ביום רביעי, 4 בנובמבר 2015, נוחתת על במת "האופרה הישראלית" הפקה של "נישואי פיגרו" שמובאת בשלמותה  (זמרים, תזמורת, תפאורה ותלבושות) מבית האופרה של וילניוס, בירת ליטא. 
 
ההפקה החלה את דרכה בבית האופרה המלכותית (אופרה ריאל) במדריד ומשם נדדה כקו-פרודוקציה לליטא שבצפון. לקראת ההפקה החדשה שוחחנו טלפונית עם במאי ההפקה אמיליו סאחי.  סאחי עצמו הוא במאי אופרות מוכר, נצר למשפחה של זמרי אופרה - סבו ודודו היו זמרים מוכרים בספרד. הוא שימש כמנהל האופרה המלכותית במדריד ומזה שנים מנהל את בית האופרה של בילבאו בצפון ספרד (הוא פורש מהתפקיד בסוף השנה כפי שהוא אומר בראיון).
 
הוא ביים בבתי אופרה רבים וחשובים בעולם וגם בבתי אופרה מיוחדים בברזיל ובמזרח הרחוק. רפרטואר היצירות שלו נרחב של יצירות מתקופות שונות. ב"אופרה הישראלית" הועלו עד היום שלוש הפקות שלו: "בת הגדוד" של דוניצטי שהגיעה מבולוניה, "כרמן" של ביזה ו"לוצ'יה די למרמור" גם היא של דוניצטי שהובאה מאוביידו, בספרד. השבוע כאמור עולה ההפקה שלו ל"נישואי פיגרו".  
 
"נישואי פיגרו" היא הראשונה מבין שלוש האופרות שחיבר מוצרט לליברית של לורנצו דה פונטה.  המחזה שעל פיו נכתבה הליברית הוא של פייר אוגוסטין דה בומארשה הצרפתי. המחזה הנושא אותו שם הוצג לראשונה ב"קומדי פראנסז" והוסר מן הבמה בהוראת השליט הצרפתי כי היו כלל אמירות שלא היו לרוחם של המעמדות השליטים.
 
דה פונטה ריכך את עצמת הטקסט ומוצרט עידן אותה באמצעות המוזיקה ויצר את היצירה שמבשרת את העידן החדש – העידן שאחרי המהפכה -  מבלי להזדקק לבוטות. הצגת "נישואי פיגרו" הועלתה בהפקת האופרה הישראלית לפני חודשיים בדיוק - בשיאו של גל החום-אבק-לחות – בעכו בבימוי איתי טיראן כשהמנצח הוא דניאל כהן, הפקה שזכתה, ובצדק רב, בהערכה של הקהל ובמחמאות של הביקורת המקצועית.


נישואי פיגארו (צילום: מתוך אתר האופרה הישראלית)

הנשים מובילות את העלילה
  
מה יש באופרה הזאת שגירה את דמיונך ומה עשית בהפקה המקורית שלך?
 
"קצת קשה לי השיחה ובכל זאת ננסה. תראה מבין שלוש האופרות שחיברו מוצרט ודה פונטה 'נישואי פיגרו' היא המושלמת ביותר.  בשתי האופרות הבאות 'דון ג'ובני' ו'כך עושות כולן' , עם כל יופיין, יש בהן קטעים שניתן היה לקצר. אבל 'נישואי פיגרו', שהיא יצירה ארוכה,  היא אופרה מושלמת ולכן גם לא קיצצתי אפילו אריה אחת. הקהל צריך לדעתי לקבל את הסיפור במלואו. הסיפור עוֹבֵד".
 
מה היו ההחלטות העיקריות בתפיסה שלך?
 
