"הכתיבה של 'בילי שוורץ' לימדה אותי שני דברים: חטפתי כאפות בחיים שלי, אבל גיליתי שבגיל 38, שבו לא מעט אנשים כבר מסיימים את החלומות שלהם - אפשר להתחיל לחלום, ושאחרי שכל החיים מחנכים אותך בתעשייה שאתה צריך לכתוב להיטים ולקלוע לטעם הקהל, פתאום, הדבר הכי קיצוני שכתבתי בחיים שלי -  שמוזיקלית הוא ממש לא מאוד קל – הוא הדבר הכי מצליח מכל הדברים שעשיתי עד היום", אומר אוהד חיטמן על המחזמר שכתב והלחין, שזוכה להצלחה אדירה בתיאטרון הישראלי, שמחזות זמר נחשבים בו, לרוב, כיבוא מוצלח, ולא כענף יצירה מקומי.

"אני מדבר אתך על למעלה מ-100,000 איש שכבר רכשו כרטיסים להצגות, על קהל שמפוצץ את האולמות, על תגובות היסטריות, ברמה שיש לזה מעריצים שחוזרים פעם שישית ושביעית ומדקלמים בעל פה את השירים ואת הבדיחות, וזה מפתיע, כי המוזיקה שם לאו דווקא קלה, היא לא מתחנפת לקהל, לפעמים היא על גבול המוזיקה הקלאסית, ומגיעים סוגים של קהלים שמבחינת הקלישאה לא אמורים להתחבר למוזיקה הזאת".

"דיסני על אנשים לא מעניינים"

דניאל אפרת הוא במאי המחזמר שעלה במרץ השנה בהפקת תיאטרון חיפה, וטלי אורן הנפלאה, היא בילי שוורץ, מזכירה במשרד רואי חשבון, שחיה עם הוריה, והחיים, באופן כללי, לא סופרים אותה.

"אמא שלה אוכלת לה את הראש", מספר חיטמן, "ורוצה למצוא לה חתן, וסימונה, המזכירה הראשית במקום העבודה שלה, מאשימה את בילי בכך שהרסה לה את הרומן שיש לסימונה עם הבוס, וכשמגיע איזה כוכב אופרות סבון בשם יונתן גור לביא - שהוא הקלישאה של הגברים היפים המניאקים שלא סופרים אף אחד, וזה כל הגברים היפים שאני פגשתי בשנות העשרים שלי ולא ספרו אותי – ופה אני גם קצת צוחק על מה זה סלבס בשבילנו,  היא מזהה הזדמנות, וכשהיא עוזרת לו לכסתח בענייני מס, הוא צריך בתמורה לשבור לבילי את הלב, אבל כמו בקלישאה הוא מתאהב בה, ומכאן העלילה תופסת כל מיני תפניות, אבל בגדול, הקתרזיס של הסיפור הוא חשבון הנפש שאדם עושה עם עצמו ביחס למשפחה שלו.

"אמא של בילי, מלכה שוורץ (מיקי קם), היא המיטב של אמא שלי, אבא שלי וסבתא שלי ז"ל. מי שמכיר אותי ואת המשפחה שלי נקרע מצחוק, כי זה קופי פייסט של ציטוטים מהבית. ציטוט, למשל, של מלכה: 'זה לא יעזור לך בילי, אפילו הפסיכולוגית שלי אמרה לי שהיא לא נתקלה במישהי שעושה על עצמה עבודה כל כך טובה כמוני, ועם מודעות עצמית כל כך גבוהה.'

"המיוחד בבילי שוורץ הוא שזה כאילו דיסני על אנשים לא מעניינים. כשהיא בורחת לפנטזיות היא הכי דיסני, הכי חולמת, אבל היא פשוט לא עושה עם זה שום דבר, ואני חושב שברגע שהיא מפסיקה להאשים ולוקחת אחריות על המעשים שלה ועל החיים שלה, רק שם היא מתחילה לחיות".

