"מזמן לא נהניתי ככה", "הצגת חובה לכולם", "הנאה רצופה וצרופה" - זהו רק קמצוץ קטן משלל המחמאות והשבחים שהרעיפו תגובות באתרי האינטרנט על הקומדיה "נשים מדברות נשים", שכתבה וביימה השחקנית הוותיקה דורית פלד הרפז, ועולה כעת בעיבוד מחודש באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב.

ההצגה, שבמרכזה עומדות נשים ודרכי התמודדותן עם קשיי היומיום בעולם המודרני, הפכה בגרסתה הקודמת למעין קאלט נשי, ועלתה לא פחות מ-800 פעמים ברחבי הארץ. היא מספרת את סיפורן של ארבע נשים שהגיעו לטיפול פסיכולוגי בעקבות משבר ששינה את חייהן: אשתו של אלכוהוליסט, אשת חברה עשירה, סמנכ"לית רבת עוצמה ואחת שמטפלת בכולם אך סובלת מהתקפי חרדה.

את גרסתה החדשה של ההצגה באקדמיה לאמנויות המופע ביימה ועיבדה פלד הרפז, אך בשונה מן הגרסה הקודמת, שבה היא עצמה גילמה את ארבע דמויות הנשים לצד עירית גדרון בתפקיד הפסיכולוגית, הפעם מובילות את ההצגה שבע שחקניות בוגרות האקדמיה - רעות בן-טולילה, טליה בר-שלום, אלינור דופונט, טניה עדן לוי, דורין מנדל, עינת משה ומירב פלג.

קומדיה שהיא מראה

מה סוד הקסם של ההצגה הזו? מה מושך אליה כל כך הרבה נשים? 

"לא מדובר רק בנשים, גם גברים אהבו אותה מאוד. אבל עבור נשים היא משמשת כמין מראה. זאת קומדיה שבה נשים מתמודדות עם הקשיים של משפחה מול קריירה, הבעל, הילדים, ההורים. אלה חומרים אוניברסליים, וכל אחת יכולה לפגוש על הבמה את עצמה, את אימא שלה או את אחותה. יש בזה משהו חזק מאוד".

מה עשתה להצגה העובדה ששחקניות אחרות, ולא את, מככבות בה?

"העובדה שאני הייתי זו שדיברה על הבמה, מתוך כל הדמויות, ועל נושאים שנחשבים לטאבו, שחררה לא מעט חסימות ואיסורים אצל הצופות. הפעם זו סיטואציה אחרת, אני לא על הבמה, ונותנת את המושכות לשחקניות צעירות ממני, שהשקפת העולם וההתמודדות שלהן עם הטקסטים שונות משלי.

"זה הפך את העבודה על ההצגה למאתגרת ומסקרנת, ולטעמי יש בה היום הרבה יותר צבעים וגוונים מאשר בעבר".


נשים מדברות נשים (צילום: אלינור הרפז)



"נשים חזקות יותר מכל לוחם בשייטת"
 
"נשים מדברות נשים" נכתבה לאור פגישות של פלד הרפז עם נשים המתמודדות עם אירועים קשים, במסגרת עבודתה כמטפלת בדרמה.

"פגשתי נשים שהיומיום שלהן מוכיח שהן לוחמות טובות יותר, אמיצות יותר, וחזקות יותר מכל לוחם שייטת. נשים שהחיים מזמנים להן אירועים לא פשוטים והן רוקדות את ריקוד החיים הזה מבלי להתעייף, בלי לוותר, ועם אהבה גדולה.

"אלה נשים שמעיין הכוחות שלהן מניב תנועה חזקה קדימה ובכל זאת קולן לא נשמע. לכן החלטתי לתת לכל זה מקום על הבמה, מתוך אמונה שתיאטרון לא אמור רק לבדר, אלא גם ליצור שינוי אמיתי בחיי הצופים".

היא רלוונטית לנשים בחברה הישראלית?

"אנחנו כנשים בארץ סוחבות בדי.אן.איי שלנו חינוך מאוד מסרס, החל ממשפטים שדוחפים לנו לראש כמו 'כבוד בת מלך פנימה' ועד 'תהיי יפה ותשתקי'. אנחנו מתוכנתות לחשוב שאישה מוצלחת היא זו שמצאה חתן, ואם הוא עשיר אז היא בכלל סופרוומן.

"נשים לא מדברות היום על מיניות, על תשוקות, על הגשמה פנימית. אם הן כבר עושות את זה, זה תמיד יהיה ב'שיחות נשים' באיזה חוג העצמה בסלון של מישהי או במתנ"ס בחדר צדדי, ושם זה גם יישאר. אנחנו יכולות לשאת השפלה באופן גנטי וזה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים.

"בהצגה הצופות פוגשות את המראה שלהן, את מה שהפכו להיות בגלל החינוך, ההעברה הבין-דורית, ההקרבה למען המשפחה והבית והשקרים שסופרו לנו עד שפגשנו את האמת".

כמה ממך יש בדמויות?

"אני חושבת שהרבה מהנשים שאני כותבת אותן חיות בי. יש לי לא מעט מכל אחת מהן. אני כותבת מתוך עצמי, וזה כולל את המשפחה שלי, הבנות שלי, הבעל וההורים שלי. 
  