"ראשית כל, זו אופרה מובהקת שבה הנשים מובילות את העלילה. הגברים כולם, לרבות פיגרו ששמו כלול בשם האופרה, הם חלשים ולמעשה העתקים חיוורים של אופיין החזק, של חכמתן ושל ידע החיים של כל הנשים באופרה.  מוצרט מחזיר לגברים את הכוח לשלוט באופרה השלישית שלו עם  דה פונטה, 'כך עושות כולן', אבל גם שם למרות שהם מובילים את העלילה והנשים משרתות את המטרה, המסקנה הסופית אינה רוויה מחמאות למין הגברי. 
 
"אבל נחזור ל'נישואי פיגרו' היא נפתחת כידוע עם סוזנה, שמפגינה את חכמתה כבר בתמונה הראשונה. סוזנה  קוראת בקלילות את זדון לבו ואת כוונותיו הנלוזות של מעסיקה. היא יודעת לשמור על מעמדה הייחודי מול הבוסית שלה, הרוזנת. הרוזנת עצמה דמות שברירית בתחילה הופכת חברה של בנות מינה ויוזמת רעיונות. השיא בשיתופי הפעולה הוא בדואט כשהרוזנת וסוזנה המשרתת שרות למעשה את אותו שיר, אותן מלים ואותה מוזיקה. זה הרבה יותר משוויון בין מעמדות. יש כאן העצמה של כח נשי".

נישואי פיגארו (צילום: מתוך אתר האופרה הישראלית)
 
ומה על הדמויות הנשיות האחרות מרצ'לינה שחושבת בתחילת האופרה לכפות על פיגרו שיישא אותה לאישה בגין חוב כספי שלו אליה (עד שמתגלה שהיא אמו ואז פורצת ממנה אהבת האם) וברברינה ששרה רק אריה אחת?
 
"הן דמויות מושלמות. כח האהבה וגם כח הסקס מניע אותן. כולן רוצות להית מוקפות אהבה, כל אחת בדרכה. למשל כשמרצ'לינה, המבוגרת בדמויות, שרה את האריה שלה, מן נקמה קטנה שהיא מתכננת,  החלטתי שהיא תתבונן במיטת הכלולות של פיגרו וסוזנה, וגם תשב עליה כי היא כבר מפנטזת את עצמה במיטה עם פיגרו. בהמשך היא שרה אריה ושוב הכח הנשי יוצא מן הדמות הזאת.
 
"הרוזנת, היא אמנם  דמות בעלת סמכות אבל צעירה, למרות שלפעמים רואים בהפקות שהיא אישה מבוגרת.  היא נשואה לרוזן רק שלוש שנים. החיים הביאו אותה לחשיבה בוגרת אבל היא צעירה ומשתוקקת לאהבה כמו כל האחרות. והוא הדין בברברינה. לכאורה דמות משנית, הצעירה בין הנשים באופרה .אבל כל כולה נשיות וידע חיים. לכל הנשים יש תשוקת חיים, שבסופו של דבר מביאה את הגברים להיכנע להן, לבקש ולקבל את מחילתן של הנשים וזה נגמר במחילה הגדולה בסוף האופרה. האסטרטגיות של הנשים מנצחות את כל ניסיונותיהם הפתטיים של בני המין השני, החזק לכאורה".
 
אתה מכליל את הגברים במקום אחד שמן הסתם הגיע להם בזמנו של מוצרט ומגיע להם גם היום, אבל בתוך כל אלה קיימת גם דמותו של כרובינו. הצעיר המפרפר בין אישה לרעותה. מה מקומו מבחינתך?
 
"כרובינו מאוהב בכולן, ומשלים את חזון האהבה הנשי. הוא אמנם עומד בדרכן ומדי פעם מסבך אותן בעלילות מיותרות, אבל המניע שלו הוא אהבת הנשים כולן, הוא מביא אהבה לכל מקום, או לפחות רוצה לעשות זאת.
 
"שתי האריות שלו הן שיר הלל לאהבה הנשית ולכן ארבע הנשים באופרות סולחות לו ומשתפות אתו פעולה וזה די מודגש לעומתן יחסן לרוזן, שהוא כמובן סמל הגבריות המצ'ואיסטית הבוטה, או לפיגרו המתוחכם ולידם ברטולו ובזילי, ודמויות חד ממדיות, ממוקדות מטרה ומתרפסות נוכח המעמד השליט".


