מוזיקה - המחאה החברתית של עודד זהבי

יצירה חדשה ולא שגרתית של המלחין עודד זהבי תבוצע בקונצרט הקרוב של סימפונט רעננה. שיחה

ביום חמישי יפגוש הקהל שיקדים להגיע לקונצרט בסדרה הקרובה של תזמורת סימפונט רעננה, מפגש פחות שגרתי ופחות מקובל.

בתכנית הקונצרט שעליו ינצח קרלו גולדשטיין מאיטליה, שרשם לעצמו כבר כמה הצלחות בעבר הוא ינצח על יצירה חדשה של עודד זהבי, שנכתבה לתזמורת ולזמרת מירב אלדן, קונצ'רטו לפסנתר של שוסטקוביץ' (עם סולן אורח, דוידֶה קבאסי, גם הוא מאיטליה) וסימפוניה של בטהובן -השישית "הפסטורלית".

השיחה שלפני הקונצרט תתמקד ביצירה הפותחת בלבד ולמעשה בתפקיד המוזיקה במחאה. הצירוף מוזיקה ומחאה אמור להזכיר לנו שירים בעצרות עם המוניות שכונסו כאן, מוזיקה שנוגנה והושרה וליוותה יחידים והמונים.

שיר הפרטיזנים היהודים "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" של כצנלסון מקצה אחד של הגלובוס, "אנו נתגבר" של פיט סיגר ורבים אחרים, וביניהם עוד מוחים ומורדים ואפילו צעקת "העם דורש צדק חברתי" שנשמעה בין כיכר רבין לבין בנין הממשלה. גם קריאות אלה היו קצביות, מוזיקליות אם תרצו.

האם שירי מחאה, על פי רוב שירי הצד המדוכא והנרדף, זוכים לחיים עצמאיים משלהם גם ללא כל קשר למחאה? קשה לדעת. הניסיון שלי אומר שהשירים מתיישנים כמו פרק בהיסטוריה. ולראיה - בתחילת שנות השבעים שהיתי בלונדון ופגשתי שם צעיר בן 17 שהגיע מספרד ללמוד אנגלית ולחפש עבודה. בשיחות שניהלנו זמזמתי באוזניו שירים שכאן בישראל ההיא של פעם היו מאד נפוצים - שירי המחאה של חיילי הבריגדה הבינלאומית שנלחמו בחייליו של פרנקו במלחמת האזרחים הספרדית בשנת 1936.

הצעיר שהגיע מספרד של פרנקו, הקשיב לי בתימהון, הוא כלל לא ידע שבארצו התנהלה מלחמת אזרחים כשני עשורים לפני שהוא נולד. השלטון מחק את הפרקים מספרי הלימוד ויחד איתם גם השירים. אותו צעיר מיהר לרכוש ספר בספרדית על מנת להיטיב ולהכיר את קורות ארצו במאה העשרים.

"פה בארץ חמדת אבות/ מרעיבים משפחות"

שירי המחאה שלחלקם נכתב עיבוד חדש ולאחרים חוברה מוזיקה חדשה, באו ממקום אחר, כפי שמסביר עודד זהבי: "היוזמה היתה של הזמרת מירב אלדן – דנינו, שאיתה כבר שיתפתי פעולה בעבר. מירב שרה כבר שני שירים של תהילה חכימי: 'כספרית' ו'חולדות' א-קפלה. שיריה הציתו את דמיוני.

"בוא ניקח את השיר הראשון של חכימי - "ישראל היום". השיר נפתח בשורה שממצה את העליות הראשונות. מי מאתנו (בני הארבעים ויותר, י"ש) לא מכיר את השורה 'פה בארץ חמדת אבות'? השיר הזה עצמו הוא השתקפות של אשכנזיות לעילא. השיר נכתב ביידיש בגלות ובתרגום הראשוני היה "שם בארץ חמדת אבות" אחר כך תורגם לעברית והיה לאחד ההמנונים.

"אבל ההמשך של חכימי לא צריך פירושים, הוא מדבר את עצמו ועושה זאת היטב: 'פה בארץ חמדת אבות/ מרעיבים משפחות /מנהיגים מתוך רכבים מוגנים/ מעשנים סיגר בפסגות השלום ועשן מתוק עולה מעל פסגות הבתים והגנים הציבוריים/ בערב הם מכנסים מסיבת עיתונאים מזהירים מפני מלחמה/ ואנחנו חיים על חרב הפרנסה/חצי מנה פלאפל לא יותר/ האנשים עובדים ועשן שחור עולה מבעד לחדשות המשודרות ללא הפסקה/ ובכותרת קטנה בשולי העיתון כתבו: תושב תל אביב בן ארבעים ושתיים שנקלע לקשיים כלכליים/ שם אתמול קץ לחייו אחרי שהצית עצמן בכניסה לפרק וולפסון.'