הזמן של בילי שוורץ הגיע - הביקורת של צבי גורן

בילי שוורץ, צילום: ליאור נורדמן

"פעם ראשונה שזכיתי במקום ראשון"

אצל חיטמן נולדה בילי כתרגיל באקדמיה, את גיל ההתבגרות עשתה ב"חג המחזמר בבת ים" שיזם אורי פסטר, ואת ההבשלה הסופית שלה עשתה בתיאטרון חיפה, שם חברה לחיטמן גם שירילי דשא כשותפה לכתיבה.
"ברמה הפרקטית יש בזה משהו מאוד מרגש, על גבול הרומנטיקה", מספר חיטמן. "תמיד אהבתי מחזות זמר, ולשמחתי, במסגרת לימודי התואר השני באקדמיה ב-2009, הייתי צריך לכתוב תרגיל ולאפיין דמות דרמטית על ידי המוזיקה, ולמדנו לעשות את זה.

"כתבתי תרגיל שקראו לו 'בילי בובליל', כי רציתי משהו שיאפשר לי לשחק עם המילים. כשאמא שלה חופרת לה זה היה 'בלה בלה בלה בילי', כשבחור מחזר אחריה זה 'בואי בילי בילי בואי', ואם היא מתבלבלת זה 'בלי פניקה בילי, בלי בלי פניקה'. מזה זה התחיל.

"במקביל, את טלי אורן אני מכיר מגיל 18, עבדנו גם יחד ב'דומינו גרוס', וכל הזמן אמרתי לה, 'עוד יגיע היום שאני אכתוב לך מחזה', כי יש משהו בווירטואוזיות שלה ובקומיות שלה שמעורר בי השראה. אז הבאתי אותה לשיר את התרגיל באקדמיה, והמורה, פרופסור ארי בן שבתאי, נורא התלהב, והתלמידים התלהבו, ואני אמרתי, טוב, זה כולה אקדמיה.

"ורצה הגורל, ובאותה תקופה לא עבדתי, ולא קיבלתי את ההצעות שאני באמת רוצה, וישבתי בבית. ורגע לפני ששקעתי, בן הזוג שלי אמר לי, 'אוהד, אם החלומות לא באים אליך, תיצור אותם'. אז פשוט ישבתי בבית וכתבתי, בלי לדעת מה אני כותב, והתחלתי להיפגש עם כל מיני אנשי תיאטרון ולהשמיע להם, ולהפתעתי, כולם נורא התלהבו, ודווקא הבמאי הצעיר דניאל אפרת מאוד מאוד ריגש אותי באיך שהוא תפס את המחזמר. הוא אמר, 'זה סיפור קטן על אישה לא מעניינת, ולכן הסיפור הזה צריך להיות נורא תזזיתי, ונורא קומיקסי וצריך נורא לתקשר עם השפה המודרנית של הז'אנר הזה, שהיא שפה שמודעת לעצמה, וצוחקת על עצמה, ובזה לעצמה, וזה מאוד הדליק אותי. התחלנו לעבוד ביחד, ואז הגיעה ההצעה של חג המחזמר".

ב"חג המחזמר בת ים" זכתה 'בילי' במקום הראשון ובאפשרות לעבור עוד שלב הכרחי בהבשלה. "הדבר המדהים בחג המחזמר הוא שלא מדובר במחזות זמר שעולים, אלא בשלב שבארץ בדרך כלל מוותרים עליו, והוא ה-WORKSHOP. סדנת עבודה. בחו"ל עושים מלא וורקשופים בכל מיני ערים, לא מיד מתחילים בברודווי, אלא בודקים קודם את הדברים, אבל הסיבה ש'בילי שוורץ' קרתה היא, לדעתי, שלראשונה בארץ היה השלב הזה, ואני חייב להגיד שמאוד הופתעתי שזכינו שם במקום הראשון, כי תתפלאי, אבל זו פעם ראשונה בחיים שלי שזכיתי במשהו במקום ראשון, ועוד כמחזאי. זה היה לי מאוד מפתיע".

הפורמט המחזמרי לוקח את האיכויות של חיטמן כאדם וכמוזיקאי, ומאגד אותן למקום שבו מקבלים כל הכישרונות שלו את הזרקור הכי חזק. המקום המאוד מדויק הזה, גם של חיטמן וגם של היצירה והיוצרים שכוללת 'בילי', הפך אותה מהר מאוד מדרפט ראשוני להפקה בימתית של תיאטרון חיפה, שלוח ההצגות שלה מפוצץ בשנה וחצי הקרובות, עם למעלה מעשרים הופעות בחודש.

