במוצאי השבת הקרובה תפתח תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית סדרת קונצרטים שכותרתה "קונצרט המאה".

הרעיון, כפי שהסביר בשיחה מקדימה שלו עדאל, המנהל המוזיקלי של התזמורת, הוא לחבר יחד שש יצירות שנכתבו או שהן מזוהות עם תקופה המכונה "מפנה המאה".

כך מנוגנות הסימפוניה החמישית של בטהובן, המחוברת לנקודת המפגש שבין המאות ה-18 וה-19; "פליאס ומליזנד" של ז'אן סיבליוס שיושבת על קו התפר בין המאות ה-19 וה-20 והקונצ'רטו לקלרנית ולתזמורת של  המלחינה האמריקנית אלן טאפה זוויליך (או בלשון האמריקנים "זוויליק"), אחת המלחינות הנחשבות בארה"ב, האישה הראשונה  שזכתה ב"פרס פוליצר" למלחינים.  (השנייה שזכתה, אגב היא הישראלית, שולמית רן).
 
הקונצ'רטו שלה נכתב בעקבות ובהשפעת הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2011 וזהו הקונצ'רטו המציין את המפגש בין המאות ה-20 וה-21. על הקונצרט מנצח אלכסנדר חימנז שניתן היה להסיק מן הפרסומים המוקדמים שהוא קובני או ממוצא קובני-אמריקני. 

תינוק ששר בדואט

"אני בכלל נולדתי בשיקגו", הוא יספר במהלך השיחה, "אפילו לא קרוב לגבול הימי עם קובה. אבל יש קשר לקובה. הורי הגרו מקובה בשנת 1950."

טוב, אי אפשר לטעון שזה בגלל קסטרו?

"הסיפור המשפחתי הוא שבני משפחתי היו שם כתשעה חדשים בנוכחותו של קסטרו ואז היגרו. אלא שלא כמו רוב המהגרים שנשארו בפלורידה או במדינות החוף של מפרץ מקסיקו הוריי הגיעו לשיקגו."

איך זה קרה? 

"דודתי היתה פסנתרנית שלמדה בבית הספר המלכותי למוזיקה בטורונטו, והיו לה קשרים בצפון ארה"ב, כלומר בשיקגו. כך מצאנו את עצמו שם."
 
נולדת למשפחה של מוזיקאים?

"הוריי היו זמרים, אימא עשתה את המסלול באופרה מטרופוליטן בניו יורק, אבל  החליטה שלא להמשיך במסלול המקצועי. אבא היה זמר מקהלה שלפרנסתו עבד בבנק."

מתי התגלו כישרונותיך או נטיותיך למוזיקה?

"יש מיתוס משפחתי או אגדה משפחתית בענין הזה. כשהייתי בן שנתיים, לפני 50 שנה, אמי הכינה תפקיד ב"בסטיין ובסטיאנה"  (אחת האופרות הראשונות שחיבר מוצרט - אופרה הקטנה של מוצרט הצעיר מאד י"ש). עוד היא מתאמנת היא שומעת שאני התינוק עונה לה ושר איתה בדואט.

"היא היתה משוכנעת שזו טעות, שזה לא יכול להיות. אז היא שרה את אותו קטע שוב והתינוק שוב ענה. נרעשת היא מטלפנת לאבי בבנק. אבי התרגז למשמע הסיבה 'אמרתי לך להתקשר רק במקרה חירום' הוא נזף בה. אם זה לא מקרה חירום אז מהו מקרה חירום?!

"אז היא חיכתה עד שהוא שב מן העבודה. הקסם לא פג. הילד הקטן המשיך להפתיע."

אז מתי התחלת ללמוד ברצינות?

"כשהייתי בן חמש ניגנתי פסנתר משמיעה. כעמור שנה התחלתי ללמוד רשמית. אבל בינתיים אבי השלים לימודי שפות, במקביל לעבודתו בבנק. הוא שלט בשש שפות וברבות הימים היה לפרופסור באוניברסיטה."

באיזו אוניברסיטה מדובר?

"הוא שובץ לעבודה ניסויית, נחש איפה?"

איך אני יכול לנחש?

"נכון, אין סיכוי שתדע. מכל מקום משפחתנו ארזה את מטלטליה ונחתה באודסה, טקסס! עיר קטנה ללא הילה או כח משיכה, שהיא כיום בערך העיר ה-30 במספר תושביה בטקסס, ואז עוד פחות! אבל לאודסה בטקסס היתה מערכת להוראת מוזיקה מן הטובות שיש."

ואז התחלת סופסוף בלימודים מסודרים?