"אותי," ממשיך זהבי, "ריתק לחבר אותו לשירו של טשרניחובסקי 'אני מאמין'. אנשים שוכחים את שם השיר וקוראים לו בדרך כלל בשמות שתי המלים הראשונות 'שחקי שחקי': 'שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,/זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח./ שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,/ כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.' אמונה תמימה לכאורה של משורר מלפני עשרות שנים לעומת המציאות שמתארת חכימי.

"לשירים האלה הוספתי עוד שני שירים: 'הבלדה על מותה של חנהל'ה' - שיר של ה'בוּנדיסטים' בפולין (הבוּנד היא התארגנות פוליטית של פועלים יהודים ברוסיה פולין וליטא ששרדה עד למלחמת העולם השניה בפולין ובהמשך בארה"ב, י"ש). גם השיר הזה שתרגם מיידיש יעקב שבתאי לא זקוק להרבה הסברים: 'חנהל'ה שבה בעת בין-ערבַּיִם, מיום העמל חזרה שלווה, יאקוב פויירשטיין שלח בריון או שניים, והם ירו, ירו בה בלי סיבה... חנהל'ה מתה, נפתה בין-ערבַּים, הטוב והרע – הכל חדל, אך אדום, אדום הדגל מול שמיים, הדגל שתמיד נישא אל-על!'

"לאלה הוספתי את שיר שהוא אחד הסמלים הגדולים - morsoldaten - שיר שחיברו אסירים באחד ממחנות הריכוז הראשונים של הנאצים, כבר ב 1933. מחנה ריכוז לאסירים פוליטיים, מתנגדי הנאצים. (השיר התגלגל לספרד והושר על ידי חיילי הבריגדה הבינלאומית אחרי המלחמה שרו אותו זמרים כמו פיט סיגר ופול רובסון ושרים אותו עד היום. י"ש).

עודד-זהבי-מקסים-ריידר1.jpg

עודד זהבי (צילום: מקסים ריידר)

טוֹנָליסט מול ערס פואטיקה

למתבונן מן הצד נגלה כאן מפגש בין מלחין שהוא "ילד טוב ירושלים", אשכנזי, שלמד באמריקה, שמתמודד או אולי מנסה להיבנות מן המפגש עם "ערס פואטיקה"?

"בכל אסכולה תמיד יש מעבר לאסכולה. תחשוב על אלבן ברג כחבר באסכולה הווינאית השניה ועל הקונצ'רטו לכינור שלו. זו יציאה מן הקבוצה. אני לא בני ציפר ולא מומחה כיתתי, ייתכן שינָדו אותי. אם אני יכול לגעת בכאב של תהילה חכימי באמצעים מתוחכמים יותר, אעשה זאת. טוֹנָליסט מול ערס פואטיקה. אין סיבה שלא אעשה זאת. חזרתי משבתון בקליבלנד וראיתי שם אמנות עצמאית שנתמכת על ידי הקהילה. באמריקה כידוע אין תמיכת מדינה באמנות. אמן צריך למצוא לעצמו את הקהילה שתתמוך בו."

גם כשמדובר במוזיקה חדישה?

"כל מה שצריך שייקרה הוא שהקהילה תסתקרן ממה שהאמן עושה. באמריקה זה קורה. סבירות גבוהה שהמוזיקה צריכה להיות קומוניקטיבית. ערס פואטיקה היא קהילה שדורשת את זה. נראה לי שתזמורת רעננה מחוברת לקהילה שלה, גם תזמורת ראשון לציון היתה כזו, לפחות בשנים הראשונות, וכמוה גם תזמורת חיפה. שוב, הכל במידה. לא כל דבר מתאים לכל מקום.

בוא ניקח צעד אחורה, מהי המטרה שמלחין, שקורא לעצמו "מלודיסט", לוקח טקסטים חזקים דיים גם ללא תוספת של מוזיקה, ומחבר להם מוזיקה שבאה ממקום אחר, כמעט הפוך, השירים?

"חלק ממה שמטריד אותי יותר ויותר בתקופה האחרונה הוא התיוג. אלו 'ערס פואטיקה', אלו 'אופרה', אלו 'מזרחיים', וזה 'הפרופסור'. בסופו של דבר ב'כספרית' וגם ב'חולדות' היה לי חשוב לתת את מה שאני מרגיש כמי שמכיר את 'פיירו לונאר' (פיירו הסהרורי, מחזור של 21 שירים שהלחין ארנולד שנברג למלים של הצרפתי ז'ירו) אבל גם את 'סקוונצה' (יצירות של לוצ'אנו בריו) ואת טעמי המקרא לתוך הטקסטים של חכימי.