"לשמחתי המאוד מאוד רבה היו כמה תיאטראות שפנו, אבל ההצעה של תיאטרון חיפה הכי קסמה לי", אומר חיטמן, "מהסיבה שעל אף היותי טירון בכל העולם של התיאטרון, הם נתנו לי יד חופשית לבחירת הקאסט, היוצרים, העיצוב האמנותי.

"התזמורת בהצגה, לצורך העניין, זה לא סתם תזמורת שמנגנת, אלא תזמורת הומוגנית שנקראת 'תזמורת המהפכה', שמאוד שימח אותי שהם משתתפים כי להם יש אג'נדה שבמאה ה-21 צריך לנגן מוזיקה של מלחינים חיים, הבדיחה הקבועה שלהם היא 'המנוח נמצא אתנו', והאג'נדה השנייה שלהם זה שמוזיקה צריכה להיות חלק ממולטי מדיה, וגם בהופעות שלהם, לצד המוזיקה יש וידאו ארט ורכיבים שנוספים למוזיקה. ב'בילי' הם גם משתתפים פעילים בהצגה.

"תיאטרון חיפה גם נתן יד חופשית לכל היוצרים, שאני רוצה לציין במיוחד את דניאל אפרת, הבמאי הגאון בעיצוב של איך שהוא עשה את הדברים, עומר זימרי, הכוריאוגרף הטוטאלי, וכמובן את טל בלכרוביץ', המנהל המוזיקלי של ההצגה, שהוא גם המנהל והמפיק המוזיקלי של  האלבום ש'בילי שוורץ' עכשיו מקליטים.

"את טל אני מכיר מגיל 15, מתקופת תלמה ילין. כשכולם היו יוצאים למועדונים אנחנו היינו יושבים ביחד והוא היה מראה לי מחזות זמר של זונדהיים, והוא בעצם לימד אותי את השפה המוזיקלית שלימים אני יודע שהיא ההשראה הגדולה שלי. מעבר לזה, אני לא מתבייש להגיד שטל מבין לפעמים את המוזיקה שלי יותר טוב ממני.

"הדבר הכי נפלא שקרה לי בסיבוב השני של 'בילי' זה שתיאטרון חיפה הצמיד לי את המחזאית שירילי דשא והיא פשוט כתבה איתי את הסיפור מחדש, כך שמבחינתי, המחזה הוא של שנינו, לא רק שלי. הרעיון הוא שלי, ורוב השירים נשארו מהגרסה המקורית, אבל מהפקה של שעה וחצי בוורקשופ זה עובד לשעתיים, ולאורך השש שנים האחרונות נזרקו לפח שלוש שעות של מוזיקה ורק בשנה האחרונה היו למעלה ממאה שכתובים מחדש של הסיפור".

בילי שוורץ (צילום: דניאל קמינסקי)

מאמן לא דחוף לאמן שדוחף

מתי הפכה בילי מבובליל לשוורץ בכל השלבים האלה שעברתם?

"די מיד אחרי התרגיל המקורי. אני לא מתבייש להגיד ששוורץ זה יותר שם של היהודייה הבינלאומית מאשר בובליל, ואני לא מתבייש להגיד שאחד היעדים המאוד מדידים על הפרק הוא פרס ה'טוני'.  בהתחלה, חוץ מתיאטרון חיפה, אף אחד לא באמת האמין ש'בילי' יכול להיות משהו מסחרי. חיפה השקיעו מיליונים של שקלים, זו הפקה מרכזית שלהם בתיאטרון, וזה מטורף. ואני לא אשכח, הגיע אלי איזה ערס כבד באחת ההצגות, תקע בי מבט, ואמר לי, 'חיטמן, שיחקת אותה. פעם ראשונה בחיים שלי לא נרדמתי בתיאטרון'.

"או שאני רואה נערות, הכי בגיל של מיילי סיירוס וג'סטין ביבר, שמגיעות כל הזמן ומצטלמות עם הקאסט ושרות את השירים, ואני מקבל סרטונים של טיול שנתי של נערות שיושבות בספסל האחורי של האוטובוס ושרות בעל פה את השיר של סימונה, ואין עדיין דיסק!  או אנשים שאני כבר מזהה את הפרצופים שלהם שצוחקים מהבדיחות שנייה לפני שאומרים אותן על הבמה!

