ביום חמישי, 31 בדצמבר 2015, תעלה האופרה הישראלית את האופרה של ורדי - "הטרובדור", הפקה שהחלה את דרכה בבית האופרה סן מרקו בנפולי.

"הטרובדור", לצד "ריגולטו" ו"לה טרוויאטה" הן שלוש האופרות שחיבר ורדי תוך זמן קצר (בין השנים 1851 ו-1853). היצירות האלה הן שקיבעו לנצח את מעמדו הבכיר בין מחברי האופרות של איטליה ובכלל, כבשו את הקהל מן הערב הראשון.

סיפור העלילה מתבסס על מחזה של גוטיירז. דרמה עתירת מאוויים ותשוקות מיניות שכמותה רווחו על במות תיאטראות ספרד באמצע המאה ה-19. קרוב לוודאי שאלמלא המוזיקה של ורדי, המחזה לא היה מאריך ימים. המוזיקה עשתה את הדרמה ליצירה שמוקמה על ידי חוקרי תרבות לצד יצירות שקספיר וגיתה. המנצח האיטלקי ג'אנאנדריאה גאווציני, זיכה את "הטרובדור" בכותרת המשנה מעוררת המחשבות והפולמוס "מתאוס פסיון איטלקי".

את פני הקהל שיגיע לבית האופרה בתל אביב יקבל מבנה במה שונה במשהו מן המקובל: שני מסכי תרגום לצד הבמה, במקום האחד הממוקם בדרך כלל בחלק העליון של מרכז הבמה,  וזאת על מנת לפנות מקום ליצירת הווידאו של מיכל רובנר, שמהווה חלק מן ההפקה הנוכחית.

הטרובדור (יח"צ)

מהמטרו לאופרה

רובנר היא אמנית ישראלית, בין המוכרות ביותר בעולם כיום, שעוסקת בין היתר בפיסול, במיצג, בציור ובווידאו. כאשר ההפקה הועלתה לראשונה בבית האופרה של נאפולי בפתיחת עונת 2014-15, פנו משם אל רובנר.

"מבית האופרה הגיעו אלי כי באותו זמן עשיתי עבודה אחרת בנפולי, עבודת באחת מתחנות הרכבת במטרו העירוני. עיריית מילנו הזמינה עבודות מעשרות אמנים. כל אחד קיבל תחנה, וכך תחנות הרכבת התחתית של העיר היו למוזיאון שחולפים בו רבבות אנשים מדי יום. זהו המיזם האמנותי הגדול ביותר באירופה כיום. התחנה שלי הייתה תחנת העירייה (Munizipio) המחברת בין הנמל לבין בית האופרה סן קרלו שבעיר. מי שהגיעו היו הבמאי מיכאל זנאנייצקי, ואנשי העיצוב שלו".

עד כמה את מחוברת למוזיקה בעבודתך?

"מוזיקה וסאונד בכלל הם מרכיב מאוד חשוב בעבודות שלי. כאשר שיתפתי פעולה עם המלחין פיליפ גלאס ביצירה notes (תווים), לא ידעתי בדיוק מה אקבל במהלך התהליך, אבל בסופו של דבר התיאום היה מדויק עד למילימטר האחרון. בעבודה אחרת, בשם 'טולדו', שנעשתה בספרד, עבדתי עם המלחין הגרמני היינר גבלס ותוך כדי העבודה  הייתי זקוקה לשינויים של הרגע האחרון, שוחחנו בטלפון ושינינו בהתאמה".

כמי שבדרך כלל יוצרת את עבודותיה באורח עצמאי, כמו בעבודות הגדולות שהוצגו בניו יורק ובלובר, שיתוף פעולה עם יוצרים אחרים עלול להיות בעייתי? למשל העבודה המשותפת עם דויד גרוסמן בספרי הילדים. את מקבלת טקסט ואז עובדת עליו?

"יש מי שחושבים שכתיבת ספר ילדים היא מלאכה קלה. גרוסמן עצמו עובד מאוד קשה על כל מילה ומילה בספר הילדים. הוא שב ובודק כל מילה. כשאני מצטרפת לעבודה  הדברים אינם סופיים. אני מציעה רעיונות לאיורים ואנחנו דנים בהם. הטקסט משתנה. האיורים משתנים. דרך ארוכה עד לתוצר הסופי".

הטרובדור (צילום: יח"צ)

עולם משתנה ומוזיקה על זמנית

באופרה הסיפור הוא יותר מורכב. כשהתבקשת להוסיף את עבודת הווידאו שלך, היו נתונים שאותם אי אפשר לשנות. ראשית כל המוזיקה של ורדי והליברית של קאמראנו, אלו קבועים. אני מניח שכאשר התבקשת להצטרף להפקה הרעיונות של הבמאי זנאנייצקי וצוות המעצבים שלו היו די מגובשים.

"הכניסה שלי לאופרה הייתה למעשה בכמה כיוונים, ראשית כל הבניין עצמו - כלומר בית האופרה סן קרלו בנפולי. הבניין המקורי נבנה במאה ה-18, בניין ענק לממדי התיאטרון של אותן שנים ובמהלך השנים בעקבות הריסות ובניות הוא נבנה מחדש. אבל עדיין משמר את איכויות העבר שמאוד הרשימו אותי כבר מן המפגש הראשון".