"היה חשוב לי לתת אותם למבצעת קלאסית, קצת בשביל שלא תצטרך לשיר רק 'נתתי חיי לאמנות' (אריה מפורסמת מתוך האופרה 'טוסקה') וקצת בשביל לטעון שגם למוזיקה המתקראת קלאסית יש מה לתרום בתחום הזה. אגב, היצירות האלו מצלצלות נהדר בין פולנק לדביסי, חווינו את זה בקונצרט בקונצרט ב'לבונטין 7' בתל אביב".

למי מכוונים השירים במלבוש החדש שהענקת להם?

"לזמרת או לזמרות אחרות שיבצעו אותם. לקהל שמגיע לקונצרטים ושומע מוזיקה שמדברת על הכאן ועל העכשיו שלו, ולא בהכרח על גרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה או פריז שבין המלחמות."

"התפקיד שלי הוא להציב סימן שאלה"

האם לא מתפספסת כוונת המשוררת להגיע, לגרום לאנשים אחרים לצאת לרחוב, להפגין ולהילחם?

"לא. אני מגיע לקהל שהמודעות החברתית שלו גדולה. בין אם הוא מגיע ללבונטין או לשטריקר. ברור לי שחנוך חסון לא יכניס אותנו לסדרת 11:11 ב'צוותא'. הקהל הזה יודע שמוזיקה היא לא רק בידור אלא גם אמירה. ואני בטוח שאם נחזור קצת לכוונות המקוריות של 'צוותא', לפני שהפכה למעוז השמאל הנינוח, אנשים עשו חיבורים כאלו."

האם המוזיקה הזאת אינה נועלת את לשון המחאה בד' אמות של אקדמיה מוזיקלית?

"אני לא אוסר על אף אחד להאזין לה, או להקשיב למירב שהיא פרפורמרית אדירה, ויש לה תמונה מאוד מסוקסת..."

השיחה לפני הקונצרט תנסה להראות מה היה מקומה של המוזיקה בתהליכים מהפכניים לאורך ההיסטוריה, או תתמקד במחאה הישראלית?

"השיחה מתקיימת עם המנצח שהוא, כפי שאתה יודע, אינטליגנטי. נעסוק גם וגם."

משורר מחאה מקווה ששירו יצעיד את ההמונים אל חומות השלטון וינתץ אותן. מלחין שמחבר מוזיקה לטקסטים מהפכניים ואמוניים יותר, מה הוא רוצה ממאזיניו? לאן הם אמורים ללכת בתום הקונצרט? להפגנה? בחזרה לדיור המוגן, שם ינעלו את עצמם ממוראות המסרים החברתיים של חכימי ודומיה? או שימשיכו לקרוא, לעיין ולהקשיב למוזיקה של זהבי?

"אני מקווה שבזמן ההאזנה תתעורר מחשבה, יתעורר גירוי, יתעורר צורך לחשוב. אין לי אמון גדול במניפסטים מנומקים באמנות, אבל יש לי אמון בכך שמה שמפריע לי, שהחיבורים שאני יצרתי, יגרמו לאנשים לחשוב. לתהות. התפקיד שלי הוא להציב סימן שאלה. את התשובות ימצאו אנשים בעצמם. ובהזדמנות זאת, כל הכבוד לאורית פוגל ולתזמורת. אומץ יש להם."

היצירה שלך פותחת את הקונצרט, אחריה תנוגן "הפסטורלית", ולאחר ההפסקה הקונצ'רטו השני של שוסטקוביץ' - יצירה קלילה יחסית שכתב המלחין ארבע שנים לאחר מותו של סטלין והקדיש אותה לבנו, שככל הנראה לא היה פסנתרן מבריק, וחשב על הרמוניה בין הסולן לבין התזמורת יותר מאשר על עימות קונצרטי מובהק. איך היצירות האלה מסתדרות עם המחאה של עודד זהבי?

"באותו אופן שהן מסתדרות עם האסתטיקה של אולמות הקונצרטים היום. דווקא הקהל שמוכן "לסבול" קצת זהבי כדי להגיע לפסטורלית מעניין אותי. אני עושה את תפקידי, אני מניח מוצר על המדף. לא מחייב אף אחד לקנות אותו."

הקהל מן הסתם יזמזם את תחילת הפסטורלית בצאתו את האולם. זה לא מטריד אותך?

"כל עוד הסינקופה בהתחלה תצליח להם - בבקשה. יש סיפור נהדר על המלחין ג'ורג' קראמב שבבכורת אחת היצירות שלו הצטרף לקהל שצעק 'בוז!'. אני לא חושב שזה המקרה אבל נראה מה יהיה."

סימפונט-רעננה-דניאל-שריף.jpg
סימפונט רעננה (צילום: דניאל שריף)

הקונצרט יתקיים ביום חמישי, ה-14 וביום שבת ה-16 בינואר 2016 בשעה 20:30, במשכן העירוני למוזיקה, רעננה. להזמנת כרטיסים: 09-7464036, 09-7457773.