"אז אחרי מה שלמדתי בעקבות 'בילי', אני אומר, 'אוקי, אם לא כולם יאהבו את מה שאני עושה, מה שנשאר זה שאני אוהב את מה שאני עושה, ומכאן שגם העתידות הקרובות שלי כמוזיקאי השתנו לחלוטין. למשל, אני עומד להופיע בפסטיבל הפסנתר ב-21 באוקטובר במוזיאון תל אביב, בפורמט שלא מתחנף לקהל, של פסנתר וצ'לו, עם הצ'לן יועד ניר. זה פתאום לקחת את השירים שלי וכן להפוך אותן ליצירות קלאסיות, ולא להתבייש בזה. או שיר חדש שאני הולך להוציא עוד מעט, ואני רק יכול להגיד עליו שאני אוהב אותו, אני מתרגש ממנו, אני מאמין בו."

וזה לא היה ככה גם עם הדברים הקודמים שעשית?

"אני אענה לך דרך משהו מכונן שקרה לי בחיים שלי, ותביני בין השורות. לאורך כל השנים האחרונות, כל מיני תחנות רדיו מסוימות אמרו שלא משנה מה אוהד חיטמן יוציא, לא נשדר אותו, הי הוא 'אמן לא דחוף'. זאת אומרת שבכל רגע נתון יש אמן שיותר דחוף וחשוב להשמיע. בהתחלה זה נורא מפיל אותך. זה היה בתקופה של לפני ארבע שנים, כשהכל היה תקוע בחיים שלי,ואז אמרתי, אוקיי, אם אני אמן לא דחוף, אז אני אמן שדוחף.

"מאז שאמרו לי שאני אמן לא דחוף, סיימתי תואר שני באקדמיה, כתבתי מחזמר שמצליח בכל הארץ, אני כבר מפתח את המחזמר הבא שעתיד לעלות בחיפה ב-2018, אני מקליט את האלבום של 'בילי', מתחילים לעבוד על התרגום של 'בילי' לאנגלית ויש כבר התעניינות בכל מיני מוקדים, אז זה עדיין לא אנגליה וארצות הברית אבל נגיע גם לשם, ואני מאמין שהיא תהפוך להיות סרט קולנוע או אולי מיני סידרה בטלוויזיה.."

אבל תחזור רגע למקום של להבין שאתה צריך לעשות את מה שאתה אוהב ומאמין בו. איפה זה שונה מבעבר?

"מאז ומתמיד כתבתי ושרתי רק שירים שאני אוהב, אבל אני כן יכול להגיד שפעם היה שיקול של לנסות לחשוב מעבר לשיר שאתה כותב, של האם שווה לי להקליט אותו, להוציא אותו, של להקשיב ליחצנים. הבסיס שההצגה יוצאת ממנו הוא שכל אחד צריך איזו בילי אחת בשביל להרגיש טוב עם עצמו, וזה נורא נכון. כולנו עסוקים בהשוואות, וכל אחד צריך מישהו אחר כדי להרגיש טוב עם עצמו, וזה גם חשבון הנפש שלי עם עצמי, כולל בהיותי אמן ומוזיקאי".

 
בילי שוורץ (צילום: דניאל קמינסקי)

"מה שקרה בנפאל היה כמו סרט אסונות, רק בלי מוזיקה"

איכשהו כל ההתפרצות הרגשית והיצירתית הזו מתחברת לי גם עם הזוגיות שלך, ועם העובדה שהפכתם השנה להורים, בסיפור שזכה לתהודה תקשורתית גדולה, כשגם אתה ובן זוגך נתקעתם ברעידת האדמה בנפאל, שבה נולדו בלידה פונדקאית התאומים שלכם

"אני חושב שחד משמעית כן, זה מתחבר, והסינגל שאני מוציא עוסק לחלוטין בדבר הזה, כי לפעמים אתה לא מבין למה דברים קורים כמו שהם קורים. למשל המחזמר, שלקח לו יותר מדי זמן להבשיל, או אני, שלא הייתי במרכז הבמה כמו שייחלתי לעצמי, או הלידה של התאומים, שבדרך אליה חווינו המון כישלונות. ושתביני, בגלל הכישלונות שהיו לנו בדרך, הדברים הסתדרו מבחינת לוחות זמנים בצורה קוסמית. במרץ עלה המחזמר, שהיה לידה ראשונה, וחודש אחרי זה נסעתי ללידה נוספת, בנפאל, של שתי יצירות הפאר, ברי ואוה.