"אפשר לומר. רציתי מאד לנגן בהרכבים ונעשיתי לנגן כלי הקשה. עברתי מבחנים והיטבתי לנגן בקסילופון, בפסנתר ובעוד כלים. זה בכלל מתאים לי, אני אוהב  'לעשות', ובכלי הקשה אתה נדרש לשמור על כושר, לנוע בחופשית מכלי לכלי וזה בהחלט היה לרוחי. בינתיים פיתחתי חולשה לקריאת פרטיטורות, ואבי נתן לי במתנה מהדורת כיס של הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי..."
 
בכריכה ירוקה?

"בהחלט, זה היה ירוק בהיר מבחוץ. איך אתה יודע?"

במקרה לחלוטין ובמרחק של שנים נזכרתי שגם אני קיבלתי את אותה מהדורה של הסימפוניה.

"הפרטיטורה היתה צעד ראשון. אחריה התחלתי להיות אספן של תווים ותקליטים."




אלכס חימנז (צילום: יחסי ציבור)

"שרק יתנו לי לנצח"

לא למדת לניצוח לשם ניצוח?

"למעשה הגעתי לניצוח מתוך הנגינה בתזמורת. הגיע שלב שבו פשוט מצאתי את עצמי נוהה ומחפש את דוכן המנצחים שרק יתנו לי. בסופו של דבר ההרכב הראשון שעליו ניצחתי הייתה מקהלת כנסיה של 14 זמרים שבחלקם אפילו לא כל כך ידעו לקרוא תווים. הכי חשוב לנצח.

"נזכרתי שגם מאהלר עשה את ניסיונותיו הראשונים על תזמורת חובבים בחופשות הקיץ. אחר כך כשהייתי כבר בערך בן 30 קבלתי לידי קבוצת נגנים למוזיקה חדישה בניו יורק. עבדתי איתם ואפילו היו לנו מספר הקלטות לא רעות.

"הייתי מנצח אורח של הרכבים שונים, לרבות תזמורות מקצועיות, ונראה לי שכבר באותו שלב ראשוני החלטתי שאני מעדיף לעבוד דרך קבע עם תזמורות של צעירים ולהתארח על במתן של תזמורות מקצועיות. יש בתזמורות הצעירים, התלהבות שמחפה על העדר הניסיון של הוותיקים והמקצוענים.

"אני משמש בתפקיד מנהל מגמת הניצוח באוניברסיטת פלורידה ויש לי שלוש תזמורות שאני אחראי עליהן ואני מחליט מה ננגן, כשההחלטה כאן משוחררת כמעט לחלוטין מחישובים כלכליים ומשיקולים של מה קהל יאהב." עם התזמורות של הסטודנטים יש לי אפילו הקלטות מסחריות בחברת 'נקסוס'."

מה למשל הקלטת עבורם?


"את הסימפוניה השניה של ארנו דוכנאני. הוא כזכור עזב את אירופה אחרי המלחמה ונחת בטַלָהָסי פלורידה. הוא לימד שם עד מותו בשנת 1960 ועל הסימפוניה השנייה שלו ניצחתי. זו סימפוניה ממדים מאהלריים. תזמורת ענקית שקשה לגייס בשוק התזמורות הרגיל."

(ארנו או ארנסט דוכנאני נחשד בשעתו בכך שלא עזב את הונגריה בזמן השלטון הפשיסטי, לימים הוכיח גם לפקידי ההגירה של ארה"ב שהוא לא שיתף פעולה אלא סייע ליהודים רבים להינצל מן הנאצים. הוא סיפק להם דרכונים, תעודות זיהוי הונגריות שאפשרו להם לצאת מהונגריה דרך גרמניה לשוויץ . הוא העדיף לפרק תזמורות שלמות על מנת שלא לסלק יהודים מן הגופים המוזיקליים שעליהם היה מופקד. היו לא מעט עדויות שכך נהג. י"ש) 

"עוד הקלטנו מיצירותיו שירים לבריטון ולתזמורת ולדעתי זו הקלטה מסחרית יחידה. עוד הקלטנו עם תזמורת הסטודנטים יצירות של אלן זוויליך, המלחינה שיצירה משלה אנחנו מבצעים בסדרת הקונצרטים עם תזמורת נתניה הקיבוצית."

עם איזה סגנון או תקופה אתה מזדהה במיוחד?

