הפסנתרנית אורית וולף תיפתח השבוע את העונה השישית של "בחותם אישי", סדרות הקונצרטים שלה במוזיאון תל אביב לאמנות. 
 
וולף, ילידת רמת גן, תלמידתה של חנה שלגי, "שיעורים נמשכו שעות ובמקום בולט בשיטת ההוראה של אז היה תהליך של הצנעת הנוכחות האישית שלי כאמן ולתת לכלי לדבר." בהמשך למדה אצל אריה ורדי באקדמיה למוזיקה בתל אביב. עוד למדה באוניברסיטת בוסטון,  באוניברסיטת בר אילן ובאקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. מסלול לימודיה נישא על מלגות לאורך הדרך, מלגות בזכות הצטיינות מופלגת.
 
מאז החלה להופיע ניתן היה לפגוש את אורית כפסנתרנית ברסיטלים, כשותפה בהרכבים קאמריים, כסולנית ומדי פעם גם כמלחינה. בסופו של דבר עיקר המוניטין שלה מזה יותר הוא במופעים ייחודיים שבהם היא מנגנת, מארחת לשיחה ולנגינה משותפת. לא מדובר כאן בהוראה לשמה. בחוויה הזאת התנסתה אורית עוד בקורס שלימדה באוניברסיטת תל אביב בתחילת העשור הקודם. אותו קורס שמשך קהל רב והעלה את שמה כהצלחה בטוחה בקופה נמשך כמה שנים עד שנפלה עליו חרב התקציב.
 
גדושה בניסיון של עמידה מול קהל - היא מעדיפה לדבר על חוויה ולא על הוראה - משכה  אורית וולף את ניסיונה גם לתחומי הידע האחרים שבהם היא שולטת. היא מרצה מבוקשת בתחום  של אלתור וחשיבה יוצרת, תחום שמשיק וחופף ונוגע בכמעט כל תת תחום בניהול, שיווק, ארגון ודומיו. לא ייפלא איפוא שעם לקוחותיה נמנות חברות על בישראל ובעולם המערבי. היא מופיעה באולמות שונים בחיפה, בהרצליה, בקיסריה (אולם ליד הבית) ובעיקר במוזיאון תל אביב.

קרוב ורחוק מהמיינסטרים

בדיעבד, משיחות קודמות שניהלנו בנסיבות שונות, ניתן לאפיין את אישיותה, ובעיקר את פעילותה של אורית וולף, כממוקדות מטרה. המטרה היא לקרב קהל – בגילים שונים – אל המוזיקה ואם אפשר אפילו "להאהיב" אותה עליו. מכיוון שהמטרה היא החשובה הדרכים להשגתה מגוונות. כך שלמרות שוולף  עצמה בוגרת אקדמיה מובהקת, תלמידה מצטיינת ונושא עוד תארים של הצטיינות במסלול, היא אינה נשארת "נאמנה" למסגרת האקדמית שעליה גדלה. "זו תרחיק ממני את הקהל".
 
עיון קל בתכנית לעונה הקרובה מגלה שהקונצרטים השונים נחלקים לכאלה הקרובים יותר או מחוברים יותר לזרם המרכזי (וולף משתמשת בביטוי 'מיינסטרים' ) ומופעים אחרים שחורגים מהמסגרת המסורתית, ה"נוקשה" יותר, של אולם הקונצרטים. 
 
לאורך עונת הקונצרטים הנוכחית מתוכננים קונצרטים מחוברים יותר ל"זרם המרכזי" של המוזיקה כזה הוא למשל הרסיטל עם הכנר אסי מתתיאס (ישראלי צעיר החי בניו יורק) והצ'לן הלל צרי. דוגמה אחרת להליכה בתלם היא הקונצרט שבו היא תארח ארבעה נגני כלי קשת, בהם הכנר סרגיי אוסטרובסקי שכבר שיתף איתה פעולה בעבר ועוד חברים בהם גם נגני הפילהרמונית הישראלית, להשמעת חמישיות פסנתר.
 
