ביום רביעי, 23 בדצמבר 2015,ייפתח בתיאטרון ירושלים האירוע "שלושה ימים של פסנתרים".

זהו סוף שבוע גדוש אירועים באולמות, במסדרונות ובאכסדרות, בהם גם אירועי מוזיקליים בחינם והרבה מופעים מיוחדים. צירופי נגנים וזמרים, כתות אמן ושילובים של מוזיקות מכל מקום - קלאסי, פופ, ג'אז, ים-תיכוני - לכאורה הנוסחה שתפקידה להחזיר את הקהל ה"רגיל" לאולמות הקונצרטים.

יוסי שיפמן שוחח עם הפסנתרן ניזאר אלחאת'ר שמופיע בתכנית משלו בשם "מפיירוז עד שופן" ,שבה יבצע יצירות של פיירוז, לצד יצירות לפסנתר מאת באך, ביזה, שופן וכן של אלחאת'ר עצמו. לצדו יופיעו הזמרות מריה ג'ובראן ונור דראושה. 

אלחאת'ר ישתתף גם בקונצרט הסיום של הפסטיבל שבמרכזו דואו הפסנתרנים גיל ורבורג וסיוון סילבר והתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור  בתכנית הכוללת שירי חג המולד בעיבודו של אלחאת'ר.

מנגן מגיל 6

"אני נוהג ומנגן," אומר ניזאר בפתח השיחה, "עכשיו אני בדרך מבאר-שבע לכפר יאסיף".

מאיזה גיל אתה מנגן?

"מגיל שש".

ונוהג?

"מגיל 22".

איך זה התחיל, עניין הנגינה?

"זה התחיל עוד קודם. עוד לפני שהייתי בן שש".

היה בבית פסנתר?

"מאז שאני זוכר את עצמי".

פסנתר אמיתי?

"התחלתי עם אורגנית, אבל מהר מאוד הבינו בבית שזה לא יספיק ואז קנו לי פסנתר. נולדתי בלוד. בלוד היה לי מורה פרטי במשך שנה. אחרי אותה שנה היה ברור שצריך ללכת הלאה. המורה שהחליט באותו זמן לעזוב את הארץ. הוא נסע לקליפורניה. לפני כן הלך, חיפש ולבסוף המליץ על קונסרבטוריון בתל אביב ולשם הגעתי.

"התחנה הבאה היתה 'שטריקר', (הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב). שם למדתי אצל מלכה מבורך ז"ל. לימודי ההמשך כבר כללו גם קומפוזיציה בתל אביב ובאקדמיה למוזיקה בירושלים. עוד מורה משמעותי שאני רוצה להזכיר כאן הוא זכריה פלווין, באקדמיה בירושלים".

זכריה פלווין עוסק לצד המוזיקה גם בתרבות ככלל, בפילוסופיות שמחברות מוזיקה ותחומים אחרים, ועוד. מה הרגשת שהוא נותן לך בשונה ממורים אחרים?

"אתה יודע, כשהתחלת את השאלה הזאת זרקתָ אותי לפגישה הראשונה עם פלווין, למעשה לשיעור הראשון. הרי גם אני כתלמיד חש משהו במפגש הראשון עם מורה חדש. אני זוכר, כאילו זה היה אתמול, וזה היה לפני כ-13 שנים, שברגע שהוא החל לדבר בשיעור, חשבתי לעצמי, אני לא יודע איזו מוזיקה אלמד כאן אבל ברור לי שאצא עם הכרה בערכים אוניברסליים עם היכרות מעמיקה יותר במשמעויות של המוזיקה".

יש עוד מוזיקאים במשפחה?

"מוזיקאים פעילים - אין. אוהבי מוזיקה בהחלט יש. אני מאוד מתרגש כשהם מגיעים להופעות. ולשאלתך, אני אחד מתוך ארבעה - יש לי שתי אחיות ועוד אח. אימא מורה לערבית בבתי ספר שונים, של מי שאינם דוברי ערבית מהבית. אבא שלי היה נגר במשך שנים. מאז שאני זוכר את עצמי הוא התפנה והוביל אותי למורים השונים".

ניזאר אלכאתר (צילום: SAMAR KHESHAIBUON)

לגלות מקאם במוזיקה של שופן

ממתי התחלת לחבר מוזיקה ?

"בצורה מסודרת אחרי שסיימתי את לימודי בהדרכת מיכאל וולפה. כשהייתי בן 16 כבר חיברתי קונצ'רטו לפסנתר וניגנתי אותו במרתון של תזמורות נוער עם תזמורת קונסרבטוריון שטריקר, כשהמנצח היה שלמה טינטפולבר. ואחר כך היו עוד ועוד ביצועים. מה שנשאר מאז היא הרוח הספרדית".

רוח ספרדית?

"המוזיקה האנדלוסית הספרדית שמקורותיה במוזיקה הערבית, היא מקור השפעה בלתי נדלה על היצירות שלי".

איך הגעת למוזיקה הזאת?

"נראה לי שהמלחין הראשון שהתלהבתי ממנו הוא איסק אלבניז, שתרגם את צליל הגיטרה לפסנתר. כשאני מחבר יצירה אני למעשה תמיד מגיע לשילוב תרבויות. כך למשל ביצירה 'לילה עם קליאופטרה' הגוונים המשלבים קיימים. וביצירה אחרת בתוך יצירה של שופן אפשר לגלות מקאם חיג'אז (סולם שרווח במוזיקה הערבית). אחרי אלבניז נראה לי שרחמנינוב הוא מקור השפעה. המרקמים הצפופים שלו, ההרמוניות".

