ב-11 בפברואר 2016 יעלה המסך בבית האופרה הישראלית בתל אביב על הפקת "העטלף".

היצירה המוכרת של יוהן שטראוס הבן מגיעה הפעם ישירות מתיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפשט. בית האופרה מגיע על ציודו, לרבות במה מסתובבת שתותקן על במת המשכן לאמנויות הבמה, זמרים, שחקנים, רקדנים ותזמורת, כאשר התרומה הישראלית תהיה בדמותו של ישראל קטורזה, ועוד נגיע לזה.

אווירה של מתירנות מינית
 
"העטלף" (דֶר פלֶדֶרמַאוּס) הוא מזה שנים רבות מותג עצמאי שמזוהה עם הרוח הקלילה והמתירנית של וינה בשלהי המאה ה-19. הוא מוצג בבתי אופרה רבים בעולם דרך קבע ב-31 בדצמבר של כל שנה.

שטראוס החליט לחבר מוזיקה ל"העטלף", בין היתר בעקבות ז'ק אופנבך שביקר בווינה והמליץ לו שהגיעה העת לנסות את כוחו בסוגה הנקראת אופרטה, לכאורה אופרה קלילה יותר שלצד השירה האמנותית יהיו בה גם קטעי דיבור, במקום הרצ'יטטיבים, קטעי הדיבור–המושר באופרות הרציניות.

שטראוס החל לחפש סיפור עלילה שיהלום את האווירה הווינאית, אווירה של מתירנות מינית ושל מפגשים עם בני זוג ממעמדות שונים בנשפים מאורגנים במועדוני ולסים, וראה זה פלא: חיפושיו לא העלו דבר. בסופו של דבר נמצא פתרון בדמותו של מחזה צרפתי, פרי עטם של אנרי מאייק ולודוביק הלוי, שלו תוכן שהולם ככפפה ליד את נורמות ההתנהגות הווינאיות שאותן רצה שטראוס לתאר.

העטלף (צילום: אנט קאלאי-טוטי)

חיזורים בנשף, שיכורים בכלא

גיבור העלילה של "העטלף" הוא גבריאל פון אייזנשטיין שנמצא אשם בביזוי כבוד בית המשפט וענשו שמונה ימים בכלא. השמועה עושה לה כנפיים וכל העיר כבר יודעת על גזר הדין ועל מימושו המיידי. אייזנשטיין בא הביתה להיפרד מרעייתו רוזלינדה, יפהפייה מחוזרת שניהלה כמה רומנים לפני נישואיהם.

לבית מגיע ד"ר פאלקה, ידיד המשפחה ואחד ממחזריה הוותיקים של רוזלינדה ומציע שינוי בתכנון המקורי. את הבעל הוא מזמין לנשף בביתו של הנסיך אורלובסקי, "גם מחר בבוקר ישמחו לקבל אותך בבית המעצר", הוא מבטיח לבעל הבית. גם את רוזלינדה הוא מזמין לנשף, אלא שלה הוא מציע תחפושת כדי שתראה את בעלה מתהולל. אדלה, המשרתת בבית רוזנשטיין, שככל הנראה מנהלת פלירטים קצרים עם המעסיק, מקבלת גם היא הזמנה לנשף וממציאה סיפור על דודה שהולכת למות כל רגע והיא ח-י-י-ב-ת לבקר אותה.

לצורך הביקור אצל הדודה היא "שואלת" מארון הבגדים של מעסיקתה שמלת ערב מרשימה. באותו זמן מסתובב ליד הבית מחזר נוסף מן העבר, זמר טנור ושמו אלפרד שמגיע לבלות עם רוזלינדה בזמן שהבעל הולך למעצר.

כשכולם מסתלקים ורוזלינדה  נותרת לבדה בבית הוא נכנס. עוד הוא מתמקם מקיש על דלת משפחת רוזנשטיין פרנק, מפקד בית המעצר, שהגיע אישית לקחת את הבעל לכלא. בהיעדר בעלים אחרים הוא לוקח את הזמר הנראה מאוד "ביתי" בחלוק ובנעלי בית (בהפקה ההונגרית הוא כבר מסתובב בתחתונים ובגרביים).



העטלף (צילום: אנט קאלאי-טוטי)

בנשף בביתו של הנסיך אורלובסקי, במערכה השנייה, נפגשים כולם. בתוך האווירה המתירנית, מחזר הבעל בלהט  אחרי אדלה המשרתת בביתו, הלבושה בשמלת רעייתו, עד שלמקום מגיעה אצילה הונגרית והוא מייד פונה לחזר אחריה במרץ, מבלי לגלות שהגברת ההונגריה אינה אלא רוזלינדה, רעייתו האהובה. ההילולה נמשכת עד לשעה שש בבוקר.

הסצנה הבאה היא בבית המעצר. כאן מככב כסוהר שחקן מדבר, שאינו שר בדרך כלל, המתאר בין גמיעה ללגימה את החיים בכלא, ואינו מבין מתי ואיך הצטרף זמר לאסירים. אליו מצטרף מפקד הכלא, השתוי לא פחות מן הסוהר עצמו. בזה אחר זה מגיעים למקום כל אורחי הנשף לבית המעצר, עד שבסופו של דבר אנו מבינים שד"ר פאלקה ארגן את כל העלילה לרבות הנשף כנקמה על כך ששנה קודם לכן, כאשר התחפש לעטלף, וכשתה יותר מדי ונרדם ברחוב, השאיר אותו ידידו הטוב אייזנשטיין ברחוב. כשפאלקה התעורר סופסוף הוא הפך לבדיחת העיר וזכה לכינוי ד"ר עטלף.

פאלקה הפגוע ארגן את כל המבצע המסובך הזה לרבות המעצר על מנת לנקום בחברו הטוב. עוד הוכחה לכך שהגברים הם לא יותר מאשר תינוקות מגודלים.

