורט וונגוט שזה לא נכון שאין התחלה ואין סוף. יש סוף, והוא מצריך התמודדות עם הטראומה, וזה משהו מאוד רציני בשינוי המבט. זה לא בדיוק שינוי עלילה, זה יותר כמו הכוונה של העלילה אל רגע מאוד גדול, שלא קיים בספר. בספר אין איזה סוף נורא מרהיב, אלא סוף שנורא דומה להתחלה. גם אצלנו יש סוף שסוגר מעגל, אבל הגענו שם לאיזו שהיא תובנה אחרת.
 
"חוץ מזה היינו חייבים למיין המון דברים, כי לא הכל יכול להיכנס להצגה, ולבחור את הדברים החשובים שמדברים אלינו. יש לו בספר איזו שהיא פנטזיה שנקראת מונטנה, ואנחנו ממש פיתחנו את סיפור האהבה ביניהם.
 
"מבחינה בימתית, בחרתי שכל הדמויות שנמצאות בחיים שלו יהיו כל הזמן איתו על הבמה, אז כשהוא במלחמה, גם אמא שלו היא חייל במלחמה. כלומר היו המון בחירות בימתיות שמעצם קיומן עושות אינטרפרטציה, שקיבלנו עליה כמובן אישור".





סיוון הנדלסמן (תמונת יחסי ציבור)






חומר אנטי בימתי שהפך למחזמר

איך כל הדבר הזה הופך למחזמר, ועוד למחזמר הראשון שמעלה בכל שנותיו פסטיבל עכו?
 
"אני חושבת שיש תפיסה נורא נורא מסוימת על מה זה מחזמר, ובדרך כלל התפיסה היא שזה דבר שהוא אולי קצת מסחרי, מתקתק, שהחומר פחות חשוב והמוזיקה חשובה יותר, והיו הרבה מחזות זמר גדולים בעולם שבאמת הוכיחו את זה. 'סיפור הפרברים', למשל, זאת מוזיקה שבאמת נוגעת בגאונות, וחומרים תיאטרליים טיפה פחות. ומכיוון שעכו הוא פסטיבל לתיאטרון אחר, אני חושבת שזה היה נראה כאילו זה לא קשור לשם. ופה, ניסינו לקחת חומר שהוא הכי אנטי בימתי, ודווקא אותו להפוך למחזמר, ולאתגר קצת גם את הז'אנר הזה. זה מחזמר מאוד מאוד אחר".
 
במה?
 
"קודם כל המוזיקה, היא נורא מעניינת ואחרת. יש פה כל מיני סגנונות, משירים שמזכירים את קורט וייל ועד שירים שהם ראפ, והמון סגנונות שמדברים כמובן בשפה אחת שמספרת את הסיפור, אבל נדב הרשה לעצמו להתפרע עם זה.
 
"ברמה הבימתית, מבחינת הבימוי, יש פה עבודה של תיאטרון מחול, עבודה של מה זה אומר שבעה שחקנים שמנסים להעביר מוח של בנאדם. הקהל בא ונכנס לתוך המוח של בילי, הלום הקרב, והשירים והסצנות מתערבבים כמו במוח שלנו. זה לא שיש איזו סצנה ואז עוצרים לשיר וממשיכים לסיפור. מי ששר לבילי בבית החולים עובר תוך רגע לדיבור, ובכלל לא שמים לב לזה".
 
אם אני מחזירה אותך רגע לתחילת השיחה שלנו, על המקום שאנחנו חיות בו והוא כל כך מדויק לשאלות שמעלה הספר, עם אילו שאלות מצאת את עצמך את מתמודדת במהלך העבודה?
 
"ברמה המקצועית, כבמאית, ואני גם מוזיקאית וזמרת בעברי, קודם כל שאלתי את עצמי למה יש פה שירים. זו שאלה שהייתי צריכה לשאול את עצמי בעיקר במחזה הזה, ולהבין במה השירים שונים מהסצנות - וכל פעם היו תשובות אחרות לשאלה הזו.
 
"ברמת התוכן, הלם הקרב, אחת השאלות ששאלתי את עצמי זה מהי הדרך הנכונה – אם זו המילה – לחיות כאן, ואני באמת חושבת שאין ברירה אלא להתעמת עם הפצע שלך, אחרת אתה מרחף ומשייט ולא נוכח אף פעם, ואני חושבת שזה דבר שאפשר לראות אצל הרבה אנשים פה". 

***
 
מחזה: אורית גל ליכטנשטט. מוזיקה, תמלילים וניהול מוזיקלי: נדב ויקינסקי. בימוי ודרמטורגיה: סיון הנדלסמן עיצוב חלל ותלבושות: אלונה וינשטיין, רות מילר. כוריאוגרפיה: טל קון.עיצוב תאורה: שחר ורכזון. סאונדמן: תומר שלום. עוזרת במאית: נעמה יהל. הפקה: גיל סרי . שחקנים: רני אלון, דורון גוברמן, רוני דותן, תום חודורוב, יריב קוק, נעה קשפיצקי, שיר שנער . נגנים: פסנתר: נדב ויקינסקי, צ'לו: אסיף בינס, קלרנית: תומר עמיקם, כלי הקשה: דר לוי

"בית מטבחיים חמש" יעלה ב-28 בספטמבר 2015 ב-19:30, ב-29 בספטמבר ב-10:30, 14:55, 19:00, ב-30 בספטמבר ב-12:30, 17:00, 21:00 וב-1 באוקטובר ב-10:30, 14:45, 15:45 באולם אבירים א' בעכו העתיקה במסגרת פסטיבל עכו (28 בספטמבר - 1 באוקטובר). לרכישת כרטיסים בטלפון: 04-8384777, 04-8418411.