"ואני חייב לומר שהיה לי פחד מאוד גדול איך זה ישתלב בחיים שלי כאמן, דווקא בתקופה שאני כל כך פורח, ותשמעי, אני אמנם עובד פיזית פחות שעות, כי אני רוצה להיות עם הילדים, אבל אני כל כך חיוני ואני כל כך ויטאלי וזורם ויוצר, ואני מפוצץ ביצירה, ובמקביל אני הורה, וזה רק בגלל שאני מרגיש מלא. כשאני עובד מהבית, כמו עכשיו שאנחנו מדברים ועוד מעט פגישה שתהיה לי פה, אני יוצא אליהם, משחק איתם, כשאני עושה חזרות הם לידי".





אוהד חיטמן (צילום: ליאור נורדמן)

ומה נשאר מאותם ימים טראומטיים בנפאל?

"מה שקרה בנפאל היה כמו סרט אסונות, רק בלי מוזיקה ברקע ולא ערוך. אתה כל הזמן שואל מה יכול להיות יותר גרוע, והיותר גרוע קורה. מה שנשאר מזה זה שאין לי זמן לבזבז בחיים שלי יותר, לא על דברים שאני לא אוהב ולא על אנשים שאני לא מתחבר אליהם. אני מקיף את הילדים באהבה ובחום, והפכתי להיות פחות נחמד וסובלני כלפי אלה שלא סובלניים כלפיי.

"למה אני צריך לנסוע חצי עולם כדי לממש את הזכויות שלי להיות הורה? למה המדינה לא יכולה לעזור להביא את הדברים לארץ, עד שקורה אסון ופתאום רואים שאפשר לעזור ולהביא את הילדים לארץ. למה אני ורן, בן הזוג שלי, אנשים שומרי חוק, מתנדבים – אני בשבוע הבא אהיה הפנים של 'הקש בדלת 2015' – למה אני נותן לחברה באהבה כל כך, ויש אנשים – ואני לא אומר 'דתיים', כי הוזמנו, למשל, לבית הכנסת הגדול בתל אביב לעשות ברכת הגומל, והיו שם מתפללים שדמעו ואמרו לנו 'התפללנו בשבילכם', ואז זה שמברך, מברך את 'ברי בן אוהד ורן', ואת 'אוה בת אוהד ורן',  והשמיים לא נופלים, והיהדות מתגלה כדת יפה וסוציאלית וחברתית ואוהבת, אבל פתאום יש כל מיני בעלי אינטרסים פוליטיים שלא נותנים את הזכויות, אז אם את שואלת במה השתניתי: אני לא מוכן להוריד יותר את הראש.

"יש לי ילדים מדהימים, מגיע להם הכי טוב, הם מחויכים ומאושרים ונקיים ובריאים, והם יגדלו לא לשנאת האחר, אלא מתוך סובלנות לקבל את האחר, ואני באמת לא מבין מה האינטרס של בנאדם אחר להיכנס לשיקולים שלי ולבחירות שלי. אני לא נכנס לשיקולים של האחר. אני לא אלך בכוונה יד ביד בשכונת 'מאה שערים' עם בן זוגי, ואחרים לא יקבעו לי אם אני יכול להיות הורה או לא, כי אני הורה מצוין". 

ההצגות הקרובות של "בילי שוורץ": 14, 15, 17 באוקטובר 2015 בהיכל התרבות אור עקיבא, 19, 20 באוקטובר בהיכל אמנויות הבמה הרצליה, 24 באוקטובר -  2 בנובמבר בתיאטרון ירושלים, 29, 30, 31 בדצמבר במרכז דוהל בתל אביב. 

"נוקטורנו" - אוהד חיטמן מארח את יועד ניר , 21 באוקטובר 2015 22:00 גלריה בלומנטל מוזיאון תל אביב לאמנות. במסגרת פסטיבל הפסנתר 2015
  
רכישת כרטיסים