במקביל, מתקיימים גם קונצרטים שבהם מתארח או מתארחים  אמנים או מרצים שמוזיקה, אינה בהכרח עיסוקם המרכזי או עיסוקם בכלל. בעבודה עם אנשים שונים אני מאתגרת את עצמי בכל פעם מחדש. צעד שמכריח אותי שלא ללכת בזרם המרכזי. אם תרצה זה הולם גם את קו ההרצאות שלי בתחומי השיווק ובנושאים אחרים שאני עוסקת בהם.
 
"נראה לי שהיציאה מן הדפוס המקובל החלה מזמן. במבחן הקבלה שלי ל'אקדמיה המלכותית למוזיקה' שם למדתי לפני פחות מעשרים שנה. הבוחן, שלימים עמד בראש המוסד הנודע, ביקש ממני לשוב ולנגן את הקטע שזה אך ניגנתי  בצורות  שונות, בעמידה, בעיניים עצומות. בשינוי קצב וכו'.
 
"המסר העיקרי הוא שהתווים במוזיקה, או ליתר דיוק התווים שאנחנו רוצים לשמוע אינם התווים שכתובים בספר התווים אלא מה שאני האמן עושה מהם, אולי מה שנמצא בין התווים. שם מתגלית המוזיקה האישית, ולמעשה האמירה האישית שלי כאמן  - ואם נחזור לתחומים האחרים שבהם אני עוסקת כמומחה לשיווק. זו דרך שלי לצאת  מן ה'זרם המרכזי'".




אורית וולף (תמונת יחסי ציבור)





לרקוד ולס של שטראוס לעומת לרקוד ולס של שופן
 
אנחנו יודעים להגדיר מהו אותו זרם מרכזי?
 
"זו כבר שאלה פילוסופית. אני נדרשת אליה מדי פעם. האם משמעותו של הזרם המרכזי לנגן שוברט, מאהלר, בטהובן, האם קונצרט חייב להימשך שעה או תשעים דקות. או האם קונצרט צריך גם לחנך. גם סדרת 'חותם אישי' במוזיאון תל אביב מתקיימת בשתי צורות, או בשני דפוסים, סדרת הבוקר, שתמיד מלאה. הסדרה הזאת בנויה  על דפוס שכל מופע או קונצרט הוא חדש לחלוטין, לעולם איני חוזרת או ממחזרת חומרים ששימשו אותו במופעים קודמים.
 
"לעומת זאת סדרת הערב יש בה פחות מופעים (ארבעה בעונה), הם קצרים יותר,  75 דקות כל אחד ובהם אני מרשה לעצמי להשתמש בחומרים מתוך סדרת הבוקר וגם מתכניות קודמות. בשתי הסדרות מה שחשוב לי במיוחד הוא להעביר את המוזיקה  כחוויה ולא כתוכן אקדמי. כך המוזיקה וכך השיחה הנלווית למוזיקה.
 
"הוראה פרונטלית היא דבר שהתנסיתי בו באקדמיה בשעתי. גם שם עמדתי מול כיתות מלאות למרות שהתקבלתי עוד לפני שהיה לי תואר אקדמי הולם. עזבתי את האקדמיה על מנת להגיע למקום שבו המוזיקה או החוויה עושה את המלאכה. אני לא מנסה יותר ללמד במובן האקדמי של המילה. גם בשיחה  אני מאוד לא רוצה להישמע כ'ויקיפדיה' אני רוצה לדבר מתוך החיים, מתוך החוויה.
 
"נסתכל למשל על המופע הראשון עם הרקדנים יעל חמווי ואורון דהן. אורון ניגן במשך שנים פסנתר, עניין שכבר מאפשר דו שיח אחר. התכנית כוללת ולסים, לכאורה ולס הוא ריקוד זוגות במפעם של שלושה רבעים. אבל אם אתה מסוגל לרקוד ולס של שטראוס בקלות, נסה לרקוד ולס של שופן, זה עולם אחר לחלוטין. וולס בתוך יצירת בלט או ביצירת אופרה או ביצירה של ראוול נראה אחרת.

"לקראת המופע הזה עבדנו הרבה מאוד זמן והרקדנים למעשה יצרו כוריאוגרפיה עצמאית שבה יש נוכחות לסוגי הוולסים ובהמשך גם לטנגו שנרקד בתכנית".
 
רוח חיפושי הדרך תקבל עוד ביטויים לאורך השנה?
 