פרויד ויוהן שטראוס אורחים באופרטה

מה מציעה האופרטה "העטלף" לנו הצופים? ראשית כל בריחה מן המציאות, אסקפיזם צרוף. לא רק בעצם השהייה בבית האופרה, אלא גם בטקסט עצמו השיר החשוב ביותר באופרה אומר : "בר-מזל הוא האיש ששוכח את שאינו ניתן לשינוי".

הסיפור הקליל הזה כולל כמה פרקי זמרה מבריקים ששיאם הוא הצ'רדש ששרה רוזלינדה בנשף (שמילותיו אין להן כל קשר לעלילה אלא שיר לקידום התיירות להונגריה היפה); שלישייה בבית אייזנשטיין, אריה נפלאה של המשרתת, קטעי מקהלה שובי לב ונגינת תזמורת שבעיקרה חייבת להיות קלילה לבעבע כשמפניה איכותית (כלל וכלל לא פשוט).

האופרטה הממלכתית של בודפשט מעלה את "העטלף" בתל אביב כהפקה שלישית מתוך חמש שתעלינה בתל אביב (בשנים הבאות יועלו  "הרוזנת מריצה" ו"האלמנה העליזה") וזאת במסגרת הסכם עם האופרה הישראלית.

צפיתי בהפקה החדשה בבית האופרטה ההונגרית בבודפשט לפני מספר שבועות. הבמאי, מיקלוש גאבור קריני, החליט לקחת את העלילה לווינה של תחילת המאה העשרים ולחבר לעלילה דמויות מפתח מווינה של אותה תקופה: המלחין יוהן שטראוס נוכח בעלילה ולידו יהודי וינאי נוסף, מוכר היטב בזכות עצמו, זיגמונד פרויד.

שינוי נוסף שהחליט עליו קריני, הוא הפקדת תפקידו של הנסיך אורלובסקי בידי זמר, כאשר התפקיד בדרך כלל מופקד בידי זמרת בקול מצו סופרן (מה שמכונה בעגה האופראית "תפקיד מכנסיים").

יתרה מזאת, אורלובסקי פותח את ההצגה ולמעשה מנהל את כל העלילה מבית משפחת אייזנשטיין ועד לסוף בכלא הווינאי. אלא שבהפקה החדשה, הבית, אולם הנשפים ובית הכלא כולם מחוברים באמצעות דימויים שתייניים: בקבוקי שמפניה גדולים בזוויות שונות ועוד כיד הדמיון ההונגרי.

הבמאי בנה את העיצוב הבימתי (בעזרת מעצבת התפאורה צ'ורס קל ומעצבת התלבושות טונדה קמנשי) סביב השיר שבו תולים כולם את דפוסי ההתנהגות שלהם בשמפניה. השמפניה ממלאת את הבמה למן הרגע הראשון. מכיוון שאנחנו לא בעולם מציאותי אנחנו בעולם הזייתי ולכן חשוב מאד לגייס את פרויד לסיפור.

העטלף (צילום: אנט קאלאי-טוטי)

ציפי שביט של ההונגרים

אחת המסורות המקובלות בהפקות "העטלף" היא להזמין הופעות אורח לסצנת הנשף. זמרי פופ, נגנים ידועים, זמרים מתוך צוות ההפקה ששרים אריות ושירים שאין להם ולעלילה כל קשר.

במערכה הזאת עולה על הבמה כוכבת בית האופרטה ההונגרית השחקנית מריקה אוסוולד שהיא לוליינית מבריקה, ובין מפגני כח משעשעים זורקת טקסט מבדח לקהל, ולמעשה מנהלת את הנשף כולו (היא כבר יודעת שמכנים אותה כאן "ציפי שביט של ההונגרים").

אוסוולד מגלמת את אידה, אחותה של המשרתת אדלה. קריני ואוסוולד הפכו אותה מדמות משנית בסיפור המקורי, לדמות מובילה בהפקה. הקהל בבודפשט השתגע עליה וזה יקרה מן הסתם גם בתל אביב.

ההפקה תתנהל בשלוש שפות: ההונגרים ישירו בגרמנית, וזאת על פי בקשת הנהלת האופרה הישראלית המקפידה שהאופרה תושר בשפת המקור; קטעי הדיבור יתנהלו בהונגרית  ובעברית (על התרגום לעברית מופקד אדם ברואר, ישראלי שחי בבודפשט).

לצד השתלות של טקסטים בעברית תהיה נוכחות מרשימה לסוהר פְרוֹש, הדמות המדברת היחידה בהפקה. במסורת בתי האופרה מוזמן לגלם את התפקיד כוכב בידור, סטנדאפיסט מקומי. התפקיד מאפשר לשחקן להוסיף לטקסט המקורי הערות ציניות, סרקסטיות ובעיקר משעשעות על פוליטיקה, ולמעשה על כל נושא שעומד במרכז העניין של הקהל הצופה בהפקה, הוא כמובן יכול להשתנות מיום ליום.

בעבר בהפקות שונות בישראל גילמו את תפקיד הסוהר ישראל פוליאקוב, טוביה צפיר וצביקה הדר. הפעם נבחר לתפקיד ישראל קטורזה. בין אוסוולד לקטורזה ירוצו דחקות בינלאומיות, וכך בטוח שהקהל בתל אביב יצחק לא פחות מהקהל שבבירת הונגריה.


העטלף (צילום: אנט קאלאי-טוטי)

המופעים יתקיימו בתאריכים 20-11 בפברואר 2016 בבית האופרה הישראלית - המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מחירים: 190, 252, 319, 388, 438 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 03-6927777 או באתר האופרה.

לרכישת כרטיסים