בימים נפיצים אלה בירושלים, מקבל החיבור בין הלן סבילא ולירון מיוחס - שתי מוזיקאיות משני קצוות העיר, מזרחה ומערבה, שיעלו מופע אינסטרומנטלי משותף בפסטיבל העוד הקרוב – משמעות נוספת.

פסטיבל העוד הבינלאומי ירושלים, מיסודו של בית הקונפדרציה ובניהולו האמנותי של אפי בניה , החוגג את שנתו ה-16 השנה, יארח ב-16 בנובמבר 2015 את המופע  של השתיים "שירת העוד".

נדמה שיותר מכל, מייצג העוד את אותם חיבורים החיוניים כל כך בימים אלה בין שתי התרבויות, המערבית והמזרחית, שבאים  לידי ביטוי במפגש שבין סבילא, נגנית עוד וזמרת ממזרח ירושלים, למיוחס, נגנית כלי הקשה, ילידת מערב ירושלים. 

דגש אינסטרומנטלי ועל שירים של נשים חזקות מהעולם הערבי

"האמת שבחזרה האחרונה התחלנו לדבר קצת על פוליטיקה", מספרת מיוחס, "העלינו דברים ופחדים, ומהר מאוד הבנו שאנחנו צריכות להפסיק לדבר על זה ולהתחיל לנגן. למרות ששתינו מחזיקות באותן דעות פוליטיות, אבל המוזיקה היא הכוח שמניע ומחבר בינינו".

"לי קשה לדבר על זה", אומרת סבילא. "המצב לא כל כך טוב, ומבחינה פוליטית אני לא מתערבת. מוזיקה בשבילי זה שלום, כי אין שפה כמו מוזיקה. זוהי השפה הכי צודקת. אין שקר במוזיקה".

סבירא מנגנת בעוד ושרה, מיוחס על כלי ההקשה שולחת ידיה בכלים כמו קחון, פאנטאם, דרבוקה, תופי מסגרת וקונגס, ושרה גם היא, במופע שמביא אל הבמה מוזיקה ערבית מסורתית לצד לחנים מקוריים, ורובו אינסטרומנטלי.
"בהופעה יש עיבודים חדשים לקטעים של עבד אל ואהב, פיירוז, פריד אל אטרש, לילה מוראד, ולחנים מקוריים של הלן ושלי", מספרת מיוחס, "והמון המון דגש על אינסטרומנטלי. אנחנו גם נשיר, אבל הדגש הוא בעיקר אינסטרומנטלי. אנחנו מבצעות שירים של נשים חזקות מהעולם הערבי, וגם לקחנו כמה קטעים מסורתיים, כמו קטע מסורתי מטורקיה שהלן הביאה והתחבר בדיוק עם הסולם והכלי שלי, הפאנטאם, ועם קטע מקורי שאני הלחנתי, אז עשינו מיקס של קטע שמצד אחד הוא טורקי מסורתי על העוד, ושילבנו אותו עם כלי חדש ולחן חדש, לא מסורתי.

"מה שעוד חזק בהופעה שלנו זה השילוב של הכלים. הלן מביאה הרבה קטעים מסורתיים מהמוזיקה הלבנונית, המצרית, הטורקית, ואנחנו משלבים אותם עם כלים שמעולם לא בוצעו בהם עיבודים לשירים האלה. עם כלים יותר מסורתיים כמו הקחון, או תופי המסגרת, אנחנו הולכות לכיוון של ג'אז וסווינג. אנחנו באות מאוד פתוח לרעיונות האלה, וזה כיף".



הלן סבילא ולירון מיוחס (צילום: יח"צ)

"כל החיים שלי נדלקו על העוד"

חברה משותפת חיברה בין סבילא למיוחס בשנת 2012, ומאז מופיעות השתיים ומציעות, בעצם עשייתן המוזיקלית, ייצוג לחיבור בין העמים, בין המזרח למערב, בין כלים שונים ומגוונים וגם לנושאים כמו מעמד האישה. סבילא עצמה היא דוגמה לדמות מעניינת על רקע המקום ממנו היא באה, שמקבל אולי פחות בקלות דמות של מוזיקאית עצמאית כמותה, ועוד כזו שאוחזת בעוד, ולא כזו ששרה לליווי של נגנים גברים.

"זה נכון", אומרת סבילא. "אצלנו קשה מאוד להיות מוזיקאית. עדיף שתהיי רופאה, או משהו אחר, אבל מוזיקאית, ועוד נגנית עוד..."

אז היית צריכה להילחם על מה שאת רוצה להיות?

"לא. ההורים שלי אוהבים מוזיקה, גדלתי בסביבה מוזיקלית, דוד שלי מוזיקאי, כל האחים שלי מוזיקאים, גם הייתי בבית ספר גרמני שמעריכים בו מוזיקה, אז זה היה העולם שלי. לפני העוד ניגנתי באורגן, פסנתר, גיטרה, כל מיני כלים, אבל אהבתי את העוד ששמעתי במוזיקה שאבא שלי שמע, של פריד אל אטרש, עבד על ואהב. אהבתי את העולם הזה. את העוד ראיתי כשהייתי בת 14, וכל החיים שלי נדלקו על העוד".