"בוודאי, זה הקו המוביל, קו החיפושים. התכנית הרביעית למשל שעוסקת בעיבוד ובאִלתור, כותרתה נשמעת אקדמית לחלוטין. אבל במפגש  ישתתפו עוד שני פסנתרנים וזמרת ננגן ונשיר וריאציות, עיבודים ואימפרוביזציות. החוויה תדבר את עצמה אל המאזינים.
 
"עוד במהלך הכנת התכנית השנתית גליתי שנתן דטנר, אורח התכנית השביעית, למד נגינה בכינור במשך שנים רבות. הדיבור איתו יהיה חדש לי ולקהל וכמוה גם ההגשה המשותפת. עם דטנר על הבמה אני כמובן  מרשה לעצמי לחרוג מן המוזיקה הקלאסית המובהקת גם לתחום מחזות הזמר, המזוהים כל כך איתו.
 
"הקונצרט האחרון רחוק מאותו  זרם מרכזי קלאסי. שיתוף כלי בישול, כלי נקישה עממיים מפינות שונות של העולם, תיפוף על אברי הגוף".




אורית וולף (תמונת יחסי ציבור)






הרצאות שיווק עם פסנתר
 
איך נראה לוח העבודה שלך, הרבה קונצרטים לאורך השנה?

"נתחיל מאיך נראה היום, יום רגיל כשאני בארץ. הרי קבענו כמה פעמים עד שהגענו לשיחה. היום שלי מתחיל בשעה חמש וחצי בבוקר".       
 
להליכה על חוף קיסריה?
 
"פחות רומנטי מזה, לענות על כל המיילים שהצטברו ומייד אחרי זה צריך להכין אוכל לילדים שיוצאים לבית הספר ולגן ואחרי זה מתחיל יום ארוך כשבאופן מסודר השעות שבין ארבע אחרי הצהריים לשמונה בערב מוקדשות לילדים, אז כל הדברים האחרים ננעלים. אם אין באותו ערב קונצרט או שאני מופיעה בחו"ל. היום מסתיים בדרך כלל מאוחר".
 
לצד ההופעות הבלעדיות שלך יש לך קריירה רגילה של פסנתרנית, כלומר רסיטלים, הופעות עם תזמורות?
 
"יש, לאחרונה למשל הופעתי בנגינת מוצרט עם תזמורת נתניה, הקאמרית הקיבוצית. אני מסתכלת על לוח העבודה שלי בצורה מכלילה. כשאני יוצאת מכאן להעביר כיתות אמן בלונדון, או במסגרות הוראת השיווק בכנסים בינלאומיים - כל נוכחות שלי שם היא הופעה".
 
כלומר מי שמזמין את אורית וולף, בכל מקום בעולם צריך לדאוג שיהיה לו פסנתר על הבמה?
 
"בהחלט. תמיד".
 
הזכרת ילדים, העניין המוזיקלי במשפחה קיים?
 
"למען האמת לא. תמיד הייתי יחידה. כילדה הגעתי לפסנתר בעקבות שיעורי נגינה של חברה שלי. גדלתי בבית אוהב מוזיקה. ההורים עסקו בפסיכולוגיה ובכימיה. גם אחרי שהתחלתי ללמוד מוזיקה הם לא דחפו אותי  לתרגל בכל יום או דחפו להצטיין במיוחד. נשארתי יחידה כי גם כעבור כמה שנים כשנולדו האחים שלי הם לא נמשכו למוזיקה".
 
ובבית שלך היום?
 
"הילדים לא בעסקי מוזיקה, הבן אוהב כדורגל. כשהוא בא אתי לקונצרט  הוא מברר מראש שזה לא יהיה לו ארוך מדי".
 
 
"בחותם אישי" – הסדרה של אורית וולף במוזיאון תל אביב לאמנות תיפתח ב-15 באוקטובר 2015 , 8 מפגשים בימי חמישי ב-11:00.  סדרת הערב תתקיים בימי שלישי ב-20:00, 4 מפגשים החל מה-3 בנובמבר . מחירי הסדרות: מנוי חדש: 440 ₪. גמלאים, מנויי המוזיאון: 400 ₪. כרטיס בודד: 130 שקל. טלפון לפרטים והזמנות במוזיאון תל אביב לאמנות: 03-607-7070 .