הייתה דרישה או בקשה להתאים את העבודה לך לסיפור?

"הדרישה הייתה חד משמעית להתעלם מן הסיפור ולהתרכז ביצירת דימויים למוזיקה של ורדי. אני לקחתי את ההנחיה הזאת ושאלתי את עצמי מה קרה מאז שהאופרה נכתבה בשנת 1851. העולם השתנה וממשיך להשתנות ולעומתו המוזיקה של ורדי היא על-זמנית, היא חיה כל הזמן ואותי ריתק להתקשר אליה בכלים חדשים. יצירות מופת נוגעות בנימי הנימים של הרגש ולשם אני מנסה להתחבר. צריך לזכור שלמרות שהעבודה היא עבודת וידאו, היא עבודה של 'מצבים' ולא של עלילה. את העלילה מספקים כמקובל באופרה, הסולנים, המקהלה, התזמורת.

"כשהעליתי את התהיות האלה בנפולי, אמר לי המנהל המוזיקלי של בית האופרה בנפולי 'את לא הסיפור, תיכנסי איפה שאת רוצה ונשנה את עצמנו על פי העבודה שלך'. שיתוף הפעולה והעיצוב החלו כשהגעתי לראשונה לבית האופרה והשמיעו לי את האריה של ליאונורה בביצועה של מריה קאלאס". 

בסצנה הזאת, יש להזכיר, ליאונורה, מושא אהבתם ותשוקתם של הרוזן די לונה ומנריקו הצועני, מספרת למשרתת אינז כיצד פגשה אביר מסתורי בתחרות והתאהבה בו. בלילות היא שומעת את הטרובדור (מנריקו) שר סרנדות מתחת לחלונה. אינז מייעצת לה לשכוח את אהובה, אך ליאונורה אומרת כי תעדיף למות מאשר לאבד אותו. בעוד השתיים יוצאות נכנס הרוזן המצהיר על תשוקתו הבוערת לליאונורה. הוא עומד להיכנס לדירתה כשהוא שומע סרנדה ממרחקים: זהו מנריקו הטרובדור, הבא לחזר אחרי אהובתו. ליאונורה ממהרת לברך את אהובה לשלום, אך פונה בטעות אל הרוזן ולכן מואשמת על ידי מנריקו בבגידה.

"מה שהבאתי לאיטלקים" מספרת רובנר, "היה עץ ברוש הממלא את המסך במלואו ותנועת דמויות (שמהווה חלק מובהק ביצירותיה של רובנר בשנים האחרונות). הם התלהבו וגם תיאמו התלבושות לגוונים של העבודה".

לאן הלכתם מכאן? האם העבודה שלך נוכחת לאורך האופרה כולה?

"ישנם חמישה קטעים שבהם אני מצטרפת להתרחשות הבימתית ולדידי החשוב מכולן הוא הקטע האחרון המצטרף לפינאלה (הקטע בו הרוזן די לונה מוציא להורג את מנריקו ואז "מגלה" לו אזוצ'נה הצוענייה "הרגתָ את אחיך!")".

הטרוברדור (צילום: יח"צ)

"כאן הכל סוער כל הזמן"

בתל אביב יראו את אותה עבודה שראו בנפולי?

"אנחנו עדיין בחזרות ובכלל אני שומעת כאן קולות זמרה נפלאים שמעוררים אצלי תהיות באשר לצורך באלמנטים ויזואליים. אבל מעבר לתהייה האישית  אנחנו מדברים על שתי מציאויות שונות, פרופורציות שונות. האולם בנפולי מדהים ביופיו. צבעי העבודה תואמים לאדום החושני החזק הנוכח בנפולי. בית האופרה בתל אביב הוא יפה אבל מודרני, אין בו אותו הוד קדומים. גם אישיותם של המנצחים שונה מאוד. בנפולי הייתה תחושה של קו רגוע  בהתנהלות המוזיקלית. כאן הכול סוער כל הזמן. היה ברור לי שצריך לשנות את העבודה. זמן רב לא היה לי ואני תמיד בפניקה של חוסר זמן ובכל זאת יש שינויים, בניואנסים".

איך התחושה האישית שלך בעבודה כאן לעומת העבודה באיטליה?

"כיף לי שזה בישראל, זה המקום שלי, המקום ממנו אני נובעת והמקום אותו אני לוקחת לכל מקום בו אני מציגה".

מיכל רובנר (צילום: ארדון בר חמה)

האופרה עולה בין ה-31 בדצמבר 2015 ל-16 בינואר 2016 בשעה 20:00 (בימי שישי בשעה 13:00), בבית האופרה הישראלית , המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מחירי כרטיסים: 190/252/319/388/438 ש"ח. השירה תתבצע באיטלקית, תרגום יוקרן בעברית ובאנגלית. משך המופע: כשעתיים ו-45 דקות. שעה לפני תחילת כל מופע תתקיים הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-692777, www.israel-opera.co.il

לרכישת כרטיסים