מחפש את המילים ללחן

מה תנגן ברסיטל שלך ?

"לצד מוזיקה קלאסית מובהקת יהיו שילובים. מודוסים שונים וסולמות מזרחיים. עליהם צריך לומר שני דברים - ראשית השימוש במלים. מבחינה מעשית, אני רוצה לכתוב מוזיקה ברבעי טונים. הפסנתר אינו מסוגל לנגן רבעי טונים ואז הפסנתר מתקרב לרוח הזאת ואת רבעי הטונים מפיקות הזמרות ממיתרי הקול שלהן. השילוב יוצר את הצליל שאני מחפש.

"העניין השני ביצירות הוא הטקסט. אני משתמש בטקסטים ערביים מוקדמים, עוד מלפני הווצרות האיסלאם. כבר אז הניחו משוררים טקסטים כתובים, בדרך כלל שירי אהבה, על האבן שנקראת 'הכעבה' (לימים האבן הקדושה למוסלמים). המשוררים של אז התאימו את המוזיקה למלים שהם המציאו.

"אצלי התהליך הפוך אני מחפש את המלים שיתאימו ללחן שכבר כתוב. הסיבות הן סיבות מעשיות. השירים שיושרו ברסיטל על ידי שתי זמרות, נוגנו קודם בהרכב של עוד, פסנתר, קלרנית וכינור. למעשה אני הולך באותו קו כבר הרבה שנים. רעיון קיים שמשנה צורה".

איך נראה היומיום שלך? אתה מדבר על הרבה מאוד נסיעות

"נכון. אני מופיע ביפו, בתרשיחא, בישובים בדרום לרבות כפרים לא מוכרים. אולמות קטנים, אולמות גדולים יותר, מופיע בנצרת באירועי מוזיקה שמארגן דעיבס אבו אשקר, שהקים את אורפיאוס - העמותה לקידום החינוך המוזיקלי בנצרת".

אני רוצה ללמוד קצת על "מאחורי הקלעים" של ההתנהלות שלך לקראת ההופעות. במגזר היהודי, נקרא לו כך כרגע, הופעות אמנותיות מתקבצות לשתי קבוצות: מופע שמודיעים עליו, מתחילים למכור כרטיסים ומקווים שיגיעו הרבה אנשים. הקבוצה השנייה, היא שילוב המופע בתוך סדרה למנויים ואז לא בטוח שיודעים כמה אנשים יגיעו, אבל לפחות הכרטיסים נמכרו מראש

"ההופעות שלי נחלקות להופעות עצמאיות ולאחרות, באחרות למשל הופעות במסגרת תכנית מפתח של התזמורת הפילהרמונית ואז הכל מתואם דרך המשרד. על פי רוב ביישובים הערביים, מי שמזמין אותי להופיע צריך לעשות, בעצמו, או בעזרת צוות קטן, את כל העבודה: לפרסם, לארגן לשווק כל זאת עוד לפני המופע. אין מסורת. כלומר גם אם הופעתי בהצלחה במקום מסוים, בהופעה הבאה יתחיל כל תהליך השיווק מחדש, כאילו מעולם לא הייתי במקום".

בסך הכל אתה יכול להתקיים מהמוזיקה?

"כן, אני עובד עצמאי, מופיע, כותב, כעת למשל אני כותב שלושה שירים למקהלה על שם גארי ברתיני לעונה הבאה שלהם. אני כותב לשותפות שלי להופעה, למשל לנור דרוויש שתופיע אתי בירושלים אני כותב כבר כמה שנים. הכרתי אותה במדיה".

במדיה?

"המדיה כאן היתה הפייסבוק. התרשמתי, נפגשנו ואנחנו מופיעים ביחד. הופעתי כסולן עם הסימפונית רמת גן, עם תזמורת נתניה הקאמרית קיבוצית, עם סימפונט רעננה. ניגנתי קונצ'רטות של מושלס, מרקלברי ושל סן-סנס. יש לי בין שמונה ל-15 הופעות בחודש".

אתה רואה את העתיד שלך כאן או כמו הרבה מוזיקאים ישראלים בחו"ל?

"אני ממש אוהב לנגן כאן, לפני מעט קהל ולפני הרבה קהל, כמו למשל כשהצטרפתי למיזם 'עיר מנגנת' ברמת גן היתה חשיפה אדירה. אני רואה מקרוב את הילדים שיש להם הכל ולעומתם את הילדים בדרום או בבית ספר א-זהרה ביפו, שהאוכלוסייה שם מורכבת. אני מנסה לגלות בעיניים של הילדים את הדריכות. אני כותב להם את המוזיקה את העיבודים וכשנוצרת קבוצה אני מנצח עליהם (למדתי שנה ניצוח). אני מחפש את הילד שבא עם הכלי לבית הספר ומתרגש לקראת המפגש.

"אני גם אוהב את אירופה, נהניתי להשתתף בתחרות על נגינת יצירות שוברט בווינה, לנגן במופע במיוחד בפרלמנט ברומא ובכלל יש לי תמיד מין חלום להופיע עם חברים שלי".

פסטיבל "3 ימים של פסנתרים" יתקיים בתאריכים 25-23 בדצמבר 2015 בתיאטרון ירושלים. המופע "מפיירוז עד שופן" יתקיים ביום רביעי, 23 בדצמבר ב-22:00 באולם רבקה קראון בתיאטרון ירושלים. קונצרט הסיום, "עם הפנים לשנה החדשה" יתקיים ביום שישי, 25 בדצמבר ב-13:00 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.