אמיליו סאחי (צילום: יח"צ)

ניחוח תפוזים בבית האופרה
  
 אלו החלטות עיצוביות קיבלת בתחילת הדרך?
 
"בומארשה חיבר את המחזה – השני בתוך טרילוגיה – ומיקם את העלילה בסביליה, באנדלוסיה שבספרד.  בתקופה שבה נכתב המחזה, במאה ה-18, ספרד ובעיקר אנדלוסיה היוו ליוצרים ממרכז אירופה מעין אזור מרוחק ששואפים אליו, מתחם אקזוטי, משאת נפש. שם הדברים מתרחשים אחרת. תפקיד שימלאו המזרח הקרוב וצפון אפריקה ואחר כך גם המזרח הרחוק החל מאמצע המאה ה-19.
 
ספרד של המאה ה-18, למרות שהיו לה קשרים תרבותיים, כמו למשל מוזיקאים שנעו לספרד מאיטליה ולפעמים להיפך ועוד, אבל היא היתה בסך הכל רחוקה. ומה שרחוק – זוכה לחופש פעולה של הדמיון מצד היוצרים. מיקום עלילות אופראיות רבות בספרד משמעותו הרבה יותר צבעוניות, חופש בהתנהגות של האנשים ועוד דברים שלא חשוב כלל אם היו נכונים או לא, אבל בדמיון היוצרים היה מקום להבליט את היוצא דופן, האחר.
 
"כך למשל להקת הבלט של האופרה בספרד הכינה לבקשתי את מחול הפנדנגו הספרדי, כריקוד שהעמידו הכוריאוגרפים של בית האופרה. הפנדנגו הוא נוכחות ספרדית לא רק במוזיקה אלא בממשות על הבמה.  אין לי מושג אם בווילניוס מישהו משמר את המחול הזה. בהמשך למחול, בגלל קרבתו של הפנדנגו לפלמנקו ברוחו, הוספתי לתזמורת גם קסטנייטות. המנצחים שהזכרתי, קובוס ופישר, מאוד אהבו את הרעיון והוא מסתדר היטב עם הספרדיוּת של העלילה. הבמה צבעונית מאוד, פרחונית מאוד, כיאה למקום אקזוטי. התלבושות בהתאם, תקופתיות וצבעוניות.
 
"בהפקה המקורית הפכנו את בית האופרה, לאחוזה ספרדית עתיקה ובתמונה האחרונה, המתרחשת בגן אחוזתו של הרוזן בשעת לילה, שעת מפגש האוהבים, פיזרנו באמצעות מערכת האוורור של בית האופרה ניחוח תפוזים".

נישואי פיגרו (צילום: יחסי ציבור)
 
ייתכן שאתה מקרב את האופרה של מוצרט  לסרסואלה הספרדית, שבה יש לך הישגים לא מבוטלים?
 
"לא חשבתי על זה, אבל אם אתה מעלה את ענין הסרסואלה, יש בסוגה הזאת הרבה  יוצרות שהמוזיקה שלהן מזכירה את המוזיקה של המאות הקודמות והיא מעמידה דרישות תקציביות, מחשבתיות ונפשיות זהות לאופרה. גם באיכות הנגינה והזמרה".
 
בוא נסיים את השיחה ברוח אופטימית ונקווה שתעלה כאן הפקת סרסואלה, יש לה סיכוי בקצה השני של הים התיכון.
 
"אגיע בשמחה למטרה הזאת". 

***
 

"נישואי פיגרו" תעלה בתאריכים 15-4 בנובמבר 2015 בבית האופרה - המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.  מחירים: 190, 252, 319, 388, 438 ש''ח. להזמנת כרטיסים: 03-692777 ובאתר האופרה

רכישת כרטיסים