"קלאסיקה מצד אחד ויצירות של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שם יש לתזמורת מה לומר. יכולתי להגיד גם באך שאני מאד אוהב ויש ביצועים מצוינים באוניברסיטה, אבל באך הפך נחלתם של נאמני הכלים התקופתיים ואנחנו באוניברסיטה מנגנים כתזמורת סימפונית לכל דבר ולכן אני מסתייג מראש ומעדיף להתמקד בתקופה המפוארת לתזמורות הסימפוניות."

מה על מוזיקה עכשווית, מוזיקה אמריקנית?

"יש גם כאלה לא מעט. הרבה מלחינים אמריקניים, מלחינים קנדיים ומלחינים אירופיים. כשאני מקבל יצירה לביצוע של מלחין פעיל שיכול להיות נוכח בחזרות חשוב לי שישמור על צלם המוזיקה. לא ילך נגדה.

"היה לי מקרה של מלחין שרצה שנגני כלי הקשת ינגנו קטע מסוים כשהקשתות הפוכות, כלומר העץ ולא השיער נע על המיתרים. יש לא מעט מלחינים שמשתמשים בקשת ככלי הקשה על המיתרים אבל הוא התעקש שינגנו כך.

"ראשית זה סיפור שעשוי לעלות הרבה בכלל החיכוך בין שני חלקי הכינור ויש סיכוי לנזק. שנית, מוזיקלית האפקט שהוא רצה להשיג כלל לא נשמע. בסופו של דבר שכנעתי אותו לשנות את דרך הפקת הצליל על ידי נגינה רגילה של מגע הקשת במיתרים קרוב מאד ל'גשר' שעליו מתוחים מיתרי כלי הקשת. חשוב לי מאד שהמלחין יכבד את המוזיקה ויכבד את הנגנים."

איך החלוקה בינך לבין הסטודנטים לניצוח, על איזה יצירות חדשות אתה מנצח ואיזה אתה מפקיד בידיהם?

"ההחלטות מתקבלות תוך כדי עבודה, רמת מורכבות, תובענות ובעיקר מה וכמה הסטודנטים יכולים ללמוד מן העבודה על היצירה החדשה. מדי פעם יש, בוודאי לא צריך לומר לך, גם שיקולים מערכתיים-פוליטיים של האוניברסיטה."

מיהם הסטודנטים שבאים ללמוד מוזיקה ובעיקר נגינה וניצוח באוניברסיטה של פלורידה?

"לאוניברסיטת פלורידה יש מוניטין שכתשעים אחוזים מן הבוגרים במסלולי המוזיקה מוצאים עבודה אחרי הלימודים. בפלורידה, בארצות הברית, ביבשת כולה וגם באירופה. יש לבוגרים שם טוב. בתארים המתקדמים יש לנו סטודנטים שלמדו לתואר ראשו במוסדות נבחרים כמו ג'וליארד או איסטמן ברוצ'סטר והם למרבה הפלא עדיין אוהבים לנגן ותמיד משביחים את רמת התזמורת.

"יש תכנית נרחבת של מלגות לתלמידים, כשמי שמתקבלים למשל כעוזרי הוראה חייבים לנגן בתזמורת. מי מגיע אלינו? ראשית כל אמריקנים, אחר כך תלמידים מכל היבשת לרבות דרום-אמריקה, מן המזרח הרחוק וממדינות מזרח אירופה. ישנה תערובת מצוינת שתורמת לגופי הביצוע של האוניברסיטה." 



תזמורת נתניה (צילום: נורית מוזס)


"לביצוע מלהיב וסוחף יש כוח משלו"
 
נחזור לארץ, כאן אתה מנצח על פרויקט שכינויו "קונצרט המאה" והוא למעשה חוץ-מוזיקלי. יש ניסיון של התזמורת לפנות לקהל הרחב בהקשרים רחבים יותר?

"כמוזיקאי, אני צריך לומר שאני מעדיף את הקונצרטים שמשוחררים מהנמקות חוץ-מוזיקליות. למרות שאני ער לכך שהתזמורת בכל העולם צריכות למשוך קהל חדש וזו אחת הדרכים. אני עצמי הפקתי קונצרט מלווה בדברי הסבר ובהקרנה של קטעים מצולמים והסיפור שם היה ביצוע ליצירתו הנודעת של אלגאר 'וריאציות אניגמה'.
"הצבתי לקהל עוד אניגמה (חידה) ושאלתי מי היתה הדמות מאחורי אחת הווריאציות וכיוונתי לאישה שאהב לפני מי שהיתה אשתו. לכאורה הזמנתי את הקהל לחקירה.