הרפז, בוגרת בית הספר למשחק בית צבי, שיחקה בתיאטרון הבימה, בית ליסין ותיאטרונים נוספים. במסגרת עבודתה בדרמה-תרפיה, אותה למדה בבית ברל, פיתחה שיטת עבודה פנימית דרך טכניקות תאטרון, איתה עבדה בסדנאות ברחבי הארץ. לאורה גם כתבה, ביימה ואף כיכבה בלא מעט מחזות בעלי אמירה חברתית, מגדרית ומשפחתית, שסגנונם רציני ועמוק, אך גם שנון ושופע הומור.

בין ההצגות האלה, שרובן עוסקות במעמד האישה במשפחה ובזוגיות, נמנות הצגת היחיד "אישה כמוני", "בגידה באהבה – נישואים וחיות אחרות" עם דן תורן, "אלוהים משאיר סימנים" ו"החיים על פי פאני" עם תומר אופנר, "יומנה של פולניה" עם המוזיקאי איליה מגלניק ועוד.



נשים מדברות נשים (צילום: אלינור הרפז)


הומור מרחיק כאב ומאפשר התבוננות

אפשר לכנות את ההצגות שלך "קומדיה טיפולית"?

"לגמרי. אני אוהבת ומאמינה בהומור - הוא מרחיק כאב ולכן מאפשר התבוננות. 'צריך להתרחק כדי לראות קרוב', אומרת אחת הדמויות ב'נשים מדברות'. הומור מאפשר את הנגיעה במקום שבו פחדנו לגעת. אין לי שום דבר נגד בכי, גם הוא משחרר ומטהר, אבל אני מעדיפה צחוק.

"בזכות הדרמה-תרפיה ההצגות שלי נוגעות לעומק בנושאים פסיכולוגיים שעבורי הם מהותיים. כל דמות עוברת מחקר מהזווית הפסיכולוגית שלה: מי ומה מפעיל אותה, למה היא בוחרת במה שהיא עושה. אף אחת לא פועלת מתוך גחמה או כי 'ככה בא לי לכתוב'.

"הן עוברות תהליך משלהן ואני, דרכן, עוברת תהליך משלי עד שהדמות יוצאת לבמה. אני מאמינה ש'קומדיה טיפולית' זו הצגה שמחוללת קסמים גם בנפש הצופות והצופים וגם בנפש השחקנים".

זה קרה גם בגרסה החדשה של "נשים מדברות נשים"?

"השחקניות שעבדו איתי באקדמיה על ההצגה מספרות שבעקבותיה התחולל קסם בחייהן, אם בהבנה לגבי דפוסים שלא משרתים אותן יותר, ביחסים שלהן עם הסביבה, בדרמות שהן מייצרות בחיים ובעוד נושאים שבהם ההצגה מטפלת".

דורית פלד הרפז (צילום: אלינור הרפז)





הצגות מעצימות לפריפריה

ההצגה מגיעה בסוף החודש לדימונה. את שמחה להגיע לפריפריה?

"הרבה שנים הייתה לי פנטזיה להגיע עם ההצגות שלי לפריפריה ולשחק מול נשים ש'זקוקות' להצגות מעצימות. לצערי הרב, לא היה כסף להביא אותי. בזמנו אפילו פניתי לבוז'י הרצוג שהיה שר הרווחה והסברתי לו שרווחה זה לא רק כלכלה, זה גם נפש, ותיאטרון לנשים שחיות במקום שבו אין תאטרון, או שאין להן כסף לקנות כרטיס, זאת בדיוק רווחה.

"רציתי שיהיה מי שייקח את ההצגה ויביא אותה למקומות רחוקים. לא קרה. והנה נס - בזכות טליה בר שלום, שחקנית בהצגה וילידת דימונה, הצלחנו להגשים את החלום שלי, שהסתנכרן עם חלומות של אחרים כמו ההורים של טליה והתיאטרון בדימונה".  

אחרי כל הטיפולים שעברת והעברת, את נמצאת היום במקום שאת רוצה להיות בו, מקצועית ואישית?

"האיזון שלי בא מהמשפחה שלי. יש לי בעל ושתי בנות שהם הדבר הכי תומך, ממקד ומארגן והגורם הכי גדול שלי לאושר ותנופה. שחקנים הם רובם מאוד  NEEDY  ואני הכי כזאת. צריכה מלא תמיכה, חיזוקים ואהבה והם מספקים לי את זה בשפע.

"יש לי הרבה מזל בחיים. מקיפים אותי אנשים מיוחדים, כאלה שמאפשרים לי לעוף גבוה בלי לפחד מנפילות. זה לא תמיד מובן לי, או נתפס בעיני, אבל זה תמיד שם". 

  
ההצגה תעלה בתאריכים 23, 26, 29 בדצמבר 2015 ב-20:30  וב-27, 28, 30 בינואר 2016 באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב. ב-31 בדצמבר ב-20:30 תתקיים הצגה בהיכל התרבות דימונה. כרטיס: 35 – 70 ₪. 03-9400333   או 073-2100945, academiakupa@gmail.com