גם לירון מצאה את דרכה לכלי ההקשה דרך העולם המוזיקלי הערבי, וגם לירושלמיות שלה יש, אולי, קשר לכך.
"תמיד הייתה לי את המשיכה הזאת והרצון להתעמק במוזיקה ערבית, ואני מאמינה שיש קשר לכך שגדלתי בירושלים", היא אומרת. "לכלי ההקשה נכנסתי יותר בסיני. היינו נוסעים לשם פעמיים בשנה, המשפחה, מאז שהייתי קטנה, ותמיד הייתה לי משיכה למוזיקה ששמעתי שם, במיוחד כשעברנו את הגבול ונכנסנו למוניות עם הרדיו ועם כל המוזיקה שהם השמיעו, ושם התחלתי להצטרף לבדואים, לנגן על דרבוקה, והרגשתי בבית, מה שנקרא. משם נכנסתי לעולם של התיפוף, של המוזיקה המזרחית, ואחר כך מוזיקה אפריקאית, ומשם זה עבר הרבה גלגולים, דרך מוזיקה לטינית וסווינג וג'ז, עד שהתחלתי ליצור גם חומרים משלי".

אין גבולות במוזיקה

המפגש בין שתיכן מביא לידי ביטוי יותר את החיבור לעולם המוזיקה הערבית. למה בעצם לא להביא למפגש הזה גם חיבור עם מוזיקה מסורתית מהצד היהודי?

"זו שאלה מעניינת", אומרת סבילא. "אצלנו שומעים רק מוזיקה מזרחית, בכל המקומות, זה משהו אישי. מי שרוצה לשמוע אייל גולן שומע, אבל זה לא בציוויליזציה שלנו. אני מתחברת לכל סוגי המוזיקה שיש, לא חשוב לי מה. כל מה שמעניין אני אוהבת. אין גבולות במוזיקה. אם יש גבולות זה סימן שהמוזיקה לא הצליחה להגיע לכל העולם. עשינו פעם גם קטעים מסורתיים יהודיים, זה תלוי בהופעה ובקונטקסט."

"החיבור הוא בעצם דרכי", מרחיבה מיוחס. "אנחנו לא מבצעות קטעים מסורתיים יהודיים כי זאת גם הדינמיקה שנוצרה בינינו. אני מאוד אוהבת מוזיקה ערבית, וזה שניתנה לי הזדמנות לעבוד עם הלן, שהיא מאוד מנוסה ומלמדת ויש לה המון ידע בזה, אני מאוד מתחברת אליה, וזה מה שהחלטנו. אני יותר במקום של להישאב לתוך המוזיקה הזאת. יצא לנו כמה פעמים לעשות קאברים כאלה לכל מיני קטעים יהודים, אבל זה פחות בא מהנשמה. זה פחות הקטע".

התחלנו את השיחה עם שאלה על התקופה הטעונה של הימים האחרונים. האם היא הופכת גם את העבודה ביניכן לטעונה יותר?

"בכלל לא. הדבר היחידי שטעון זו הרגשה שהיא לא נעימה. הלן סיפרה לי על החוויות שהיא עוברת בירושלים, או בבית לחם, כשהיא הולכת לבקר משפחה, או צריכה לנסוע את הדרך הביתה במזרח ירושלים, והיא מרגישה, בואי נגיד, מאוימת. פשוט לא נעים להסתובב. והדבר היחידי שהיה קצת לא נעים זה שאני עברתי לתל אביב, והרגשתי שהיא מספרת לי על משהו שהוא פתאום רחוק לי, כשפעם הייתי יותר נוכחת במקום הזה, וזו פשוט הייתה מין תחושת סולידריות כזאת, ודאגה, כמובן".

"בשבילי זה חלום שהתגשם", מחזירה סבילא את השיחה לנושא המוזיקלי, "אחרי המון זמן. אני מנגנת כבר שנים על העוד, ורציתי להיות על הבמה של פסטיבל העוד, ועכשיו זה קורה, וזה יום גדול בשבילי. זה טוב להיות על הבמה, ובואי נגיד שהעוד ידבר על הכל. המוזיקה תעשה את הכל. היא תדבר על עצמה. יש כוח במוזיקה".
 
 
 
המופע "שירת העוד" יעלה ביום שני,  16 בנובמבר 2015 ב-20:00, בבית הקונפדרציה בירושלים במסגרת פסטיבל העוד 2015 (21-12 בנובמבר 2015). לרכישת כרטיסים בטלפון: בימות: 6226*, 02-6245206 - שלוחה 4 מחיר: 180-80 ₪. רכישת כרטיסים דרך האינטרנט, אתר בית הקונפדרציה