"בפעם אחרת לפני ביצוע הסימפוניה חמישית של מאהלר, זימנתי יחד קבוצה של נגנים מתוך התזמורת לשיחה לפני הקהל, ללא כל הכנה מוקדמת. הרגשות הכנים, החששות שעליהם דברו הנגנים, הוסיפו להם נקודות. אבל בדרך כלל ועל פי רוב, אני מאמין שגם אם מציעים לקהל יצירה שאינה כל כך קלה בהקשבה ראשונה, לביצוע מלהיב וסוחף יש כוח משלו.

"התלהבות ונגינה מתוך תשוקה עושות שירות נפלא למוזיקה ואז לא צריך עזרים חיצוניים. איך אתה חושב הצליח הרוק'נ'רול? בעיקר בזכות ההתלהבות. יש הרבה מוזיקה נחותה ברוק'נ'רול אבל הביצוע המלהיב העניק לה חיים והצלחה."

ובכל זאת, מה יש לך לומר על התכנית שאתה מוביל בישראל, החמישית של בטהובן, "פליאס ומליזנד" של סיבליוס והקונצ'רטו לקלרנית של זוויליך?

"אנחנו מדברים לאחר יום החזרות הראשון שלי בישראל. ראשית אני מלא הערכה לתזמורת, הצליל שלה מצוין. על הסימפוניה החמישית של בטהובן ניצחתי לפני זמן קצר מאד בארצות הברית. שם, דרך אגב היא נחשבת ליצירה הפופולארית ביותר באולמי הקונצרטים, בוודאי הפופולארית ביותר מבין הסימפוניות של בטהובן.

"אני מקבל לחלוטין את החשיבות שבמיקום היצירות ב'מפני המאות' השונות, גם בטהובן שבישר תקופה חדשה וגם סיבליוס. למרות שהוא נדרש למחזה שכתב הצרפתי מטרלינק בשלהי המאה ה-19 ומלחינים חשובים חיברו מוזיקה ליצירה (דביסי, שנברג ואחרים), הרי בעצם הבחירה בסיבליוס יש משמעות היסטורית.

"נכון שכל העולם מציין את יום הולדתו המאה וחמישים. אבל לעניין מפנה המאה, סיבליוס הוא אולי המלחין הבולט ביותר במאה העשרים שעמד כשווה בין שווים בהנהגה שהביאה להקמתה של פינלנד. הוא נערץ בארצו לא רק בזכות המוזיקה אלא בזכות המעמד המיוחד שצבר. הוא והמוזיקה שלו מסמלים את המאבק לעצמאות. פוליטיקה מוזיקלית במובן הטוב של המילה."

ומה על היצירה החדשה שאינה מוכרת לקהל בישראל?


"אלן זוויליך היא לא רק האישה הראשונה אי פעם שזכתה בפרס פוליצר למלחינים, אלא שהיצירה הזאת מסמנת את האירוע שנחשב לנקודת ציון היסטורית כבר בתחילת המאה ה-21 ואולי בתולדות האלף השלישי.

"היא סיפרה לי שהיא ישבה בניו יורק ועמדה לסיים את כתיבת הקונצ'רטו, ומבעד לחלון שלה ראתה את האסון. את המטוסים שנכנסו לשני מגדלי התאומים במנהטן. ההלם, התובנה המאוחרת שמשהו לא יהיה יותר כשהיה בתחילה הקפיאו את כוחות היצירה שלה. כשהתאוששה שבה ליצירה, ובשונה מן המבנה המקובל של קונצ'רטו, שבו יש על פי רוב שלושה פרקים, זוויליך כותבת פרק רביעי, פרק שהוא מעין 'אלגיה', מרש אבל. היא מיקמה אותו כפרק השני. כלומר יש לנו קונ'צרטו בן ארבעה פרקים.

"יש במוזיקה לקלרנית הסולנית יסוד של זעקה, יסוד של קינה, מצב של שאיפת אוויר אחרי האסון וקבלת המצב באמצעות עשיה. מחומרים כאלה רקחה זוויליך את הקונצ'רטו שלה - משהו בין ייאוש וחרדה לתקווה, ולדעתי לאחר שניצחתי על היצירה בארצות הברית, הקהל לא רק שומע, הוא חש במסרים האנושיים המצויים בתוך הצלילים."  

הקונצרט יתקיים בתאריכים הבאים: 14 בנובמבר, 20:00, קיבוץ מזרע, 15 בנובמבר, 20:00 בהיכל התרבות נהריה, 17 בנובמבר  ב-20:00 בקיבוץ דורות, 18 בנובמבר ב-20:00 בקיבוץ עין החורש וה-19 בנובמבר ב-20:00 במוזיאון תל אביב לאמנות. כרטיס: 145-90 ₪. להזמנת כרטיסים: 077-4661766.