את "אני כריסטיאנה פ'" ראיתי לפחות חמש פעמים בקולנוע, וכל פעם נכנסתי לקולנוע כטל ויצאתי ככריסטיאנה, נערה נרקומנית שמכורה להרואין ולדיוויד בואי. גם את  PURPLE RAIN אני זוכרת בדיוק איפה ראיתי, ואפילו את "שוברים" של אבי נשר יצא לי לראות על מסך גדול אי שם בשנות השמונים של תל אביב.

היום מסתבר סיפור החיים הזה כפריבילגיה ששמורה לעידן מסוים, ואת הפריבילגיה הזו מחיים, כעת, המוזיקאים דנה קסלר וישיב כהן, עם סדרה חדשה במוזיאון תל אביב שאותה הם עורכים ומנחים: "בלואו-אפ – על צומת הדרכים בין קולנוע, רוקנרול ואמנות", סדרה הכוללת שבעה מפגשים של הרצאות וסרטים בימי שלישי וחמישי, החל מה-12  בנובמבר 2015 ועד ה-26 במאי 2016.

לי יש להקה, לו יש להקה

"יש פה סרטים שהם קלאסיקות, שמי שלא ראה חייב לראות לדעתנו", אומרת קסלר. "PURPLE RAIN, LIQUID SKY, A TASTE OF HONEY, BEYOND THE VALLEY OF THE DOLLS, 'שוברים', 'הקליק האחרון'.

"יש פה מגוון של סרטים מכל מיני תקופות ומכל מיני ז'אנרים וכל פעם מרצה אחר, וזה נראה לי בילוי נחמד לימי חמישי בתשע בערב, כשאחר כך, אנשים שאין להם ילדים קטנים בבית יכולים ללכת לשתות..."

לסדרה החדשה שלהם מגיעים קסלר וכהן – בני זוג והורים לשני ילדים קטנים, שלא יוכלו, כנראה, ללכת לשתות אחרי מפגשי הסדרה, לאחר עשייה נרחבת בתחומים שונים הקשורים למוזיקה, ביחד ולחוד.

"לי יש להקה, לו יש להקה", מספרת קסלר, סולנית ובסיסטית להקת "מורה מחליפה", מבקרת מוזיקה, עורכת ומרצה, "שנינו עושים הרצאות על מוזיקה, ישיב מריץ כבר 12 שנים את 'החוג לתולדות המוזיקה' עם הרצאה שבועית על מוזיקה, כל פעם מפי מרצה אחר, וביחד עשינו שלוש עונות של סדרה של סרטים מוזיקליים והרצאות בסינמטק תל אביב, ועשינו גם הקרנות של סרטים והרצאות במסגרת דוק אביב ובמסגרות שונות בארץ, ובעצם מתוך העשייה זו צמחה הסדרה החדשה, כי זה פשוט הלך וגדל. במוזיאון תל אביב זה יקרה כבר באולם הרבה יותר גדול".




ישיב כהן (תמונה באדיבות ישיב כהן)




סרטים שאין אפשרות היום לראות אותם על מסך גדול

יש פה מפגש מעניין בין המוזיאון לבין תוכן שלכאורה לא כל כך מחובר אליו

"באייטיז מוזיאון תל אביב היה מקום שהיה בו גם רוקנרול. שולץ עשה שם דברים, היו שם הופעות והקרנות בחוץ. זה משהו שאנשים שכחו כי זה נעשה מקום יותר מעונב, ועם מנויים, אבל אני חושבת שהם רוצים להחזיר קהל יותר צעיר למקום, כי זה כן משהו שהיה פעם חלק מהזהות של המוזיאון ונעלם בעשורים האחרונים".

מי באמת הקהל שאתם מייעדים לו את הסדרה הזו?

"יש לנו את הקהל שלנו שבא לחוג ולהופעות שלנו ולתקלוטים שלנו ולהרצאות, קהל שמתעניין בדברים שאנחנו עושים, אבל הכוונה היא, מן הסתם, להביא גם את הקהל הרגיל של המוזיאון. סך הכל זה לא משהו אזוטרי, החיבור בין קולנוע למוזיקה. זה משהו שכולם אוהבים, וגם אם הסרטים שאנחנו מקרינים הם לא מיינסטרימיים, זה כן משהו שאני מניחה שאנשים יכולים להתחבר אליו.

"היופי זה שאנחנו מקרינים סרטים באורך מלא, זה לא הרצאה שמקרינים בה רק קטעים. הערב מתחיל עם הרצאה קצרה, גם אני וגם ישיב מרצים באחד מערבי הסדרה, ובמפגשים האחרים זה כל פעם מרצה אחר. אבי נשר מדבר על הסרט שלו 'שוברים', למשל, יש הרצאות של אבי פיטשון, של יהודה נוריאל.

"המפגש הראשון הוא הסרט 'הקליק האחרון' על האיחוד של להקת 'הקליק', שביימו דני דותן ובת זוגו דליה מבורך שגם ידברו לפני הסרט. אחרי זה מקרינים את הסרט באורך מלא ועל מסך גדול, וכל אלה סרטים שאין היום אפשרות לראות אותם על מסך גדול. את חלקם רואים לפעמים בטלוויזיה, סרטים אחרים את יכולה להוריד באינטרנט, אבל לראות אותם על מסך גדול זו פריבילגיה".

דני דותן ודליה מבורך (צילום: יח"צ)   

תרבות נוער, קולנוע ומוזיקה

החיבור שלכם למוזיקה ברור. תעשי לי את החיבור גם לקולנוע

"אצלי החיבור בין קולנוע למוזיקה קרה קצת בסרטי הנעורים שראיתי באייטיז , 'יפה בוורוד', 'ברקפסט קלאב', סרטים שיש להם פסקולים מעולים, והחיבור הזה של תרבות נוער בין קולנוע ומוזיקה הוא מאוד הגיוני. אם תחשבי על הפיפטיז, כשתרבות הנוער התחילה, אז היו רוקדים רוקנרול והולכים לדרייב אין. סאונד ופסקול זה חלק בלתי נפרד מקולנוע.

"דווקא כשהייתי צעירה לא הייתי חובבת קולנוע גדולה, והתחלתי להתעניין בקולנוע בגיל יותר מבוגר, אבל הגרעין מסרטי הנעורים שהערצתי בכיתה ט' נשאר שם. בקיץ עשינו איזו סדרה בחוג לתולדות המוזיקה, שקראנו לה 'הקייטנה', והקרנו סרטים ועשינו הרצאות של סרטים שקשורים למוזיקה.

"בסדרה החדשה, בגלל שזה מעבר למסך גדול, ניסינו לחשוב מה הסרטים שאנחנו רוצים לראות בפורמט הזה. בסדרות הקודמות של הסרטים שעשינו בסינמטק רק אנחנו העברנו את ההרצאות. הפעם אנחנו מביאים מרצים מבחוץ ושאלנו את חלקם על מה הם רוצים לדבר. אז הבחירה בנושאי הסדרה צמחה לפעמים מהסרט ולפעמים מהמרצה, ורצינו לעשות משהו מגוון, שעובר מהסיקסטיז, דרך הסבנטיז, האייטיז ועד ימינו. להביא סרטים שהם חשובים בעינינו, כל אחד מבחינה אחרת, וכמובן, סרטים שאנחנו אוהבים".

ואם נחזור רגע למקור שלך, בואי נדבר בכמה מילים על המוזיקה שאת עושה

"אני הוצאתי אלבום שני בדיוק לפני שנה, הראשון היה 'מורה חיילת' והשני 'מורה מחליפה', והאלבום ישנו ואפשר להזמין אותו בבנד קמפ. כשהייתי בהיריון עשינו את הופעות ההשקה, ומאז יצאנו לפגרה, כי את יודעת, חופשת לידה וכזה... היה לי חשוב לגמור להוציא הכל, כולל ספר שערכתי, מהר מהר, כדי להתפנות לתינוק החדש, אז כרגע אני מנסה למשוך את חופשת הלידה כמה שיותר, ותוך כדי אני עובדת ועושה עוד דברים, אבל מבחינת לנגן זה קצת גדול עליי כרגע, אבל אני מקווה לחזור לזה מהר. תקלטתי ב'בלוק' אחרי שהוא נולד אבל בשעות מוקדמות, הלכתי הביתה בשתיים...."




דנה קסלר (צילום: לירון סוקולסקי)





מפגשי הסדרה "בלואו-אפ – על צומת הדרכים בין קולנוע, רוקנרול ואמנות" יתקיימו  אחת לחודש  בימי שלישי/ חמישי ב-21:00  בין התאריכים 12 בנובמבר  2015 - 26 במאי 2016 במוזיאון תל אביב לאמנות.  לפרטים נוספים ולהרשמה בטל':  03-6077070. או דרך  אתר המוזיאון